תרומות – לחץ כאן

שילוב סעודת מצוה בסעודת שבת וחג

בס"ד

מאמרנו השבוע עוסק בשאלה האם ניתן לשלב סעודת מצוה בסעודת שבת וחג, למשל השנה שפורים בירושלים חל בשבת, האם ניתן לשלב את סעודת פורים בסעודת שבת? האם ניתן לשלב סעודת נישואין בסעודת שבת או סעודת חג? כיצד נקיים סעודת ראש חודש שחל בשבת? האם ניתן לעשות חתונה אחת משותפת לשני זוגות? האם ניתן לעשות ברית משותף לשני תינוקים? וכיצד ננהג בתאומים למשל? האם ניתן לקיים מסיבת אירוסין בחול המועד? ומה הדין לעשות בר מצוה בחול המועד? האם ניתן לעשות בר מצוה בשבת? ומה אם חנוכת הבית בשבת או חול המועד? האם ניתן לעשות חתונה בפורים? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

שילוב סעודת מצוה בסעודת שבת וחג

סעודת פורים – נישואין – ברית מילה – פדיון הבן – ראש חודש – סיום מסכת – ועוד

השנה פורים דמוקפים חל בשבת, מאמרנו השבוע ידון האם ניתן לעשות סעודת פורים בשבת, ולשלב את סעודת פורים יחד עם סעודת שבת, או שמא אין מערבים שמחה בשמחה, וצריך לדחות את סעודת הפורים ליום ראשון.

במסגרת המאמר נרחיב מתי אומרים שאין מערבים שמחה בשמחה, ומתי ניתן לקיים בסעודה אחת שתי שמחות יחד. הדבר אקטואלי בפרט בימי הקורונה כאשר ישנם חתונות קטנות וצנועות רק בחיק המשפחה המצומצמת, רבים מתחתנים בימי שישי, ורוצים לשלב את סעודת הנישואין יחד עם סעודת שבת.

כמו כן יש לברר מה הדין בסעודות מצוה שונות האם ניתן לשלבם יחד עם סעודת השבת, כגון ברית מילה פדיון הבן סיום מסכת סעודת ראש חודש.

מקור הדין שאין מערבים שמחה בשמחה

במשנה (מו"ק ח:) נאמר שאסור לשאת אשה בין בתולה ובין אלמנה ובין יבמה [אשת אחיו שמת ללא בנים והוא מקיים את מצוות יבום] בחול המועד משום שהוא שמחה, אך להחזיר את גרושתו אינו שמחה כה גדולה, ומותר לעשות זאת בחול המועד.

בגמרא נאמרו מספר טעמים מדוע העובדה שהנישואין הוא שמחה, היא סיבה לאסור את קיום הנישואין בחול המועד. לדעת רבי חנינא משום שיש איסור לערב שמחה בשמחה, וביאר רש"י שיש חיוב לשמוח בכל שמחה בפני עצמה. לדעת רב האיסור הוא משום שהאדם יעזוב לגמרי את שמחת החג ויעסוק רק בשמחת אשתו, ונאמר בפסוק (דברים טז יד): 'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ'. ונלמד מכאן שהשמחה צריכה להיות בחגך ולא בדבר אחר כגון אשתך החדשה. לדעת עולא האיסור הוא משום שיש טרחה מרובה בנישואין וכל ההכנות מסביב ויש אסור לטרוח בחול המועד. לדעת רבי יצחק נפחא האיסור הוא משום שחכמים לא רצו שאדם ירצה לשלב את סעודת הנישואין עם סעודת יום טוב, ולכן ימתין מלהנשא עד סעודת יום טוב, ועד אז יבטל מפריה ורביה.

בתלמוד בבלי (מו"ק ט.) נלמד שמקור הדין שאין מערבים שמחה בשמחה, הוא משום שבית המקדש הראשון נגמר בח' תשרי, ועל כך נאמר בפסוק (מלכים א' ח סה): 'וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם'. ומדייקת הגמרא ממה שהפסוק כופלת 'שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים' – 'אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם', נלמד שגם אם חנוכת הבית היתה נגמרת בסוכות ממש, היה צריך לעשות שבעה ימים בנפרד לחג, ושבעה ימים נפרדים לשמחת חנוכת בית המקדש, ואי אפשר לעשות שמחה אחת לשני הענינים יחד, משום שיש דין שאין מערבים שמחה בשמחה.

בתלמוד ירושלמי (מו"ק פ"א ה"ז) מובא מקור נוסף לכך שאין מערבים שמחה בשמחה משום שלבן אמר ליעקב אבינו, לאחר שהתברר שהוא נשא את לאה ולא את רחל (בראשית כט כז): 'מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת', כלומר סיים את שבעת ימי המשתה עם לאה, ואח"כ ניתן לך להתחתן עם רחל, ומכך שהדברים נכתבו בתורה נלמד שאסור לקיים שמחת נישואין אחת לכמה נשים. והובא טעם זה ברמב"ם (אישות פ"י הי"ד) ובתוספות (מו"ק ח: ד"ה לפי).

התוספות (מו"ק ח: ד"ה לפי) כתבו שדין זה הוא מדאורייתא והוא גזירת הכתוב שיש חיוב לשמוח בכל שמחה בפי עצמה, וכפי שנדרש מהפסוקים מחנוכת המקדש או מנישואי לאה ורחל. אולם הוסיפו התוספות שיש בכך מעט טעם לפי שיש כלל (ברכות מט. ועוד) שאין עושים מצוות חבילות חבילות, והיינו שאין לקיים כמה מצוות בבת אחת, וביארו התוספות הטעם כדי שיתן את מלא תשומת הלב לכל מצוה כראוי.

להלכה הוזכר ברמב"ם (אישות פ"י הי"ד) ובשולחן ערוך (אה"ע סי' סב סעיף ב) שאסור לערב שמחה בשמחה, אך גם הטעמים הנוספים שהובאו בגמרא נזכרו בפוסקים להלכה ברמב"ם (יו"ט פ"ז הט"ז) ובפוסקים נוספים (ראה טור וב"י סי' תקמו ובשער הציון סק"א).

האם יש בכך איסור מהתורה

דעת התוספות (מו"ק ח: ד"ה לפי; שם ד"ה בחגך; כתובות מז. ד"ה דמסר) שהדרשות שאין מערבים שמחה בשמחה, וכן הדרשה של ושמחת בחגך ולא באשתך הם מדאורייתא. וכן פסק המגן אברהם (סי' תקמו סק"ד; סי' תרצו ס"ק יח). אולם דעת הרשב"א (ח"ג סי' רעו) והבית יוסף (או"ח סי' תקמו סעיף ג; סי' תרצו סעיף ח) שאיסורים אלו הם רק מדרבנן. ובשער הציון (סי' תקמו סק"ב) כתב, שאם עושה חתונה בלי סעודה בחול המועד, ואת הסעודה עושה לאחר המועד. או להיפך מתחתן לפני המועד, וקובע את סעודת הנישואין למועד אף לדעת האוסרים [ראה להלן] הוא אסור רק מדרבנן.

האם גם בשבת נאמר שאין מערבים שמחה בשמחה

השיטה מקובצת (כתובות ז: ד"ה וכתב הרמב"ם) הביא שמדברי הרמב"ם (אישות פ"י הי"ד) משמע שאין מערבים שמחה בשמחה נאמר גם על שבת. אולם הוא נחלק עליו וסבר בשבת אין דין שמחה אלא רק עונג שבת וכבוד שבת, ולא שייך איסור של עירוב שמחה בשמחה אלא רק בחג שיש בו דין שמחה. ובדומה כתב בטורי אבן (חגיגה ח:) שבראש השנה ויום כיפור אין דין שמחה ואין איסור של אין מערבים שמחה בשמחה.

וכן מצינו בלבוש (סי' תרצו סעיף ח) וברמ"ע מפאנו (סי' עח) שסברו שגם על שבת נאמר שאין מערבים שמחה בשמחה, אולם השבות יעקב (ח"ג סי' לא) סבר שעל שבת לא נאמרה דין זה.

נישואין בערב החג

דעת השולחן ערוך (סי' תקמו סעיף ג) שמותר לעשות בערב החג חתונה, ואת הסעודה לקיים בחג עצמו. אולם המשנה ברורה (סק"ט וסק"י) הביא שהמנהג שלכתחילה אין לעשות חתונה בערב החג, ולפחות ישתדל לעשות את החתונה בבוקר ולעשות את הסעודה הראשונה של הנישואין בבוקר, ואז הוא יכול לעשות סעודה נוספת לרגל הנישואין משולבת עם סעודת החג. אולם אם הוא שעת הדחק יש לסמוך על המקילים ויכול גם להנשא בסמוך לחג עצמו, ולשלב את סעודת ליל החג יחד עם סעודת הנישואין.

נישואין בערב שבת

אולם כל זה אמור לגבי ערב החג, אך השולחן ערוך (אה"ע סי' סד סעיף ג) הביא שיש אוסרים להנשא בערב שבת שמא יבא לידי חילול שבת, אולם המנהג להתיר.

המגן אברהם (סק"ד) דן האם הדבר מותר מסיבה אחרת שהרי אין מערבים שמחה בשמחה, ואין לעשות את סעודת הנישואין בליל שבת, ועל כך כתב אף שאסר להנשא בערב החג, המנהג שעושים את החתונה בערב שבת סמוך לשקיעה.

ובאמת הרמב"ם (אישות פ"י הי"ד) אסר להנשא בערב שבת, אולם ההגהות מיימניות (שם) ציין שהראבי"ה כתב שנהגו להנשא דוקא בערב שבת משום תקנת עניים, שאין בידם הוצאות סעודת נישואין, ובערב שבת הם יכולים לשלב את סעודת הנישואין עם סעודת ליל שבת.

אירוסין בחול המועד

דעת הט"ז (או"ח סי' תקמו סק"ב) שאף הסעודה שעושים כאשר סוגרים שידוך הקרוי בימינו 'תנאים' או 'אירוסין' אסור לעשות בחול המועד, ואף היא בכלל שמחה האסורה. ויש לקיימה לאחר החג. אולם המשנה ברורה (סק"ב) כתב שהאחרונים נחלקו על כך, וסוברים שזהו שמחה שמותר לקיימה בחול המועד. ואם אינו עושה סעודה עם נטילת ידים, אלא רק עוגות ומזונות, בודאי אין להחמיר.

ברית מילה ופדיון הבן בחול המועד

השולחן ערוך (או"ח סי' תקמו סעיף ד) פסק שמותר לעשות סעודת ברית מילה וסעודת פדיון הבן. וכתב המשנה ברורה (ס"ק יא) שההיתר אינו רק כאשר ברית המילה או הפדיון יצאו בחול המועד, שאי אפשר לדחותם, אלא אף אם הברית והפדיון היו לפני החג, ומאיזה סיבה לא הספיק לעשות סעודה לכבוד המצוה, ורוצה לעשות את הסעודה בחול המועד הדבר מותר, והטעם הוא לפי שאין בסעודה זו שמחה חשובה כל כך שיחשב שמערב שמחה בשמחה, ודוקא שמחת נישואין שהיא שמחה חשובה יותר נאסרה.

חנוכת הבית בחול המועד

הגר"מ אריק (מנחת פיתים או"ח סי' תקמו) והשדי חמד (אסיפת דינים מערכת חוה"מ ס"ק כג) הסתפקו האם מותר לערוך חנוכת הבית בחול המועד, שהרי בגמרא מפורש שחנוכת בית המקדש נאסרה בחול המועד, וכתבו שאולי אפשר לחלק בין חנוכת ביתו הפרטי לחנוכת בית המקדש. אולם בכף החיים (או"ח סי' תקמו ס"ק יט) כתב שהדבר פשוט שמותר, לפי שאין בכך שמחה יותר מאשר ברית מילה ופדיון הבן, ומכל מקום התירו.

ולכן גם שאר השמחות כגון בר מצוה, או סיום מסכת וכדומה ניתן להתיר, אף אם תאריך בר המצוה אינו בחול המועד, ואף אם סיים את המסכת לפני החג.

קידוש לבנה בליל שבת וליל יו"ט

הרמ"ע מפאנו (סי' עח) כתב שאף שיש הלכה שצריך לקדש את הלבנה כשהוא מבושם ובשמחה ולכן נהגו לקדש במוצאי שבת בעודו בבגדי שבת ובשמחה מהשבת, ולכאורה היה עדיף לקדש את הלבנה בליל שבת או יום טוב, וביאר שהטעם שאין מקדשים את הלבנה בשבת ויום טוב הוא משום שיש שמחה בקידוש לבנה שהוא כקבלת פני שכינה, ואין מערבים שמחה בשמחה. אמנם בשבות יעקב (ח"ג סי' לא) נחלק עליו, וסבר שאין זו שמחה חשובה כל כך שנאסרה, ורק שמחה כנישואין נאסרה. והוסיף עוד שבשבת אין כלל דין שמחה, אלא רק עונג שבת, ולא שייך טעם זה.

חתונה בפורים

הרשב"א (ח"ג סי' רעו) והשולחן ערוך (או"ח סי' תרצו סעיף ח) כתבו שמותר לעשות חתונה בפורים, ורק בחג יש איסור לעשות בו שמחה אחרת, וכיון שהדין מדרבנן אפשר להקל בו. אולם המגן אברהם (ס"ק יח) כתב שדבר זה הוא לשיטתם שהאיסור מדרבנן, אך אנו פוסקים כדעת התוספות שהוא מדאורייתא, וגם בפורים צריך להחמיר ולא לערב שמחה בשמחה. ולכן יעשו את החתונה בתענית אסתר, והסעודה בליל פורים. אולם המשנה ברורה (ס"ק כח) הביא שבשערי תשובה (ס"ק יב) כתב שהמנהג הוא לעשות חתונה אף בפורים עצמו כדעת השולחן ערוך. אולם המשנה ברורה סיים שעדיף לעשות קודם את סעודת פורים, ולאחר שקיים את דין שמחת פורים יעשה את החתונה בסוף יום הפורים, ובכך שמחת החתונה לא תבטל את שמחת הפורים.

ואגב נעיר שנישואי הגרש"ז אויערבך היו בירושלים ביום שישי י"ד אדר בפורים משולש (הליכות שלמה פכ"א סעיף ט). ושם מובא כי בדרשתו בשמחת נישואיו אמר שהסוברים שאין איסור של אין מערבים שמחה בשמחה בפורים הוא משום שבפורים מצות השמחה הוא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן, ואין צורך לתת תשומת לב מיוחדת לשמחה זו, ואילו הטעם שלא לערב שמחה בשמחה הוא משום שמצווים אנו לתת את תשומת הלב הראויה לכל שמחה בפני עצמו, ואי אפשר לקיימה בשני שמחות יחד, ולכן בפורים לא שייך טעם זה.

חתונת שני אחים יחד

המשנה ברורה (סי' תקמו סק"א) כתב שהדין שאין מערבים שמחה בשמחה הוא רק שהחתן לא יקבע את יום שמחתו ביום שיש בו חיוב של שמחה אחרת, אולם מותר לשני אנשים לעשות יחד חתונה משותפת מעיקר הדין, ולכן כאשר אדם מחתן את אחד מבניו, ורוצה לעשות באותו מעמד גם חתונה של כלה עניה או יתומה, יש בכך מצוה גדולה מאד לעשות חתונה משותפת. אולם לא נהגו לעשות של שתים מילדיו בבת אחת. והוסיף המשנה ברורה (סי' תקמו שער הציון סק"ג) שאם עושה את החתונות שלא באותו יום, אף שהם באותה שבוע, ומחתן אח בתוך השבע ברכות של אחר אין בכך חשש.

ומקור הדברים ברמ"א (אה"ע סי' סב סעיף ב), ושם כתב שמקפידים שלא להשיא שתי אחיות יחד, ויש שמקפידים שלא לעשות חתונה של שתים יחד, שמא יכבדו כלה אחת יותר מהשניה והיא תפגע. אולם המנהג לעשות חתונה משותפת, ולהיפך המנהג בזמנו היה שכל כלה עשירה המתחתנת, עושים חתונה משותפת עם כלה עניה.

אין עושים מצוות חבילות חבילות

הבאנו לעיל שהתוספות כתבו שאין מערבים שמחה בשמחה אף שהיא גזירת הכתוב, אולם יש בה טעם לפי שאין עושים מצות חבילות חבילות כדי שיתן את תשומת הלב הראויה לכל מצוה. למעשה מצינו בראשונים (רש"י סוטה ח. ד"ה חבילות; תוס' שם ד"ה והא; רשב"ם פסחים קב: ד"ה חבילות) טעם נוסף לכך שאין עושים מצוות חבילות חבילות כיון שיש בכך זלזול במצוה והדבר נראה כאילו המצוה היא עול כבד שהוא מנסה בפעם אחת להפטר מכל המצוות, ולכן הוא מרכז הכל לפעם אחת, ובמקרים של מאמרנו הוא עושה סעודה אחת כדי להפטר ממספר חיובים, כגון שבת חג פורים נישואין ברית מילה סיום.

אמנם המגן אברהם (סי' קמז ס"ק יא) כתב שהאיסור לעשות מצות חבילות חבילות הם רק כאשר מחוייב בדבר מעיקר הדין, אולם אין עליו חיוב לעשות את המצוה אלא אם מקיימה יש בכך ענין, אין איסור לעשות מצוה חבילות חבילות.

ולכן סעודת ברית ופדיון הבן וסיום מסכת שאינם חיוב גמור אלא מנהג בלבד, אף שראוי לקיימם אין בהם איסור לעשותם חבילות חבילות. אך סעודת שבת יום טוב נישואין פורים וכדומה שהם חיוב גמור, יש בהם איסור לעשות חבילות חבילות.

האם מותר לעשות שתי בריתות יחד

המגן אברהם (סי' קמז ס"ק יא) כתב שאם יש לפניו שני תינוקות שצריך למול, בין אם מדובר בתאומים, ובין אם מדובר בשתי משפחות הרוצות לעשות ברית משותף, יש איסור להביא את שני התינוקות יחד ולמולם, אולם יש מחלוקת ראשונים מהו האיסור, דעת הרמב"ם שמותר להביא שני תינוקות בבת אחת למקום, וימול תינוק אחד, ואחר כך יתפנה וימול את השני, אולם אסור ששני מוהלים ימולו את שני התינוקות בבת אחת.

ולכן למעשה ראוי להביא תינוק אחד למולו, ולאחר שגומרים למולו, להביא אל מקום הברית את התינוק השני ולמולו. אולם את הסעודה ניתן לקיים במשותף, כיון שסעודת הברית היא רשות, ואין בה איסור שאין עושים מצוות חבילות חבילות. וכן אין בסעודת ברית איסור של אין מערבים שמחה בשמחה כפי שצוין לעיל.

סעודת ראש חודש שחל בשבת

המשנה ברורה (סי' תיט סק"ב) כתב שכאשר ראש חודש חל בשבת, יוסיף מאכל נוסף מעבר למאכלים שרגיל לאכול בשבת רגילה, ובכך יהיה ניכר שמקיים את סעודת ראש חודש. ואם שכח לעשות כן יכול לעשות כן אף במלוה מלכה, וגם בכך מקיים את מצות סעודת ראש חודש.

מסתבר שגם בשאר סעודות המצוה שניתן לקיים בשבת ובחג, כגון ברית מילה פדיון הבן או סיום מסכת, ראוי להוסיף מאכל נוסף על הרגילות שיהיה ניכר תוספת לסעודה זו.

סעודת פורים בשבת

בשנה זו שפורים דמוקפים חל בשבת, מבואר בשולחן ערוך (או"ח סי' תרפח סעיף ו) שאת המגילה ומתנות לאביונים מקיימים ביום שישי, את אמירת על הניסים וקריאת התורה מקיימים בשבת, ואילו את סעודת פורים ומשלוח מנות מקיימים ביום ראשון. ומקור הדין שאת סעודת פורים מקיימים ביום ראשון הוא בירושלמי (מגילה פ"א ה"ד) שסעודת ראש חודש וסעודת פורים אם יש צורך ניתן לאחר אך לא להקדים. ועל כך מקשה הירושלמי מדוע לא נקיים את הסעודה בשבת, ותירצה הירושלמי שנאמר במגילת אסתר (ט כב): 'לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה' כלומר שתקנת בית דין יהפכו אותם לימי משתה ושמחה ולא יום שהוא כבר יום משתה ושמחה. הלבוש (סי' תרצו סעיף ח) סבר שכוונת הירושלמי שאין עושים סעודת פורים בשבת הוא משום שאין מערבים שמחה בשמחה. אולם המגן אברהם (סי' תרצו ס"ק יח) סבר שסעודת פורים בשבת אינה ניכרת, ואין היכר שהיא לזכר הנס, ולכן צריך לעשות את הסעודה ביום ראשון שאז ניכר שהוא לזכר הנס.

אולם המהרלב"ח (סי' לב) סבר שבתלמוד בבלי חולק על הירושלמי, ואת הסעודה יש לעשות בשבת. וביאר שעיקר החיוב של ימי משתה ושמחה בפורים הוא להמנע מלצום ולהספיד ביום זה, ולכן בשבת שאינו נמנע מכך אינו סתירה לקיום מצות היום בפורים.

המשנה ברורה (סי' תרפח ס"ק יח) הביא את שני הדעות, וסיים שרוב האחרונים סברו כדעת השולחן ערוך שיש לעשות את הסעודה ביום ראשון ולא בשבת, ולדעתם לא נזכר בתלמוד בבלי מתי לעשות את הסעודה, ולכן נפסק כתלמוד ירושלמי. אולם בשער הציון (סק"ל) הביא שהפרי חדש כתב שיעשה סעודה ומשלוח מנות גם בשבת לשם מצות פורים, וגם ביום ראשון.

סיכום

הדין שאין מערבים שמחה בשמחה נאמר רק כאשר יש שמחה חשובה כשמחת חנוכת בית המקדש, שמחת החג, שמחת נישואין, ויש אומרים שגם על שמחת שבת ושמחת פורים, אולם היא לא נאמרה על כל שמחה, ולכן מותר לעשות שמחת ברית מילה פדיון הבן סעודת ראש חודש סיום מסכת בר מצוה חנוכת הבית וכדומה בשבת או בחג, כיון שמחות אלו אינם חשובות כל כך שיאסר לעשות אותם יחד עם שמחת השבת או החג.

כמו כן כאשר יש חיוב לעשות סעודה אין לעשות סעודה אחת למספר חיובים, משום שאין לעשות מצוות חבילות חבילות, אולם כאשר אינו חיוב גמור אלא מנהג, ניתן לצרף מספר סיבות יחד, ולעשות סעודה אחת.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *