אכילת מנה ראשונה חלבית ומנה שניה בשרית

בס"ד

מאמר השבוע לרגל חג השבועות עוסק בשאלה האם ניתן לאכול בסעודה אחת בשרי וחלבי? האם ניתן לאכול בסעודה כזאת גבינה צהובה, או גבינה יוקרתית מיושנת היטב? ואילו חלות ראוי להכין לסעודת החג? האם אפשר שחלק מבני הבית יאכלו חלבי, ושאר המשפחה תאכל בשרי יחד על שולחן החג? האם מותר לאכול תוספת פרוה שבושלה בסיר בשרי בסעודה החלבית? האם ניתן להגיש סלט יווני עם חתיכות גבינה מלוחה בכלי הגשה בשרי? בשאלות אלו, ועוד, נעסוק במאמר השבוע.

בתורת חיים (ב"מ פו:) כתב שהטעם שנוהגים חלב בחג השבועות, ע"פ דברי חז"ל שכשבא הקדוש ברוך הוא לתת את התורה לישראל קטרגו המלאכים, אמר להם הקדוש ברוך הוא מדוע אתם מקטרגים, והרי אתם אכלתם בשר בחלב בביתו של אברהם אבינו, שנאמר 'ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה', ואילו תינוק של ישראל אינו אוכל בשר וחלב ביחד, מיד הלכו להם בפחי נפש. ולכן נוהגים לאכול מאכלי חלב ביום מתן תורה, ונזהרים בכל גדרי בשר וחלב, שיראו המלאכים שאנו נזהרים כראוי בדיני בשר וחלב.

השל"ה (מסכת שבועות נר מצוה אות טז) כתב כי הפסוק (שמות כג יט; שם לד כו): 'רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ', רומז שביום הביכורים שהוא חג שבועות, עלינו להזהר היטב בדיני בשר וחלב. לכן במאמרנו הפעם נעסוק בכמה שאלות מצויות בהלכות בשר וחלב, בפרט בסעודת הבוקר של חג השבועות, ובפרט בשנה זו שהחג חל ביום שישי.

אכילת מנה ראשונה חלבית ומנה שניה בשרית

שאלה מצויה השנה שבמוצאי החג מצפה לנו סעודת שבת, ובעוד שבשנים רגילות רבים נוהגים לעשות קידוש בבוקר חג השבועות על מעדני החג החלביים, ובשעות אחר הצהריים לאכול את סעודת יום טוב הבשרית החגיגית, השנה הם רוצים להקדים את סעודת החג, ומאידך לקיים את מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב, והשאלה האם ניתן לאכול מנה ראשונה בליצנ'ס, עוגת גבינה וכדומה, ואח"כ מנה עיקרית בשרית.

אכילת חלבי ובשרי בסעודה אחת

לבאר שאלה זו נקדים כמה כללים בדיני בשר וחלב, בכל השנה, ואחר כך נרחיב לגבי שבועות:

בגמרא (חולין קה.) מבואר שמותר לאכול בסעודה אחת מאכלי חלב, ואחר כך לקנח ולהדיח את הפה, ולאכול בשר. אולם אסור לאכול בשר, ואחר כך לאכול באותה סעודה חלב. אולם בזוהר הקדוש (משפטים קכה.) כתב דברים חמורים מאד על מי שאוכל בשר וחלב בשעה אחת או בסעודה אחת, ובמשך 40 יום יש עליו צורת גדי מקולס. וראה שם עוד בחומר הדינים על אדם האוכל בשעה אחת או בסעודה אחת בשר וחלב. ומשמעות הדברים היא שגם אם אוכל את הבשר לאחר אכילת החלב, ולאחר שהדיח וקינח את פיו, עדיין הדבר אסור.

בשלחן ערוך (יו"ד סי' פט סעיף ב) פסק שאסור לאכול בסעודה אחת חלבי לאחר בשרי, אך מותר לאכול בשרי לאחר חלבי בתנאים שיפורטו להלן. אך הבית יוסף (או"ח סי' קעג סעיף ג) הביא שיש מחמירים שלא לאכול בסעודה אחת מחמת דברי הזוהר. וכן כתבו הרבה אחרונים [לבוש (סי' פט סעיף ב); גר"א (שם ס"ק יא) בדעת הרמ"א; ועוד] שראוי להחמיר כחומרת הזוהר, ולהמנע מלאכול בסעודה אחת חלב ובשר, למרות שקודם אוכל את מאכלי החלב, ואחר כך את מאכלי הבשר. ומי שרוצה לאכול בשרי, יגמור את הסעודה יברך ברכת המזון, יעשה הפסק קל, ואחר כך יאכל סעודה נוספת בשרית, כדי שלא יאכלם יחד בסעודה אחת.

גבינה צהובה

הרמ"א (יו"ד סי' פט סעיף ב) הביא מנהג נוסף, שלאחר גבינה קשה וישנה יש להמתין שש שעות. אף דין זה מציינים הפוסקים שמקורו מדברי הזוהר הנ"ל שהחמיר בזה. וכתב הש"ך (סק"ו) שהאיסור הוא בגבינות שיושנו במשך ששה חדשים. בגבינות הצהובות הפשוטות המצויות בימינו נחלקו הפוסקים האם להחשיבו גבינה קשה שצריך להמתין שש שעות. אך במיני גבינות יקרות יותר שהתיישנו ששה חודשים בודאי הוא בכלל חומרת הרמ"א.

שי' הרמ"א במנהג אכילת מאכלי חלב בשבועות

הרמ"א (או"ח סי' תצד סעיף ג) הביא את המנהג לאכול מאכלי חלב בחג הראשון של שבועות. וביאר הרמ"א הטעם שרצו לעשות זכר לשני הלחם שהיו מקריבים בשבועות, וכיון שיש דין שלחם שאכלו עימו בסעודה חלבית, אסור לאכול עימו בסעודה בשרית, הרי שבסעודה שאוכלים בו חלבי ובשרי צריכים בו שני לחמים. ולכן תיקנו שיאכל בתחילת הסעודה מאכלי חלב, ובהמשך הסעודה יאכל מאכלי בשר. וכיון ששלחנו של אדם דומה למזבח, ויצטרך להביא ב' לחמים לשולחן, יש זכר לשני הלחם. ויש לציין שבפוסקים הוזכרו עוד טעמים רבים מדוע אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות.

מהדברים עולה שהמנהג של אכילת מאכלי חלב היה לאכול סעודה אחת, שבתחילתה אוכלים מאכלי חלב, ובהמשך אוכלים מאכלי בשר. ולכאורה לשיטת הגר"א (יו"ד סי' פט ס"ק יא) הסובר בדעת הרמ"א שאסר לאכול בשעה אחת או בסעודה אחת חלב ובשר כדעת הזוהר, כיצד הרמ"א התיר כאן לעשות כן.

האם בשבועות אפשר להקל

החק יעקב (או"ח סי' תצד ס"ק יא) כתב, שיש מקילים בחג השבועות שלא להמתין שש שעות, או לאכול בסעודה אחת חלב ואחר כך בשר, אולם שומר נפשו ירחיק מהם, וגם בחג השבועות יש ליזהר בכל כמו בכל השנה. וכן כתבו פוסקים שאין להקל בשבועות על מנת לקיים את המנהג לאכול מאכלי חלב, וכן פסק המשנה ברורה (או"ח סי' תצד ס"ק יז).

אמנם המגן אברהם (סי' תצד סק"ו) כתב שיזהר שלא יבא לידי איסור, אך אינו צריך להפסיק בברכת המזון בין אכילת החלבי לאכילת הבשרי, אם לא אכל גבינה קשה. וכן כתב המשנה ברורה (ס"ק טז) שמותר לאכול בשבועות בסעודה אחת מאכלי חלב ובשר, ואין צריך לברך ברכת המזון בין הסעודות, ובתנאי שאינו אוכל גבינה קשה בסעודה[1]. ומדבריהם נראה שהקילו בשבועות ולא כתבו שצריך להחמיר כזוהר. ונראה שסברו שרק דברים שנאסרו מעיקר הדין אין להקל לצורך קיום המנהג, אך להחמיר כזוהר, כיון שבגמרא מבואר שמותר, אפשר להקל כדי לקיים את המנהג זכר לשתי הלחם.

בימינו לא נהגו את המנהג כפי שהובא ברמ"א שבסעודה אחת אוכלים חלבי ואח"כ בשרי. אלא נהגו לאכול בסעודה אחרת מאכלי חלב. ויתכן שמחמת חומרת הדברים הכתובים בזוהר לא רצו להקל בכך מחמת המנהג.

דברי השל"ה להתחזק בשבועות בבשר וחלב

לסיום נביא את לשון השל"ה הקדוש (מסכת שבועות נר מצוה אות טז): 'העולם נוהגין לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, ואחר כך אוכלין בשר, לקיים 'ושמחת בחגך' (דברים טז יד), ואין שמחה בלא בשר (פסחים קט.).

אז צריך לדקדק להתקדש, בפרט ביום קדוש כזה שהוא מתן תורתנו, לעשות קינוח והדחה היטב, ולהפסיק בברכת המזון ולהמתין שעה, ואחר כך יפרוס מפה אחרת, ויערוך השלחן ובשר.

ורמז לדבר 'ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך, לא תבשל גדי בחלב אמו' (שמות כג יט), שיהיה נזהר שלא יערבבם [כלומר שביום הביכורים שהוא חג השבועות יזהר ביותר בדיני בשר בחלב]. ומי שמתקדש בזה ביותר, קדוש יאמר לו'.

הנהגות בסעודה אחת חלבית ובשרית

לדעת המתירים יש כמה דינים הנצרכים מעיקר הדין לעשות בין אכילת מאכלי החלב, לאכילת הבשר:

• בגמרא (חולין קה.) מובא שלאחר אכילת חלב, צריך לרחוץ את ידיו, אך ביום די שיבדוק שידיו נקיות. וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' פט סעיף ב). והש"ך (סק"ט) כתב שאף ביום ירחץ ידיו משום שלפעמים נדבק שמנוניות של גבינה שאינה ניכרת אף ביום. והפרי חדש (סק"ט) היקל במקרה שאוכל עם סכו"ם.
• עוד מובא בגמרא (שם) לקנח ולהדיח את פיו. כלומר ללעוס בשיניו דבר שמנקה ואינו נדבק לשינים כגון פת חיטים, ולשתות מים או שאר משקים. ובכך לנקות את הפה משאריות של מאכלי החלב. וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' פט סעיף ב).
• המשנה ברורה (או"ח סי' תצד ס"ק טז) כתב שצריך להזהר להחליף מפה בין מאכלי החלב למאכלי הבשר. וכתב בשיירי כנסת הגדולה (או"ח סי' קעג סוף הג' ב"י) שהמהדר להקפיד להחליף מפה בין חלבי לבשרי זוכה לשני שולחנות [כלומר שיהיה תלמיד חכם ועשיר ויזכה לשולחן תורה ולשולחן עושר].
• לנוהגים להמתין שש שעות או שעה לאחר אכילת גבינה קשה, לא יאכלו במנה ראשונה גבינה כזו.

האם  ניתן להכין חלות כוסמין או שיפון לסעודת החג

אגב יש להעיר הערה, כי הרוצה לקיים את מנהג הרמ"א לאכול מאכלי חלב ומאכלי בשר כדי שיצטרך לאכול בחג שני מיני לחמים, אחד חלבי ואחד בשרי, כתב המשנה ברורה (סי' תצד ס"ק יז) שיכין דוקא מקמח חיטה, כדוגמת שתי הלחם.

לסיכום:

מעיקר הדין מותר לאכול חלבי ובשרי יחד בסעודה אחת, אך יש להקפיד על רחיצת הידים, ואכילת פת או מאכל אחר המנקה היטב את הפה, ושתית מים או משקה, בין אכילת החלבי לבשרי. וכן להקפיד על החלפת מפת השולחן. וכמו כן למחמיר בגבינה קשה אין לאכול בסעודה זו גבינה כזו.

אך הנהוגים כחומרת הזוהר ימנעו מכך. ויש מקום להקל על מנת לקיים את המנהג של זכר לשתי הלחם בשבועות. אולם כיון שבימינו אין אנו נוהגים לאכול חלב ובשר דוקא בסעודה אחת, והנידון שלפנינו הוא רק מחמת נוחות, יש יותר מקום להחמיר כדברי הזוהר. והמדקדק בכך קדוש יאמר לו.

ובכל אופן במקרה והוא אוכל קידוש חלבי, ומברך ברכה אחרונה, ימתין מעט לפני שנוטל ידיו לסעודה בשרית כדי שלא תהיה ברכה שאינה צריכה. ובפרט לשיטות שלדעת הזוהר יש להקפיד על הפסק של שעה בין אכילת חלבי לבשרי [ראה בענין זה במטה ראובן (סי' קפו)].

אכילת חלבי ובשרי על שולחן אחד

שאלה מצויה מאד בסעודת הבוקר של חג השבועות, שחלק מבני המשפחה רוצים לאכול סעודה חגיגית בשרית, כיאה ליום טוב, ובפרט בחג השבועות שעליו נאמר הכל מודים שצריך 'לכם'. בעוד שחלק רוצים לאכול מאכלים חלביים קלילים. הדבר מצוי בפרט בשבועות בבוקר השנה, שהחג ביום שישי וצריך להקדים את הסעודה, בעוד שחלק מבני המשפחה עייפים מהלימוד כל הלילה, ואחרים למשל בנות המשפחה ישנו היטב. והשאלה היא, האם אפשר לאכול יחד על שולחן החג, כשחלק מבני הבית אוכלים בשרי, ואחרים אוכלים בליצ'נס ועוגת גבינה חלבית.

תשובה: יש איסור (חולין קג: שו"ע יו"ד סי' פח סעיף ב) לשני אנשים המכירים זה את זה לאכול יחד על שולחן אחד בשרי וחלבי, מחשש שמא אחד יטעם ממנתו של השני. יתירה מכך נאסר אף לערוך את השולחן המיועד לאכילה, עם מנות חלביות ובשריות יחד.

אולם במקרה ויש היכר, מותר לאכול יחד, למשל על מחצית מהשולחן אצל בני המשפחה שבחרו לאכול חלבי, פורסים מפה חלבית, ועל המחצית השניה עבור בני המשפחה שבחרו לאכול בשרי, פורסים מפה בשרית. (גמ' ושו"ע שם).

וכן יש להקפיד שלא להשתמש בכלי אחד לשתי הקבוצות, למשל מלחיה משותפת שכל אחד טובל בו את פיתו, ובימינו מטבלים שונים. משום שכל אחד טובל בו את פיתו שנגעה במאכלי החלב או הבשר. (רמ"א יו"ד סי' פח סעיף ב). ומסתבר שבכלל האיסור להשתמש בכף הגשה משותפת כיון שלפעמים הידים שומניות.

הברכי יוסף (שיורי ברכה יו"ד סי' פח ס"ק יג) הוסיף שצריך להזהר כשחותכים מאכל בשרי או חלבי שלא יהיו ניצוצות ניתזים לתוך אחד הכלים.

עוד כתב בערוך השולחן (יו"ד סי' פח סעיף י) שצריך להזהר שלא יהיו שתי קערות הגשה משום שלא ימלט שלא ישפך מעט מקערה לקערה, ויש בזה חשש גמור. וישראל קדושים ומחמירים הרבה בהלכות בשר בחלב, ומקפידים שיהיה ספסל מיוחד בשרי וספסל חלבי [בימינו שיש בשרי ושיש חלבי].

בצד הפרקטי צריך להזהר במיוחד בבית עם ילדים, האם לא יצאו מכשולות מאכילה משותפת בצורה הנ"ל.

אכילת תוספות פרוה בסעודה החלבית שבושלו בסיר בשרי

שאלה נוספת המצויה בשבועות הוא האם מותר להגיש בסעודה חלבית תוספות פרוה כגון אורז תפוחי אדמה וכדומה שבושלו בסירים בשריים?

המחבר (יו"ד סי' צה סעיף ב) מתיר לאכול מוצר פרוה שהתבשל בסיר חלבי הרחוץ היטב, אף שבושל בו בשר ביממה החולפת. אך כתב הכף החיים (סי' צה אות א) שאף לדעת המחבר אין לבשל לכתחילה מוצר פרוה בסיר בשרי על דעת לאוכלו עם חלב. ואף שהתיר בבדק הבית דייק מדברי השולחן ערוך שחזר בו. אולם הגר"ע יוסף (ילקוט יוסף קצש"ע יו"ד סי' צב-צח סעיף ו) פסק שעיקר כדעת המחבר בבדק הבית שמותר לכתחילה לבשל מאכל פרוה בסיר בשרי.

לדעת הרמ"א אם הסיר אינו בן יומו, [במשך 24 שעות קודם לא בושל בו חלבי] אסור לבשל לכתחילה על דעת לאכול את התבשיל עם בשר. אך לאחר שבושל מותר לאכול את התבשיל עם בשר.

והוסיף החכמת אדם (כלל מח סעיף ב) שאם אין לו סיר אחר לבשל, ואין לו אפשרות להשאיל סיר משכן, מותר אף לדעת הרמ"א לכתחילה לבשל מאכל פרוה בסיר שאינו בן יומו על דעת לאוכלו עם בשר.

במקרה והתבשיל בסיר ב24 שעות האחרונות בשר, יש להחמיר שלא לאכול את התבשיל עם מוצר חלבי ממש, אולם מותר לאוכלו בסעודה חלבית. ומותר אף להגישו בכלים חלביים, אך יזהר לכתחילה שלא לערות מהכלי הבשרי את התבשיל הרותח ישירות על הכלי החלבי, אלא יעבירם עם מצקת פרוה, או שיעבירם לכלי פרוה, ואחר כך יעבירם לכלי הגשה חלבי.

לסיכום:

הרוצה לבשל אורז לסעודת החג בסיר בשרי, ורוצה לאכול חלק ממנו בסעודה חלבית, למנהג עדות המזרח נחלקו הפוסקים האם מותר לכתחילה לבשלו, או שאסור. ולמנהג אשכנז אסור. אולם במקרה ואין לו סיר אחר, ואין לו אפשרות להשאיל משכן סיר, ויש לו רק סיר בשרי שלא בושל בו 24 שעות מוצר בשר, כתב החכמת אדם שאפשר להקל.

אם האורז כבר בושל בסיר בשרי לצורך הסעודה הבשרית, אך כעת בחג לאחר שהאורז כבר מבושל הוא רוצה להגישו בסעודה החלבית, במקרה והסיר אינו בן יומו מותר, ומותר אף לאכול את האורז עם מוצרי חלב ממש.

במקרה והסיר הוא בן יומו אין לאוכלו עם מוצר חלב ממש, אך מותר לאוכלו בנפרד. ומותר אף להגישו בכלי חלבי בתנאי שישתמש עם מצקת פרוה, ולא יערה ישירות מהסיר הבשרי הרותח לכלי חלבי.

שימוש בכלי הגשה בשרי למוצר חלבי

בבתים רבים אין מערכת כלי הגשה חלבית חגיגת ומפוארת כפי שיש כלי הגשה בשריים המיועדים לסעודות שבת וחג, ונשאלת השאלה האם מותר להגיש סלט חלבי, כדוגמת סלט יווני – ירקות עם חתיכות גבינה מלוחה – בכלי הגשה בשרי מפואר, כראוי לכבוד החג?

תשובה: לכתחילה אין להגיש סלט חלבי בכלי בשרי, למרות שלא השתמשו בכלי הבשרי במשך 24 שעות, ולמרות שהסלט הוא קר ואינו חריף, משום שגזרו חכמים שמא לא ידיח את הכלי היטב, וישאר בו שמנונית של בשר. (שולחן ערוך סי' צא סעיף ב).

[1] ויש לציין שהפרי מגדים (או"ח סי' תצד א"א סק"ו) כאשר הביא את הדין שצריך לנהוג בשבועות ככל השנה, הוסיף ולכן ימתין שש שעות בין אחר בשר ובין אחר גבינה קשה. ומשמע שרק בא לשלול את המנהג שלא להקל בשש שעות. ולא את המנהג שלא לאכול בסעודה אחת בשר וחלב. וראה בפרי מגדים (יו"ד סי' פט משב"ז סק"ג).