לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

פרשת תולדות – ברכת 'ברוך שפטרני'

הרב אברהם זיסקינד

דיני הברכה והמסתעף

המקור הראשון לברכת "ברוך שפטרני מעונשו של זה" מופיע במדרש בפרשתנו, פרשת תולדות. בשל כך, נייחד מאמר זה לביאור יסוד ברכה זו והלכותיה. מתי יש לברך ברכת ברוך שפטרני? האם רק האב מברך את הברכה, או שמא אף האם? האם יש לברך על בן, או שמא אף על בת? נשתדל לבאר את התשובות לשאלות אלו מתוך עיון בשורשי ההלכה.

שורש המנהג לברך 'ברוך שפטרני'

במדרש רבה על פרשת השבוע מתבאר המקור לברכת 'ברוך שפטרני' (בראשית שבה סג, י): "'ויגדלו הנערים' (בראשית כה, כז) – ר' פינחס בשם ר' לוי: משל להדס ועצבונית [= מין קוץ] שהיו גדלים זה על גבי זה. כיוון שהגדילו הפריחו – זה ריחו וזה חוחיו. כך כל שלוש-עשרה שנה הולכים שניהם לבית הספר ובאים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה הולך לבתי מדרשות וזה הולך לבתי עבודה  זרה. אמר ר'  אלעזר בר' שמעון: צריך אדם להיטפל בבנו י"ג שנה, מכאן ואילך צריך שיאמר: "ברוך שפטרני מענשו של זה".

לא ברור מסגנון המדרש שר' אלעזר ב"ר שמעון אכן התכוון לפסוק הלכה למעשה שיש לברך ברכה זו. ייתכן שהכוונה בדרך מליצה, לאמור, "ברוך ה' שנפטרתי מעונשו של זה". אולם, בכמה ראשונים הבינו מדברי המדרש שאכן יש חובת לברך ברכה זו. כך עולה מדברי ר' אהרן הכהן מלוניל (ארחות חיים, הלכות ברכות, סימן נח, דף מ ע"ג) שהוסיף לבאר: "ויש אומרים אותה בפעם ראשונה שעולה הבן לקרות בתורה. והגאון ר' יהודאי ז"ל קם על רגליו בבית הכנסת ובירך ברכה זו בפעם ראשונה שקרא בנו בתורה".

בפסקי רבנו יחיאל מפריז (הוצאת מכון ירושלים, תשל"ג, סימן כג) הביא הלכה זו בשם ר' יהודה בן ברוך (מחכמי אשכנז במאה ה-11; היה תלמידו של ר' גרשום מאור הגולה): "מי שיש לו בן והגיע לשלוש-עשרה שנה, פעם ראשון שעומד בציבור לקרות בתורה צריך האב לברך בא"י אשר פדאני מענשו של זה. והגאון ר'  יהודה בר' ברוך קם בעמידה בבית הכנסת ובירך ברכה זו כשעמד בנו וקרא בתורה תחילה, וברכה זו חובה היא".

מעבר למקור במדרש, נראה אפוא שמדובר במנהג אשכנז עתיק-יומין. הברכה לא מוזכרת אמנם בגדולי ראשוני הפוסקים (הרי"ף, רמב"ם, רא"ש, טור, ושולחן ערוך), אך היא מובאת ברמ"א (סימן רכה, סעיף ב).

ברכה בשם ומלכות

מלשון רבנו יחיאל הנ"ל מבואר שיש לברך את הברכה בשם המלכות, כתבנית כל הברכות. כך מבואר בדברי מנהגי מהרי"ל, שכתב שיש לברך בשם ומלכות, "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר פטרני מענשו של זה". ראה גם בתשב"ץ (סימן שצ) שאף הוא הזכיר את הברכה, בלי לציין אם יש לברכה בשם ומלכות אם לאו.

אולם ב'לקט יושר' (מנהגי תרומת הדשן, עמ' מ) כתב שכיון שלא הוזכרה הברכה בגמרא, אין לברכה בשם ומלכות, והביא את הברכה בארמית: "בריך רחמנא מלכא דארעא שפוטרני מעונש זה", וכך פירש ב'דברי חמודות' על הרא"ש (ברכות פרק ט, סימן ה, אות ל), על-פי מה שייסד הרא"ש (קידושין פרק א, סימן מא) שאין לברך בשם ומלכות שום ברכה שלא הוזכרה בתלמוד.

ב'דרכי משה' (אורח חיים סימן רכה) מזכיר את הברכה בשם המהרי"ל, ומקשה כנ"ל שהרי אין מברכים בשם ומלכות כל ברכה שלא הוזכרה בגמרא. בהתאם לכך, פוסק הרמ"א (רכה, ב) שיש לברך בלי שם ומלכות: "יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה, וטוב לברך בלא שם ומלכות".

ב'משנה ברורה' (ס"ק ח) ציין שלפי דעת הגר"א יש לברך את הברכה בשם ומלכות, כדעת המהרי"ל (ציין גם לדברי המדרש), והביא אף את דברי ה'חיי אדם' שהמברך לא הפסיד. מדבריו משמע קצת שכך העיקר למעשה. אולם, המנהג הכללי הוא לברך בלא הזכרת שם ומלכות.

ביאור עניין הברכה: מי נפטר מעונשו של מי?

בביאור לשון הברכה "שפטרני מעונשו של זה", כתב ה'מגן אברהם' (סי' רכה, ס"ק ה) שני פירושים.

לפי הפירוש הראשון, הכוונה היא שעד עכשיו האב נענש כאשר הבן חטא, בגלל שלא חינך את הבן להתנהג כראוי. מיום שנעשה בן י"ג שנים נעשה הבן אחראי לעצמו, ושוב אין האב נענש על מעשי בנו, כי "מחויב הוא להתחזק בעצמו למצוות השי"ת" (לשון המשנה ברורה, שם ס"ק ז). כיון שנעשה פטור מעונש הבן, מברך האב "שפטרני מעונשו של זה".

במשנה ברורה הוסיף שעדיין מוטלת על האב אחריות מסוימת עבור בנו: "ודע דאע"פ ששוב אין עליו ענין חינוך, מ"מ יש על האב מצות הוכחה כשרואה שאינו מתנהג כשורה, וכשאינו מוחה בידו נענש עליו". אולם, אין בכך כדי לעכב ברכת 'ברוך שפטרני', שכן אחריות זו אינה מיוחדת לבנו, אלא משותפת לכל ישראל, כמו שסיים שם: "דלא גרע משאר ישראל".

הביאור השני לנוסח הברכה, שהביא המג"א בשם ה'לבוש', הוא שעד עתה נענש הבן בעוון האב, ואילו מכאן ואילך שוב אין הבן נענש בעוון האב.

לפי ביאור זה, לכאורה על הבן לברך את הברכה, ולא על האב, שכן הבן נפטר מעוון אביו ולא האב מעוון בנו. אכן, בשו"ת שואלים ודורשים (סימן ה) הביא מפירוש הש"ך (מתלמידי האריז"ל, פרשת לך לך) שהבן מברך ברכה זו בהגיעו למצוות.

אולם, לפי המדרש וכל הראשונים הנ"ל ברור שהאב הוא זה שמברך, וב'דברי חמודות' ביאר שהכוונה שאם נענש הבן בשביל עוון האב, בוודאי שגם האב נענש עבור כך (כלומר, שנענש עבור מה שבנו נענש עבורו), וסיים שהוא דחוק.

ברכה על בת המגיעה למצוות

לאור שני הטעמים שהביא המג"א בביאור ברכת 'ברוך שפטרני', יש לחקור אם יש לברך ברכה זו אף על בת שהגיעה לגיל בת-מצווה, או שהברכה מוגבלת, כמשמעות המדרש, לבן המגיע למצוות. מתוך נידון זה מסתעף נדון נוסף: האם יש טעם ומקור לחוג את בת המצוה, כשם שחוגגים את בר המצוה, והאם סעודת בת מצוה נחשבת לסעודת מצוה?

דיון זה פותח בדברי ה'פרי מגדים' (סימן רכה, אשל אברהם ס"ק ה), שכתב כי השאלה אם אומרים ברכת ברוך שפטרני על בת בהגיעה לגיל י"ב שנים תלויה בשני הטעמים הנ"ל: לפי הטעם שעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בגלל שלא חנכו, מובן מדוע אין מברכים על בת, מכיון שאין חיוב לחנך בת, כצד אחד בדברי המג"א בסימן שמג (ס"ק א) שחיוב חינוך הוא רק לבן. אולם לפי הטעם השני שכתב הלבוש, שהברכה היא על כך שעד עתה נענש הבן בעוון האב, יוצא שצריך לברך גם בבת, מפני שגם הבת נענשת בעוון האב.

ואמנם דעת הרד"ל, בהגהותיו על דברי המדרש, שאם הטעם בברכת ברוך שפטרני הוא בגלל שעד עכשיו האב נענש על עוונות הבן, הוא הדין שגם בבת צריכים לברך. כיון שמדברי המדרש עולה שאין מברכים על הבת כי אם על הבן, וכלשון המדרש שחייב האב "לטפל לבנו", הסיק שם שטעם הברכה הוא מפני חובת האב ללמד את בנו תורה. כיון שאין חיוב על האב ללמד את בתו תורה (חוץ ממה שנוגע לה לקיום המצוות), מובן שאין לברך את הברכה בהגעת הבת למצוות.

אולם, בספר כף החיים (רכה, ס"ק טו) נקט שלפי שני הטעמים אין לברך ברכת 'ברוך שפטרני' בבת, וביאר שאין הבת נענשת בחטא האב כמו הבן.

ברם, בשו"ת יביע אומר (או"ח, ח"ו, סימן כט), לאחר שהביא את דברי הפמ"ג הנ"ל שתלה את דין ברכת ברוך שפטרני בבת בשני הטעמים של המג"א, כתב הרב עובדיה יוסף שלפי דברי הראשונים הסוברים שיש חיוב לחנך את הבת (שלא כמו שהביא הפמ"ג בשם המג"א, וראה גם פתח הדביר, או"ח סימן רכה, ס"ק ד) נמצא שגם לפי טעמו הראשון של המג"א יש לברך ברכה זו גם בבת, כיון שאף בבת יש חובת חינוך מוטלת על האב. לפי דבריו נמצא שלפי שני הטעמים בברכת 'ברוך שפטרני' צריך לברך על בת כשמגיעה לבת מצוה.

בשו"ת יביע אומר מסיק שיש לומר ברכת 'ברוך שפטרני' על בת, ללא שם ומלכות. אך בכל קהילות אשכנז, וגם רבים מקהילות בני ספרד, אין המנהג כדבריו, וראה להלן מדברי שו"ת אגרות משה (ח"ה, סימן יד) טעם נוסף שאין לברך על הבת.

סעודת מצוה לבת-מצוה?

לפי דבריו הוסיף בשו"ת יביע אומר (שם) שיש מקום לומר שהסעודה שעושים לרגל 'בת-מצוה' ביום הגעתה לי"ב שנים היא סעודת מצוה, כיון שהוא שמחה לאב שהשתחרר מהעונש המוטל עליו בהקשר חינוך בתו. והביא שכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי שסעודה שעושים לרגל בת מצוה היא סעודת מצוה, ותמכו יתדותיהם בדברי הבן איש חי.

אולם, הרבה פוסקים חלקו על דבריהם, ובראשם בשו"ת אגרות משה בשתי תשובות (או"ח, ח"א סימן קד, וח"ב סימן צז), שכתב כדבר פשוט שאין דין סעודת מצוה בחגיגת בת מצוה, ויצא בחריפות נגד המנהג לעשות סעודה זו בבית הכנסת. בתוך דבריו כתב עוד שאילו היה בכוחו לעשות כן היה מבטל גם את מנהג חגיגת בר-מצוה בבית הכנסת, כי לדעתו המקור למנהג זה מהרפורמים והקונסרבטיבים. מכל מקום הוא מסיים בנוגע לשמחת בת-מצוה ש"אם רוצה האב לעשות איזה שמחה בביתו רשאי, אבל אין זה שום ענין וסמך להחשיב זה דבר מצוה וסעודת מצוה, כי הוא רק כשמחה של יום הולדת בעלמא".

עוד הוסיף שם לבאר מדוע "אין מצוה כשנעשית בת י"ב שנה כמו בבן, דגם הבת הא מתחייבת עתה במצוות", וכתב: "והנכון לע"ד, משום דאין ניכר חילוק בבת במה שנעשית גדולה יותר מקטנותה, ולא דמי לבן שניכר טובא, שמעתה מצרפין אותו לכל דבר שבעי מנין עשרה ומנין שלושה. ועל ידיעה בעלמא כשלא ניכר למעשה, אין עושין סעודה ושמחה, אף שבעצם יש בזה אותה השמחה ממש".

והאריך בנידון זה בשו"ת באר שרים (לרב אברהם יפה שלזינגר, ח"ב, סימן סב), שם חיזק את דבריו של הרב פיינשטיין, וכתב שאין לברך 'ברוך שפטרני' בהגעת בת למצוות ואין בסעודה "ריח של סעודת מצוה". עוד כתב שם לערער על מה שהביא בשו"ת יביע אומר יסוד לדברי מדברי ה'בן איש חי', וביאר שאין ראיה מדבריו כלל.

ברכת 'ברוך שפטרני' על-ידי האם (דמיון לברכת הגומל)

לאור דברי המג"א הנ"ל בפירוש הראשון, ברכת 'ברוך שפטרני' נקשר לחובת החינוך. לכאורה, שאלת ברכת 'ברוך שפטרני' על-ידי אם הילד תהיה תלויה בחובת חינוך המוטלת על האם. בחובה זו נחלקו הראשונים (לנזיר דף כט, ב) והפוסקים, והובאה המחלוקת ב'מגן אברהם' (שמג, ס"ק א) וב'משנה ברורה' (תרטז, ס"ק ה; תרמ, ס"ק ה). [לדעת הרד"ל הנ"ל, ברכת 'ברוך שפטרני' שייכת לחיוב לימוד התורה, ולפי זה בוודאי שאין האם מברכת.]

אולם, גם לפי הדעות שהאם חייבת בחינוך בנה, יש לומר שאין לאם לברך ברכת 'ברוך שפטרני'. סיבה אחת לכך היא מפני שהאב מברך עבורו ועבור אשתו, על דרך ברכת 'הטוב והמטיב' על לידת הבן וברכת שהחיינו על לידת הבת. כיון שבירך האב, אין לאם לברך אף היא, כי כבר נתברכה ברכת ההודאה על הגעת הבן למצוות.

סיבה אפשרית נוספת שאין האם מברכת היא מפני צורת תקנת הברכה בשעת עלייה לתורה. בשו"ת דברי מלכיאל (או"ח סימן ד) ביאר כי "ברכת ברוך שפטרני דמי לברכת הודאה [ברכת הגומל], שצריך בי עשרה… ולזה קבעו חז"ל לברך ברכת הגומל בברכת התורה שאז ודאי הוי עשרה, והוא הדין לברכת ברוך שפטרני דדמי לברכת הודאה, ולכן צריך לברכה בשעת קריאת התורה".

בספר 'זה השלחן' (לרב שריה דבליצקי, ח"ב סי' רכה) כתב שברכת 'ברוך שפטרני' אינה צריכה ציבור, ושלא כדעת שו"ת דברי מלכיאל הנ"ל. אבל בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז, סימן כג) סתר את דבריו, ופשיטא לו שברכת 'ברוך שפטרני' צריכה עשרה, כמבואר בשו"ת דברי מלכיאל הנ"ל שיש לדמות את הברכה לברכת הגומל. לאור דמיון זה, יש לחזק את המנהג שאין האם מברכת ברכת 'ברוך שפטרני', כיון שצורת התקנה כרוכה בעלייה לתורה, שאין האם משתתפת בה.

על דרך זו מבואר בשו"ת אגרות משה (או"ח, ח"ה סימן יד) בנוגע לברכת 'ברוך שפטרני' על הבת: "הנה בעצם אין מקום ואין טעם לחלק בחיוב ברכות ההודאה בין איש לאשה (שו"ע או"ח סי' ריט, במג"א ס"ק א)… אך איכא דברים שהחמירו חכמים באופן העשיה, שיברך החייב לברך דווקא בעשרה וביום הקריאה ובשעה שקראוהו לתורה, ורק אם אי אפשר לו שיקראוהו לתורה מברך על הבימה תיכף אחר הקריאה בתורה… וכן בברכת ברוך שפטרני מענשו של זה, שמברך אבי הבן כשקורין אותו בפעם הראשון שנעשה בר מצוה, שזה לא שייך באשה בזמנינו שאין קורין אשה לתורה".

מדבריו יש ללמוד הן שאין לברך 'ברוך שפטרני' על הבת, והן שאין לאם לברך ברכה זו.

סיכום

  • יש לברך ברכת 'ברוך שפטרני' עם הגעת הבן לבר-מצוה. מברכים את הברכה בבית הכנסת בפני עשרה, בפעם הראשונה שעולה הבן לתורה. ניתן לברך את הברכה עד שלושים יום מהגעת הבן למצוות (דינים אלו נלמדו מהיקש לברכת הגומל).
  • יש נוהגים לברך בשם ומלכות. המנהג הרווח הוא שאין מברכים בשם ומלכות.
  • פירוש הברכה: 1. האב נפטר מעונשו של הבן במה שלא מחנכו כראוי; 2. שוב אין הבן נענש על עוונות האב.
  • יש שדייקו מלשון "עונשו של זה" שאין לברך ברכה זו שלא בנוכחות הבן (שערי אפרים ד, כה; שו"ת יד יצחק ח"ג, סימן שג; חתן סופר, או"ח סוף שער ברכת השחר). אבל בדיעבד, ניתן לברך גם שלא בנוכחות הבן (שו"ת בצל החכמה, ח"ה, סימן קלב), כפי שנראה מסתימת שאר הפוסקים.
  • אין לברך ברכת 'ברוך שפטרני' על הבת (ויש שחלקו אם מברך בלי שם ומלכות). כמו כן אין האם מברכת ברכת 'ברוך שפטרני'.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *