לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

אמירת תחנון חובה או זכות?

בס"ד

מאמר השבוע עוסק בחיוב נפילת אפים – תחנון בתפילה. נעסוק בשאלות: מדוע התפלל משה רבינו דוקא תפילה זו בשעת מחלוקת קרח ועדתו? מהו ענינה ומעלתה? כיצד היא פועלת? ואילו מעלות מיוחדות ניתן להשיג דרכה? מדוע שונים המנהגים בין בני אשכז לעדות המזרח בנוסח ובצורת אמירתה? האם יש חיוב לאומרה? אימתי אין אומרים אותה? האם נשים חייבות לאומרה? והאם מותר לדבר לאחר חזרת הש"ץ לפני נפילת אפים ומדוע? בשאלות אלו, ועוד, נעסוק במאמר השבוע.

 

אמירת תחנון חובה או זכות?

מדוע נפל משה רבינו על פניו כשקרח נחלק עליו

'וַיִּקַּח קֹרַח וגו'. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וגו'. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו'. (במדבר טז א-ד). ופירשו הראשונים [רשב"ם חזקוני ורבינו בחיי] שנפל על פניו להתפלל. רבינו בחיי אף הוסיף שמכאן נלמד דין נפילת אפים בתפילה.

במאמרנו זה נבאר מהי התפילה בנפילת אפים [תחנון], מה מעלתה, מדוע משה רבינו התפלל דוקא בצורה זו. האם חובה לאומרו לאחר התפילה, ודינים נוספים.

רש"י (במדבר טז ד) מביא את דברי המדרש, מדוע משה רבינו נפל כעת על אפיו, משום שהיתה זאת הפעם הרביעית שעם ישראל חטאו. כשעם ישראל חטאו בעגל משה רבינו התפלל עליהם, כפי שנאמר  (שמות לב יא): 'וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו'. כשעם ישראל חטאו במתאוננים נאמר (במדבר יא ב): 'וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ה' וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ'. בפעם השלישית כשעם ישראל נכשלו במרגלים לימד עליהם משה רבינו זכות, כפי שנאמר (שם יד יג): 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם'. אך כעת במחלוקתו של קרח התרשלו ידיו שמא בורא עולם כבר לא יקבל את תפילתו.

ומביא רש"י: משל לבן מלך שחטא כלפי אביו, אוהבו של המלך פייס אותו פעם, פעמים, שלש, אך כשחטא הבן בפעם הרביעית התרשלו ידי האוהב, ואמר 'עד מתי אטריח על המלך, שמא לא יקבל עוד ממני'.

בגמרא (סנהדרין קי.) מובא עוד שנאמר: 'וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו', משה רבינו שמע כאן שמועה נוספת שלא מוזכרת בפסוק שמכוחה הוא נפל על אפיו, ומבארת הגמרא שחשדוהו מאשת איש, וכל אחד קנא את אשתו ממשה רבינו [הזהירה שלא תתייחד עם משה רבינו], שנאמר (תהלים קו טז): 'וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה'. ולכן משה רבינו נטה את אהלו מחוץ למחנה.

ונבאר מהי נפילת אפים, ומדוע במצב זה משה רבינו התפלל בנפילת אפים דוקא.

דברי הזוהר במהותה של נפילת אפים – תחנון

הבית יוסף (או"ח סי' קלא סעיף א) הביא את דברי הזוהר (במדבר קכא.) שיש לומר את מזמור כ"ה בתהלים 'לְדָוִד אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא' בנפילת אפים. [להלן נבאר מדוע האשכנזים נהגו לומר מזמור אחר]. ומבאר הזוהר שבשעת התפילה הוא מקשר את נשמתו לעץ החיים, ולאחר התפילה מתוודה האדם על חטאיו, וישנם חטאים שעליהם נאמר (ישעיהו כב יד): 'אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן', ולכן האדם מוסר את נפשו למיתה, באמירת 'אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא', כלומר שהוא מעדיף למות מאשר להיות חוטא בעיני הבורא. וכאשר מוסר האדם עצמו למיתה, נחשב כאילו מת בחטאו, ומוחל לו הקב"ה על כל חטאיו, ומקבל את חייו שוב במתנה. ובאר"י הקדוש (שער הכוונות דרושי נפילת אפים) הוסיף שנעשה כבריה חדשה, ומקבל כוחות חדשים להלחם עם יצר הרע.

ויש להוסיף כי החיד"א (מורה באצבע סי' ג סעיף פט) כותב, שבימינו שאין לנו את הכוחות שהיו בדורות הקדומים – עדיף שלא יכוון שהוא מוסר נפשו למות על קידוש השם, אלא שהוא מוסר את עצמו על קיום התורה והמצוות. במילים אחרות, בימינו עדיף לכוון שהוא הולך לחיות על קידוש השם, מאשר למות על קידוש השם. כלומר למסור את עצמו – להקדיש את חייו לחיות בדרך התורה והמצות, תוך התגברות על תאוותיו, וויתור על רצונותיו האישים.

3 ענינים בנפילת אפים

רבינו בחיי בפרשה כאן (במדבר טז כב) מבאר 3 ענינים:

א. מורא שכינה. בכיסוי הפנים אנחנו מראים שיראים ובושים אנו מלהביט את האלוקים.

ב. צער והכנעה. כיון שמעיקרי התשובה להצטער ולהכניע לפני הבורא, עושים אנו פעולת צער והכנעה לפניו. והוסיף רבינו בחיי כאשר אדם מצטער ונכנע נאבדים מבקשי רעתו וכל מי שגרם לו צער. ולפיכך אמירת תחנון בנפילת אפים גורמת שיאבדו כל מבקשי רעתו.

ג. להראות אסירת חושיו ובטול הרגשותיו כלפי הבורא. אדם הנופל על פניו, מכסה את עיניו וסותם את פיו, ובכך הוא מראה כי הוא מסכים במחשבתו שאינו רואה מה גורם לו נזק ומה מביא לו תועלת, ואינו יודע דרכו ועניניו, ואינו יכול להפיק רצונו אם הקב"ה לא יסכים לכך. ולכן מתפללים אנו בתנוחה המראה שהרגשותינו לא קיימות, עינינו לא רואות, והפה סתום ואינו יכול לדבר.

רבינו בחיי כאן הוסיף דבר מעניין, אומות העולם עומדים בתפילה כאשר ידיהם בתנוחה כאילו הם כבולות, ואינם יכולים להניעם, ואף שאין הם יודעים מדוע הם הורגלו לכך, הענין התחיל בכך שאבותיהם רצו להראות את עצמם כנועים, ומוסרים את עצמם לפני מי שמבקשים ממנו שיעתר להם בתפילתם. אולם מכיון שתנועת הרגלים גדולה מתנועת הידים לקרב את תועלת האדם ולהרחיק ממנו את נזקיו, לכך נהגו עם ישראל לעמוד בשמונה עשרה ברגלים צמודות כאילו אין לנו כח להניעם.

מדוע מסיימים ב'ואנחנו לא נדע מה נעשה'

בסיום תחנון אומרים אנו את הפסוק (דברי הימים ב' כ יב): 'וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ', ומבאר הטור (או"ח סי' קלא) שעד עכשיו התפללנו בכל צורה שניתן להתפלל: ישיבה, עמידה, נפילת אפים, וכיון שאין לנו אפשרות להתפלל בענין אחר, אנו אומרים 'ואנחנו לא נדע מה נעשה', כלומר מה עוד ניתן לעשות כדי שתתקבל התפילה, וכעת אנו סומכים רק עליך, 'עליך עינינו'.

מהותה של נפילת אפים היא תפילה שאדם מתפלל כאשר הוא חש שאין לו עוד כח לפעול, אין לו עוד טענה לבקש שראוי שמחמתה תענה תפילתו, כאשר האדם מרים ידים, כשאין לאדם פתחון פה, הוא מוסר את עצמו לבורא עולם, ומוכן למות למענו, ונושא את עיניו לבורא עולם.

כוחה ומעלתה של תפילה זו היא שנמחלים לאדם חטאיו, ואף שאינו ראוי מצד עצמו לחיים, ולכוחות להלחם ביצר הרע, כיון שהוא סומך על בורא עולם הוא מקבל הכל במתנה.

תפילה זו נותנת לאדם כוחות שהוא אינו זכאי להם מצד עצמו, כאשר אין לאדם כח להמשיך הלאה, ע"י התפילה הזאת הוא זוכה לקבל אנרגיה מחודשת שלא היה ראוי לה מצד עצמו.

תפילת משה רבינו בנפילת אפים

כאשר התרשלו ידי משה רבינו, הוא ידע שכבר פייס את בורא עולם שלש פעמים, וכעת כאשר חטאו שוב התרשלו ידיו, לא היה למשה רבינו שום פתחון פה לבקש שוב מה'. כאשר ישראל התנהגו אליו בכפיות טובה וחשדו בו בדברים השפלים ביותר, לא היה למשה רבינו שום טענה שעימה הוא יוכל לבקש מבורא עולם שלא לכלות את עם ישראל, ולכן הוא נפל על פניו. זהו המקום לתפילה בנפילת אפים שעל ידה האדם נענה גם כשלא ראוי להענות לתפילתו.

האלשיך (במדבר יז י) מבאר ע"פ דברי הזוהר הנ"ל, שמשה רבינו התפלל לבורא עולם, שאמנם אין לו פתחון פה לבקש על עם ישראל, אך הוא מוסר את עצמו למיתה, והוא רוצה למות במקום עם ישראל, ובזכות מסירות נפש זו של משה רבינו התקבלה התפילה, וה' לא כילה את עם ישראל, אלא העניש רק את מי שעורר את המחלוקת.

רבינו בחיי (במדבר טז ד) והשבות יעקב (עיון יעקב סנהדרין קי. ד"ה וישמע) הוסיפו, שבשעה שאדם נופל על אפיו שונאיו ומבקשי רעתו נאבדים, ולכן כשנפל משה רבינו על פניו, נאבדו קרח ועדתו.

הלכות נפילת אפים

וכעת נבאר את חובת אמירת התחנון, צורתה, וחלק מהלכותיה.

צורת נפילת אפים

בזוהר הקדוש (פר' במדבר קכ:) ובאר"י הקדוש (שער הכוונות דרושי נפילת אפים) מבואר שעיקר התחינה הוא אמירת מזמור (תהלים כה): 'לְדָוִד אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא'. וכפי שהביא הבית יוסף.

אולם מכיון שנאמר בזוהר שיש סכנה על מי שאומרו שלא בכוונה, ויכול להסתלק מהעולם בקיצור שנים רח"ל, לכן נהגו האשכנזים לומר תחינת רחום וחנון חטאתי וכו', ואח"כ מזמור ו' [מפסוק ב עד סוף הפרק] 'ה' אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי', במקום מזמור 'לדוד אליך'. כפי שמובא במגן אברהם (סי' קלא סק"ה) ובמשנה ברורה (סי' קלא סק"ח).

מצד שני בעדות המזרח נהגו לומר מזמור 'לדוד אליך', אך המנהג הוא להקפיד שלא ליפול על פניו או להטות את הראש כלל, כיון שיש סכנה אם יאמר מזמור זה בנפילת אפים בלי כוונה, כפי שכתבו הבן איש חי (תשא שנה א' סקי"ג) והגר"ע יוסף (יחוה דעת ח"ו סוף סי' ז). וראה בכרע רבץ (תחילת פי"ב) אימתי התחיל המנהג בקרב עדות המזרח לומר את המזמור בלי נפילת אפים.

האם תחנון הוא רשות או חובה

הטור (או"ח סי' קלא) כתב בשם רב נטרונאי גאון, 'נפילת אפים בציבור על פניהם אחר התפלה רשות היא'. כלומר שהוא מנהג בלבד ולא חובה מחובת התפילה שתיקנו חכמים.

אלא שיש לציין שבעוד שעל הלכות שונות כתבו הפוסקים שהוא 'מנהג' הכוונה שיש ענין לעשות כך אם ירצה, אך אינו חייב, על מנהגים קדומים שהתקבלו בכל ישראל כגון אכילת קטניות בפסח וכדומה נאמר 'מנהג ישראל תורה', וחובה לקיים את המנהג. ובודאי תחנון שנזכר המנהג בגמרא, וכפי שכתב בשו"ע הרב (או"ח סי' קלא סעי' א): 'נפילת אפים הוא מנהג שנהגו כל ישראל מימות עולם', אין אדם רשאי לבטלה. וכפי שכתב בערוך השולחן (או"ח סי' קלא סעי' ב), שעכשיו שכל עם ישראל נהגו לומר תחנון קיבלו עליהם את התחנון כחובה, וגם מצינו בגמרא שאף שהוא רשות עניינה גדול מאד, ומן השמים ממהרים לענות על נפילת אפים.

אולם מכיון שהוא רק מנהג ולא חובה נאמרו בו קולות שונות, כפי שכתב הברכי יוסף (או"ח סי' קלא סקי"ג) בשם מהר"י מולכו (כ"י סי' קמה) שאם יש ספק האם לומר תחנון, יותר טוב שלא לומר.

אמנם הכף החיים (או"ח סי' קלא סק"מ) כתב שהאר"י הקדוש (שער הכוונות דרושי נפילת אפים) סובר שנפילת אפים היא אחד מתקוני תפילה. אולם הוסיף כף החיים שהחיוב מצד סדר התפילה הוא אמירת המזמור, אך אין חיוב ליפול על פניו, והמנהג הוא האם ליפול על פניו או לא, ולכן במקום שנהגו שלא לאומרו, יאמרו בלי נפילת אפים.

זמנים שלא אומרים תחנון

הרמ"א (דרכי משה שם סק"ה) הביא את תשובות הריב"ש (סי' תיב) שכיון שנפילת אפים אינה חובת התפלה, אלא רק מנהג מימי חז"ל, יש רשות לחכמי הדורות לקבוע ימים שונים שלא לומר תחנון. ולפיכך בכל מקום הולכים כפי מנהג המקום. והביא שם דוגמא כי בישיבת רב עמרם גאון בבבל היו אומרים תחנון בחנוכה ופורים, ואילו בישיבת רב האיי גאון בבבל לא היו אומרים תחנון בחנוכה ופורים. וכן בכל ענין כיון שהוא מנהג ולא חובה שחייבו חז"ל, הלכה נקבעת כפי מנהג העיר.

למעשה יש בימינו מנהגים רבים באילו ימים אין אומרים תחנון, אי אפשר להביא את כולם, ונציין את דברי מרן המחבר הרמ"א והמשנה ברורה.

השולחן ערוך (או"ח סי' קלא סעיף ו-ז) מנה את ימות החול שהמנהג שלא לומר תחנון: ראש חודש, ערב יום טוב, בין יום כיפור לסוכות, חנוכה, ט"ו בשבט, פורים [י"ד וט"ו אדר א' ואדר ב'], חודש ניסן, ט' באב, ט"ו באב.

הרמ"א (שם וסי' תצד סעיף ג) הוסיף שנוהגים שלא לומר: בערב ראש השנה, ערב יום כיפור, ל"ג בעומר, מראש חודש סיון עד אסרו חג של שבועות. ובמשנה ברורה הוסיף שיש שנהגו שלא לומר מראש חודש סיון עד י"ב סיון.

וכן יש עוד מנהגים רבים, ובפרט אם אומרים תחנון לאחר סוכות עד ראש חודש חשוון, ובפסח שני. כמו כן יש מנהגים רבים באילו ימים אין אומרים במנחה שלפניו, ובאילו ימים אומרים במנחה שלפניו. וכאמור לעיל בכל מקום הולך אחר מנהג המקום.

ומכל מקום הבן איש חי (שנה א' תשא סק"ו ד"ה ודע) הביא את דברי המקובלים שבימים שנהגו שלא לומר תחנון, מי שבא בסוד ה' יאמר תחנון בנפילת אפים במחשבתו, על מנת שלא יפסיד את מעלותיו העצומות של תפילה זו. וכתב שבימים שאין אומרים תחנון מפני קדושת היום, קדושת היום פועלת את כל הענינים הנפעלים ע"י נפילת אפים. אלא שבימים שהענינים נפעלים רק מכח מנהג, יש ענין למי שבא בסוד ה' להוסיף אומץ ולכוון עליו במחשבתו.

האם נשים חייבות בתחנון

במחזה אליהו (סי' כ תשו' י – תחנון) כתב שלא מצא מי שמעיר על כך האם אשה חייבת בתחנון, אך הכריע שנשים פטורות מלומר תחנון, כיון שהחיוב הוא מחמת שהציבור קיבל על עצמו לנהוג לאומרו, ומנהג ישראל תורה כמבואר לעיל, אך נשים שלא נהגו לאומרו לא חל עליהם החיוב, וגם כאשר מתפללת כל סדר התפילה אינה חייבת לאומרה. וכן כתבו בילקוט יוסף (או"ח סי' קלא סעיף א) רבבות אפרים (ח"ד סי' לד) והליכות ביתה (סי' ז סעי' א). וראה כרע רבץ (פי"ב אות ח עמ' תקצה) והליכות בת ישראל (פ"ב סעיף יב).

מעלת נפילת אפים

בכף החיים (או"ח סי' קלא ס"ק לג) כתב שבסוד נפילת אפים זוכה למעלות רבות:

א. נעשה בריה חדשה, כאלו כבר מת ונסתלק מן העולם ונולד מחדש.

ב. נותנים לו עוז ותעצומות ללחום עם יצר הרע.

ג. מקבל מהשמים תוספת שכל להבין את התורה וסודותיה.

ד. מקבל תוספת דביקות בקונו.

ה. זוכה לקיום הפסוק (תהלים פד ו): 'אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם'. כלומר משמים מראים לו את המסילה הנכונה ליישר את דרכיו לעבודת הבורא.

ו. השפעה לשכינה שאומרת תן לי כך בשביל פלוני בני.

ז. אין חטא בא על ידו. ואם יזדמן לו באקראי חטא, יבוא עליו יסורים באקראי [זמניים] ויכפרו על חטאו.

ח. אם זוכה למות ולהסתלק [בשעת נפילת אפים] במותו אומרים לו שלום בלי עיכוב, ושאר צדיקים שלא כיוונו לזה מתעכבים במהלך כל השבעה.

כמו כן הובאו לעיל שבכך גם נאבדים שונאיו ומבקשי רעתו.

היעב"ץ (סידור שער השמים אחר נפילת אפים) מביא את דברי המקובל תולעת יעקב (סוד נפי"א ד"ה וידוע) שכאשר אדם נופל על אפיו, השטן חושב שהוא מת, ולכן אינו מקטרג עליו יותר.

איסור לדבר בין שמונה עשרה לנפילת אפים

נפסק בשולחן ערוך (סי' קלא סעיף א) שאין לדבר בין התפילה לנפילת אפים. וכתב המשנה ברורה (סק"א) משום שאם מפסיק בדיבור או בעיסוק אחר, אין התחנון מתקבל כל כך, ותפילתו אינה נשמעת בשמים כראוי. אך כל זה בדיבור שמתעסק בכך בענין אחר, אך אין הקפדה שלא לענות מספר מילים בלי לעסוק בענין אחר. ובודאי שמותר לענות כל דבר שבקדושה כגון אמן וכדומה.

הצטרף לדיון

6 תגובות

  1. ישר כוח גדול.
    הבאתם את דברי כף החיים ושאר המקורות על המעלה הגדולה שפועל התחנון ולכאורה המעלה הגדולה היא כאשר מבצע את התחנון כדבעי כולל הכוונה במחשבה וכולל הטיית הראש או השתטחות.
    בנוסף הבאתם את דברי הזוהר שמי שלא עושה את התחנון בכוונה מקצר ימיו.
    אז יוצא שעלינו לעשות השתדלות כפי כוחנו לעשות את התחנון כמו שצריך….
    מצד שני כתבתם בשם המשנה ברורה שהאשכנזים נהגו בכלל לא לומר את המזמור המסויים והספרדים לא מטים את הראש כלל, אז יוצא שלא מגיעים כלל למעלות המדוברות.
    האם ספרדי יכול לנסות לכוון את הדברים שהסברתם בפסוק אליך השם נפשי אשא ולהטות את הראש כדי לנסות לזכות למעלות או שעדיף לא להתעסק וזהו?
    כי על פי רוב אדם לא מרגיש את הדברים עד הסוף…
    או שבמידה ותקרה סיטואציה בחיים שממש יהיה לו שברון לב על חטאיו אז כדאי לומר את התחנון עם כוונה ועם נטיית הראש, או שממש להשתטח, ואז במקרה זה יהיה הדבר בסדר?

  2. יהודי צריך לעשות מה שנקבע בהלכה, ומי שהולך במנהגי הספרדים לא יהיה חכם בעיני עצמו לומר אני אעשה ואצליח…

  3. ייש"כ לרב יהודה סטורץ על המאמר הנפלא אומנם אין בזה הלכה שאוסרת להניח ראש על הזרוע.
    אדרבה, מה שנהגו לאחרונה שלא ליפול על פניהם הוא רק ע"פ הבן איש חי ואחריו הגרע"י שחששו לדברי הזוהר. אך, עיין בספר עלי הדס (שחרית ,נו) שדן על הנושא בצורה נפלאה ומביא הרבה מאד גאונים, ראשונים, אחרונים, שו"ע, אריז"ל בשער הכוונות ועוד שכותבים שכן צריך ליפול על פניו.
    וזה לשון שעה"כ שהובא בספר אבן השוהם (ח"א עמוד קפו) יזהר כשנופל על פניו שלא ישים פניו תוך ידו השמאלית ממש, אומנם ישים פניו על זרועו השמאלית עכ"ל.
    ובין היתר נביא כאן כמה דעות חשובות.
    הרב אליעזר פאפו בחסד לאלפים: וכל איש הירא את השם במצוותיו חפץ לא יעבור מלעשות נפילת אפיים כתיקונו כי כן הוא תקנת חכמים, ע"כ.
    כף החיים (סופר) קלא אות ל: הא דכתוב בזוהר הקדוש דנמשך נזק למי שלא מכוון בו היינו דווקא למי שמקבל שמוסר נפשו למיתה כדי לברר מתוך הקליפה אבל אם אומר אותו לבקשת רחמנם לא יש פחד, ע"כ.
    וזו גם כוונת החיד"א בספרו מורה באצבע אחרי שכתב שיש להטות על הזרוע ממש ולא על היד, הוסיף בסימן פט: באומרו אליך השם נפשי אשא קיבלנו שבדור יתום זה לא יכוון למסור נפשו על קידוש השם שיש סכנה בנפילת אפיים לכיוון כך ע"כ.
    הגאון יעב"ץ בסידורו מאוד המריץ אמירת מזמור לדוד אליך בנפילת אפיים (למרות שבני אשכנז לא נהגו לומר מזמור זה) וכתב שלא כדאי לבטלו מחשש העונש המובא בזוהר הקדוש ובין היתר כתב כי לא בזה בלבד גזמו ואיימו בעונש ביטול כוונה ובשאת נפש הדברים אמורים אבל האנוס ומצטער ולא יוכל לכיוון דעתו היטב אינו בכלל העונש ע"כ.
    למעשה מי שקיבל על עצמו לעשות כל דבריו לפי הבא"ח או הגאון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל לא יפול על פניו. אבל למי שמעיין בנושא יראה שאין איסור או "התחכמות" לעשות את המצווה כתיקונה (אא"כ נמצא במקום שיש חשש לא תתגודדו). אמנם יש להיזהר שלא לכוון למסור נפשו למיתה.

    איך נתעלם מכל החכמים שאומרים לעשות נפיל"א ממש ומה ענין נפילת אפים בלא נפילת אפים?
    אם כי לזכות לקיים "אפילו על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל"…
    לקבלת פרטים בנושא :[email protected]

  4. לא כ"כ פשוט: מנהג יהודי מערב כמו תוניס, ומרוקו ועוד מקומות היה ליפול.
    רק לאחרונה הרבה קהילות קבלו השפעה של העיראקים שלא ליפול.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *