מנהג של מטבעות: דיני מתן מחצית השקל[1]

כאשר פרשת שקלים מאחורינו, וחג הפורים לפנינו, ניקח את ההזדמנות לייחד מאמר זה לדיון בדינים ופרטים של נתינת מחצית השקל.

חז"ל מדגישים את חשיבותה של תרומת מחצית השקל: "אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהם לשקליו; והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים" (מגילה יג, ב).

מכאן אנו למדים שלדורות, יש יסוד ועניין להקדים את תרומת חצאי השקל לגזירה הרעה של המן הרשע. כיום, בהעדר עבודת המקדש, אין תרומת חצאי השקלים אינה נוהגת. ועדיין, ממשיכים אנו לקיים את המנהג של תרומת חצי שקל, המזכיר את התרומה למקדש, ובכך ממשיכים להקדים את שקלנו לשקליו של המן הרשע.

מידי שנה, נשאלות שאלות רבות באתר "דין" ביחס לתרומה זו: מתי יש לתרום את חצאי השקלים? איזה מטבעות יש לתרום? מי חייב בתרומה, ולאיזו מטרות ראוי להקדיש אותה?

טרם חג הפורים, נדון במאמר זה בשאלות אלו, ועוד, תוך הבהרת הדינים והפרטים של מנהג חשוב זה.

המנהג לתרום חצאי שקלים

המקור הקדום למנהג זה הוא במסכת סופרים (פרק כא, הלכה ד):

"ובאחד באדר משמ[י]עין על השקלים. ולמה באחד באדר? שהיה צפוי וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהיה המן הרשע עתיד לשקול ככרותיו על ישראל, לפיכך הקדים ואמר למשה שיהיו שקלי ישראל קודמין לשקלי המן. וצריכין כל ישראל לתת שקליהן לפני שבת זכור, ואסור לומר עליהם לשם כופר אלא לשם נדבה".

מחשש שיחול קדושת המקדש על השקלים – מה שיאסור אותם בשימוש, כיון שאין בית המקדש קיים – אמרו חז"ל ש"אסור לומר עליהם לשם כופר". מכאן ברור שכוונת 'מסכת סופרים' היא למנהג נתינת מחצית השקל בזמן הזה – ולא בזמן המקדש. המנהג כיום הוא זכר למחצית השקל שנהגו לתת בזמן שבית המקדש עמד על תילו.

גם בדברי הגאונים אנו מוצאים אזכורים של מנהג נתינת מחצית השקל לעניים. מנהג זה עורר התנגדות מסוימת, מתוך החשש של חלות קדושת שקלים המיועדים למקדש, כפי שכתב רב עמרם גאון (חלק שני, מהד' פרומקין, עמ' 190, אות עו):  "ובפורים אין קצבה, כל שמבקש כל אחד ואחד מישראל לתן יתן, מפני שהוא צדקה, וצדקה כל אחד ואחד לפי עין שלו הוא נותן… לא שקלים הן אלא צדקה בעולם, משום שנאמר ומתנות לאביונים".

התנגדות דומה ניתן לראות בתשובות גאוני מזרח ומערב (סימן מ): "ומה שמכריזין במקומכם על השקלים, לא יפה הם עושים, שקוראים אותם שקלים, ונאסרו איסור הנאה".

למרות ההתנגדות, נקבע בתפוצות ישראל המנהג לתת שלשה מטבעות של מחצית השקל. כך הובא בדברי רבנו אפרים (שקלים פ"א, מ"א), ובדברי מהר"ם מרוטנבורג (מנהגים דבי מהר"ם, מהד' אלפנביין, עמ' 74), ובס' רוקח (פר' כי תשא). כן גם כתב בהגהות מרדכי (מגילה, אות תשעז): "ומה שנותנין ג' מחציות לפורים, משום דכתיב בפרשת כי תשא ג' פעמים 'מחצית השקל'".

מהות המנהג: מספר המטבעות ומטרתם

מדברי כמה ראשונים נראה שמהות המנהג היא לתת צדקה של "מעות פורים", לטובת הוצאות העניים לכבוד הפורים.

כך נראה מדברי הגהות מרדכי (מגילה, אות תשעז): "ומה שנותנים ג' מחציות לפורים משום דכתיב בפרשת כי תשא ג' מחצית השקל. ובמקום שאין עניים יכול לעכב מעות פורים שלו לעצמן, וליתנן במקום שירצה".

מבואר בדבריו שבמקום שיש עניים, ניתנים השקלים לעניים, בתורת "מעות פורים". כך גם מובא בכמה ספרי מנהגים (ראה ספר המנהגים לרבינו אברהם קלויזנר, דיני פורים, ובספר המנהגים לרבינו אייזיק טירנא, דיני פורים, עמ' קנד, ועוד), וכן כתב הלבוש (סימן תרפו, סעיף יב): "ומחלקים אותם לעניים להוצאת שמחת פורים".

מנגד, במהרי"ל (הלכות פורים, מהד' מכון ירושלים, עמ' תכא, אות ד) כתב שיש לתת ארבעה מטבעות, ולא שלשה: "במנחה כשהולכין לבה"כ נותנין מחצית השקל ומעות פורים, ואמר מהר"י סג"ל דבל בן עשרים שנה ומעלה חייב במחצית השקל, והוא ל"ד הלי"ש, וסימן 'והד"ל לא ימעיט' ממחצית השקל … והנותן שקלו צריך ג"כ ליתן מעות פורים, שהם ג' מחציות המדינה… ואת מחצית השקל החזיקו לסייע בו אל העולים לארץ הצבי לשם שמים, ומעות מורים היו חולקים מיד באותו פורים לעניים כשאר צדקה.

מדבריו למדנו חידוש במנהג מתן מחצית השקל, הכולל שני חיובים: א. נתינת ג' חצאים של מטבע המדינה הניתנים כ"מעות פורים" לעניים; ב. נתינה נוספת ונפרדת של מחצית שקל בשווי המקורי של מחצית שקלי המקדש, אותו נהגו לתת לצורך מימון העולים לארץ ישראל.

פסקי המהרי"ל היו נהוגים במדינות אשכנז, כמו שמעיד החיד"א בספרו יוסף אומץ (סימן תתרפז): "המנהג פה ליתן למחצית השקל ל"ד פשיטים, והסימן והד"ל לא ימעיט. ועוד ד' פשיטים בפני עצמן עבור מתנות לאביונים".  אבל בפולין לא התקבלו דברי המהרי"ל, והמנהג הפשוט היה לתת רק ג' מחציות. כך נקבע ברמ"א, שהביא את דברי מהרי"ל והוסיף (סימן תרצד, סעיף א): "ואין נוהגין כן".

עם זאת, יש לציין שבביאור הלכה (סימן תרצד, ד"ה ויש ליתן) כתב ש"מי שעזרו הקב"ה שיכול ליתן רו"כ אחד זכר למחצית השקל, וג' חצאי ג"פ לענין מה שכתוב בפרשה ג' פעמים תרומה, וכהי"א האחרון שכתב רמ"א, אשרי וטוב לו".

למי נותנים את מחצית השקל?

לפי המקורות שהובאו לעיל, מובן ששלשת המחציות ניתנות לעניים לצורכי פורים, כדין "מעות פורים". אולם כיום, אין המנהג כן, ומשתמשים בכספי מחצית השקל לצרכים חיוביים שונים.

מקור למנהגנו נמצא בשו"ת משאת בנימין, המביא מנהג ליתן את מעות הפורים לחזן הקורא את המגילה. הוא מוסיף דאין זה בכלל איסור שלא לשנות ממגבית פורים, כמבואר בברייתא "ומגבת פורים לפורים", כיון דכך המנהג – שהרי כל הנותן באותם מקומות מתכוון לתת על דעת המנהג, ומתכוונים לחזן, ולאו דווקא לעניים. דבריו הובאו גם במג"א (ס"ק ג), וכן כתב בבאר היטב.

מאידך, בשערי תשובה (סימן תרצד, סעיף ב) כתב לחלק בין מעות פורים לבין מצחית השקל, בקבעו שאין לתת מחצית השקל אלא לעניים. וכן כתב בשו"ת יחווה דעת (ח"א, סימן פו) בשם כמה אחרונים, ע"ש בשם אליה רבה (סי' תרפ"ה ס"ק י"א), שו"ת זכר שמחה (סוס"י ע"ו), שו"ת מנחת אלעזר (סי' ל), ועוד.

בשו"ת יחווה דעת הוסיף: "ובאמת שכן ראוי לתרום המעות למוסדות התורה, שהם הישיבות הקדושות שלנו, שהרי אמרו בברכות (ח, א), מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד… ובמדרש תנחומא (פרשת צ"ו) נאמר, שהתורה מכפרת עונותיהם של ישראל, נמצא שהתורה משמשת תחליף לקרבנות הנתרמות ממעות של מחצית השקל, שנאמר בהן: לכפר על נפשותיכם… וכן אמרו במגילה (ג, א) גדולה מצות תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין".

בנוגע ל"מחצית השקל" הנוספת הניתנת לפי מנהג מהרי"ל, כתב מהרי"ל שהמנהג היה לתת את המחצית הנוספת לעולים לארץ ישראל. בספר חמדת הימים (חלק ב, סדר פורים) כתב לעומתו, שנותנים את המחצית ל"עמלי תורה", ובספר רוח חיים (סימן תרצד, אות ב) כתב שמחלקים לכל התלמידי חכמים הנצרכים בעיר, "וקצת לעניים צנועים בעלי כבוד".

מהו זמן נתינת מחצית השקל?

מתי יש לתת את מחציות השקלים? בספרי מנהג קדומים, משמע שזמן מתן השקלים היה מראש חודש אדר, כמו שתיקן רבינו תם (הובא בשו"ת מהר"ם מרוטנברג סימן קנג): "משנכנס אדם עד הפורים כל העוברים דרך העיירות אם יש מנין קבוע יש חרם קדמונים לפרוע מעות פורים" (תקנה זו פורשה בדברי הפוסקים כמנהג נתינת מחצית השקל).

אולם, כבר נתפשט המנהג לתת את מחצית השקל ביום תענית אסתר. בספר "אמרכל" (עמ' כה; ועי' באליה רבה סימן תרפו, אות ג) כתב שיש לתת את המחציות בתענית אסתר אחר התענית, וכן משמע מפסקו של קיצור שו"ע (סימן קמא, סעיף ה) שכתב לתת "קודם פורים מחצית… ונותנים בערב לפני קריאת המגילה".

כנראה שכך גם נהג החתם סופר (ס' תומר דבורה, קו' אחרון למנהגי בעל החת"ס, בתוך "מנהגי חת"ס", עמ' קנא, אות ד). בספר "הליכות שלמה" (חודש אדר, סעיף ט) כתוב שכך נהג הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל.

אבל במנהגי מהר"ם מרוטנברג (מהד' אלפנביין, עמוד 74) מובא שנותנים בתענית אסתר בזמן המנחה, כפי המנהג הרווח. וכן כתב מהרי"ל: "במנחה כשהולכין לבית הכנסת נותנין מחצית השקל ומעות פורים" – ודבריו הובאו ברמ"א. לפי מנהג זה, נותנים מחצית השקל בתענית אסתר אפילו כשפורים נופל ביום ראשון, ותענית אסתר ביום חמישי (כף החיים סימן תרצד, אות כה).

מיהם החייבים במחצית השקל?

נחלקו הפוסקים בגיל שממנו חייבים לתת מחצית השקל. בפרשת כי תשא, מבואר שרק זכרים מגיל עשרים שנה ומעלה חייבים במחצית השקל: "כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה'". כך פסקו כמה ראשונים (חינוך, מצוה קה; רע"ב, שקלים פ"א, משנה ג).

לפי זה, ניתן להניח שחיוב "זכר מחצית השקל" הנהוג כיום אינו חמור מן החיוב בזמן שבית המקדש היה קיים, ואין חייבים בזה אלא מגיל עשרים ומעלה. כן דברי המהרי"ל במנהגיו "ואמר מהר"י סג"ל דבל בן עשרים שנה ומעלה חייב במחצית השקל" – וכן פסק הרמ"א.

לעומת זאת, ישנם ראשונים (רמב"ם, פיה"מ שקלים, שם; רמב"ן, פי' לתחילת כי תשא) הסוברים שרק בתרומת המשכן היה החיוב מבן עשרים שנה ומעלה. מחציות השקלים שנתרמו לבית המקדש היו עבור קרבנות המזבח, ובזה היו חייבים מבן שלש עשרה ויום אחד, שנאמר "לכפר על נפשותיכם" – כיון שחייב במצוות, זקוק לכפרה.

כן נפסק ב"מטה יהודה" (סימן תרצד, אות ד): "ראוי לחייב לפי מה שנהגו העולם לעשות זכר לשקלים שיתן כל מי שנכנס לכלל מצות מבן י"ג שנה, ואפילו פחות מבן עשרים כשאר מצות של תורה, וכן הוא המנהג שהכל נותנין – כל מי שנעשה בר מצוה".

גם במשנה ברורה (סימן תרצד, ס"ק ה) הביא מחלוקת בעניין זה בין רע"ב לבין תוספות יו"ט (שקלים א, ד; וראה גם בתפארת ישראל, שם), ולא הכריע ביניהם. אבל בשו"ת יחווה דעת הנ"ל כתב שנכון לנהוג כדעת המחמירה, ולתת מחצית השקל מגיל י"ג ואילך.

המנהג בנתינת נשים וילדים

יתרה מזו, מצאנו שהמנהג היה לתת מחצית השקל אפילו עבור קטנים, כמבואר בס' המנהגים לרבינו אייזק טרינא.

במגן אברהם הביא את דבריו, בתוספת דברי הגהות המנהגים שגם המעוברת נותנת עבור ולדה, וסיים: "ולא ידעתי מנא ליה האי". אבל בספר 'דעת תורה' הביא מקור לכך מדברי הירושלמי (שקלים פ"א, ה"ג) שגם נשים וקטנים חייבים במחצית השקל. גם בדרכי משה מצטט בשם מהר"י בי"ן שאף מעוברת נותנת ג' מחציות, והביא סימן לדבר: "זה יתנו כל העובר". גם בסידור יעב"ץ כתב (ח"ב, עמ' תעא): "ישראל קדושים החמירו על עצמן לתת גם בעד כל אחד מבנים זכרים קטנים".

כל זה כמובן מצד תוספת על עיקר המנהג, אבל אם כבר נהג אב לשקול שקלים עבור בנו (והיה דעתו להמשיך ולעשות כן), אזי חייב מעיקר המנהג להמשיך ולשקול מידי שנה בשנה (והוא ע"פ דברי המשנה בשקלים), כמו שכתב מגן אברהם, והובאו דבריו בקיצור שו"ע (סימן קמא, ס"ה), חיי אדם (קנה, ד), ומשנה ברורה (ס"ק ה).

בפשטות, המנהג הנ"ל שאף מעוברות תיתנה מחצית השקל, הוא משום בניהן הזכרים. אבל במגן אברהם הביא שאף נשים חייבות. בספר 'דעת תורה' הביא לכך מקור מדברי ירושלמי, כאמור. בנוסף, מובא בדברי כמה אחרונים שיש לתת מחצית השקל אפילו בעד נשים, קטנים, ועוברים (ראה שו"ת שבט הלוי ח"ז, סימן קפג; ס' תורת המועדים, פורים עמ' קא). ב"כף החיים" נתן בכך סימן משום דכתיב "לכפר על נפשותיכם". כדי לכפר על הנפש נותנים גם בעד ילדים ונשים.

איזה מטבעות נותנים?

ברוב ספרי הפוסקים והמנהגים, נקטו שיש לתת ג' מטבעות ששם מחצית עליהם (כגון חצי שקל, חצי פאונד, וכדו'), כמו שכתב הרמ"א: "י"א שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדם". כבר הבאנו את דברי מהרי"ל שהזכיר נתינת ג' מטבעות ששם מחצית עליהם.

ה'כף החיים' כותב שהמהדר במצוות מחצית השקל יתן את שווי מחצית השקל שהיה בזמן חז"ל: "ועל-כן מי שידו משגת יש לעשות זכר למחצית השקל בשלימות, דהיינו שיתן מטבע שמצוי באותו מקום ששמו מחצית ויש בו כסף מזוקק שיעור מחצית השקל או יותר… ואם לא נמצא כזה במקומו אז יתן מטבע כסף שיוכל לקנות בו מחצית השקל".

על דרך זו הורה הרב עובדיה יוסף שליט"א (שו"ת יחווה דעת, שם), שבכך נעשה זכר למחצית השקל של תורה, והביא כן מעוד פוסקים. בספר הליכות שלמה (חודש אדר, סעיף ט) מבואר שנהג הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל לתת שלשה חצאי דולר, ונקט טעם לדבר משום שנקוב ערך "חצי" על המטבע, וגם משום שיש במטעות כסף ממש (אבל היינו רק במטבעות מלפני כחמישים שנה ומעלה).

עוד הקפיד ה'כף החיים' שיהיה המטבע של כסף: "ועכ"פ יש ליתן כסף אם אפשר זכר למחצית השקל שהיה כסף. ואם אין ידו משגת לזה אז יתן מטבע ששמו חצי הנהוג באותו מקום כפי יכולתו יהיה מה שיהיה, כיון שאינו אלא לזכר בעלמא". כך נהג אף החתם סופר (מנהגי חת"ס, שם). אחרים כתבו שאין לתת מטבע של כסף, שלא יהא ממש כמחצית השקל של תורה (ראה חזון עובדיה, הל' פורים, עמ' קד, הערה יא).

במקום שאין מטבע שיש לה שווי של "חצי", כתב בשו"ת וישאל שאול (ח"א, סימן קלח) שאין בה זכר למחצית השקל כלל. פסק זה אינו דומה לנהוג בזמן המקדש, שהיו יכולים לתת שוויה אפילו במטבע יותר גדול, כי בכך עדיין נתקיימה המצווה בפועל. אך כעת, שהוא לזכר בעלמא, לא מתקיים המנהג אלא במטבע של מחצית, וסיים שהיותר טוב לעשות זכר למחצית השקל בנתינת שוויה של מחצית שקל ממש, כפי שכתב מהרי"ל (והוסיף שגם יתן ג' מטבעות).

המהרש"ם (ח"ח, סימן צז) נותן פתרון אחר למקום בו אין מטבע של "מחצית". הוא כותב שיש לתת ג' מטבעות, ויאמר שנותן ג' חצאין לשם זכרון מצות מחצית השקל, והשאר נותן כמתנה. לחילופין, אפשר ששני אנשים יתנו ביחד, ובזה מקיימים כל אחד מצוות נתינת מחצית.

בביאור הלכה (סימן תרצד, ד"ה יש) כתב שאמנם תרומת שלשה מטבעות של סכום "חצי" מקיימת את המנהג, אך לעתים יעלו מטבעות אלו לסכום זעום בלבד. הוא מזכיר שכמה פוסקים הקפידו על תרומה של מטבע בעל ערך (ומזכיר שהגר"א היה תורם מטבע אחד של "חצי", שהיה בעל ערך). לסיכום, כפי שהזכרנו לעיל, הוא כותב שמי שיכול יתרום מטבע בעל ערך כדי לקיים תרומת מחצית השקל, ויוסף על כך שלשה מטבעות של "חצי" כפי שכתב הרמ"א.

סיכום:

• מנהג נתינת מחצית השקל הינו מנהג קדום, ויש להקפיד לקיימו, כפי שכתבו הפוסקים.
• המנהג הפשוט הוא לתת ג' מטבעות של מחצית (לפי המטבע של המדינה). יש מוסיפים לתת עוד מטבע, או מטבעות, כשווי של מחצית שקלי התורה, והוא בערך שיעור 11 גרם כסף. השווי העכשווי של מחצית השקל הוא כמעט 5.5 דולר אמריקני.
• במקורו, נראה שהיו נותנים את מחציות השקלים לעניים, כ"מעות פורים", וכן כתבו כמה פוסקים שראוי לתת את השקלים לעניים, או לתלמידי חכמים (או לישיבות). נציין שניתן כמובן לתרום כספים אלו למגבית "מעות פורים" של אתר "דין". אולם, המנהג הוא לתת את הכסף לכל מטרה טובה.
• נוהגים לתת בתענית אסתר, בשעת מנחה. ויש שכתבו שאפשר לתת מראש חודש אדר, ויש שכתבו לתת בליל פורים, בגמר התענית.
• מעיקר הדין, יש שפסקו שאין חובת נתינה אלא על זכרים, מבן עשרים שנה ומעלה. יש שפסקו שיש חובה מגיל בר-מצווה. אבל נהגו רבים לתת מחצית השקל גם עבור ילדים, וגם נשים מעוברות נותנות עבור עובריהן מחשש היותם זכרים. בנוסף, יש שנהגו שגם נשים ובנות נותנות.

[1] המאמר שואב מקורות ממאמרו של הרב גדליה אבערלאנדער, אור ישראל, כרך לא, עמ' קע.