שאלה:
שלום כבוד הרב יש לי שאלה
האם לפי ההלכה מותר לתת לאדם שלא שומר תורה ומצוות ושלא קרא ברכות התורה לקרוא כתבה/מאמר תורני?
האם זה נחשב מצווה או שזה נחשב בפני עיוור לא תתן מכשול כי שמעתי שאומרים שהיה מצב שהיה מצב שבעם אנשים למדו בלי ברכות התורה והיה אסון בבגלל זה
ועוד שאלה שמעתי שהיה מקרה עם תנא שעבר ליד הכרם שלו בשבת ואמר שהוא יעשה כך וכך במוצאי בשבת ואז חשב שאסור לתכנן לעשות דברים במוצאי שבת בשבת [כמדומני שהוא חשב לתקן חומה שנשברה] וגזר על עצמו לא לעשות את זה
האם כך זה הלכה או מומלץ שבזמן שאדם חשב בשבת לעשות משהוא במוצש בלי כוונה צריך לא לעשות אותו
או במהלך השבוע
תשובה:
שלום וברכה
אדם שמהרהר בדברי תורה בלא להוציא מפיו אינו מחוייב בברכת התורה, יש חולקים [הגר"א] אבל כך דעת השו"ע. לכן לקרוא מאמר מותר מעיקר הדין. אם הוא שומע דברי תורה מאדם אחר הוא חייב לברך, לפי שכלל הוא בידינו ש”שומע כעונה”, כלומר, השמיעה נחשבת אף היא כדיבור ומחוייבת בברכה זו. ולכן, כאשר הוא שומע דברי תורה מאדם אחר, כתב בשו”ת הלכות קטנות ח”ב סי’ קנט ובן איש חי וישב אות יב ועוד אחרונים שיש בכך חיוב ברכה מהטעם האמור, ואעפ"כ מסברא נראה לי למרות שאין לי מקור לכך, שעל כגון דא אמרו “עת לעשות לה’ הפרו תורתך”, כאשר בא לפניך אדם שניתן ללמד אותו ולא ניתן לברך איתו, יש ללמוד איתו וכך יתקרב ולא לרחק אותו חלילה, ועל דרך מה שאמרו חכמים “חלל עליו שבת אחת כדי שיחיה שבתות הרבה” [אין צורך להגיב על הדמיון, לא התכוונתי להשוות ממש בין הנושאים, אלא רק להראות שיש “חריגות”]. שמיעה מקלטת נסתפקו בה אם מחוייבת בברכה, ומספק יש להחמיר ולברך.
אין צורך להחמיר ולא לעשות את הפעולה.
מקורות:
שמיעה מקלטת אם היא מחוייבת בברכה, הנה, בס’ הליכות שלמה פרק ו אות ה כתב שהואיל ומצות תלמוד תורה מתקייימת גם במי שאינו בר חיובא גם חיוב ברכה שייך גם במי ששומע מקטן או אשה דברי תורה. אלא שנסתפק שם לענין שמיעה מקלטת, ולכאורה הדבר תלוי בגדר דין שומע כעונה: לדעת הסוברים שהשמיעה לבד נחשבת כדיבור, אפשר שגם כאשר הוא שומע מקלטת הדין כך, לפי שסוף סוף השתמש בכלי השמיעה לצורך הלימוד. אולם, להצד שאמירתו של המשמיע מתייחסת לשומע, אפשר שלא שייך דין זה לגבי שמיעה מקלטת [על עיקר נידון זה ראה חזון איש או”ח סי’ כט].
