הלכות סוכה וישיבתה

רבני בית ההוראה
כ"ה אלול ה'תשע"א

פרק שישי

ההכנה ליום טוב ודיני ליל יום טוב ראשון

ערב סוכות

אכילה

א)    יש להיזהר שלא לאכול מחצות היום סעודת קבע, ואם היה טרוד ולא היה יכול לאכול קודם חצות מותר לאכול עד תחילת שעה עשירית, ומיני תרגימה כפירות ירקות בשר וכד’ מותר לאכול עד הלילה ((שו”ע סי’ תרלט ס”ג, ובמג”א שם (ס”ק יא) תמה ע”ז דהרי גם בער”פ קיי”ל דאינו צריך להחמיר באכילת מצה עשירה רק עד שעה עשירית, ולכן כתבו הפוסקים דמי שהיה טרוד יכול לאכול עד סוף שעה תשיעית, דומיא דסי’ תעא ס”א ע”ש [מט”א סי’ תרכה ס”ז, ומשנ”ב סי’ תרלט ס”ק כז [ועי’ לקט יושר שהביא שרבו לא היה ישן בערב סוכות מחצות כדי שישן בערב לתיאבון, (וצ”ל דס”ל דכיון דיותר יש חיוב בשינה מאכילה דעיקר המצוה בשינה כמ”ש הטור בדעת ר”ת והבכור”י בתחי’ סי’ תרלט לכן רצה לישון לתיאבון)גא.)).

חלה

ב)     מצוה ללוש כדי שיעור חלה בבית לעשות מהם לחמים ולאפותם בביתו ולבצוע עליהם ביום טוב.

עשית מלאכה

ג)       אין עושים מלאכה בערב יום טוב מזמן מנחה קטנה ולמעלה, וכל העושה מלאכה בזמן זה אינו רואה בה סימן ברכה, אך מותר לתקן בגדיו וכליו וכל מה שנצרך לו לצורך יום טוב וחול המועד.

הקזת דם

ד)     אין מקיזין דם בערב יום טוב [ובליל ערב יום טוב מותר חוץ מליל הושענה רבא שאסור להקיז דם], ובמקום צורך חולי מותר.

תספורת ונטילת צפרניים

ה)    מי שגדלו שערותיו [ממה שהסתפר כבר בערב ר”ה ((וכן המגלחים זקנם [באופן המותר].))], ישתדל להסתפר בערב יום טוב בבוקר, שחייב אדם לגלח עצמו בערב הרגל לכבודו, שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול, ואם לא הספיק להתגלח מותר להסתפר עד הלילה, וכמו כן יש להקפיד לגלח את צפורני ידיו ורגליו ((ולדעת השו”ע (סי’ ד’) אין לגלחם ביום אחד, ולכן יגלח את צפורני רגליו בערב ערב יום טוב, ולדעת האריז”ל אין חשש בדבר.)) קודם יום טוב, לכבוד הרגל.

רחיצה וטבילה

ו)       מצוה לרחוץ בערב יום טוב בחמין, וסדר הרחיצה יהיה פניו ואחר כך ידיו ואחר כך רגליו, וירחץ כל גופו בחמין, ומצוה לטבול קודם יום טוב להכנס לרגל כשהוא טהור [ואם מצטער בטבילה, ישפוך על גופו ט’ קבין מים], ואף מי שאינו טובל בכל ערב שבת חייב לטבול בערב הרגל [ומי שאבל על מת שנפטר אחרי יו”כ, רשאי לטבול בצונן].

הכנת הלולב

ז)      נהגו לאגוד את הלולב בערב יום טוב, כיון שמצוה לאוגדם בקשר של קיימא [שאסור לעשות כן ביום טוב], ונהגו לומר תפילה בשעת האיגוד ((מט”א סי’ תרכה סי”ח, וע”ש שעדיף לומר את התפילה ביום טוב קודם לקיחת הלולב כיון שמזכירים את כל הד’ מינים בתפילה זו ואילו בשעת איגוד הלולב אין לו את כל הד’ מינים לפניו.)).

צדקה

ח)    יש להרבות בצדקה בערב סוכות, ולהשתדל להזמין אורחים עניים מהוגנים ליום טוב כל אחד כפי יכולתו, ובזוה”ק מפליג מאוד בעונש מי שלא נותן מסעודתו לעני ביום טוב.

בדיקת הסוכה

ט)    יש לבדוק את סוכתו בערב יום טוב קודם הלילה, שתהיה בתכלית השלימות והכשרות, “ובזה יתרצה אל מלכו ואדונו, וימצא חנו בעיני צורו וקונו, להרים בכבוד קרנו והדר גאונו, והיה בשלום סוכו והשמחה במעונו” ((לשון המט”א שם סעיף כ”ח.)).

כיסוי השולחנות

י)       נהגו לכסות את כל השולחנות בבית ובסוכה במפה לכבוד יום טוב ((יש שכתבו שאין לכסות את השולחן רק בסוכה, כדי להראות שסוכתו קבע, וכן הוא בהג’ מנהגים אולם הפמ”ג סי’ תרלט והבכור”י ס”ק ג והמט”א (תרכה סל”א) כתבו דהיום נהגו לכסות כל השולחנות שרגילים במשך השנה לכסות לכבוד שבת ויום טוב, וכן נהגו.)).

הדלקת נרות

יא) יש לסדר את המנורה שמדליקים בה את נרות יום טוב מחוץ לסוכה שיאירו לתוך הסוכה כגון על חלון וכדו’, או להניחם בתוך ארון זכוכית וכד’ וכפי שנתבאר לעיל פרק ב.

יב)  יש שנהגו להדליק נרות יום טוב מבעוד יום, ויש שנהגו להדליק לאחר שבאו מבית הכנסת בלילה ((וכשחל ליל טבילה ביום טוב לכו”ע יש להדליק לאחר שתבוא מבית הטבילה בליל יום טוב [אם חל בחול, ואם חל בשבת תדליק ותתנה שאינה מקבלת שבת עד השקיעה], מט”א שם סל”ה.)), ומברכים קודם הדלקת הנרות להדליק נר של יום טוב ושהחיינו, [ואם חל יום טוב בשבת חייבים להדליק מבעוד יום, ואחר ההדלקה מברכים להדליק נר של שבת ושל יום טוב, ושהחיינו] ((עי’ פרטי הדינים בכל זה בספרי כבוד השבת.)).

ליל יום טוב

הזמנת האושפיזין

יג)    מיד לאחר התפילה יש להשתדל למהר לבוא לביתו ולסוכתו ועומדים בפתח הסוכה ומזמינים את האושפיזין [כפי הנוסח המקובל].

זמן קידוש

יד)  אין לקדש עד לאחר צאת הכוכבים ((כיון שמברכים לישב בסוכה, וכן שצריך קידוש במקום סעודה ואין יוצאים בכזית של יום טוב ראשון עד שיהיה בודאי לילה, לכן אין לקדש ג”כ קודם הלילה, (בה”ל סי’ תרלט ס”ג ד”ה ולא, וע”ש שבליל יום טוב שני אפשר לעשות את הקידוש בבין השמשות ולאכול את הפת בלילה).)), ובשעת הדחק ולצורך חולה וכד’ יש לעשות שאלת חכם.

טו) אין לאחר את הקידוש ואכילת הפת לאחר חצות הלילה וכדלהלן בדיני אכילת הפת בלילה זה.

סדר אמירת הקידוש

טז) לדעת השו”ע מקדשים מעומד ומברכים ‘לישב בסוכה’ ושהחיינו ((ואם לא בירך שהחיינו מברך כל שבעת הימים, וכן מי שנאנס ולא יכול היה לישב בסוכה כשנכנס פעם ראשונה לסוכה מברך שהחיינו.)), ואחר כך מתיישב ושותה, וכמו כן הנוהגים בכל שבת לקדש מעומד מקדשים בסוכה ג”כ מעומד, ולדעת הרמ”א מקדשים מיושב, ואומרים ברכת לישב בסוכה ושהחיינו גם מיושב, והנוהגים כל שבת לעמוד בשעת הקידוש, יעשו כן אף בחג הסוכות.

יז)   בדיעבד אם בירך שהחיינו ואחר כך לישב בסוכה, יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור ולברך שוב שהחיינו ((דאמרינן דמן הסתם כיון בשהחיינו גם על הסוכה (משנ”ב שם סק”ג).)).

יח) יש לכוין בשעת אמירת ה’שהחיינו’, גם על מצות הסוכה ועל היום טוב ועל מצות אכילה בלילה זה.

כוונת הסוכה

יט) נתבאר לעיל פרק א שיש לכוין לשם מצות סוכה ולזכר לענני הכבוד שהיה לישראל במדבר.

אכילת פת

מצות האכילה

כ)     מצוה מן התורה שכל אחד מישראל לאכול לפחות כזית אחד בליל יום טוב ראשון של סוכות [וכן בליל יום טוב שני של גלויות חייבים מדרבנן] ולפחות יש לאכול לכתחילה פת בשיעור כביצה.

מין הפת

כא)                        יש לאכול פת העשויה מה’ מיני דגן, ויוצאים ידי חובה בפת מתובלת ומעורבת במי ביצים ושמן וכד’ [‘חלות’] ((משנ”ב ס”ק כא, ומכל מקום יוצאים בלחם מתובל בדברים הנותנים לו טעם טוב, ויש בזה משום שמחת יום טוב, וכפי שהוכיח כן הצל”ח מהא דאמרו בפסחים (לו.) דאין יוצאים במצה מתובלת משום חסרון דלחם ‘עוני’ ולא משום דחסר בשם ‘לחם’, וכן נהגו, ואמנם הפמ”ג (סו”ס תרמ”ג כתב דאין יוצאים במצה עשירה, אך לא נהגו כדבריו.)) אבל אין יוצאים ידי חובה בפת הבאה בכיסנין ובמיני תרגימא.

כב)  מי שאין לו רק כזית פת אחת, צריך לאוכלה בסוכה, ומברך ברכת לישב בסוכה ((דאף על פי שבכל הימים אין מברכים אלא רק מי שבכוונתו לאכול רק כביצה, מכל מקום בליל יום טוב שיש חיוב אכילת כזית בסוכה דווקא מברכים גם על כזית, ולכן מי שאכל כזית ושוב הפסיק סעודתו ויצא וחזר ורוצה לאכול עוד סעודה אינו מברך אלא אם אוכל כביצה (משנ”ב ס”ק כב).)).

חולה צליאק

כג)  מי שאכילת מיני דגן מזיקה לו, ויהיה לו נזק בלתי הפיך מחמת אכילת הדגן (([כגון מי שיש לו רגישות גדולה לגלוטן [‘צליאק’] ועלול להיות לו נזק עתידי שלא ניתן לתיקון].)), פטור מאכילה בליל יום טוב ראשון, ואינו צריך לאנוס את עצמו, אך אם הדבר רק יגרום לו צער צריך לאכול כזית אחד ויכול לברך על האכילה ‘לישב בסוכה’ [ובפרט אם שותה גם יין בקידוש יכול לברך על היין ברכת לישב בסוכה], וכל שכן אם אין לו רק רגישות קטנה והדבר יגרום לו רק חוסר נעימות קטנה שיאכל ויברך על ישיבת הסוכה.

שיעור זמן האכילה

כד) יש להקפיד מאד ולהזהר לאכול את הכזית ((ואף על פי שנתבאר לעיל שיש לכתחילה לאכול כביצה בסוכה, אינו צריך לאכול דווקא את כל הכביצה בתוך כדי אכילת פרס אם קשה עליו הדבר וכמו שמשמע בדברי המשנ”ב (ס”ק כב), ומכל מקום כיון דבמט”א משמע שצריך לאכול את כל הכביצה אם יכול לעשות כן עדיף לעשות זאת.)) הראשון בשיעור של תוך כדי אכילת פרס [ג’-ד’ דקות], ואם שהה מתחילת האכילה עד סוף אכילת הכזית ביותר מכך יש לחזור ולאכול שוב כזית בשיעור כדי אכילת פרס.

‘לכם’

כה)                        יש להקפיד שהפת שאוכל תהיה שלו, ואין יוצאים במצה גזולה וכד’, אך המתארח אצל אחרים אין חיוב ‘להקנות’ לו את הפת וסגי בנתינת רשות של בעל הבית שיאכל ויוצא ידי חובה.

זמן האכילה

כו)  אין לאכול את הכזית פת קודם צאת הכוכבים, ואם אכל קודם לכן אפילו היה בין השמשות לא יצא ידי חובה וצריך לחזור שוב ולאכול, וכמו כן אין להמתין עם אכילת הכזית עד לאחר חצות, ובדיעבד אם המתין חייב לאוכלו לאחר חצות הלילה, ומברך לישב בסוכה.

כוונת האכילה

כז)  יש לכוין באכילת הכזית פת לשם מצות אכילה בלילה הראשון, ואם לא כיון יחזור ויאכל שוב כזית, ואם בתחילת כניסתו אמר את ה’יהי רצון’ או שהתכוין לקיים מצוות הסוכה יצא ידי חובה.

טיבול הפת במלח

כח)                        נהגו שמטבלים את הפת בדבש כפי המנהג שנהגו להטביל עד הושענא רבא, ויש שנהגו להטביל גם במלח כדרך אכילה בכל השנה.

ירידת גשמים לילה הראשון

כט)                        אם ירדו גשמים בלילה הראשון, ימתין עם אכילתו שעה או שעתים, ואם לא יפסק הגשם יקדש בסוכה ויברך ברכת הקידוש ושהחיינו ולא יברך ‘לישב בסוכה’ ויטול ידיו ויאכל בסוכה לפחות כזית פת, וימשיך לאכול סעודתו בבית [ויש שכתבו שנכון שיאכל לאכול כל הסעודה בסוכה והבא לעשות כן אין מזניחין אותו].

ל)      אם רעב וקשה עליו להמתין עם אכילתו יאכל בביתו, אך חייב לאכול גם כזית פת בסוכה ולכן אם עד שהולך לישון עדיין יורדים גשמים יכנס לפני שילך לישון לסוכה ויאכל שם כזית פת.

לא)אם נפסקו הגשמים בהמשך הלילה, ילך לסוכתו ויברך ‘לישב בסוכה’ ויאכל לפחות כביצה פת ((משנ”ב שם ס”ק לו, וע”ש שחייב לאכול דווקא כביצה ואף אחר חצות הלילה, ולכא’ נראה דאף אם הלך לישון בביתו חייב לקום ולילך לסוכה, ויש להעיר את הישן לילך לאכול בסוכה [ועיין בפרק ו’ בדיני ירידת גשמים דשם מבואר דמשום השינה לבד אינו צריך להעיר אולם כאן הוא חיוב ממצות אכילה בסוכה].)).

אכל אם גג סגור

לב) אם אכל כזית ושוב נתברר לו שמכסה הגג היה סגור בשעת אכילתו ופתחו, צריך לאכול שוב לפחות כזית [ולכתחילה יאכל כביצה] פת ולברך שוב על ישיבת הסוכה [אך אינו צריך לברך שוב שהחיינו].

חיוב אכילה בסוכת חבירו כשאין לו סוכה

לג)   אם אין לו סוכה, חייב ללכת לסוכת חבירו לאכול שם, ואפילו אם מצטער ללכת לסוכה ההיא חייב ללכת לשם [וי”א שגם מברך כשאוכל שם אף על פי שמצטער].

כבה האור בסוכתו

לד) כמו כן אם כבה האור בסוכתו, ומצטער לשבת בחושך, אם עדיין לא התחיל לאכול כלל, ילך לסוכת חבירו ויאכל שם לפחות כביצה פת, אך אם מצטער ללכת לסוכת חבירו, יכול לשבת בסוכתו בחושך ויאכל שם כביצה פת [ולא יברך על ברכת הסוכה] ועי’ הערה ((נראה שבנידון זה אינו צריך ללכת לסוכת חבירו כיון דיש לו סוכה אצלו ומאי חזית שיצטער בסוכת חבירו כיון שיש לו סוכה ומצטער בסוכתו, ובודאי עדיפא צער דסוכתו מאשר צער דסוכת חבירו, אלא דיל”ע דכיון דיש חיוב לאכול במקום אורה [עי’ מש”כ בזה בספרי כבוד השבת] אם כן שמא עדיפא לאכול בסוכת חבירו במקום אורה אף על פי שמצטער ולא יאכל בסוכת עצמו בלא אורה וצ”ע.)).

נשים

לה)נשים פטורות מאכילת כזית ראשון בסוכה, ונהגו הנשים לאכול ולברך על אכילתם, [ומנהג בנות ספרד עי’ הערה ((הכה”ח סי’ תקפט אות כג הביא מהברכ”י שנהגו הנשים לברך על הלולב, ובתחילה ערער על זה עד שמצא כן בשו”ת מן השמים שאם רוצות לברך הרשות בידן, וכן כתב שהמנהג הפשוט בזה בשדי חמד (מערכת מ’ כלל קלו) בכה”ח סי’ תרמ ציין לדבריו בהל’ שופר, וכפי הנראה נהגו לברך גם על הסוכה, אך באמת אי”ז מבואר להדיא בדבריו, אך בספר שער המפקד (מנהגי ירושלים דף לה ע”ב סעיף ג ודף קמג ע”ב סעיף יא) הביא דכן המנהג שבכל מצו”ע שהזמן גרמא נהגו הנשים לברך, אלא שעי’ להגאון בשו”ת יבי”א ח”א או”ח סי’ לט- מב, שהאריך בזה להוכיח דאין להם לנשים הספרדיות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, ואולם בס’ שלום יעקב (סי’ ט) ציין שמש”כ השו”ע סי’ תקפט שאין מברכות הוא ע”פ מש”כ בב”י ש’טוב שלא לברך’ וע”ש שהאריך דבמקום שפוסק כותב ‘טוב’ הכוונה על צד חומרא ולא מעיקר הדין ע”ש בארוכה ושם ציטט מספרו ברכת חיים שכן נהגו רוב בנות ספרד לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, ושכן דעת רוב הפוסקים ונהרא נהרא ופשטא.))].

חולה ומצטער

לו)   חולה ומצטער, [כפי שנתבאר בפרק ה’ גידרם] חייבים באכילת כזית בליל יום טוב ראשון ((דומיא דירדו גשמים (סי’ תרלט ס”ה) ונראה דלא יברכו על אכילתם דכל מה שכתב הח”א (שהובא במשנ”ב סי’ תרמ ס”ק כב) בהולך לסוכת חבירו דיברך ברכת הסוכה אינו אלא משום דזה פטור מצטער של אותו אדם ושאר בני אדם לא מצטערים באופן כזה, אבל לא במי שהוא בגדר שכל אדם שיש לו צער כמותו שאינו אוכל בסוכה, ואם כן פטור לכמה שיטות ראשונים ואין לו לברך.)).

ליל יום טוב שני

קידוש

לז)  בקידוש היום בליל יום טוב שני אומרים קידוש ואחר כך ברכת שהחיינו ואחר כך ברכת לישב בסוכה ((שו”ע סי’ תרסא ס”א, וע”ש במשנ”ב (סק”ב) שהנוהג כדעת הראשונים שמברך קודם ‘לישב’ ואחר כך ‘שהחיינו’ אין מוחין בידו ע”ש, אך כשיש כמה משפחות שנמצאות בסוכה אחת וחלק נוהגים לעשות כפסק השו”ע וחלקם כדעות הראשונים האחרות לא יתחלקו במנהגם ויעשו כולם כדעת השו”ע.)).

לח)אך אם בלילה הראשון ואף במשך היום טוב ראשון לא ישב בסוכה ((כגון שירדו גשמים באופן שלא יכול היה לשבת בכלל שם וכיו”ב.)), יברך קודם לישב בסוכה ואחר כך שהחיינו ((משנ”ב (שם סק”א).)).

לט)יש נוהגים להניח פרי חדש בקידוש של יום טוב שני, ויש אומרים שמנהג טעות הוא ((המג”א סי’ תר ס”ק ב’ כתב שהוא מנהג טעות [דדוקא בר”ה נוהגים כן משום די”א דקדושה אחת היא ויצאו ידי חובה בשהחיינו שאמרו אתמול אבל יום טוב שני של גלויות לכו”ע ב’ קדושות הן], והבכור”י (תרמא סק”ד) המליץ על המנהג שמנהג יפה הוא ע”ש.)).

אכילת פת

מ)    צריך לאכול לפחות כביצה פת ואם אכל כזית יצא ידי חובה ((דדינו כיום טוב ראשון לגבי דין חיוב אכילת פת, וכיון שנתבאר לעיל שיש לכתחילה לאכול כביצה יאכל כביצה, ומכל מקום יוצאים ידי חובה גם בכזית, אף על פי שאנן בקיאין בקבעא דירחא מכל מקום מברך גם על אכילת כזית כיון דיש בזה חיוב אכילה בסוכה.)).

ירדו גשמים

מא)                       אם יורדים גשמים בליל יום טוב שני, לכתחילה ימתין מעט [שמא יפסקו הגשמים], ואם לא פסקו יקדש בביתו ויאכל סעודתו שם, ובסוף הסעודה ילך לסוכה לאכול שם כזית פת (ולא יברך לישב בסוכה) ויחזור לביתו ויברך ברכת המזון.

מב)                        פסקו הגשמים לאחר הסעודה יטול ידיו ויכנס לסוכה לברך ברכת לישב בסוכה ויאכל לפחות כביצה פת [גמור, ולא יאכל רק מיני מזונות].

3 תגובות

    שחר:

    מה דין גוי (בהליך גיור מתקדם) לעניין סוכה בנייתה וכו’

    רבני בית הוראה:

    דינו כגוי לכל דבר וכמובן אין לתת לו לשים את הסכך. את הדפנות הוא יכול לעשות.

    יצחק:

    מש”כ מהלכות חג בחג שמועילה ישיבתו למפרע, כבר הקדימו במאמר מרדכי בסי’ תרנג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *