פסח – מצה שמורה

shay
כ"ח אדר ב' ה'תשע"א

 
שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תאכֵלוּ… וּשְמַרְתֶם אֶת הַמַצּוֹת

כִי בְעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם… ברִאשון  בְאַרְבָעָה עָשָר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָעֶרֶב תאכְלוּ מַצֹת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְרִים לַחֹדֶשׁ בָעָרֶב…כל מַחְמֶצֶת לא תאכֵלוּ בְכל מוֹשְבותֵיכֶם תאכְלוּ מַצּוֹת. [שמות יב טו]

מצת מצווה:

מן התורה חובה לאכול כזית מצה בליל ט”ו בניסן, שנאמר (שמות יב, יח): “בערב תאכלו מצות”. ובשאר הימים הרוצה להסתפק באכילת פירות וירקות ומיני בשר וחלב, רשאי. מצה זו נקראת מצת מצווה – שכן בה מקיימים את מצוות / חיוב אכילת מצה.

ושמרתם את המצות:

כשהתורה מצווה על אכילת מצה בפסח, היא מדגישה “ושמרתם את המצות” !!! כיצד שומרים את המצה, ומאיזה פגעים עלינו לשמור אותה?

 

מצה של גוי:

רבא בתלמוד במסכת פסחים אומר כי מכך שהתורה כתבה “ושמרתם את המצות” – לומדים שיש צורך בשימור המצות. אין די בכך שהבצק לא החמיץ, אלא יש צורך שיהודי ישגיח וישמור על כך שלא החמיץ. אי לכך באם גוי עשה מצה שאנו בטוחים שלא החמיצה, מותר אולי לאכול ממצה זו בפסח, אך לא ניתן לצאת ידי חובת מצוות אכילת כזית מצה בליל הסדר במצה זו, שכן היא לא נשמרה על ידי יהודי בר דעת.

 

שמירה מאמתי?

בתלמוד מובא כי רבא הורה לקוצרים לקשור את העומרים לשם מצווה, כדי שמצוות השימור תחל כבר בשעת הקצירה. אמו של מר בריה דרבינא הייתה מצניעה לו חיטים לצורך הפסח כבר משעת תחילת הקציר.

הרמב”ם כותב: “משום שנאמר “ושמרתם את המצות”, כלומר: היזהרו במצה ושמרו אותה מכל צד חימוץ. לפיכך אמרו חכמים, צריך אדם ליזהר בדגן שאוכל ממנו בפסח שלא יבוא עליו מים אחר שנקצר, עד שלא יהיה בו שום חימוץ”.

משעת קצירה:

בשולחן ערוך נפסק שהשימור נחוץ רק בחיטים המיועדים לצורך כזית המצה הנאכלת בליל הסדר.הנקראת ‘מצת מצווה’ וכך כותב בשולחן ערוך: “החטים שעושים בהם מצת מצווה, טוב לשמרן שלא יפלו עליהם מים משעת קצירה, ולפחות משעת טחינה, ובשעת הדחק מותר ליקח קמח מן השוק.

 

כשלא נשמרה משעת קצירה:

בשולחן ערוך הרב בעל התניא נכתב: “אבל שלא בשעת הדחק ישראל קדושים ונוהגים להחמיר אפילו במצות של כל ימי הפסח לשמור אותם משעת טחינה ואילך”  “החטים של מצת מצווה טוב להחמיר אם אפשר לשמרם משעת קצירה ואילך שלא יפלו עליהם מים לפי שיש אומרים שמדברי סופרים אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח אלא במצה ששמרה ישראל מחימוץ מתחילת שעה שהייתה ראויה לבא לידי חימוץ דהיינו מיד בתלישת השבלים מהמחובר שאז אם היו נופלים עליהם מים היו מחמיצים (אבל בעודם במחובר אינם באים לידי חימוץ אם הם צריכים לקרקע)”.

 בכל הפסח:

הגר”א הורה להחמיר לאכול כל הפסח מצות שנשמרו מעת הקציר וכן כתב כף החיים: “בארץ הצבי רבים נהגו כי כל המצה של פסח תהיה משעת קצירה”. בעל ‘ברכי יוסף’ כותב כי הנוהגים לאכול מצה שמורה מעת הקציר כל ימי הפסח “אין בזה משום יוהרא, [גאווה] ולא משום מחלוקת, ולא משום לא תתגודדו”.

 למעשה:

כיום כשאפשר ללא כל דחק להשיג מצה שמורה משעת קצירה – נוהגים ישראל קדושים להקפיד לכל הפחות בליל הסדר לאכול מצה שמורה משעת קצירה.

 

עוד על כזית מצה בליל הסדר ועל חשיבותה ומעלתה של מצה עגולה עבודת יד

במאמרים הבאים אי”ה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים