שאלה:
שלום רב.
ס"ת שהוחזקו הקהל לקרוא בו במשך שנה ושנתיים, מפאת היותו ס"ת יחיד. והנה כעת נתרם לביכנ"ס ס"ת שני. אך התורם של הראשון מוחה וטוען כי צריך לקרא גם להבא רק מהס"ת שלו. שכן יש לו חזקה. ובס"ת הנוסף יקראו רק בימים שמוציאים שני ס"ת.
הצודק הוא בטענתו זאת?
כיוצא בזה, מניין שהוחזק בביכנ"ס ציבורי אחד, מפאת היותו יחיד. וכעת נבנה ביכנ"ס ציבורי נוסף בצידו, האפשר לחלק מהמתפללים לעזוב לביכנ"ס החדש, למרות שבכך מתבטל המניין מהראשון, או שמא יש חזקה לראשון?
תשובה:
שלום וברכה
אם לא היתה התחייבות לבית הכנסת לקרוא דווקא בספר התורה הראשון אין כאן כל מקום לחזקה. ברור מאליו שמה שקראו כך עד עכשיו הוא משום שלא היה ספר תורה אחר.
ברור שמותר לכל אדם לעזוב את בית הכנסת, אין לבית הכנסת חזקה על האנשים, הם בני חורין לגמרי… דוגמא לדבר שמעתי מהגר"י זילברשטין בשם חמיו הגרי"ש אלישיב, לגבי אדם שהוחזק ללמד שיעור דף היומי בבית הכנסת והוא עושה את זה טוב, אבל יש אחר טוב ממנו, שאמנם יש לו חזקה כאן לומר את השיעור, אבל השומעים יכולים לקבוע שיעור אחר בבית כנסת שכן ולעבור לשם, ואין לו חזקה עליהם. זה פשוט. כמובן תמיד צריך להזהר מלפגוע באנשים, הנושא כאן הוא ברמה ההלכתית.
ציינת ששני בתי הכנסת הם ציבוריים. אולם אם יש מישהו שעלול להפסיד מזה יתכן שיש בזה בעיה הלכתית. ראה בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"א סי' לח) נשאל על אדמו"ר שהיה לו בית הכנסת אחד. ופתחו לידו בית כנסת נוסף באופן שהלכו חלק ניכר מהאנשים לבית הכנסת החדש, וכך כתב שם:
"הנכון לע"ד שלא היה רשות לא להם ולא לשום אדם ליסד בית הכנסת אחר במקום הסמוך שע"י זה ודאי שהרבה מאלו שהיו הולכים אצלו כשלא היו מייסדים ביהכ"נ האחר ילכו לביהכ"נ האחר שיסדו דיש בזה איסור מהפך בחררה ויורד לאומנות חברו כמבואר בחתם סופר חלק חו"מ סימן ס"א דבדבר שאין מקום לשניהם איכא איסור יורד לאומנות חברו אף לבר מאתיה אף לר"ה בדר"י ב"ב דף כ"א והובא בפ"ת סימן קנ"ו סק"ג. ואף שעדיין נשארו אצלו אנשים שמתפללים שם כיון שהוקטן המנין כל כך עד שאין לו כדי חייו והוזל ע"י זה בית הכנסת שלו בהרבה מאד הוא ודאי קפוח הפרנסה שאסור".
ובהמשך, הסביר שם, שהעובדה שבית הכנסת החדש הוא ציבורי ולא פרטי רק מחמיר את הנושא, משום שזה קיפוח פרנסתו (תרומות לבית הכנסת) של הראשון. אולם אם שניהם ציבוריים, אין בזה בעיה.
בהצלחה רבה.
