הלכות סוכה וישיבתה

רבני בית ההוראה
כ"ה אלול ה'תשע"א

פרק רביעי

החייבים והפטורים בסוכה

איש

א)    כל איש מישראל הזכרים מבן יג שנים ומעלה חייב מן התורה בישיבה בסוכה בכל ז’ הימים, ואין פטור ממנו אלא באופנים שיתבארו בהמשך.

אשה

ב)     נשים פטורות מן הסוכה, אולם אם נכנסות ואוכלות יכולות לברך על ישיבת הסוכה ((כפי שנתבאר בפרק ו (סעיף ‎לה), והנה בשו”ת מי יהודה סו”ס ה’ הביא בשם הגרי”ב רייניץ אב”ד צצוביץ שהחת”ס הקפיד שלא ישבו נשים בסוכה, אולם מחות’ בקובץ המועדים (סוכה הוצאת מוריה עמ’ תרעח) העיר כבר בזה ד שבחוט המשולש (מנהגי החת”ס) כבר כתב שכל בניו ובנותיו וכלותיו אכלו עמו בסוכה, ושכן מבואר בספר תורת משה (קמא) פרשת נצבים (דף נא. ד”ה הנה) שדרש החת”ס בז”ך אלול וכתב שם בתו”ד “הני נשים במה זכיין וכו’ כי מקיימים הרבה מצות וכמעט כל מ”ע שהזמן גרמא מקיימין כמו האנשים ויושבין בסוכה וכו'” הרי לן דהחת”ס עצמו הזכיר זאת, וע”ש שהביא דבאמת אין כל יסוד לדברי המי יהודה שבספר עולמו של אבא (עמ’ סט, ספר זכרונותיו של הרא”א מילר אב”ד פעטרושאן נכדו של הרי”ב רייניץ שהוא מקור דברי המי יהודה הנ”ל) מביא שם שכשלמד אצל השבט סופר שלח לו סבו שנודע לו שהחת”ס לא נתן לאשתו ובנותיו לשבת בסוכה, והלך ושאל זאת את הרבנית שמחה לעהמן (בתו של החת”ס) והיא שחקה ע”ז ואמרה לו שלא היו דברים מעולם והיא ואמה ואחיותיה ישבו בסוכה, וגם כך נהג הכת”ס שסעד בסוכה עם כל בני משפחתו, ושלח את הידיעה לסבו וכנראה דהמי יהודה שמע זאת מהגרבי”ר קודם שנודע לו הדבר לאשורו.)).

קטן

גיל הקטן

ג)       קטנים פטורים מן התורה מהסוכה, אולם קטן מבן חמש או שש שנים שלימות כשאינו צריך כבר לאמו [דהיינו שקורא לאמו ואם אינו עונה לו משתתק ואינו חוזר וקורא אליה שוב] חייב אביו לחנכו במצות הסוכה ((שו”ע סי’ תר”מ ס”ב וע”ש במשנ”ב (סק”ה) שהביא שדעת כמה אחרונים דמבן חמש ולמעלה אם אביו הוא בעיר שאינו צריך אז כ”כ לאמו מחוייב אביו לחנכו בסוכה אפילו אם איננו חריף, ואם אביו כל השנה לא נמצא בבית אפילו בא לחג הסוכות אין חייב הקטן אלא מגיל שש שנים שלימות, ודעת הגר”א דבכל ענין אין חייב רק מגיל שבע (דהיינו שש שנים שלימות), עי’ בארוכה בזה בב”י שביאר לשונות הרמב”ם והטור.)).

חינוך באכילה

ד)     אין חיוב לחנכו אלא אם כן אוכל כביצה פת ((בשיעור זמן של כדי אכילת פרס.)) אך באכילת שאר דברים אינו חייב בסוכה ((הנה כמה מהראשונים ס”ל דאין חיוב בסוכה אלא בפת גמור וע”כ אין חיוב חינוך אלא בזה, אבל בשאר דברים כיון דיש מהראשונים דס”ל דפטורים מן הסוכה, אף על פי שלמעשה נהגו לברך על כל מיני מזונות מכל מקום אין חיוב חינוך מעיקר הדין אך ודאי דהמחנך את בנו לך תבא עליו ברכה, וכן הוא במסגרת שולחן על הקיצור שו”ע סי’ קלד.)).

ה)    גם מי שאינו חייב בחינוך הקטן [דהיינו שאין הקטן בנו] אין לו לתת לקטן בידים דברי מאכל החייבים בסוכה, אך מותר להניח לפניו אף על פי שהוא לוקח מעצמו, ולאביו אין להניח לפניו ג”כ אלא יאמר לו ללכת לסוכה לאכול שם. [ואם כבר הלך הקטן לישון בבית ונהיה רעב יש להקל לתת לו בבית אוכל ((כדין ירדו גשמים דקיי”ל דאם הלך לישון אין מחייבים לחזור לסוכה לישון, ואמנם שם יתבאר דאם רוצה לאכול צריך ללכת לסוכה, אולם בקטן שזה ודאי צער בשבילו פטור.))].

חינוך בשינה

ו)       כמו כן יש לחנכו בשינה בסוכה, ואם הסוכה קטנה ואין שם מקום או שהקטן או אביו מצטער בשינה בסוכה קטנה כזו, אינו חייב לחנכו בכך ((עי’ ערוה”ש ס”ב, וע”ש שכתב לבאר הטעם שלא נהגו בחו”ל לחנך את הקטנים בסוכה משום שהאויר קר מאד בסוכות ע”ש.)).

ז)      אם הקטן מפחד לישון בסוכה פטורים מלחנכו בשינה בסוכה ((אע”ג דגדול בכה”ג צריך לישון וכדיתבאר להלן מכל מקום בקטן אם הולך לישון קודם אביו והסוכה מחוץ לבית באופן שמפחד לישון שם פשוט דאין חיוב לחנכו בשינה.)).

יתום

ח)    קטן שאין לו אב, אין לפוטרו מהסוכה, ותשתדל אמו לחנכו בסוכה. ואם אין לו אמא, מוטל על בי”ד לחנכו בסוכה.

חולה

ט)    חולה פטור מן הסוכה, ולא רק חולה שאין בו סכנה, אלא אפילו מי שחש בראשו או בעיניו וקשה עליו הישיבה בסוכה, ואם ישב בביתו ירווח לו פטור מן הסוכה [חוץ מאכילת כזית בלילה הראשון].

י)       אם יכול לסדר את ישיבתו בסוכה שינעם לו אינו נפטר מן הסוכה ((חולה שפטור מן הסוכה האם מחויב לתקן את הסוכה באופן כזה שכן יוכל להתחייב.  ועד כמה צריך לטרוח בזה הוא ושלוחיו ומשמשיו [מן הדין ולפנים משורת הדין]. הנה עי’ במשנ”ב ס”ק כד  וז”ל ‘אפילו מי שאין לו מקום בחצירו לבנות לו סוכה שצריך להמציא לו מקום לבנות לו סוכה ואז שם ביתו כדרך שגם כל השנה רגילים לפנות מבית לבית ואז שם ביתו [הגהת ח”ס וכ”כ הבכורי יעקב בפשיטות]’ עכ”ל ואם כן י”ל דהו”ה בחולה ומאידך גיסא י”ל דאין זה רק במצטער ולא בחולה דנראה מדברי הפוסקים דחולה קיל טפי ממצטער אף על פי שמאידך גיסא י”ל דבאמת גדר חולה ומצטער גדר אחד להם אלא דחולה הוא מצטער ‘אמיתי’ משאם כן מצטער הוא מצטער לפי הענין ולא אמיתי, וממילא י”ל דגם חולה צריך לדאוג שיהיה לו סוכה טובה שלא תזיק למחלתו וצ”ע [וע”ש בבנין שלמה במה שיש קצת רמז לדבר בדבריו אך לא במפורש]. ועי’ בכו”י סי’ תרלט ס”ק כח, והובא במ”ב שם סוס”ק לא, שאם אפשר לתקן בלי טורח גדול שלא יקרשו המאכלים, צריך לתקן, ואינו נפטר מן הסוכה. אולם בשו”ת מהר”ח או”ז סי’ קצד דנראה מדבריו דאינו צריך כלל לתקן כשיש צער ע”ש שסיים “אלא התורה לא חייבה לעשות סוכה כמין בית להציל מן הגשמים ומן החמה. ולרוחב כל בני החופה ושיהא נוח לחולה לישן כמו בבית שהרי מגרנך ומיקבך כתיב דהינו פסולת גורן ויקב ובאלו אי אפשר לסכך להציל מן הגשמים. הרי שהתורה התירה לעשות סוכה שתציל מן הגשמים ולא נראה לחכמים דוקא פסולת גורן ויקב שהרי דרשו להכשיר לסכך בכל דבר שגידולו מן הארץ. ומעתה גם אין לדרוש דוקא שלא תציל מן הגשמים” ואם כן הו”ה בנדו”ד. ונראה שאין צריך לטרוח טרחה יתירה לסלק סיבה פוטרת כגון המצטער שפטור מן הסוכה אינו מחוייב להוציא הוצאות או לטרוח טרחה גדולה לסלק את סיבת הצער. אמנם אם אפשר לסלק את הצער בקל, פשוט שחייב לעשות כן, אלא שאין בידנו אמת המידה לקבוע מסמרות בדרגות הצער והטרחה ולכן טוהר לבב ושכל ישר המה ינחוני בכל כגון דא.)).

יא) יש לאדם להשתדל שלא לערוך ניתוח [שאינו דחוף] וכד’ בחג הסוכות כדי שלא יצטרך להיפטר מהסוכה, ועי’ הערה ((בשו”ע שם הביא דהמקיז דם בסוכות חייב בסוכה, והטעם בזה מבואר באו”ז והג”א [והובא בדר”מ על הטור שם] א’ דשמחה הוא לו כיון דמרבה בסעודה, ועוד דכיון דהיה יכול לעשות כן שלא בשעת המועד אינו יכול להפטר, ולטעם א’ אין חסרון בעשית ניתוח בחוה”מ אבל לטעם ב’ אם עושה כן בסוכות לכא’ לא יכול להפטר מהסוכה, אולם להמבואר שם במשנ”ב (ס”ק יב) שכל הדין הנ”ל הוא רק באופן שמקיז דם לשמור הבריאות ואינו מרגיש חולי שאז אינו מצטער כלל ואדרבה הוא שמח ומרבה האכילה ושתיה אבל אם מרגיש בחולי ומשום כך הקיז פטור ומשום כך הוסיף המשנ”ב שאם שותה משקה לשלשל [שיש לו עצירות] ומתיירא שתזיק לו הצינה פטור וממילא הו”ה בנידו”ד.)).

משמשי החולה

יב)  משמשי חולה שיש בו סכנה פטורים מן הסוכה גם בזמן שאינם צריכים לשבת ממש ליד החולה, ואפילו בשעה שאינו צריך להם, [ובלילה הראשון אם יכולים לאכול כזית בסוכה באופן שאין חשש סכנה עי’ הערה ((בשו”ע (תרמ ס”ד) יש לדייק מדברי הרמ”א שכתב רק על מצטער דחייב בסוכה בלילה הראשון [ואזיל לשיטתו בדין ירדו גשמים בליל יום טוב כמבואר שם בפוסקים כמ”ש המשנ”ב] ומשמע מדבריו דחולה פטור מלילה הראשון, ויל”ע אפילו אם נימא כן אם המשמשים ג”כ פטורים מהסוכה או דדינם כמו מצטער דחייב. ולכא’ תלוי בטעם דחולים ‘ומשמשיהם’ פטורים דבמשנ”ב כתב (סק”ז) שהוא מצד  ש’כל העוסק במצוה פטור מן המצוה’ [והוא מדברי הלבוש והגר”ז], ולפ”ז אין חילוק בין לילה הראשון לשאר הימים, אלא שעדיין היה מקום לומר דתלוי במש”כ האחרונים דמצות סוכה בשאר הימים אינה אלא מצוה קיומית י”ל דעיקר הסוגיא מיירי רק בשאר הימים ולכן פטרו אבל בלילה הראשון דהוא מצוה חיובית חייב וע”ז לא קאי הסוגיא, ולפ”ז למש”כ כמה מהאחרונים שלעולם הוא מצוה חיובית ואם כן אין חילוק וממילא מוכרחים לומר דהמשנה לא חילקה ויוצא לפ”ז שג”כ בלילה הראשון פטורים. וממה דהמשנה כשאמרה חולין ומשמשיהם פטורים לא חילקה בין לילה ראשון לשאר לילות לכא’ משמע דאין חילוק ולעולם פטורים. אך אין זה ראיה די”ל דכמו דלשיטות הראשונים דלילה הראשון חייב בירדו גשמים אף על פי שהמשנה נקטה סתם דפטורים מן הסוכה אז מוכח דאין לדייק דיוקים כאלו בנדו”ד. שו”ר שבשו”ת בנין שלמה (להגר”ש כהן מוילנא) ח”ב סי’ מז בסופו נסתפק בזה ורצה לומר דתלוי בב’ תי’ בא”ר ושדעת הישועו”י לחייבם ע”ש. והשע”ת (סק”ג) הביא מהשבו”י ח”ג סי’ נ”א שכתב שהנשכר לקהל להיות משמשי חולים חייב ביום א’ בסוכה, ויש לחלק דהתם שאני שאינו משמש חולה ממש אלא באופן כללי [וכדוגמא לדבר ‘אנשי הצלה’ שכל רגע עלולים לצאת לקריאה אבל כל הזמן עסוקים בעסקים ובאמת מדברי השבו”י נראה לכא’ דכל השנה פטורים מן הסוכה ורק בלילה הראשון חייבים והוא קצת פלא, אך י”ל דמיירי רק באדם אחד משאם כן כאן דיש כמה אנשים. אך באמת מעיון דברי השבו”י נראה לכא’ א. דמיירי כשיש חולה לפנינו [כעין חברת ביקור חולים דזמנם שהיו חולים בבית ההקדש והיה להם איש ממונה שהיה נמצא שם כל הזמן וכעין מתנדב במד”א שאין שם אלא הוא] ב. שהגם שחולה פטור מלילה הראשון לגמרי, משמשו חייב. אולם הישועל ידי למד מהסוגיא שם לחייב גם את החולה בליל יום טוב ראשון בסוכה ע”ש. ולכא’ היה נראה דתלוי בביאור הטעם בהא דמשמשי חולה פטורים, והיינו דהאמנם הלבוש והגר”ז והמ”ב כתבו הטעם משום עוסק במצוה וכו’ אולם יעוי’ בערוה”ש שהקשה על דבריהם וכתב  בס”ג “חולים ומשמשיהם פטורין מן הסוכה וכו’ אפילו אין בו סכנה אם הסוכה קשתה עליו וכו’ פטורים הוא ומשמשיו כשהסוכה קשה למיחוש זה ויש מי שאומר שאין משמשיו פטורים אלא בשעה שהחולה צריך להם. והטעם דמשמשיו פטורים י”א מטעם דעוסק במצוה פטור מן המצוה [לבוש והגר”ז] ולא נהירא לי דהתינח בעושה בחינם משום מצוה אבל אם עושה בשכר חייב ולא מצינו חילוק זה בגמ’ ובפוסקים ועוד דאי מטעם עוסק במצוה מ”ט דדיעה ראשונה דפוטרת אותם אפילו שלא בשעה שעוסקים בהמצוה – וע”ז כתב בסעיף ד – ונ”ל דזהו הכל בכלל ‘תשבו כעין תדורו’ דכשם שהאדם שדירתו קשתה לו לבריאותו יצא מדירתו כמו כן בסוכה וכמו שמשמשי החולה עוזבים ביתם ויושבים אצל החולה כמו כן בסוכה ואפילו עוסקים בשכר דלא גריעי משומרי פירות דפטורים כמו שיתבאר דלא עדיפא הסוכה מדירתו של אדם ולכן דיעה ראשונה סוברת דכמו שדרך המשמשים שאין עוזבים מיד את החולה לאחר שימושם אלא יושבים אצלו ומסיחים עמו כדרך בני אדם ואין חוזרים מיד לביתם כמו כן הוא בסוכה והיש מי שאומר סובר דמכל מקום כשגמר שימושו למה לא יקיים מצות סוכה ואין זה בכלל תשבו כעין תדורו” עכ”ל [ובאמת שהמ”ב בסקי”ד כתב דמשמשי מצטער יש אופנים שהם פטורים מהסוכה [אף על פי שבאופן כללי חייבים כמבואר שם בשו”ע] משום דהוו דומיא דשומרי פירות], ואם כן בע”כ דגם במשמשי חולה תרוייהו איתנו ביה גם משום עוסק במצוה וגם משום דומיא דשומרי פירות. ומכל מקום לטעם שהוא רק דומיא דשומרי פירות פשיטא דחייבים בלילה הראשון דהרי שומרי פירות ודאי חייבים אולם לטעם דעוסק במצוה וכו’ אם כן אין חילוק לכא’ בין לילה הראשון לשאר הימים ואם כן י”ל דכל הסיבה דהשבו”י מחייב משום דס”ל הטעם דשומרי פירות ואילו ללבוש ולשאר אחרונים צ”ל דפטור [או דנימא דללבוש בלילה הראשון גם החולה חייב ואם כן קשה לומר דהחולה חייב ומשמשיו פטור ופשוט]. ג))].

יג)    משמשי חולה שאין בו סכנה, פטורים מן הסוכה בשעה שהחולה צריך להם, וחייבים בסוכה אם רוצים לאכול בשעה שאינו צריך להם.

יד)  אם יש במקום שני שמשים לחולה, יאכל אחד בסוכה וחבירו ישאר לשמור ולשמש את החולה.

טו) אם נמצאים במקום מרוחק מסוכה [כגון שנמצאים עם חולה בבית חולים רחוק מישוב יהודי] פטורים מן הסוכה.

מצטער

טז) מצטער פטור מן הסוכה.

יז)   אין צער פוטר את האדם אלא אם כן דרך בני אדם להצטער בו, אך אם יש בדבר צער שאנשים איסטניסים מצטערים בו והוא אדם איסטניס הרי זה בכלל המצטער שפטור מן הסוכה.

יח) כמו כן אין הצער פוטר מן הסוכה אלא באופן שאם יצא מהסוכה למקום אחר ינצל מן הצער.

קור

יט) כגון מי שמצטער לשבת מחמת שיש קור בסוכה, שדרך בני אדם לעבור מביתם לבית אחר שלהם מחמת קרירות זו, ואינו יכול להביא לשם כרים וכסתות ולכסות את עצמו היטב ((ועי’ בה”ל ד”ה מפני שכתב מן הדין פטור להביא לסוכה כרים וכסתות אם צריך כל פעם לטרוח ולהחזירם לביתו שמרוחק מהסוכה, אבל אם יכול להניח אותם בסוכה ואין חשש שיגנבו לו אותם וכד’ אינו פטור משום מצטער.)), וכמו כן אם מצטער מחמת רוחות חזקות שנושבות וירא שיעופו עליו דברים.

חום

כ)     אם יש שרב כבד והמאכלים כששוהים מעט מתקלקלים מותר להכנס לביתו להמשיך את אכילתו, וכמו כן אם מצטער בישיבה בסוכה מחמת החום והוא רגיש לחום יכול להכנס לביתו, אך אם יכול לסדר את סוכתו באופן שלא יהיה שם חום גדול, יסדר את הסוכה ולא יצא ממנה.

יתושים

כא)                        כמו כן אם ישנם בעלי חיים [כיתושים וזוחלים וכד’] שמציקים לו בישיבתו בסוכה פטור מן הסוכה, ויש להזהר שלא לבנות את הסוכה במקומות שיכולים בע”ח או צער אחר להפריע לו בישיבתו בסוכה.

כבה האור

כב) אם כבה האור בסוכתו בשבת יכול לאכול את סעודתו בביתו, ואינו חייב ללכת לסוכת חבירו אם יש טורח גדול בדבר, [מלבד בלילה הראשון כפי שנתבאר בפרק ז].

מים נוטפים

כג)  ירדו גשמים והמים נוטפים בסוכתו, צריך ללכת לסוכת חבירו, [שאין שם מים שנוטפים כגון שהיה לו גג על גבי הסכך בשעת הגשם] אם אין לו טורח גדול בדבר.

משמשים

כד) משמשי המצטער חייבים בסוכה.

עשה סוכתו במקום צער

כה)                        אם עשה את סוכתו במקום שבא אליו צער ממנו, אינו יוצא ידי חובה בסוכה זו, יש אומרים שאפילו אם באותה שעה  אין לו צער הסוכה פסולה, [כיון שאין אדם דר בדירה כזו] ולכן מי שאינו יכול לישון בסוכה מחמת פחד של גנבים אינו יוצא ידי חובה גם בשעת אכילה, ויש אומרים שבדיעבד אם ישב בסוכה כזו ואכל בה יצא ידי חובה ובדיעבד כשאין לו סוכה כזו ישב בסוכה אך לא יברך על אכילת הסוכה.

כו)  אך אם נגרם לו צער, אף על פי שהדבר נעשה בפשיעתו, כגון שהלך בלא בגד מתאים בזמן קור ונצטנן, פטור מן הסוכה.

בנית סוכה במרחק מביתו

כז)  מי שאין לו מקום ליד ביתו לבנות סוכה חייב לטרוח לעשות סוכה במקום אפילו רחוק מביתו ולשבת בה, ואין בזה פטור של מצטער, ואם לא עשה כן חייב ללכת לאכול ולישון בסוכת חבירו ואפילו אם הדבר כרוך בטורח גדול.

סוכה קטנה

כח)                        מי שיש לו סוכה קטנה ואינו יכול לישון שם רק בכיפוך ידים ורגלים יוצא בה ידי חובה וחייב לישון בסוכה.

כט)                        אם עשה סוכה מרווחת וביום טוב נפלו חלק מהדפנות ונשאר לו רק שיעור סוכה בצמצום שאינו יכול לישון רק בכיפוף ידים ורגלים אם הוא אדם מעונג מאד וגורם לו צער גדול פטור מלישון בה, אך יוצא בה ידי חובה באכילה ומברך ברכת הסוכה כשאוכל בה.

צר המקום

ל)      כשיש בסוכה אורחים רבים וחלק מהבני בית רוצים לאכול או לישון ואינם יכולים מחמת צפיפות המקום יש להקל שפטורים מן הסוכה באותו זמן.

לא)[כבר נתבאר בפרק ראשון שגם אם הסוכה קטנה ואי אפשר לישן בריווח אלא אם כן צריך להוציא את שולחנו לצורך שינה, יוצאים בסוכה ידי חובה].

בנית סוכה ברחוב

לב) יש שכתבו שלא יוצאים ידי חובה אם עושה את סוכתו ברחוב ומתיירא לישון שם מפני גנבים או ליסטים וכד’, ולכן יש להשתדל לא להקים את הסוכה אלא במקום שיכול לישון שם בלא מורא, ואם אין לו מקום אחר לסוכה, המיקל לצאת בסוכה זו ידי חובה באכילה וישן בביתו יש לו על מי לסמוך.

לג)   אם רק מפחד שיגנבו כליו, יוצא בה ידי חובה לכל הדיעות, ויכניס את הכלים לביתו בלילה.

אָבֵל

לד) אדם שמת לו קרובו רח”ל, חייב בסוכה לאחר הקבורה ((שו”ע ס”ה והיינו אפילו כשחפץ להיות מתבודד כדי להיות טרוד בצערו חייב בסוכה ואין בזה פטור של מצטער כיון דאיבעי ליה ליתובי דעתי’ כמו שאמרו בגמ’ [וטעם זה הוא מהרא”ש וכפי שהביא המג”א ושאר הפוסקים, ועי’ בט”ז במה שנתקשה בדברי הרא”ש].)), [אך בשעת אנינותו יש אומרים שפטור מהסוכה], ואם היה המת חביב עליו ביותר באופן שאין יכול להסיר הצער מליבו אלא אם כן ישב בביתו פטור מהסוכה [ויש מחייבין].

חתן ושושביניו

לה)חתן שנשא ערב הרגל אם אין לו מקום מיוחד שיושב שם עם כלתו, צריך לשבת ולאכול ((ויל”ע אם צריך ג”כ לישון בסוכה או דבתוך ז’ ימי המשתה כיון דאסור לו לצאת מביתו לכו”ע אינו צריך לישון בסוכה, וכן נראה מדברי הפוסקים שלא דיברו אלא על אכילה ולא על שינה.)) בסוכה, אלא שלא יברך ברכת הסוכה לא הוא ולא הקרואים לשמחת חתן וכלה ((הסכמת הפוסקים כפי שכתב המשנ”ב שאמנם בגמ’ ובשו”ע (ס”ו) מבואר דחתן ושושביניו פטורים מן הסוכה [דהחתן מצטער לישב עם אחרים שלא עם אשתו, והשושבינים עסוקים לשמחו והו”ל עוסק במצוה ופטורים מן המצוה] מכל מקום העלו הפוסקים דישבו בסוכה, ובפרט שהיום המנהג שעורכים את הסעודה בחדרים נפרדים לחתן והקרואים ולכלה וקרואותיה, וכמ”ש השע”ת (סק”ה) וכמבואר במשנ”ב ס”ק לג.)).

ברית מילה פדיון הבן ובר מצוה

לו)   ‘שלום זכר’ אם מחלקים בה רק מיני מתיקה ומגדים וקטניות, מותר לעשותה בבית, אך אם נותנים שם גם מיני מזונות אין לעשותה אלא בסוכה וכן נהגו.

לז)  כמו כן סעודת ה’וואך נאכט’ אין לערוך אלא בסוכה, אלא אם כן אין נותנים שם רק מיני מגדים ואין שותים שם יין.

לח)יש לערוך את סעודת המצוה של ברית מילה בסוכה, ואף אם הסוכה קטנה שאינה יכולה להכניס בתוכה אפילו מנין אנשים אין הדבר פוטר מן הסוכה ויעשו סעודה בלא מנין ((שו”ע סי’ תרמ שם, וכמבואר בשו”ת זרע אמת (ח”ג סי’ ע) בארוכה ע”ש שאפילו אם אין מקום למנין אנשים ג”כ, [ועי’ בה”ל ד”ה וסעודת, שהביא דמדברי המג”א משמע דאם אין מנין אנשים שיכולים להכנס לסוכה פטורים, אך הביא דמהגר”א מוכח דאסור לעשות ג”כ בכה”ג את הסעודה מחוץ לסוכה ושכן העלה הפמ”ג וכן הוא בבכור”י ס”ק כא] דהגם דחשיבא סעודת מצוה מכל מקום אין זה סעודת מצוה גמורה, ומותר לבנות סוכה גדולה בחוה”מ לצורך סעודת ברית מילה כמבואר שם בבה”ל [ועי’ ערוה”ש סט”ו מה שמצדד ללמד זכות בזה, אך למעשה נראה כדעת כל הפוסקים כנ”ל וכן נהגו לעשות בסוכה ואין להקל].)).

לט)אם עורכים את ברית המילה בבית הכנסת או בתוך הבית יכול המברך על היין לשתות את הכוס מחוץ לסוכה.

מ)    וכן הדין בסעודת פדיון הבן ובר מצוה שאין לערוך אותם אלא בסוכה.

הולכי דרכים ושלוחי מצוה

הולכי דרכים

מא)                       המהלך בדרך בימי הסוכות, אם הוא אוכל וישן על פני השדה במקום שאין שם ישוב כלל, אינו צריך לטרוח ולעשות לו סוכה ואפילו אם נמצא כל החג במקום אחד בשדה ויש באפשרותו לעשות לו סוכה במקום הזה אעפ”כ אינו צריך לטרוח בשביל כך, אלא שאם יש שם במקום חנייתו סוכה מוכנת עשויה לשם צל, צריך להכנס ולשבת בה לפי שאין אדם קובע דירה במקום שאין שם ישוב כלל.

מב)                        כשהולך בדרך ועדיין לא הגיע למחוז חפצו והגיע למקום ישוב לצורך חניה לבנתיים, צריך לחפש אם יש סוכה כשרה באותו מקום, שהולך לאכול ולישון שם, ואם הגיע כבר זמן האוכל והשינה וטרח והשתדל לחפש סוכה ולא מצא יש אומרים שחייב לבנות לו סוכה, כשרוצה לישון, אך רבים מהאחרונים מקילים שאינו צריך לטרוח אחר סוכה ובודאי שאינו צריך לבנות סוכה לצורך לינתו.

מג) אם אין טורח בדבר יש להשתדל לבנות סוכה במקום החניה.

מד)                        אם יש בדבר צורך [כגון מי שצריך לתבוע חובו מאדם בישוב אחר וכד’] מותר לצאת לדרך אפילו שיודע שלא תהיה לו סוכה בדרך.

מה)                       אם הגיע למקום ובדעתו לשהות שם שלשה או ארבעה ימים חייב להכין ולבנות לו שם סוכה.

מו) אם יוצא למקום אחר כדי לנפוש בו צריך לדאוג קודם חג הסוכות שתהיה שם סוכה מוכנה לכשיבוא לשם ((שהזקוק למנוחה ויוצא למקום אחר נראה דדינו כהולכי דרכים, ומכל מקום כיון דהולך לכמה ימים חייב לדאוג לסוכה כנ”ל.)), ואם יצא לטיול ליום אחד יש אומרים שאינו נפטר מן הסוכה ואין דינו כהולך דרכים ועי’ הערה ((לגבי הולכי טיולים הנה בשו”ע (תרמ ח) כתב “הולכי דרכים ביום, פטורים מן הסוכה ביום, וחייבים בלילה הולכי דרכים בלילה, פטורים בלילה, וחייבים ביום וכו’ ” ובטעם הדבר מבואר בתוס’ (כו. ד”ה הולכי) “משום דתשבו (ויקרא כג מב) כעין תדורו כשם שאדם בביתו אין נמנע מלצאת לדרך ” וכן הובא טעם זה במשנ”ב סקל”ט שם ע”ש, ומדברים אלו לכא’ משמע דאין חילוק בין אם הולך דווקא לסחורה או גם לטיול הרי זוהי דרכו של אדם לילך. אולם ראיתי מביאים בשם הגרשז”א זצ”ל [פסקי רש”ז אויערבך בספר הסוכה השלם אות ל והליכות שלמה מועדים פ”ט סי’ כא] דחייבים בסוכה ע”פ דברי המג”א (תרמ סק”ג) שכתב למי שהקיז דם שחייב בסוכה ע”ש בטעמי הדברים ואחד מהם הוא משום שהיה יכול לעשות זאת קודם או אחר הסוכות, ולמד מזה המג”א דהו”ה מי ששתה משקה המשלשל חייב בסוכה אע”ג דמצטער פטור מכל מקום היה יכול לעשות כן קודם או אחר סוכות. ולכא’ יש לחלק בין דבר שהוא מצטער והוא פטור צדדי לבין דבר שפעילותו הוא מחמת שכן דרך בני אדם משאם כן הקזת דם לא בכל יום אדם הולך להקיז ולשתות משקה המשלשל. ועוד יש לעיין דלכא’ יש שם ב’ טעמים בחיוב הסוכה גם משום שהוא מרגיש אותו דבר בבית או בסוכה ואם לא מרגיש אותו דבר יכול להתרגל לסוכה, ועוד סיבה שאינו יכול לעשות דברים כדי להיפטר מהסוכה, אבל בהולכי דרכים לא כתבו סיבות וחילוקים אימתי פטור ולמה ולכא’ מוכח דאין חילוק. אולם רש”י פי’ ד”ה הולכי ‘כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע’ עכ”ל. ומשמע דדוקא לסחורה, וכן ראיתי בהל’ חג בחג שדייק מדברי רש”י שרק לסחורה ולא לטיולים. אך באמת דבר זה צ”ע וביותר יש להקשות על רש”י דהרי מעיקר הדין אסור לילך לסחורה בחוה”מ ורק באופנים מסוימים התירו ומדוע כתב רש”י כדבר פשוט ש’לא הצריכו הכתוב למנוע’ והרי זה יכול להיות בבחינת מזלזל במועדות ח”ו ומה הוא ההיתר הפשוט. וע”כ היה מקום לומר דאדרבא והחידוש הוא דאפילו כשהולך לסחורה אפילו באופן שאין זה ממש לפי הגדרים או שהיה מקום לומר דמדוע ילך לסחורה גם במקום קצת הפסד בחוה”מ ויפסיד ממצות סוכה והרי מצות עשה יש להוציא אפילו עד חומש מנכסיו וע”ז כתב רש”י דאעפ”כ מותר דמן התורה יכולים להתעסק גם בסחורה ועכ”פ כשעושה במקום הצורך לא הכריחה אותו תורה שלא יצא, ואם כן כ”ש בטיולים שהרי חוה”מ הוא זמן מנוחה ויכול לצאת. אולם למעשה דעת האגרו”מ (או”ח ח”ג סי’ צג, ואהע”ז ח”ד סי’ לב אות ח’, וע”ש שכתב “אבל לצאת לטיול ולתענוג היציאה לבד אסור כשלא יוכל לאכול ולישן בסוכה. וכן כשיש לו איזה ימים לטייל אחר הסוכות אינו רשאי אף בא”י לילך לראות במקום שלא יהיה סוכה”) והגרשז”א וכן העלה ביחוו”ד (ח”ג סי’ מז) וע”ש שסיים ע”ז במליצה “ועל כיוצא בזה אמר רבי אליעזר (בסוכה כ”ז ע”ב) משבח אני את העצלנים שאין יוצאים מבתיהם ברגל. ישמע חכם ויוסף לקח”. )).

מז) הנוסע לבקר את הוריו בחול המועד, וכן הנוסע לעיר אחרת לשמוח שם בשמחה של זכר לשמחת בית השואבה אינו צריך לאנוס את עצמו שלא לנמנם בתוך כדי הנסיעה ((דאף לדעת הפוסקים בהערה הקודמת, כל זה דווקא באופן שיכול לעשות זאת בזמן אחר אבל דבר המיוחד רק לימי החג מותר וכעין ראיה לדבר הוא מדברי הגמ’ גבי שמחת בית השואבה שהיו מנמנמים איש על כתפי חבירו והרי אסור אף שינת עראי חוץ לסוכה וע”כ דכיון דהיו עסוקין במצות שמחת החג מותר, וג”כ בנדו”ד, ובפרט כשנוסעים לביקור אצל הורים וכד’ שיש בזה גם משום מצות כיבוד אב ואפילו אם נוסעים לבקר רק קרובים וכד’ כיון דהוא יומא דפגרא ואין זמן אחר שיכולים להפגש שיש להתיר לישון באמצע הנסיעה.)).

שלוחי מצוה

מח)                       שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה בין בהליכתם ביום ובין בלילה ואין צריכים לטרוח כלל אחרי סוכה, אולם אם יש סוכה בקרבת מקום ואינם צריכים לטרוח להגיע אליה, ילכו לסוכה לאכול ולישון שם ((שו”ע שם ס”ז דכל העוסק במצוה פטור מן המצוה, ועי’ סי’ לח ס”ח בדברי הרמ”א שם דאם אינו צריך לטרוח אחר המצוה השניה אין בזה פטור של כל העוסק במצוה פטור מן המצוה.)).

מט)                       לכן ההולך לקבל את פני רבו ברגל או לדרוש ולשמוע שיעור תורני במקום רחוק ((וכן ההולך לצורך פדיון שבויים וכד’, ויל”ע במי שמתעסק בעניני שידוכין וצריך ללכת מעיר לעיר לצורך כך אם דינו רק כהולכי דרכים או שדינו כשלוחי מצוה ואמנם למש”כ להלן דבעושה בשכר אין פטור של שלוחי מצוה נראה דיש ע”ז דין של הולכי דרכים בלבד וק”ל.)), פטור מן הסוכה גם במקום שבא אליו, ואם עושה חניה בדרך אינו צריך לטרוח אחר סוכה.

נ)       שליח מצוה שנוטל שכר בעבור שליחותו, חייב בסוכה ועי’ הערה ((בה”ל ד”ה שלוחי, ומכל מקום נראה פשוט דאם בשביל טירחת הסוכה יתבטל ענין שליחותו [כגון שהולך לעסוק בענין של פדיון שבויים במקום שאין שם סוכה וצריך ללכת ממקום למקום ואם כל פעם יחפש סוכה לא יהיה לו פנאי מספיק לעסוק בצרכי המצוה] שפטור מן הסוכה.)).

נא) הנוסע עם חולה לצורך רפואה או מנוחה פטור מן הסוכה כפי שנתבאר לעיל ופטור כדין שלוחי מצוה, ואף אם עושה כן בשכר פטור ((דאמנם כתב הכת”ס וכמש”נ לעיל מדברי הבה”ל דכשעושה בשכר אין בזה פטור של עוסק במצוה, אבל כאן כיון דכל תכלית נסיעתו היא בשביל החולה, כיון שהחולה זקוק לו אינו צריך לחפש כל פעם סוכה שאם כן תתבטל תכלית נסיעתו, ובפרט למש”כ הבה”ל סי’ ל”ח ס”ז ד”ה הם ותגריהם ודו”ק.)).

שומרי העיר

נב)  אנשי בטחון מכל סוג שהוא פטורים מן הסוכה, אך אם עושים משמרות שמירה ויש סוכה בקרבת מקום צריכים ללכת לסוכה בזמן חילופי המשמרות. ואנשי משטרה שיש להם זמנים קבועים לשמירת הסדר וכד’ פטורים מן הסוכה בזמן הקבוע של משמרתם.

שומרי חנויות

נג)    אולם אותם אנשים שעומדים לשמור על חנויות מפני גניבה וכד’, אם שומרים ביום פטורים במשך היום בזמן שמירתם, וחייבים בלילה, ואם שומרים בלילה פטורים מהסוכה בלילה וחייבים ביום.

שומרי פרדסים

נד)  שומרי גינות ופרדסים הנמצאים מחוץ לעיר ושוהים שם כל היום והלילה, פטורים מן הסוכה בזמן שמירתם, ואם יכול השומר לשבת במקום אחד ולהשגיח על כל השדה [כגון ששומר על כלי עבודה בשטח פתוח] יעשה סוכה ליד מקום שמירתו וישמור מתוך הסוכה.

בעלי חנויות

נה) היושבין בחנות כל היום [באופן שמותר למכור בחנות בחול המועד ((ונתבאר בהלכות חול המועד כאן.))] אפילו אם דרים חוץ לעיר רחוק מן חנויותיהם שבתוך העיר, אף על פי כן חייבים לעשות סוכה אצל חנויותיהם לאכול שם, ואסור להם לאכול בתוך החנות, ואם אי אפשר להם לעשות סוכה אצל החנות צריכים לשוב לבתיהם לאכול בסוכה ((משנ”ב ס”ק מו, והיינו דאף על פי שרגילין לאכול במשך השנה בחנות, וכן הוא בכל הפוסקים, ולכא’ יל”ע בזה טובא דמאי שנא מהולכי דרכים והרי אין לך הולך דרכים גדול מזה כשאין לו אפשרות לעשות סוכה ליד החנות, והגע בעצמך דמי שהולך ליריד מחוץ לביתו במקום רחוק פטור מן הסוכה וכמבואר ברש”י וכפי שנתבאר לעיל כמה פעמים, ואילו אם הוא בעל היריד חייב בסוכה, וממילא יתבטל היריד? וצ”ע, וצ”ל דמיירי רק באופן שיכול לתפעל את החנות גם אם לא יאכל בה אכילת קבע אבל אם עי”ז תתבטל פעולת החנות ויצטרך לסוגרה פטור מן הסוכה וצ”ע למעשה.)).

בליל יום טוב ראשון

נו)    כל מה שנתבאר לפטור בפרק זה אינו אלא בשאר ימי החג, אבל בליל יום טוב ראשון חייבים בין הולכי דרכים ובין מצטער ושומרי גנות ופרדסים בסוכה אלא שלא יברכו על ישיבתם בסוכה, ולגבי חולה נתבאר לעיל סעיף ט’ ובהערה שם, אבל שלוחי מצוה פטורים גם בלילה הראשון, אך יש לטרוח להשיג סוכה ולישב בה.

נז)   לגבי אנשי בטחון, לכתחילה ישתדלו שתהיה להם סוכה במקום קרוב, שיוכלו לשבת בה לאכילת כזית אחד לפחות, ואם לאו פטורים מן הסוכה.

3 תגובות

    שחר:

    מה דין גוי (בהליך גיור מתקדם) לעניין סוכה בנייתה וכו’

    רבני בית הוראה:

    דינו כגוי לכל דבר וכמובן אין לתת לו לשים את הסכך. את הדפנות הוא יכול לעשות.

    יצחק:

    מש”כ מהלכות חג בחג שמועילה ישיבתו למפרע, כבר הקדימו במאמר מרדכי בסי’ תרנג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *