אחת הברכות הפחות בהירות בין ריבוי הברכות שאותן אנו מברכים היא ברכת "ברוך שפטרני". כמו ברכות אחרת, יסוד הברכה היא הודעה אל הקב"ה. אך שלא כמרבית הברכות, העוסקות בחוויית האדם עצמו – אם הנאה פיזית, תופעה גשמית, חוויית חיים, קיום מצוות, וכך הלאה – ברכת "ברוך שפטרני" קשורה דווקא לבנו של אדם. כאשר הבן מגיע לגיל מצוות, ומקבל אחריות אישית על מעשיו, מברך האב על היותו (מכאן ואילך) פטור "מעונשו של זה".
המקור הראשון לברכה זו היא במדרש בפרשת תולדות. הפסוק מספר: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז). רש"י מבאר שהתכונות השונות של יעקב ועשו משקפות כיוון שונה מאד בחייהם: יעקב פנה ל"אוהלה של תורה", לעבוד את ה', ואילו עשו פנה לעבודה זרה.
המדרש מעיר על כך: "ר' פינחס בשם ר' לוי: משל להדס ועצבונית [מין קוץ] שהיו גדלים זה על גבי זה. כיוון שהגדילו הפריחו – זה ריחו וזה חוחיו. כך כל שלוש-עשרה שנה הולכים שניהם לבית הספר ובאים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה הולך לבתי מדרשות וזה הולך לבתי עבודה זרה. אמר ר' אלעזר בר' שמעון: צריך אדם להיטפל בבנו י"ג שנה, מכאן ואילך צריך שיאמר: 'ברוך שפטרני מענשו של זה'" (בראשית רבה סג, י).
מכאן אפוא מקורה של הברכה. אבל מה עניינה – על מה באמת מברכים? האם ראוי לברך גם על בנות? האם אף אימהות מברכות את הברכה? והאם מדובר על ברכה שלמה, בשם ומלכות? בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.
שורש הברכה
מתוך לשון המדרש, כפי שהובא לעיל, לא ברור שר' אלעזר ב"ר שמעון אכן התכוון לפסק הלכה שיש לברך ברכת "ברוך שפטרני". במילים "מכאן ואילך" משמעות שלאורך חיי האדם, מגיל י"ג ואילך, עליו להכיר תודה כלפי הקב"ה – אך לא בהכרח לברך ברכה על אירוע מסוים. ואולם, בכמה מקורות מוקדמים אנו מוצאים שמדובר בברכה ממש.
כן עולה למשל מדברי ר' אהרן הכהן מלוניל (ארחות חיים, הלכות ברכות, סימן נח, דף מ ע"ג), שהוסיף לבאר: "ויש אומרים אותה בפעם ראשונה שעולה הבן לקרות בתורה. והגאון ר' יהודאי ז"ל קם על רגליו בבית הכנסת ובירך ברכה זו בפעם ראשונה שקרא בנו בתורה".
בפסקי רבנו יחיאל מפריז (הוצאת מכון ירושלים, תשל"ג, סימן כג) הביא הלכה זו בשם ר' יהודה בן ברוך (מחכמי אשכנז במאה ה-11; היה תלמידו של ר' גרשום מאור הגולה): "מי שיש לו בן והגיע לשלוש-עשרה שנה, פעם ראשון שעומד בציבור לקרות בתורה צריך האב לברך בא"י אשר פדאני מענשו של זה. והגאון ר' יהודה בר' ברוך קם בעמידה בבית הכנסת ובירך ברכה זו כשעמד בנו וקרא בתורה תחילה, וברכה זו חובה היא".
מעבר למקור במדרש, נראה אפוא שמדובר במנהג אשכנז עתיק-יומין. הברכה לא מוזכרת אמנם בגדולי ראשוני הפוסקים (הרי"ף, רמב"ם, רא"ש, טור, ושולחן ערוך), אך היא מובאת, בהתאם למסורת אשכנז, בדברי הרמ"א (סימן רכה, סעיף ב).
ברכה בשם ומלכות
מלשון רבנו יחיאל הנ"ל (ועוד מקורות) מבואר שיש לברך את הברכה בשם המלכות, כתבנית כל הברכות. כן מבואר בדברי מנהגי מהרי"ל, שכתב שיש לברך בשם ומלכות: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר פטרני מענשו של זה". גם בתשב"ץ (סימן שצ) מזכיר את הברכה, בלי לציין אם יש לברכה בשם ומלכות אם לאו.
ואולם, אמירת הברכה בשם ומלכות מעלה קושי ביחס לעיקרון ההלכתי שאין לנו לברך ברכה שלא הוזכרה בתלמוד (עי' רא"ש, קידושין א, מא). בשל עיקרון זה, כתב ב'לקט יושר' (מנהגי תרומת הדשן, עמ' מ) שאין לברכה בשם ומלכות, והביא את הברכה בארמית: "בריך רחמנא מלכא דארעא שפוטרני מעונש זה". כן פירש ב'דברי חמודות' על הרא"ש (ברכות פרק ט, סימן ה, אות ל), על-פי עיקרון הרא"ש האמור שאין לברך בשם ומלכות שום ברכה שלא הוזכרה בתלמוד.
ב'דרכי משה' (אורח חיים סימן רכה) מזכיר את הברכה בשם המהרי"ל הנ"ל, ומקשה כנ"ל שהרי אין מברכים בשם ומלכות כל ברכה שלא הוזכרה בגמרא. בהתאם לכך, פוסק הרמ"א (רכה, ב) שיש לברך בלי שם ומלכות: "יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה; וטוב לברך בלא שם ומלכות".
ב'משנה ברורה' (ס"ק ח) ציין שלפי דעת הגר"א יש לברך את הברכה בשם ומלכות, כדעת המהרי"ל (ציין גם לדברי המדרש), והביא אף את דברי ה'חיי אדם' שהמברך לא הפסיד. מדבריו משמע קצת שכך העיקר למעשה. אולם, המנהג הוא לברך בלא הזכרת שם ומלכות.
פירוש הברכה: עונשו של מי?
בביאור לשון הברכה "שפטרני מעונשו של זה", כתב ה'מגן אברהם' (סי' רכה, ס"ק ה) שני פירושים.
לפי הפירוש הראשון, הכוונה היא שעד עכשיו האב נענש כאשר הבן חטא, בגלל שלא חינך את הבן להתנהג כראוי. מיום שהגיע לגיל מצוות נעשה הבן אחראי לעצמו, ושוב אין האב נענש על מעשי בנו, כי "מחויב הוא להתחזק בעצמו למצוות השי"ת" (לשון המשנה ברורה, שם ס"ק ז). כיון שנעשה פטור מעונש הבן, מברך האב "שפטרני מעונשו של זה".
במשנה ברורה הוסיף שעדיין מוטלת על האב אחריות מסוימת עבור בנו: "ודע דאע"פ ששוב אין עליו ענין חינוך, מכל מקום יש על האב מצות הוכחה כשרואה שאינו מתנהג כשורה, וכשאינו מוחה בידו נענש עליו". אולם, אין בכך כדי לעכב ברכת "ברוך שפטרני", שכן אחריות זו אינה מיוחדת לבנו, אלא משותפת לכל ישראל, כמו שסיים שם: "דלא גרע משאר ישראל".
הביאור השני לנוסח הברכה, אותו מביא ה'מגן אברהם' בשם ה'לבוש', הוא שעד עתה נענש הבן בעוון האב, ואילו מכאן ואילך שוב אין הבן נענש בעוון האב.
לפי ביאור זה, לכאורה על הבן לברך את הברכה, ולא על האב – הבן נפטר מעוון אביו, ולא האב מעוון בנו! אכן, בשו"ת שואלים ודורשים (סימן ה) הביא מפירוש הש"ך (מתלמידי האריז"ל, פרשת לך לך) שהבן מברך ברכה זו בהגיעו למצוות.
אולם, לפי המדרש וכל הראשונים המזכירים את הברכה ברור שהאב הוא זה שמברך, וב'דברי חמודות' ביאר שהכוונה שאם נענש הבן בשביל עוון האב, בוודאי שגם האב נענש עבור כך (כלומר, שנענש עבור מה שבנו נענש עבורו). הוא מסיים שפירוש זה דחוק.
ברכה על בת המגיעה למצוות
לאור שני הטעמים שהובאו בביאור ברכת "ברוך שפטרני", יש לחקור אם יש לברך ברכה זו אף על בת שהגיעה לגיל בת-מצווה, או שהברכה מוגבלת, כמשמעות המדרש, לבן המגיע למצוות. מתוך נידון זה מסתעף נדון נוסף: האם יש טעם ומקור לחוג את בת המצוה, כשם שחוגגים את בר המצוה, והאם סעודת בת מצוה נחשבת לסעודת מצוה?
דיון זה פותח בדברי ה'פרי מגדים' (סימן רכה, אשל אברהם ס"ק ה), שכתב כי השאלה אם אומרים ברכת ברוך שפטרני על בת בהגיעה לגיל י"ב שנים תלויה בשני הטעמים הנ"ל: לפי הטעם שעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בגלל שלא חנכו, יש לבאר שאין מברכים על בת, שכן לפי צד אחד בדברי ה'מגן אברהם' (סימן שמג, ס"ק א) חיוב חינוך הוא רק לבן, ולא לבת. אולם, לפי הטעם השני שכתב ה'לבוש', שהברכה היא על כך שעד עתה נענש הבן בעוון האב, יוצא שצריך לברך גם בבת, מפני שגם הבת נענשת בעוון האב.
דעת הרד"ל (בהגהותיו על דברי המדרש) היא אכן שאם הטעם בברכת ברוך שפטרני הוא בגלל שעד עכשיו האב נענש על עוונות הבן, הוא הדין שגם על הבת צריכים לברך. כיון שמדברי המדרש עולה שאין מברכים על הבת, וכלשון המדרש שחייב האב "לטפל לבנו", הסיק שם שטעם הברכה הוא מפני חובת האב ללמד את בנו תורה. כיון שאין חיוב על האב ללמד את בתו תורה (חוץ ממה שנוגע לה לקיום המצוות), מובן שאין לברך את הברכה בהגעת הבת למצוות.
אולם, בספר כף החיים (רכה, ס"ק טו) נקט שלפי שני הטעמים אין לברך ברכת "ברוך שפטרני" בבת, וביאר שאין הבת נענשת בחטא האב כמו הבן.
מנגד, בשו"ת יביע אומר (או"ח, ח"ו, סימן כט), לאחר שהביא את דברי ה'פרי מגדים' שתלה את דין ברכת ברוך שפטרני בבת בשני הטעמים, כתב הרב עובדיה יוסף שלפי דברי הראשונים הסוברים שיש חיוב לחנך את הבת (ראה בכך בספר 'פתח הדביר', או"ח סימן רכה, ס"ק ד) נמצא שגם לפי טעמו הראשון של ה'מגן אברהם' יש לברך ברכה זו גם בבת, כיון שאף בבת יש חובת חינוך מוטלת על האב. לפי דבריו נמצא שלפי שני הטעמים בברכת "ברוך שפטרני" צריך לברך על בת כשמגיעה לבת מצוה.
בשו"ת יביע אומר מסיק שיש לומר ברכת "ברוך שפטרני" על בת, ללא שם ומלכות. אך בכל קהילות אשכנז, וגם רבים מקהילות בני ספרד, אין המנהג כדבריו. להלן נביא מדברי שו"ת אגרות משה (ח"ה, סימן יד) טעם נוסף שאין לברך על הבת.
סעודת בת מצווה?
לפי דבריו הוסיף בשו"ת יביע אומר (שם) שיש מקום לומר שהסעודה שעושים לרגל 'בת מצווה' ביום הגעתה לי"ב שנים היא סעודת מצוה, כיון שהוא שמחה לאב שהשתחרר מהעונש המוטל עליו בהקשר חינוך בתו. הוא מביא שכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי שהסעודה שעושים לרגל בת מצוה היא סעודת מצוה, "ותמכו יתדותיהם בדברי הבן איש חי".
אולם, הרבה פוסקים חלקו על דבריהם. בשו"ת אגרות משה (בשתי תשובות: או"ח, ח"א סימן קד; ח"ב סימן צז) כתב כדבר פשוט שאין דין סעודת מצוה בחגיגת בת מצוה, ויצא בחריפות נגד המנהג לעשות סעודה זו בבית הכנסת. בתוך דבריו כתב עוד שאילו היה בכוחו לעשות כן היה מבטל גם את מנהג חגיגת בר המצווה בבית הכנסת, כי לדעתו המקור למנהג זה מהרפורמים והקונסרבטיבים. מכל מקום הוא מסיים בנוגע לשמחת בת מצווה ש"אם רוצה האב לעשות איזה שמחה בביתו רשאי, אבל אין זה שום ענין וסמך להחשיב זה דבר מצוה וסעודת מצוה, כי הוא רק כשמחה של יום הולדת בעלמא".
עוד הוסיף שם לבאר מדוע "אין מצוה כשנעשית בת י"ב שנה כמו בבן, דגם הבת הא מתחייבת עתה במצוות", וכתב: "והנכון לענ"ד, משום דאין ניכר חילוק בבת במה שנעשית גדולה יותר מקטנותה, ולא דמי לבן שניכר טובא, שמעתה מצרפין אותו לכל דבר שבעי מנין עשרה ומנין שלושה. ועל ידיעה בעלמא כשלא ניכר למעשה, אין עושין סעודה ושמחה, אף שבעצם יש בזה אותה השמחה ממש". כלומר, אין היכר לבת מצווה, בניגוד לבר מצווה, ולכן אין לערוך על כך סעודת מצווה.
האריך בנידון זה בשו"ת באר שרים (לרב אברהם יפה שלזינגר, ח"ב, סימן סב), שם חיזק את דבריו של הרב פיינשטיין, וכתב שאין לברך "ברוך שפטרני" בהגעת בת למצוות ואין בסעודה "ריח של סעודת מצוה". עוד כתב שם לערער על מה שהביא בשו"ת יביע אומר יסוד לדברי מדברי ה'בן איש חי', וביאר שאין ראיה מדבריו כלל.
ברכת 'ברוך שפטרני' על-ידי האם (דמיון לברכת הגומל)
לאור דברי ה'מגן אברהם' בפירוש הראשון, ברכת "ברוך שפטרני" קשור לחובת החינוך. לכאורה, שאלת ברכת הברכה על-ידי אם הילד תהיה תלויה בחובת חינוך המוטלת על האם. בחובה זו נחלקו הראשונים (נזיר דף כט, ב) והפוסקים, והובאה המחלוקת ב'מגן אברהם' (שמג, ס"ק א) וב'משנה ברורה' (תרטז, ס"ק ה; תרמ, ס"ק ה).
אולם, המנהג הרווח הוא שאין אימהות מברכות את הברכה. שלשה טעמים שונים הוצאו לכך:
- האב מברך עבור האם
סיבת אחת שהוצעה למה שאין האם מברכת היא מפני שהאב מברך עבורו ועבור אשתו, על דרך ברכת "הטוב והמטיב" על לידת הבן וברכת שהחיינו על לידת הבת. כיון שבירך האב, אין לאם לברך אף היא, כי כבר נתברכה ברכת ההודאה על הגעת הבן למצוות. לפי דרך זו, נראה שאלמנה, או אישה שאין בעלה נוכח, תברך את הברכה בעצמה.
- עלייה לתורה
סיבה אפשרית נוספת שאין האם מברכת היא מפני צורת תקנת הברכה בשעת עלייה לתורה. בשו"ת דברי מלכיאל (או"ח סימן ד) ביאר כי "ברכת ברוך שפטרני דמי לברכת הודאה [ברכת הגומל], שצריך בי עשרה… ולזה קבעו חז"ל לברך ברכת הגומל בברכת התורה שאז ודאי הוי עשרה, והוא הדין לברכת ברוך שפטרני דדמי לברכת הודאה, ולכן צריך לברכה בשעת קריאת התורה".
בספר 'זה השלחן' (לרב שריה דבליצקי, ח"ב סי' רכה) כתב שברכת "ברוך שפטרני" אינה צריכה ציבור, ושלא כדעת שו"ת דברי מלכיאל האמור. אבל בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז, סימן כג) סתר את דבריו, וכתב בתור דבר פשוט שברכת "ברוך שפטרני" צריכה עשרה, כמבואר בשו"ת דברי מלכיאל הנ"ל שיש לדמות את הברכה לברכת הגומל.
לאור דמיון זה, יש לחזק את המנהג שאין האם מברכת ברכת "ברוך שפטרני", כיון שצורת התקנה כרוכה בעלייה לתורה, שאין האם משתתפת בה.
על דרך זו מבואר בשו"ת אגרות משה (או"ח, ח"ה סימן יד) בנוגע לברכת "ברוך שפטרני" על הבת: "הנה בעצם אין מקום ואין טעם לחלק בחיוב ברכות ההודאה בין איש לאשה (שו"ע או"ח סי' ריט, במג"א ס"ק א)… אך איכא דברים שהחמירו חכמים באופן העשיה, שיברך החייב לברך דווקא בעשרה וביום הקריאה ובשעה שקראוהו לתורה, ורק אם אי אפשר לו שיקראוהו לתורה מברך על הבימה תיכף אחר הקריאה בתורה… וכן בברכת ברוך שפטרני מענשו של זה, שמברך אבי הבן כשקורין אותו בפעם הראשון שנעשה בר מצוה, שזה לא שייך באשה בזמנינו שאין קורין אשה לתורה".
מדבריו יש ללמוד הן שאין לברך 'ברוך שפטרני' על הבת, והן שאין לאם לברך ברכה זו.
- חובת חינוך המוטלת על האם
המקור הבסיסי לחובת חינוך המוטלת על האם הוא מדברי הגמרא במסכת סוכה (ב, ע"א-ע"ב) ביחס להילני המלכה. מדברי הגמרא עולה שנשים חייבות בחינוך ילדיהם. ואולם, ממקור אחר (נזיר כט, ב) משמע שאין נשים חייבות בחינוך הבנים, ורק האבות חייבים בכך.
פתרון אפשרי לסתירה בין הדברים הוא שאמנם נשים חייבות בחינוך למצוות מסוימות (כמבואר בגמרא לעניין מצוות סוכה), האחריות הכללית על חינוך הילד למצוות ולדרכים ישרות מוטלת דווקא על האב. בשל הבדל זה, דווקא האב מברך את ברכת "ברוך שפטרני".
סיכום
- יש לברך ברכת "ברוך שפטרני" עם הגעת הבן לגיל י"ג שנה. מברכים את הברכה בבית הכנסת בפני עשרה, בפעם הראשונה שעולה הבן לתורה. ניתן לברך את הברכה עד שלושים יום מהגעת הבן למצוות (דינים אלו נלמדו מהיקש לברכת הגומל).
- המנהג הרווח הוא שאין מברכים בשם ומלכות.
- פירוש הברכה: 1. האב נפטר מעונשו של הבן במה שלא מחנכו כראוי; 2. שוב אין הבן נענש על עוונות האב.
- יש שדייקו מלשון "עונשו של זה" שאין לברך ברכה זו שלא בנוכחות הבן (שערי אפרים ד, כה; שו"ת יד יצחק ח"ג, סימן שג; חתן סופר, או"ח סוף שער ברכת השחר). בדיעבד, ניתן לברך גם שלא בנוכחות הבן (שו"ת בצל החכמה, ח"ה, סימן קלב), כפי שנראה מסתימת שאר הפוסקים.
- אין לברך ברכת "ברוך שפטרני" על הבת, ואין האם מברכת ברכת "ברוך שפטרני".
