השוואות בין כונה בק"ש ותפלה – טז.

ק"ש

ברכות ק"ש

תפלה

כשעומד ע"ג אילן

(סי' ס"ג וסי' צ')

אומנין ובעה"ב קורין לרש"י וכ"פ בשו"ע סי' ס"ג ח' ולר' מנוח בכ"מ ק"ש ב' ד' בעה"ב אינו קורא

דינן כק"ש

לאומנין מתפללין ע"ג זית ותאנה אבל לא בשאר אילן, ובעה"ב אינו מתפלל

לחתן בלילה א' (סי' ע') בזמן הגמ' דבזה"ז קורא ומתפלל

פטור ואסור להחמיר כרשב"ג

פטור ואסור להחמיר מ"ב ע' סקי"א אכן בחי' אנשי שם משנה ה' פי' טעם הפטור בחתן מדצריך לכוון עכ"פ בפסוק ראשון, ונ' מזה דברכת ק"ש אומר [וכמו שחייב לברך ברהמ"ז] וצ"ע דא"כ ל"ל יאמר גם ק"ש ולא מיחזי כיוהרא דלא גרע מהקורא שלא בזמנה. ואין לומר דהיות ופטור מק"ש פטור מברכת ק"ש דהרי אונן שנקבר מתו אחרי שעה ג' אף שעבר זמן ק"ש עדיין אומר ברכותיה

פטור ואסור להחמיר מ"ב סי' ע' סקי"א

לחתן שהוחזק לחכם וחסיד לרבים בלילה א'

(שם)

יכול להחמיר ואולי רק פסוק ראשון יכול לכוון

צ"ע דאולי רק פסוק ראשון יכול לכוון ולא כל שמו"ע

צ"ע דאולי רק פסוק ראשון יכול לכוון ולא כל שמו"ע [ואולי יש להוכיח דיכול להתפלל שמו"ע מהערת רעק"א סו"פ דחתן בליל ב' ולא עשה מעשה מותר להחמיר דלא מיחזי כיוהרא דיחשבו שבעל ליל א'. ואם נימא דאסור להתפלל שמו"ע א"כ אכתי מיחזי כיוהרא במה שקורא ק"ש ואין מתפלל דאי עשה מעשה ל"ל מתפלל, וי"ל]

שתה רביעית יין (צ"ט) [בזמן הגמ' דבזה"ז קורא ומתפלל אם יש לחוש שיעבור זמנם]

לרמ"א אסור ולהלבוש מותר

דינו כק"ש מ"ב צט ז'

אל יתפלל

בשעה שעוסק במלאכתו

(ס"ג)

לאומנין מותר בפרק שני דק"ש (ופרק ראשון אסור דחשיב כקורא ארעי וילפי' מודברת בם שיעשה קבלת עומ"ש קבע) ולתוס' טז.ד"ה הא מותר אחר פסוק ראשון

דינו כפרק שני מ"ב ס"ג סקי"ט

אסור

לרמוז בעיניו (ס"ג ו')

בפרשה א' אסור אף לדבר מצוה אבל בפרשה ב' מותר ויש אוסרין בפרשה ב' אא"כ לדבר מצוה מ"ב

לכ' לא גרע מפרשה ב' דק"ש

אסור. ע' סי' צ"ו ומ"ב ז'

נושאי המטה לאחר שנשאוה והולכין רק ללוות (ע"ב)

חייבין לרש"י דהוי מה"ת ולתר"י דלא טריד כ"כ

לרש"י פטורין דל"ה דאורייתא ולתר"י חייבין דלא טרידי ע"כ חייבין שיכול לאומרה בעודו מהלך

פטורין לרש"י מפני דהוי דרבנן ולתר"י דטרידי