משפחה, תלמוד תורה, ארץ ישראל – מי קודם בחלוקת צדקה?

הרב יהושע פפר
י"ב כסלו ה'תשע"ח

 

לאחר שפתחנו בדיון ביסודות של מעשר כספים, נפנה השבוע לעקרונות מקבילים של איך לחלק כספי מעשר. ביחס לשאלה זו, עלינו תחילה לבאר את העקרונות הכלליים של חלוקת כספי צדקה, ואת סדר העדיפויות המבואר בדברי הפוסקים בנוגע לתרומות שונות. לאחר מכן, נוכל לפנות ליישום אותם העקרונות ביחס לכספי מעשר.

מהו סדר העדיפות הראויה לעניין חלוקת כספי מעשר? עד כמה יש להעדיף קרובי משפחה על-פני אחרים? מה נכלל (וממילא זוכה לקדימה) בקטגוריה של “פיקוח נפש”? האם תמיכה בלימוד תורה, על צורותיו השונות, מקבל קדימה? בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

הצלת נפשות

העיקרון הראשון של עדיפות שמתן צדקה הוא שהצלחת נפשות קודמת לכל מטרה אחרת – גם לימוד תורה. עיקרון זה נובע מתוך היסוד שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה (למעט ג’ עבירות חמורות), ומכאן יש ללמוד שהוא קודם אף בעניין תרומות כספיות לצדקה. עיקרון זה מופיע בשולחן ערוך (יורה דעה רנא, יד; עי’ בשו”ת אגרות משה, יורה דעה ח”א, סימן קמא).

המהרש”ל (בהערות על הטור) מזכיר את דברי הגמרא (מגילה טז, ב, בשם רב יוסף), לפיהם “גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות”, ושואל: אם תלמוד תורה גדול אפילו מהצלת נפשות, לכאורה אף לעניין צדקה יש להקדים תמיכה בתלמוד תורה להצלת נפשות?

פתרון אחד לשאלה זו היא שתלמוד תורה גדול מהצלת נפשות רק באופן שהדבר לא יביא לידי מותו של אדם – כלומר, באופן שהוא יינצל על-ידי אחרים. תלמוד תורה אינו קודם להצלת נפשות כאשר הקדמת לימוד התורה תוביל למותו (פרישה; עי’ דרישה; ט”ז, יורה דעה רנא, ו).

כן יש לציין את דברי השולחן ערוך (יורה דעה רנא, ט), שכתב (בשם ירושלמי) שיש להקדים תלמיד חכם לעם הארץ, “אפילו חכם לכסות, ועם הארץ להחיות”. ועולם, הפוסקים הבינו דברים אלו שלא כפשוטם (עי’ שערי יוסף, הוריות יג, א; שו”ת אגרות משה, שם), ובוודאי שלהלכה יש להקדים הצלת נפשות לכל מטרה אחרת.

פדיון שבויים

על-פי דברי הגמרא (בבא בתרא ח, א), פסק השולחן ערוך (רנב, א) שפדיון שבויים שקול כהצלת נפשו: “פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן; ואין מצוה גדולה כפדיון שבויים”. ואולם, יש לציין שכיום, בוודאי במדינות המערב, פדיון שבויים לא ייחשב כהצלת נפשות, שכן אין בכליאה עצמה סכנת נפש.

עם זאת, בדרך כלל, ובהתאמה לפשעים המיוחסים אליו, תהיה מצווה להשתדל לשחרור האסיר, ולסייע למצבו הקשה. הדבר נכון עוד יותר כאשר יש סכנה להידרדרות רוחנית של האסיר.

ישנן תרומות נוספות שייכללו בקטגוריה של הצלת נפשות. למשל, הסיוע למי שמחמת עוניו הקשה עלול למות מרעב – מצב שאמנם אינו שכיח כיום, אך פעם היה מצוי יותר – נחשב כמובן כמצב של הצלת נפשות (חכמת אדם קמה, ז). על אותה הדרך, כאשר אדם זקוק לתרופות מצילות חיים או לניתוח מציל חיים, ייחשב הדבר כהצלת נפשות לעניין קדימה לצדקה.

לימוד תורה

לאחר הצלת נפשות, העדיפות הבאה בסדר הקדימה של מתן צדקה היא תמיכה בלימוד תורה. מכאן שתמיכה במוסד של לימוד תורה – כולל, ישיבה או תלמוד תורה לילדים – זוכה לקדימה עד בניין בית כנסת, וכן על תמיכה בעניים אחרים (שאינם לומדי תורה), בתנאי כאמור שלא מדובר בהצלת נפשות. עיקרון זה מובא בשולחן ערוך (יורה דעה רמט, טז), וכן בפוסקים מאוחרים (כגון בחכמת אדם קמב, ז).

בתוך השדה של לימוד תורה, אנו מוצאים בגמרא שתלמוד תורה של ילדים נחשבת גדולה אפילו מזו של אמוראים (שבת קיט, ב), ומכאן יש שפסקו שראוי לתת קדימה ללימוד תורה של תלמוד תורה, על-פני מוסדות של לימוד תורה של מבוגרים (עי’ משפטי שמואל, סימן סה). מנגד, חז”ל קובעים ש”אוהב ה’ שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות” (ברכות ח, א), וכי “אין לו להקב”ה בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה” (שם), ומכאן יש שקבעו (מהרי”א הלוי, יורה דעה שטו; ג, רמג) שלימוד תורה של תלמידי חכם גובר על תלמוד תורה של ילדים.

בשו”ת אגרות משה (יורה דעה, ח”ג, סימן צד) מציע הצעת פשרה בין הדעות: כאשר מדובר בתלמיד חכמים המתלמדים להיות מורי הורה לישראל, יש להקדים את התרומה להם על-פני התרומה לתלמודי תורה, שכן יש בכך צורך דחוף להעמיד פוסקי הלכה לעם. מנגד, כאשר מדובר בלימוד תורה בלי זיקה מיוחדת של הכשרת פוסקי הלכה, יש להעדיף תלמודי תורה של ילדים.

קדימה של בני משפחה

התמיכה בלימוד תורה קודמת לתרומה לעניים רגילים. האם היא קודמת אף לתרומה לבני משפחה?

יש לאדם אחריות מוגברת בכל הנוגע לבני משפחה. הרמב”ם כותב ש”עני שהוא קרובו קודם לכל אדם” (מתנות עניים ז, יג). העיקרון המנחה הוא שאמנם חייב אדם לסייע לכל עני, אך קרובי משפחה קודמים לכל אדם, והם הראשונים בסדר העדיפות (עי’ שולחן ערוך, יורה דעה רנז, ח).

מכאן שעלינו לתמוך בראש ובראשונה בקרובי משפחה, ואסור לאדם להניח את קרוביו לתמיכה הכללית של קופת העיר (נדרים סה, ב). בית הדין אף רשאי לכפות על האדם לתמוך בקרובי משפחתו, ובפרט בילדיו, כאשר הם זקוקים לתמיכה (עי’ כתובות מט, ב, בעניין תמיכת אב עשיר בבנו; עי’ ירושלמי, קידושין א, ז; שולחן ערוך, יורה דעה רנ, ה; שו”ת מהר”ם מינץ, סימן סה; רמ”א רנא, ד). המנהג כיום הוא שיש לכלול בכך גם את התמיכה בחתנים (בית הלל רנא, א).

האחריות של קופת הצדקה מתחילה היכן שהאחריות המשפחתית מסתיימת. על קופת הצדקה לפרנס את מי שאין לו די תמיכה מצד קרובי משפחתו (עי’ אור זרוע ט; מרדכי, בבא בתרא תצד; בית יוסף רנא; דרכי משה ב). מכאן שאין לקופת העיר לסייע לעניים שיש להם בני משפחה הראויים לתמוך בהם (ערוך השולחן רנז, טז). רק כאשר אותם קרובים מסרבים להעניק להם תמיכה, גם לאחר ניסיונות שכנוע וכפייה מצד בית הדין, יש לקופת הצדקה להעניק להם תמיכה (חכמת אדם קמו, י; אהבת חסד ו, יב).

יש לציין שאמנם חב האדם באחריות מיוחדת כלפי קרובי משפחתו, אך חובה זו אינה חורגת מגבולות חובת הצדקה הכלליים (רי”ף; רא”ש; רמב”ם; בית יוסף רנ, ה). מכאן שבית הדין לא יכפה על אדם שתורם שיעור צדקה ראוי (כגון מעשר כספים) לתרום כספים נוספים עבור עניים בני משפחתו.

משפחה קודמת לתלמוד תורה

לאור האחריות המוגברת ביחס לקרובי משפחה, כתב בשו”ת חכם צבי (סימן ע) שקרובי משפחה עניים קודמים לעניין צדקה אף לתלמידי חכמים. הוראה זו הובאה על-ידי רבי עקיבא איגר (הערות לשולחן ערוך, יורה דעה רנא, ג), וכן בפוסקים אחרים (אהבת חסד ו, ז; ערוך השולחן רנא, ח).

מנגד, יש פוסקים שכתבו שתלמידי חכמים קודמים אפילו לקרובי משפחה (משיב דבר ב, מז; רוח חיים (פלאג’י), יורה דעה רנא, ג). גם לפי דעות אלו, תלמידי חכמים לא יהיו קודמים להוריו של אדם, זאת בשל מצוות כיבוד אב ואם (שך, יורה דעה רנא, יז).

ביחס לפרנסת הורים על-ידי ילדיהם, אנו מוצאים שיתרה-מזו, אין לאדם לפרנס את הוריו מכספי צדקה כאשר הוא יכול לפרנסם מכספים רגילים (ממחזור הכספים הרגיל של חייו). חז”ל אף קבעו קללה למי שמשתמש בכספי צדקה לפרנסת הוריו (עי’ הגהות מרדכי, בבא בתרא תרנז; אור זרוע, צדקה כו; רמ”א רמ, ה). בחכמת אדם (קמא, א) מבאר שפרנסת הורים על-ידי כספי צדקה נחשב זלזול בכבוד ההורים.

עם זאת, אחרים הקלו בדבר זה, וכתבו שאין מניע מפרנסת ההורים בכספי צדקה (שו”ת מהרי”ל נד, נו; עי’ שו”ת שבט הלוי ח”ה, קלג, י).

קדימה בתוך המשפחה

בתוך המשפחה, סדר הקדימה הוא (רמ”א רנא, ג, על-פי ספרי):

  1. הורים
  2. ילדים
  3. אחים ואחיות
  4. שאר קרובים

אין הבדל לעניין קדימה בין אחים לבין אחיות (שו”ת גבעת פנחס סימן סב). ואולם, כאשר אח ואחות שניהם זקוקים לסיוע כספי כדי לרכוש ביגוד או הוצאות חתונה, יש להעדיף את האחות על-פני האח (יורה דעה רנא, ה). הוראה זו מבוססת על הנחה שקל יותר לגבר לגייס את הכספים הנדרשים.

קרוב משפחה בדרגה רחוקה יותר מבן-דוד (מדרגה ראשונה) אינו נחשב קרוב משפחה לעניין קדימה בהלכות צדקה (חתם סופר, חושן משפט קיב).

יש לציין שילדים מתחת לגיל שש זוכים לקדימה בצדקה אפילו להורים, שכן חובה על האב לתמוך בילדיו (כתובות מט, ב; ראשון לציון רנא, ג). תמיכה זו מהווה חובה כספית, ואינה נחשבת “צדקה”. יש אומרים שכיום, חובת התמיכה לילדים חלה אף ביחס לילדים גדולים יותר, עד שהם הופכים עצמאיים (עי’ שו”ת אגרות משה, יורה דעה ח”א, סימן קמג; אבן העזר א, קו; אוצר הפוסקים עא, א, יב). בנוסף, על האב לדאוג לחינוך בנו לתורה ולאומנות (עי’ שו”ת אגרות משה, יורה דעה ב, קיג).

עניי עירך

עניים מקומיים זוכים לקדימה על-פני עניים מערים ועיירות רחוקות (שולחן ערוך, רנא, ג). הלכה זו נלמדת מדברי המדרש (ספרי) על-פי לשון הפסוק (דברים טו, ז): “כי יהיה בך אביו מאחד אחיך באחד שעריך“.

לכן, כאשר קיימת קופת צדקה עבור עניים מקומיים, והיא חסרה את התמיכה הנדרשת כדי לפרנס את הפעילות השוטפת, אין לתרום לקופות אחרות התומכות בעניי ערים אחרות.

גם שכנים עניים זוכים לקדימה על-פני שאר תושבי העיר (שולחן ערוך, רנא, ג). הרמב”ם אמנם מזכיר את “עניי ביתו” (מתנות עניים ז, יג), אבל מדברי החכמת אדם (קמה, א) מבואר שאין בכך מחלוקת, וכל השכנים בכלל (עי’ אמרי אש, יורה דעה קא).

“שכן”, לעניין הלכה זו, הוא כל אדם הגר באותו בניין מגורים, או עבור בניין פרטי – את שלשת הבתים הקרובים ביותר (דרך אמונה על הרמב”ם). פוסקים דנים בשאלה אם שותפים עסקיים נחשבים אף הם “שכנים” לעניין זה, או שהם זוכים אף לקדימה על-פני שכנים, ואין בכך הכרעה ברורה (עי’ אמרי אש, שם). בחכמת אדם (קמה) כותב על-פי זיכרון (מספר עתיק) ש”שכן” כולל כל אדם שיש עמו קרבה, ולא דווקא מי שגר בסמיכות מקום.

עניי ארץ ישראל

כאמור, יש לתת קדימה לעניים מקומיים, וקדימה זו כוללת אפילו קדימה על-פני עניי ארץ ישראל (ש”ך, יורה דעה קנא, ו, בשם הב”ח; חתם סופר ו, כז). בפאת השולחן חלק על הלכה זו, וסבר שעניי ארץ ישראל קודמים, אבל פוסקים מאוחרים לא הסכימו לדבריו (עי’ שו”ת שבט הלוי ח”ה, קלה, ב).

עם זאת, עניי ארץ ישראל קודמים לעניין שאר ארצות ומקומות, כאשר לא מדובר בעניים מקומיים (ספרי, דברים קטז, כמובא בבית יוסף, יורה דעה קנא; שולחן ערוך רנא, ג). החתם סופר (יורה דעה רלג-ד) מוסיף שעניי ירושלים קודמים לעניי שאר ארץ ישראל.

ואולם, בשו”ת שבט הלוי (שם) מבאר שהכוונה רק לתושבי העיר העתיקה, ולא לשאר ירושלים – חלק קטן מהשטח העירוני של ירושלים כיום.

כמה פוסקים מציינים שקדימת “עניי עירך” נאמר דווקא כאשר מצבם של עניי העיר שווה למצבם של עניים אחרים, רחוקים יותר. כאשר עניים רחוקים נמצאים במצב קשה וירוד מעניי העיר, יש להקדים את אותם העניים, שאין להם אפילו כדי צרכים בסיסיים (עי’ שו”ת חתם סופר, יורה דעה רלא, רלד).

בשו”ת אגרות משה (יורה דעה ח”א, סימן קמד) לא הסכים להוראה זו, ומציין שאין אנו מוצאים חובה להשוות בין עני לעני לעניין מצבם המסוים, אך פוסקים אחרים ציינו לדברי החתם סופר. הבחנה זו תחול גם על דין הקדימה של עניי ארץ ישראל לעניי שאר ארצות (שו”ת שבט הלוי, שם).

 

טרם הרחבנו בתרומה למטרות חשובות נוספות, וכן בתחולת הכללים האמורים ביחס לחלוקת כספי מעשר. בס”ד נשלים את המלאכה במאמר של שבוע הבא.

2 תגובות

  • מאת יהודה:

    מדוע שתרומה על מנת לקרב יהודים לאביהם שבשמים לא תחשב כפדיון שבוים?

  • מאת רבני בית ההוראה:

    אין כאן משהו ישיר ומוחלט וודאי, וגם הם לא ממש שבויים, בידם בכל רגע לעזוב את דרכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים