חיובי חטאת למחלל שבת בשוגג – סח.

אופני השגגה

החיוב

תינוק שנשבה

ולא ידע מעולם עיקר שבת

לרע"ק רב ושמואל חטאת א' על שבתות הרבה ומלאכות הרבה, [וחייב על חלב ודם בפני עצמו, ומ"מ לתוס' סט. באיסור א' אין תמחויין מחלקין בתינו"ש ובראש יוסף כ' דה"ה דאין גופן מחלקין בתינוק שנשבה אבל ע' בר"מ דאשה ששגגה ולא ידעה שהיא אשת איש ובאו עליה אנשים הרבה חייבת על כל א'

ובתינוק שנשבה על איסור אחד בלבד, מחל' אי עבירות מחלקין ע' אבנ"ז בשו"ת חו"מ ק"צ וקצ"א ובשלמי יוסף נדה סי' פ"ו]
ולמונבז פטור וכן לריו"ח ור"ל [לתוס' מהיקש ולרש"י דאנוס]

שכח עיקר שבת

חטאת א' על שבתות הרבה ומלאכות הרבה ומטעם שהשגגה אחת אכן אם שכח שהשיעור כזית ואכל חלב ודם חייב ב'. וכן שכח שהוא יוכ"פ ואכל ועשה מלאכה, חייב ב'.

יודע עיקר שבת ושכח שהוא שבת

חטאת על כל שבת אף שעשה הרבה מלאכות לרש"י משום שא"א שלא ידע בנתים שהוא שבת ולתוס' סז: הוי גזה"כ ומ"מ גם לתוס' שוכח עיקר שבת עדיף

יודע שהוא שבת ושכח איסור מלאכות

[וסגי דידע לשבת בתחומין לרע"ק,

חטאת על כל מלאכה ואפי' עשאן כמה שבתות אינו חייב רק רק חטאת א' עבור כל מלאכה שעשה רש"י וזה תלוי במחלוקת רבה ור"ח בכריתות אי שבת כגופין מוחלקין

יודע שהוא שבת וגם איסור מלאכות אלא שטעה בשיעורים או ידע אבות וטעה בתולדות

לתורי"ד סט. פטור דהוי קרוב למזיד ולתו"י שם ב' חייב

שכח שהוא שבת ושכח איסור מלאכות

ע' להלן דאינו חייב רק חטאת א' ואם עשה כן משך כמה שבתות לכ' יצא חומרא דימים בנתיים יחלקו ע' מנחת אריאל

העלם זה וזה בידו לרש"י ר"ל שידע מקצת מלאכות ולתוס' ר"ל שא"צ רק זכירה ומיד נזכר

ספק בגמ' ע: ולר"נ חייב רק א'

שגג בכרת בלאו ובקרבן [באיסור כרת]

חייב קרבן אף למונבז תוס' סח: ד"ה כש"כ

הזיד בלאו ובסקילה

פטור מקרבן לכו"ע דל"ה שב מידיעתו. תוס' סט. ד"ה אלא

שגג בלאו והזיד בקרבן

פטור אף למונבז דאינו שב מידיעתו תוס' שם

הזיד בלאו ובכרת ושגג בקרבן

לרע"ק פטור ולמונבז חייב [ולע' מלקות ע' להלן] וע' פיר"ח ופנ"י דבזה פליגי ריו"ח ור"ל על מונבז וס"ל דפטור כרע"ק

שגג בכרת והזיד בלאו

לרע"ק לפי ריו"ח חייב חטאת ולר"ל פטור ולמונבז חייב לכו"ע.

1. לרש"ש שבועות לז. בהתרו בו לוקה ואין מביא קרבן.

2. לחזו"א חו"מ ו' י"ב אינו לוקה אף בהתרו דדינו כשוגג.

3. ולירושלמי תרומות ו' א' לוקה ומביא קרבן וצ"ע איך אפשר דמי ששגג בקרבן יהא חמור ממזיד גמור

שגג בלאו וכרת וקרבן והזיד בעשה

חייב בקרבן כ"מ בתוד"ה דידע סט. וחה"ר וכ"מ ברש"י ד"ה לא תעשינה. אכן צ"ע א"כ מה מק' תוד"ה אלא דנוקמי למונבז דשגג בלאו וכרת [וידע לה בעשה] הא כה"ג גם לרבנן מייתי קרבן וד' הפנ"י שם צ"ב. אכן ברמב"ן וריטב"א נקטו דפטור

הזיד בלאו דשבועת ביטוי ושגג בקרבן

פטור מקרבן אף לריו"ח ולמונבז חייב ולל"ב חייב לריו"ח

הזיד בלאו דתרומה ושגג במיתה ביד"ש

לאביי פטור מחומש אף לריו"ח [לפי חכמים, וצ"ע אי למונבז חייב] ולרבא חייב אף לחכמים בחומש

הזיד במיתה דתרומה ושגג בחומש

לחכמים פטור, ולמונבז לריטב"א חייב אבל מרש"י ד"ה וחומש משמע דפטור