איסור חליבה בשבת – חלק ב'

צער בעלי חיים:

כאמור אסור לחלוב בהמה בשבת. אך בכדי שהפרה לא תצטער מהחלב שיצטבר אצלה, מותר לומר לנכרי לחלוב הבהמה, ואף שבעיקרון אסור ליהודי לומר לנכרי שיעשה עבורו מלאכה בשבת, במקרה זה לא אסרו חכמים אמירה לנכרי, משום 'צער בעלי חיים'. אולם בכדי שלא ייראה כאילו עשה זאת הגוי עבור היהודי, יש להשאיר את החלב אצל הגוי, או לקנות את החלב מהגוי בחזרה אפילו בעלות מועטת, שאז נראה שהגוי עושה זאת עבור עצמו ולא עבור היהודי. להרחבת העניין ניתן לעיין בחלקו הראשון של מאמרינו כאן

עבודה עברית:

בתחילת ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל היו שרצו להתיר חליבה על ידי ישראל, בתנאים מסוימים – (בשינוי – על ידי כלי ולא בידיים; בצנעה; וכשאי אפשר לעשות על ידי גוי; ולחלוב מעט, מעט)

עבודה עברית אינה דוחה שבת:

רבי חיים עוזר גרודזנסקי זצ"ל מווילנה דוחה היתר זה בחריפות רבה, וכך כותב: "ועל דבר אשר העירני רום מעלת כבודו בשולי מכתבו, אשר בהיותו בארץ הקודש ראה ונוכח כי רובם ככולם של שומרי תורה ומצוות בהמושבות נהגו היתר לחלוב בעצמם בשבת קודש, … באמת מבהיל הדבר… יסוד הדבר הוא מהלאומיים הפורצים, אשר אצלם עבודה עברית דוחה שבת, ואחריהם נמשכו גם מהמון עם, בלי שום יסוד להיתר"  (שו"ת אחיעזר ג' ל"ד).

חייב כרת וסקילה:

הפוסק החסידי הגאון רבי חיים נאה בעל הספר 'קצות השולחן' הוציא בזמנו את 'קונטרס החליבה' ובו למעלה מ20 עמודים, ותוכן דבריו: אולם הראו לי בספר אחד מזמננו… שמקל לחלוב בהמה במקום שאין נכרי, ובאמת מי שעושה כן, הוא חייב סקילה וכרת לדעת הפוסקים שמימיהם אנו שותים, על כן מצאתי חובה להעביר על דבריו ולהראות אפיסותם שאין בהם ממש. [קונטרס החליבה התחילתו]

חליבה על ידי גוי בלבד:

גם הרב קוק זצ"ל מתבטא בחריפות רבה בעניין, וכך כותב: "החליבה בשבת קודש על ידי ישראל הוא איסור גמור וחילול שבת נורא, וחס ושלום להורות בזה צד קולא, ואין שום דרך כי אם לחלוב בשבת על ידי נוכרי, כמו שעשו אבותינו מעולם. ובכלל, אי אפשר ליישוב יהודי שלא יימצאו בתוכו גם כן נוכרים אחדים, לפי ההכרח של איזה דברים המותרים להיעשות בשבת ויום טוב דווקא על ידי נוכרים. וחוקי תורת הקודש הם בוודאי יותר חזקים באין ערוך מכל מיני מנהגי בדאות שבדו להם אנשים, והם חיינו ואורך ימינו ויסוד תחייתנו על אדמת הקודש"