בשבוע זה אנו מציינים את פרשת שקלים, המחיל את הסדר של שבתות "מיוחדות" המובילים עד לחג הפסח. מלבד האופי הנעלה של התקופה במובן הרוחני, עבור רבים מאתנו יש גם צדדים גשמיים ייחודיים המאפיינים את הזמן, ובתוכם: קניות.
כן, תקופת טרום-פסח מהווה זמן ידוע לקניות. חנויות ועסקים רבים, המבקשים למשוך אליהם ים של לקוחות, מציעים מבצעים על מוצרים רבים ומגוונים, כולל בגדי גברים, נשים וילדים, מוצרי חשמל, כלי בית, כלי כסף, וכך הלאה – שלא לדבר על מוצרי מזון. בהתחשב בתקופת הקניות הממשמשת ובאה, מן הראוי לעסוק ב"הלכות קניות" – הלכות הנוגעות למקח וממכר שכולנו עסוקים בו.
במאמר הנוכחי, נתמקד צדדים מסוימים של דיני "מקח טעות" – מקרים שבו הקונה מקבל משהו אחר, במידה כזו או אחרת, ממה שהוא ציפה לקבל. השדה ההלכתי של "מקח טעות" רחב ידיים ומגוון, וכמובן שאין אפשרות להקיפו במסגרת של מאמר בודד. ואולם, ננסה לדון בדינים המרכזיים והשכיחים של התחום, ולהותיר את מה שלא נוכל להקיף – להזדמנות אחרת.
איך מוגדר האיסור למכור מוצר שיש בו מום? איך יש להגדיר "מום" לעניין דיני מקח טעות? מתי כוונת הקונה מהווה גורם בתוך השאלה ההלכתית? עד כמה הקונה אחראי לבדוק את הממכר לפני הקנייה? בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.
איסור הטעייה
אסור לאדם למכור ממכר – אם מיטלטלין ואם מקרקעין – כאשר יש בו פגם או מום. כאשר הדבר נעשה בלי להודיע לקונה על הימצאות הפגם, הרי שהמוכר עובר על איסור של הטעייה.
כאשר אדם מוכר ממכר פגום במחיר השוק הרגיל (המחיר של ממכר תקין), עובר המוכר על איסור אונאה, כיון שהוא מוכר במחיר שאינו מתאים למצב המוצר. כאשר ההפרש במחיר הוא יותר מששית המחיר, עובר המוכר בוודאות על איסור, וייתכן שהאיסור קיים גם בהפרש קטן מזה (עי' בשולחן ערוך, חושן משפט רכז, ו).
אך גם כאשר המוכר מוריד את המחיר בשל הפגם הקיים בממכר, אם מסתיר את הפגם מהקונה עובר המוכר על איסור – איסור אחר. במקרה הזה, האיסור אינו קשור למחיר, שכן המחיר משקף נאמנה את מצבו של הממכר, אלא לכך שהמוכר מטעה את הקונה.
הטעייה זו כלולה באיסור של "גניבת דעת", כפי שכותב הסמ"ע (חושן משפט רכח, ז). לאור אפיון זה, עולה שהאיסור, שלא כאיסור אונאה (עי' בשולחן ערוך, חושן משפט רכח, כו), נאמר אף בנוגע למכירה לאינו-יהודי. חז"ל מלמדים שאיסור גניבת דעת נאמר ביחס לכל אדם, ולאו דווקא בנוגע ליהודים (אך ייתכן שיש ביניהם הבדלים; עי' חולין צד, א, ובטור ושולחן ערוך, חושן משפט שמח, א).
לפרטים נוספים בדין מקח טעות במשא ומתן עם אינם-יהודים עי' במשפט שלום (קונטרס אחרון רכב).
ביטול המכר
מצדו של הקונה, מה שחשוב אינו האיסור שעובר המוכר, אלא זכותו לבטל את המכר לאחר גילוי הפגם. עיקר ההלכה בכך הוא שכאשר אדם קונה ממכר, יש לו ציפייה לגיטימית לקבל מוצר שאין בו כל מום ופגם. בשל ציפייה זו, עולה שכאשר המוכר מספק מוצר פגום (באופן משמעותי, ועי' להלן), נזקפת לטובת הקונה זכות לקבל את המכר (רמב"ם, הלכות מכירה טו, ו; שולחן ערוך, חושן משפט רלב, ז).
המקור הראשוני להלכה זו הוא דברי הגמרא במסכת כתובות, הדנה במומים השייכים לנישואין. כאשר זוג נישא, ולאחר הנישואין אחד מבני הזוג מוצא מום בזולתו (הגמרא דנה בעיקר במומים שהבעל מוצא באשתו הטרייה), יש מקום לבעל להיפטר מהתחייבויותיו לפי הכתובה.
מומים אלו כוללים הם מומים פיזיים והם מומים נפשיים, וכך עוד נושאים הנחשבים כמום. למשל, הגמרא דנה באדם שנשא לאישה, ולאחר נישואיו גילה שיש עליה נדרים – היא נדרה לאסור על עצמה דברים שיש בהם כדי להשפיע על הקשר הזוגי. גם כאשר לא הותנה שום תנאי בין בני הזוג, רשאי הבעל לחזור בו מהתחייבות הכתובה, שכן נחשב הדבר כאילו הדבר הותנה ביניהם מראש (כתובות עב, ב; עי' רא"ש, שם, סימן י).
הגדרת מומים
מקרים רבים של מקח טעות הם די ברורים וחד-משמעיים. כאשר אדם קונה מוצרי מזון מחנות, ומוצא אותם מקולקלים, ברור שהוא יכול לחזור בו מהמכר: אין ספק שהוא לא התכוון לקנות מזון מקולקל. מנגד, כאשר אדם קנה שעון יד מבית "קסיו", ולאחר הקנייה הוא מוצא שריטה קלה על גב השעון, ברור שאין בכך "פגם" הראוי לביטול המכר: אין אדם שמקפיד על כך ורואה בו מום. ואולם, מקרים אחרים עשויים להיות יותר עדינים ומורכבים.
הדרך שיש להכריע במקרים של מקח טעות היא על-פי הפנייה למנהג הרווח באותו המקום. כאשר באותו מקום פגם מסוים נחשב דעת בני אדם כמום משמעותי (באופן שאנשים נזהרים מלקנות מוצר במצב דומה), די בגילוי הפגם כדי להקים עילה לביטול המכר. ואולם, במקומות שבני אדם אינם מקפידים על כך, וכן קונים מוצרים במצב דומה, אותו המום לא יהווה עילה למקח טעות.
עיקרון זה נפסק על-ידי הרמב"ם (טו, ה) והשולחן ערוך (רכב, ו). בביאור הגר"א מבאר שיש לכך מקור מהדין התלמודי של אדם שנישא לאישה, וגילה לאחר מכן שיש עליה נדרים. רק נדרים שמפריעים לקשר הזוגי, המתייחסים ל"דברים שבינו לבינה", יש בכוחם להקים עילה של מקח טעות. במקום שהאישה נדרה נדרים שלא מפריעים בדרך כלל לבני אדם, אין בכוחם להקים עילה של טעות.
דוגמה לכך מצאנו בשולחן ערוך (רלב, יט), שם נתבאר: "המוכר ביצים לחבירו ונמצאו מוזרות (ופי' שהתחיל להתהוות בו צורת האפרוח) שאינם ראויים לאכילה, הוי מקח טעות ומחזיר את הדמים. ועכשיו לא נהגו כן, ומנהג מבטל הלכה". אמנם בטור נפסק שבמקרה הזה (קנה ביצים וקיבל "ביצים מוזרות") קם עילה לביטול המכר, פוסק השולחן ערוך ש"עכשיו לא נהגו כן" – כיום (בזמן ומקום של השולחן ערוך) המנהג הוא שלא להקפיד על כך – ו"מנהג מבטל הלכה".
חשוב להדגיש שמומים המבטלים את המכר אינם דווקא מומים פיזיים. הלכת מקח טעות נאמרה בכל בעיה וחסרון שהקונה מוצא בממכר, ולא ציפה להם בשעת המכר. למשל, כאשר אדם קונה פיסת קרקע, תוך ציפייה שאין עליה כל שעבוד לצד שלישי, ולאחר מכן מגלה שיש על הקרקע שעבוד, זיקות הנאה, וכדומה – אזי זכותו לקבל את המכר (שולחן ערוך רכו, ו; עי' בביאור הגר"א, שם).
כיום, הלכה זו תלויה גם בשאלה של אשמת הקונה (שהיה לו לבדוק את מצב המקרקעין בטאבו), כפי שיבואר להלן.
חשיבות הכוונה
לעתים, כוונת הקונה יכולה להיות מכריעה בשאלה של מקח טעות. דוגמה קלאסית לכך ניתנת על-ידי המשנה (בבא בתרא צב, א): "המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו, ואפילו זרע פשתן – אינו חייב באחריותן; ר"ש בן גמליאל אומר: זרעוני גינה שאינן נאכלין – חייב באחריותן".
כפי שמבואר שם, ההלכה תלויה בכוונת הקונה: אם הוא קונה פירות על-מנת לאוכלם, אין המוכר אחראי על תקינות הזרעים למטרת זריעה; אך כאשר הקונה קונה זרעים על-מנת לזרעם בקרקע, המוכר נושא באחריות. בשולחן ערוך (חושן משפט רלב, כ-כא) נפסקה הלכה זו למעשה: כאשר אדם קונה זרעים לשם אכילה, אין לו ציפייה לגיטימית שהזרעים יהיו ראויים לזריעה, ולכן אין לו עילה של מקח טעות.
הגמרא מתארת מקרה נוסף של שור שנמצא נגחן. גם כאן, ההלכה תהיה תלויה בכוונה המוצהרת של הקונה בשעת המכר. כאשר הקונה התכוון לקנות את השור לשם חרישה, הרי שהיות השור נגחן (בעל נטייה מובהקת לנגיחה) לא ניתן להשתמש בו לשם חרישה, והמקח – טעות. מנגד, אם כוונת הקונה הייתה לשם שחיטה (אכילת בשר השור), אזי אין פגם משמעותי בהיות השור נגחן, שכן לעניין הבשר טבע השור אינו מעלה ולא מוריד. גם אם כעת ירצה הקונה להשתמש בשור לשם חרישה, לא קמה לא זכות לבטל את המכר (שולחן ערוך, חושן משפט רכב, כג).
כיום, שאלות של זרעים ושוורים אינן שכיחות, אך העקרונות בהחלט רלוונטיים. כאשר אדם מבקש לקנות מצות קודם הפסח, והמוכר מספק לו מצות חמץ (כדי להימנע מסיבוך נדבר על מקרה שהמוכר סיפק את הסחורה לביתו של הקונה כאשר הוא לא היה נוכח), הוא יכול לטעות טענת מקח טעות, שכן יש להניח שכוונתו (קודם הפסח) הייתה לקנות מצות שאינן חמץ. הדין ישתנה כאשר הוא מבקש לקנות מצות קודם חג הסוכות.
ידע מוקדם
אין הקונה ראשי לטעות טענת מקח טעות כאשר הוא היה מודע למום או לפגם שבממכר, ולמרות ידיעתו גמר את המכר. הלכה זו פשוטה היא, שכן דין מקח טעות מושתת על ההנחה שמדובר ב"טעות". כאן אין טעות מצדו של הקונה, כמובן שאין מקום לבטל את המכר (חושן משפט רכב, ג).
הסמ"ע (רמה, טו) מוסיף שגם כאשר המום נראה לעין הבלתי-מזויינת, אנו מניחים שהקונה ראה את המום קודם שהשלים את המכר, ושוב אינו רשאי לבטל את המכר. אף הלכה זו מתבססת על אישה שנמצא בה מום: כאשר הבעל ראה את האישה לפני הנישואין, או כאשר אנחנו מניחים שהוא היה מודע למום (כגון במקום שהמום נראה לעין הציבור), אין הוא רשאי לטעון טענת מקח טעות.
גם כאשר המום אינו ניכר לעין, ישנם מקרים בהם האחרון על גילוי המום נופלת על הקונה. הרשב"א (חלק א, סימן קכז) דן במקרה שכיח בו אדם קנה בית, כאשר התכוון לבנות הרחבה על גג הבית. לאחר שסיים את הקנייה, גילה הקונה שלא יוכל לבנות את ההרחבה, בשל חלון השכן הפונה לכיוון הגג.
הרשב"א פוסק שהקונה אינה רשאי לבטל את המכר, כיון שהוא היה מודע מראש לחלונו של השכן, וקיבל את הממכר כפי שהוא. גם כאשר הקונה טוען שלא היה מודע לכך, לא מועילה לו טענה זו, שכן הייתה זו אחריותו של הקונה לבדוק מראש. אם לא בדק, הרי שהוא הפסיד את עצמו.
עיקרון זה מובא להלכה בסמ"ע (רכב, י), על-פי דברי המגיד משנה (מכירה טו, ג): "ואפשר דמיירי במום הנגלה לעין כל, דודאי הכיר בו משעה ראשונה, ואף על פי שהוא אומר מום זה 'נראה' לי בה, והיינו לומר שעכשיו ראהו ולא קודם, דמאחר שהוא נגלה לעין כל אנן סהדי דמשקר". כיון שהמום היה נגלה לעין, והיה קל יחסי לגלותו, אנחנו מניחים שהקונה היה מודע לו. יש שחלקו על הלכה זו, אך רבים הסכימו לה (עי' נתיבות המשפט רכב, א; שבות יעקב ח"ג, סימן קסט; משפט שלום רכב, ד-ו).
במקרים רבים, טענת מקח טעות תהיה תלויה אפוא במצבים שבהם הממכר נשלח ישירות לביתו של הקונה, שלא בנוכחותו. במקרה זה, אין להאשים את הקונה בכך שלא בדק את הממכר וחיפש אחר מומים טרם הקבלה. היוצא מן הכלל, כמובן, הוא מומים נסתרים.
קניית רכב משומש
במקרה של מום נסתר, עיקרון הזהב הוא התנהגות סבירה מצדו של הקונה. כאשר הקונה בדק את הממכר כפי שנחשב סביר בנסיבות העניין, אך לא איתר אותו קודם שהשלים את המכר, הוא שומר את זכותו לבטל את המכר לאחר גילוי המום. אולם, אם הוא לא התנהג באורח שנחשב סביר כדי לבדוק את הממכר, ולכן לא מצא את המום, המכר עומד, והקונה מאבד את זכותו לבטל את המכר בשל המום.
המקרה הקלאסי המדגים את הנקודה הוא של מכירת רכב משומש. המנהג הרווח במקומות רבים הוא שקונה (זהיר) לוקח את הרכב למכון בדיקה כדי לוודא שאין בו פגם מכני או אחר. כאשר הקונה בוחר שלא לעשות כן, הוא מקבל על עצמו את הסיכון שמא ימצא בממכר מום נסתר (מכני) לאחר קבלת הרכב לרשותו. כאשר הוא מוצא את המום, אין הוא אפוא רשאי לבטל את המכר. כמובן, הלכה זו תלויה במנהג הרווח בכל מקום.
יש לציין שהאחריות המוטלת על הקונה לבדוק את הממכר לפני השלמת המכירה חלה רק בזמן התשלום. כאשר הקונה קיבל את הממכר קודם התשלום, ולא בדק את הממכר למומים, הוא אינו מאבד את זכותו לבטל את המכר. הסיבה לכך היא שאנו מצפים מן הקונה לבדוק את הממכר למומים רק כאשר הוא נדרש לשלם עליו (עי' משפט שלום רכב, ה).
לסיכום, כדי להימנע עד כמה שאפשר מהנושא (הכאוב) של מקח טעות, חשוב מאד לוודא שיש תיאום מלא בנוגע לתנאים וציפיות בין המוכר לבין הקונה. בדקו את הממכר טרם קבלתו מהמוכר, ולִבנו היטב מול המוכר את הציפיות.
במקרים של אכזבה (כאשר מתגלה מול או אי-התאמה אחר), נסו לפתור את הבעיה מול המוכר. לפי חוק, בדרך כלל מחויב המוכר לקבל בחזרה את המוצר ולהחזיר את התשלום לקונה, בתנאי שלא נעשה בו שימוש. כאשר המסלול הפשוט יותר אינו עובד, בדקו את זכותכם על-פי הלכה מול גורם הלכתי מוסמך.
איחולי "קניות מוצלחות" לכל קורא!
