ד' שצריכים להודות – נד: רי"ט

תהלים פרק קז

א. הולכי מדבריות

(ד)  תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו:

(ה)  רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף: לא כתוב סיבת הצרה

(ו)  ויצעקו אל ידוד בצר להם ממצוקותיהם יצילם: לשון צעקה פחות מזעקה דהצרה לא בסיבת חטא

(ז)  וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב:

(ח)  יודו לידוד חסדו ונפלאותיו לבני אדם:

(ט)  כי השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא טוב: כתוב על מה הודו

ב. יוצא מביה"א

(י)  ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל:

(יא) כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו: כתוב סיבת הצרה

(יב) ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר:

(יג) ויזעקו אל ידוד בצר להם ממצקותיהם יושיעם: לשון זעקה שהוא יותר מצעקה

(יד) יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק:

(טו) יודו לידוד חסדו ונפלאותיו לבני אדם:

(טז) כי שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע: כתוב על מה הודו

ג. חולה

(יז) אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו: כתוב סיבת הצרה

(יח) כל אכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות:

(יט) ויזעקו אל ידוד בצר להם ממצקותיהם יושיעם: לשון זעקה שהוא יותר מצעקה

(כ) ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם:

(כא) יודו לידוד חסדו ונפלאותיו לבני אדם: לא כתוב על מה הודו

(כב) ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה:

ד. יורדי הים

(כג) יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים:

(כד) המה ראו מעשי ידוד ונפלאותיו במצולה:

(כה) ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו: לא כתוב סיבת הצרה

(כו) יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג:

(כז) יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע:

(כח) ויצעקו אל ידוד בצר להם וממצוקתיהם יוציאם: לשון צעקה דהצרה לא בסיבת חטא

(כט) יקם סערה לדממה ויחשו גליהם:

(ל) וישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפצם: כתוב ששמחו בהישועה

(לא) יודו לידוד חסדו ונפלאותיו לבני אדם: לא כתוב על מה הודו

(לב) וירממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו: