לתרומות לחץ כאן

בדין אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך

א. שאלה: בימינו מצויים סוגים שונים של לחצני מצוקה המחוברים אוטומטית לשירותי חירום והצלה.

יש לדון כיצד יש לנהוג כאשר בטעות נלחץ המתג בשבת ובעקבות כך נמצאים בדרכם אל הבית כוחות הצלה רבים, האם הלוחץ על המתג יכול או אולי אף צריך להתקשר ולדווח שהקריאה היתה בטעות כדי שלא יבואו אנשי ההצלה ויחללו שבת בנסיעה ובשאר דברים, או לא. הדיבור בטלפון כרוך בחילול שבת מדאורייתא.

ב. כדי לענות על השאלה יש להקדים בגדר האיסור "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך" המבואר בגמ' בשבת דף ד ע"א, שם מדובר על אדם שהדביק פת בתנור בשבת ובעוד מספר דקות הפת תאפה והמדביק יעבור על איסור תורה ובכל אופן אסור לחברו לרדות את הבצק החוצה מהתנור אף שעל ידי כך יציל את חבירו מאיסור שבת. מכיון שיעבור בכך על איסור דרבנן קל – עובדין דחול, שגזרו חכמים על רדיית פת מהתנור בשבת משום שדומה לפעולת אפיה ביום חול.

לזה שהדביק מותר לרדות ומחובתו לעשות כך כדי שלא יעבור על איסור תורה.

כך נפסק להלכה בשו"ע אור"ח סימן רנ"ד. אכן יש יוצאים מהכלל וכמבואר בתוס' שם. א. במקרה שחבירו שגג כשהדביק את הפת. ב. במקרה של מצווה רבה כר' אליעזר ששחרר את עבדו כדי לצרפו למנין ועבר בשביל כך על איסור עשה לעולם בהם תעבודו, גיטין לח:. או החיוב על אדונה של חציה שפחה וחציה בת חורין לשחרר את חלקו על אף שעובר בכך על האיסור של 'לעולם בהם תעבודו, כדי שלא תכשיל אחרים, גיטין לח. אבל כמובן שלא הותר בשום אופן לעשות עבירה כדי להציל את השני מעבירה שוה בחומרתה גם אם השני עובר עליה כתוצאה מאונס. (וכדלהלן). לפי"ז לכאורה אין ללוחץ על המתג לעשות עבירה כדי להציל את אנשי ההצלה הרבים מחילול שבת (השאלה האם הם באמת מחללים, תידון בהמשך).

ג. כעת ברצוני להציע שתי סיבות שכן אפשר ואולי אף צריך לחלל שבת כדי להציל את האנשים הללו מחילול שבת.

  1. 1. בגמרא בעירובין לב: מבואר שת"ח שאמר לעם הארץ לקוט תאנים מתאנתי והלך עם הארץ ולקט צריך הת"ח לעשר את התאנים אף שלא מן המוקף ולעבור איסורא קלילא כדי שעם הארץ לא יעבור איסורא חמירא של אכילת טבל. והקשו התוספות הרי אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך. ותרצו שמכיון שהת"ח אומר לעם הארץ 'לקוט ואכול' נמצא שהוא גורם לו לעבור איסור ולכן הוא חייב למונעו מכך על ידי שיפריש תרו"מ.

למדנו מכאן שכשאדם גורם לחברו לעבור עבירה אזי מוטל עליו לעבור על עבירה כדי להצילו, וכאן הרי בלחיצה גרם להם לעבור, אמנם בנידון שלנו מדובר בעבירה חמורה של חילול שבת מהתורה ועל כן אין ראיה מכיון שההיתר של הת"ח הוא רק לעבור על איסור קל כדי להציל את עם הארץ מאיסור חמור

  1. 2. ישנה סתירה מעניינת בהלכות שבת: מצד אחד מבואר באור"ח סימן שכ"ח שאם אונסים את חבירו לעשות עבירה (שאינה משלש עבירות חמורות שמוסרין עליהן את הנפש כיון שאז זהו פיקוח נפש) ויש באפשרותו לחלל שבת ובכך להציל את חבירו מהעבירה, אסור לו לעשות זאת, כי אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך.

מאידך נפסק בשו"ע אור"ח סימן ש"ו שאם תפסו הגויים את ביתו כדי להוציאה מכלל ישראל, מצוה לשים לדרך פעמיו ולהשתדל בהצלתה  ויוצא אפי' מחוץ לג' פרסאות שזהו איסור תורה.

וקשה הרי למדנו שאין לחלל שבת כדי להציל את חברו מעבירה. המגן אברהם בסי' שו מיישב שיש הבדל בין עבירה חד פעמית של חבירו שבעבורה אסור לו לחלל שבת לבין החשש שביתו תצא מכלל עם ישראל ותמיר את דתה, משום שע"י כך לא תשמור מכאן ולהבא הרבה שבתות, וכאן שייך הכלל "מוטב שנחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", יומא פה: דהיינו שבמקום חילול שבת רב לא נאמר הכלל אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך אלא אדרבא מחויב לעבור עבירה ואפילו מדאורייתא כדי להציל את חברו מחילולי שבת רבים.

לפי"ז יש לדון שכשם שצריך לחלל שבת אחת כדי שביתו תשמור הרבה שבתות כך צריך לחלל שבת אחת כדי שהרבה אנשים לא יחללו שבת אחת, מכיון שבחשבון הדבר דומה משום שעיקר העניין הוא שהשבת לא תתחלל הרבה פעמים, ולכן בנידון שלנו שהשבת מתחללת הרבה פעמים על ידי כמה אנשי הצלה יש מקום לחייב את הלוחץ שיתקשר אל המוקד וידווח שהקריאה היתה טעות ובכך ימנע חילול שבת רב.

ד. אלא שיש לדון האם אנשי ההצלה עוברים על חילול שבת, שהרי הם מבחינתם בטוחים שעוסקים בהצלה ואף שנוסעים בטעות יש לדון שהדבר נחשב להם כמצוה, והרי מבואר בסימן שכ"ח שאם אמדו חולה שיש לו צורך לגרוגרת אחת, ורצו עשרה אנשים וכל אחד תלש גרוגרת אחת כדי להביאה אל החולה אף שלחולה די בגרוגרת אחת כולם עשו מצוה, ולכאורה מדובר גם באופן שתשעה אנשים המשיכו לחפש ולתלוש גרוגרות אף שכבר אחד מהעשרה הביא את הגרוגרת אל החולה והחולה הבריא ובכל אופן נחשב להם הדבר כמצוה ולא כעבירה אף שאין לחולה עוד צורך בחילול השבת שלהם. אלא שיש לחלק ששם היתה סיבה מתחילה כי היה חולה (רק אח"כ הבריא) משא"כ במקרה דנן שהכל נעשה מלכתחילה בטעות יש מקום לדון שאין זה נחשב כלל כעשיית מצוה אלא עושה מלאכה בשוגג או באונס. עוד יש לדון ממה שכתב הרמב"ם בהלכות שבת פ"ב הט"ז "שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלותו והעלה דגים בלבד פטור מכלום", ומשמע שאינו חייב אף שנתברר למפרע שלא הועיל כלום בפריסת המצודה. אמנם יש לדחות ששם בכל אופן ניסה להציל אלא שבסוף לא הציל והיה שם תחילת מעשה הצלה, משא"כ כאן מתברר למפרע שכל תחילת ההצלה היתה בטעות.

.


השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *