קישוטי סוכה: יותר מסתם קישוט!

הרב יהושע פפר
י"ג תשרי ה'תשע"ח

 

אחד הצדדים היפים של חג הסוכות הוא קישוטי הסוכה המסורתיים. אלו מעניקים לילדים תעסוקה בריאה בערב החג, ועונג ונחת לכולם בתוך הסוכה עם התקדש חג.

אם שאין חיוב גמור לקשט את הסוכה, קישוטי הסוכה מקיימים מנהג עתיק (שמוזכר בדברי חז”ל בתקופת התנאים והאמוראים), ומקיימי את מצוות התורה “זה א-לי ואנוהו, א-להי אבי וארוממנהו” (שמות טו, ג). ואם שעיקר המיקוד של הקישוטים הוא כמובן יופייה של הסוכה עצמה, יש לא מעט נקודות הלכתיות מעניינות וחשובות שכדאי להיות ער להן.

בהמשך הדברים נעסוק בנקודות אלו. מה אופי המצווה לקשט את הסוכה? היכן כדאי להניח את הקישוטים? ומה הדינים השונים של “מוקצה” ביחס אליהם? בשאלות אלו, ועוד, נדון להלן.

מצוות הקישוט

הגמרא (שבת קלג, ב), בשם ברייתא, מזכירה את המצווה הכללית של הידור מצווה. מצווה זו נלמדת מדברי הפסוק בשירת הים “זה א-לי ואנוהו, א-להי אבי וארוממנהו” (שמות טו, ג), שמתפרשים בגמרא בתור הוראה להדר ביופיים של מצוות. אחת הדוגמאות שהברייתא מזכירה היא של סוכה: יש לייפות את הסוכה שאנו בונים לחג.

הראב”ד (הובאו דבריו בחידושי אנשי שם, ברכות לח, א) כותב שהמצווה של “זה א-לי ואנוהו” היא מצווה של תורה: אמנם אין הגדרות ברורות בשביל המקרה של סוכה, מי שמקשט את סוכתו ומייפה אותה לכבודה של מצווה יקיים אפוא מצווה דאורייתא. מנגד, אחרים כתבו שמדובר במצווה דרבנן בלבד (עי’ למשל בריטב”א, סוכה יא, ב).

על-פי העיקרון של הידור המצווה, כתב המשנה ברורה (תרלח, יא, בשם השל”ה) שיש מצווה לקשט את הסוכה בפירות חשובים ובבגדים צבעוניים. ואולם, הוא מוסיף שאין לתלות בסוכה פירות כאשר קיים חשש סביר שילדים יתלשו אותם (וייתכן שיש בכך חילול שבת וחג), או חשש שהילדים יאכלו את הפירות (וגם בכך יש איסור, כפי שיבואר להלן).

היכן לתלות קישוטים?

את קישוטי הסוכה תולים או על קירות הסוכה, או מהסכך שעל הסוכה. האופציה השנייה, תליית קישוטים מתקרת הסוכה, מעלה אפשרות של פסילת הסוכה מכשרותה. החיוב של ישיבת סוכה הוא דווקא ישיבה תחת הסכך. קישוטים העשויים מתכת או פלסטיק הם כמובן פסולים בתור סכך, וממילא עולה השאלה: האם ניתן לתלות קישוטים מתקרת הסוכה, או שמא יש בכך חשש פסוק ביחס לישיבה תחת הסכך?

שאלה זו נידונה בגמרא (סוכה י, א-ב). על פי דברי המשנה (סוכה י, א), קובעת הגמרא שאם פרס אדם סדין תחת הסכך כדי לקשט את הסוכה, הסוכה כשרה. הסיבה לכך היא שהסדין מהווה קישוט לסכך, ולכן הוא בטל לסכך, ואינו פוסל את הסוכה. בהמשך, מביאה הגמרא מחלוקת אמוראים ביחס לקישוטים היורדים למטה מארבעה טפחים מהסכך: רב נחמן מכשיר את הסוכה, ואילו רב הונא ורב חסדא פוסלים את הסוכה.

סיבת הפסול היא שבמרחק של ארבעה טפחים מהסכך, שוב אין הקישוט מתבטל כלפי הסכך, אלא עומד הוא בפני עצמו. הרי”ף והרמב”ם פסקו כרב הונא ורב חסדא.

רש”י (י, ב, ד”ה פסלוה) מבאר את טעם הפסול שכן כל הכשר הקישוט תלוי בביטול לסכך, ואילו במקום שאין הקישוט בטל לסכך, אזי האדם היושב מתחת לקישוט אינו נחשב כלל כמי שיושב בסוכה, אלא תחת אוהל שמפסיק (בשפת אמת מבאר שלפי טעם זה, גם אם הקישוט עשוי מחומר הכשר לסכך, עדיין יפסול את הסוכה). מנגד, הרמב”ם (סוכה ה, יח) והרא”ש (סוכה א, טו-טז) כתבו בפשוטת שנמצא האדם יושב תחת סכך פסול ולא תחת סכך כשר, ולכן אינו יוצא ידי חובתו.

לפי דברי רש”י, נראה שרק אם הקישוט מהווה “אהל” הלכתי הוא יפסול את הסוכה. ואמנם, הרא”ה (הובאו דבריו בריטב”א, סוכה י, ב) כתב שכאשר מדובר בקישוט שחמתו מרובה מצילתו – שאינו נחשב לאוהל – שוב לא יפסול הקישוט את הסוכה. ואולם, על-פי הרמב”ם והרא”ש כל קישוט שרוחבו למעלה מארבעה טפחים (השיעור של סכך פסול הפוסל את הסוכה) ייחשב לבעיה.

עקרונות אלו נפסקו בשולחן ערוך (אורח חיים תרכז, ד). במשנה ברורה (ס”ק יב) כתב שהדברים אמורים רק בקישוטים שרוחבם למעלה מארבעה טפחים. כאשר מדובר בקישוט באמצע הסוכה (ולא בקישוט הסמוך לכותל) ייתכן שהוא אף יפסול את כל הסוכה, ולא רק את השטח שמתחתיו (על-פי שולחן ערוך, סימן תשלב).

הרמ”א מוסיף (בשם מהרי”ל) שיש להיזהר שלא לתלות כל קישוט מתחת לארבעה טפחים, אפילו קישוט שאינו רחב ד’ טפחים (משנה ברורה ס”ק טו). על-פי הוראה זו, יש להימנע מתליית שרשרות של נייר למטה מד’ טפחים מהסכך. אולם, אם עשה כן הסוכה כשרה, ומותר אף לישון תחת השרשרת. המשנה ברורה מוסיף שביחס למנורה יש להיזהר דווקא לתלותה למטה, ולא קרוב לסכך, כנראה מפני חשש שהסכך יעלה באש.

בשאלה אם צריך כל הקישוט להיות בתוך ד’ טפחים של הסכך, או שדי בכך אם חלק מהקישוט נמצא בתוך ד’ טפחים, הסתפק הרב צבי פסח פרנק (מקראי קודש), ולא הכריע בדבר. הרב יעקב קמנצקי (אמת ליעקב, אורח חיים תרכז) הכריע שדי בכניסת חלק מהקישוט תוך ד’ טפחים, וכן הוכיח הרב אלישיב זצ”ל, אך הוסיף שהמנהג הוא לדאוג שהקישוט כולו לא ייכנס מתחת לד’ טפחים של הסכך.

שימוש בעצי הסוכה

הגמרא (סוכה ט, א) לומדת מדברי הפסוקים (הדימוי בין סוכה לבין קרבן חגיגה) שגם ב”עצי סוכה” יש קדושה. מכאן שאסור להשתמש בעצי הסוכה לעניינים של חולין, והם מיוחדים למצוותם בלבד. לדעת התוספות (ביצה ל, ב) מדובר באיסור תורה.

הרמב”ם (סוכה ו, טו) כתב שאיסור זה חל לא רק על הסכך, אלא אף על דפנות הסוכה, ואילו דעת הרא”ש (סוכה א, יג) שהאיסור נאמר רק על הסכך, ולא על הדפנות. מחלוקת נוספת בין הראשונים נוגעת לשאלה אם חל האיסור גם לאחר שהסוכה נפלה (עי’ בבית יוסף, אורח חיים תרלח). השולחן ערוך מחמיר בשאלה הראשונה, ופוסק (תשלח, א) שחל האיסור גם על הדפנות, ואילו הרמ”א מוסיף להחמיר גם בשאלה השנייה, שהאיסור חל גם לאחר שנפלה הסוכה.

במקום אחר (שבת כב, א, בדיון על איסור למנות מעות לאור נרות חנוכה) מבואר מתוך דברי הגמרא שיסוד האיסור של הנאה מעצי הסוכה הוא של “ביזוי מצווה”. השימוש לעניין חול של חפצי מצווה מבזה את המצווה, ולכן יש בו איסור.

בשאר המצוות אין צורך בלימוד מיוחד ללמד על איסור ביזוי, וכלל האיסור (בכל המצוות) נלמד מכיסוי הדם, שם דורשים חז”ל את האיסור לכסות ברגל (בדרך של ביזיון). ייתכן שיש צורך בדרשה מיוחדת לעניין איסור במצוות סוכה, שכן במצוות סוכה אין “מעשה מצווה” מסוים, והמצווה היא פשוט “לחיות” בתוך הסוכה, כולל כל מעשי החולין של החיים. רק על-פי דרשה מיוחדת למדנו שגם בסוכה יש קדושה של מצווה, ואיסור ביזוי חל עליה כדין כל המצוות.

שימוש ואכילה של קישוטים

כמו בגוף הסוכה, גם כך ביחס לקישוטי הסוכה, מבואר בדברי הברייתא (סוכה, שם; שבת, שם) שאסור להשתמש בהם לשימוש של חול. הקישוטים נחשבים אף הם חלק מהסוכה (הם בטלים לסוכה), ולכן האיסור שחל על הסוכה חל אף עליהם. הלכה זו נפסקה אף היא בשולחן ערוך (תרלח, ב).

עם זאת, מותר להשתמש (או לאכול) את הקישוטים אם הותנה עליהם מלפני סוכה, כאשר תוכן התנאי הוא שאין האדם בודל מהשימוש בקישוטים עם תחילת כל יום של ימי הסוכות. כוונת הדברים היא שייחוד הקישוטים לשם מצוות סוכה תלוי בתקופת בין השמשות של כל יום. כאשר אדם מתנה לתת לעצמו אפשרות של שימוש בקישוטים גם בזמן הזה, אין הקישוטים בטלים לגמרי אל הסוכה, וממילא לא חל איסור שימוש עליהם (התנאי אינו מועיל לעניין הסוכה עצמה, כי בבית השמשות של חג אין אפשרות להשתמש בסוכה עצמה, משום איסור אהל).

מכאן שאדם שעשה תנאי רשאי להוריד את הקישוטים ולהשתמש בהם בחג, גם אם לא נפלו מהסוכה, כן נפסק בשולחן ערוך ובמשנה ברורה (תרלח, יט).

עם זאת, יש דרישות מיוחדות ביחס לתנאי (ובפרט: שתהיה לו תחולה כבר בבין השמשות), ובגלל האפשרות של סיבוך בכך כתב הרמ”א (תרלח, ב; עי’ בביאור הלכה שמציין אחרונים שחלקו עליו) שאין לסמוך על התנאי.

מוקצה בשבת ויום טוב

חוץ מאיסור השימוש בעצי הסוכה ובקישוטים, חל על הקישוטים איסור מוקצה בשבת ובחג. יש להדגיש שאיסור מוקצה זה חל רק בשבת וביום טוב, ולא בימי חולו של מועד.

האיסור האמור מופיע בשולחן ערוך, והגר”א מבאר שכיון שאין האדם רשאי לעשות שימוש פרטי בקישוטי הסוכה, ממילא הם הופכים מוקצה בשבת ובחג. אם הקישוטים נופלים בשבת או יום טוב, הם נשארים מוקצים כל אותו היום, ואין להזיז אותם. הביאור הלכה דן במקרה של קישוטים שנפלו על שולחן החג, ומפריעים לסעודה: במקרה זה יש להזיז את הקישוט כלאחר יד, כדי לאפשר את המשך הסעודה.

כאשר נעשה תנאי בקישוטים, באופן המתיר את שימושם בידי הסוכות, הוא הדין שלא יחול עליהם איסור מוקצה בשבת ובחג, כיון שיש להם שימוש. אולם, כמובן יש להיזהר שלא להתיר קשר של הקישוט בשבת ובחג.

2 תגובות

  • מאת מד:

    האם קישוטים מיוחדים לסוכה משנים קודמות שכבר לא חפצים בהם, מותר לזורקם ? תודה ויישר כח גדול.

  • מאת רבני בית ההוראה:

    כן. אין בעיה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים