לא תעשון כן לה' אלקיכם (דברים יב, ד)
אחת השאלות השכיחות הנוגעות לאיסור "לא תעשון כן לה' אלקיכם" היא שאלת הזכרת שם ה' בתחילת מכתבים. רבים מבקשים לפתוח מכתבים בהזכרת שם שמים, כגון באותיות ב"ה, או באותיות בעזהי"ת. נשאלת השאלה: האם הנהגה זו ראויה, תוך קיום דברי חכמים ששיבחו מעלת "שם שמים שגור על פיו" (ראה רש"י, בראשית כז, כא, ו-לט, ג), או שמא יש להימנע מכך משום חשש לביזיון שם שמים בהשלכת האיגרת לאשפה, וכדו'.
כתיבת שם שמים בשטרות
מקור מעניין הנוגע לשאלה זו, הם דברי הגמרא (ר"ה יח ע"ב), בה מבואר שגזרה המלכות שלא יהיו מזכירים שם שמים, וכשגברה יד מלכות בית חשמונאי ונצחום, התקינו שיהיו מזכירים שם שמים אפילו בשטרות חוב, והיו כותבים "בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לא-ל עליון". מגמת התקנה מובנת מאד; בעקבות גזרת יון, שביקשה לגרום את העדר נוכחות של הקב"ה בעולם, ביקשו החשמונאים להחדיר את הבורא ית' אפילו לחיי היומיום, ולחיי המסחר של שטרי ממון, כדברי השל"ה הקדוש (שער האותיות, אות א, טז): "וכן בכל פעולה ומלאכה שעושה הוא בבחירתו, הן דבר מצוה הן דבר רשות, יהיה שם שמים שגור בפיו".
אולם, הגמרא ממשיכה לספר כי לא נחה דעת חכמים מתקנה זו, וכששמעו על כך אמרו: "למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה". מתוך חשש לביזיון שם שמים שייגרם על-ידי כתיבת שם שמים בשטרות, ביטלו חכמים את התקנה. כה גדול היה עניין זה בעיני חכמים, שתיקנו את אותו היום בו ביטלו את התקנה ליום טוב.
מדברי הגמרא למדנו שיש מקום להקפיד על ביזוי שמות הקודש גם כשנכתבו שלא לשם קדושה, אלא כחלק מציון התאריך בלבד. וכן נפסק להלכה על-ידי הרמ"א (יו"ד סימן רעו, סעי' יג), שפסק שאין לכתוב שמות הקודש באגרות שלומים: "ואסור לכתוב שם לכתחילה שלא בספר, דיוכל לבא לידי בזיון, ולכן נזהרין שלא לכתוב שם באיגרת". בביאור הגר"א הביא מקור להלכה זו מדברי הגמרא הנ"ל, ומדברי הרמ"א למדנו שיש "איסור" בדבר, שמא יבוא לידי ביזיון.
בהקשר זה, ראוי להזכיר את פסקו של הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה, פרק כ, הערה לג), שכתב שאין לחוש לביזיון השם בשטר הדולר שעליו מודפס המילים, "אנו סומכים באלקים". ["IN GOD WE TRUST"], הגרש"ז מבאר פסק זה על שלש צדדים: א' נכתב שלא לשם קדושה, ב' נכתב על ידי גויים, ג' איסור כתיבת שם בשטר הוא רק כשנכתב בלשון הקודש, וכתב לבסס את פסקו זה, על דברי הש"ך (יו"ד, סימן קעט, סעי' יא) שכתב שאין קדושה בשם שנכתב בלע"ז, ולכן אין השטר דורש כבוד וטיפול מיוחד. ואע"פ שיש פוסקים שחלקו על הש"ך ((עי' באריכות עמודי אור סי' ו, אות ה, ובשדה חמד, מערכת מ, כלל יג.)), אולם לעניין שמות שבשטרות שלא נכתבו לשם קדושה (ועל-ידי גוים) נראה ודאי שיש להקל, שאין לאסור כתיבת השם בשטרות אלא בלשון הקודש.
אולם, לא נתבאר איזה איסור יש בדבר זה. כי אילו היה החשש מפני הלאו המבואר בפרשתנו, "לא תעשון כן לה' אלקיכם", לכאורה היה לרמ"א לכתוב שאוסר להזכיר את השם משום חשש מחיקה, ומלשון הרמ"א – וכן מלשון הגמרא שיהיה השטר "מוטל באשפה" – מבואר שאין החשש משום איסור מחיקת השם, אלא משום ביזיון השם. אלא שיש לדחות שמחיקה (ישירה) אינה שכיחה, ולכן חששו חכמים לביזיון ולא לאיסור מחיקת השם.
שמות שנכתבו שלא לשם קדושה
בדרך אחרת אפשר לבאר מה שלא חששו חז"ל לאיסור מחיקת השם על-ידי השמדת השטר, והיא לאור דברי העין יצחק (להגאון רב י"א ספקטור, ח"א, סימן ה), שכתב להוכיח שאין קדושה לכתבי הקודש שנכתבו בלי כוונת קדושה. וראייתו העיקרית מדברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה, פ"ו, ה"ח) שהביא מתחילה לאסור איבוד כתבי הקודש, ואח"כ הוסיף: "במה דברים אמורים, בכתבי הקדש שכתבם ישראל בקדושה, אבל אפיקורוס ישראל שכתב ספר תורה שורפין אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו, אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים, והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם". הגם שהיה מקום לחלק בין אזכרה שנכתבה על-ידי "אפיקורס", לבין אזכרה שנכתבה על-ידי "מאמין" אלא שלא נכתבה לשם קדושה.
ומצאנו שנחלקו בדבר זה הפוסקים, ודעת רבים מהאחרונים שכל אזכרות שלא נכתבו לשם קדושה, אין בהן קדושה, כפי שהבין השב יעקב (סימן נד) בדעת הרמב"ם ((ראה: ט"ז יו"ד סימן רעו, ס"ק ב; מהרשד"ם, יו"ד, סימן קפו; תשב"ץ, ח"א, סימן קעו; רדב"ז, ח"א, סימן עז; חוות יאיר, סימן טו.)).
אולם אין דבר זה מוסכם, שכן בש"ך (יו"ד, סימן רעו, ס"ק יב) מבואר שאין למחוק שמות שלא נכתבו לשם קדושה אלא לצורך תיקון, ובפמ"ג (סימן קנג, משב"ז ס"ק טו) הביא שהוא איסור גמור, עיי"ש. ולדבריהם, אין כוונת החכמים שחששו לביזיון להורות שאין איסור במחיקה, אלא שדיברו חכמים בהווה (וכנ"ל), שהביזיון קרוב ושכיח יותר מן המחיקה, אבל הוא הדין שיש איסור מחיקה בשם שנכתב שלא לשם קדושה.
אבל לפי הפוסקים הנ"ל שאין איסור מחיקת השם בשם שנכתב שלא לשם קדושה, נמצאים דברי החכמים בדקדוק, שחששו לביזיון ולא למחיקה, וכעין זה מבואר בנצי"ב (שו"ת משיב דבר ח"ב, סימן פ), שכתב לבאר שאין איסור מחיקה בשם שנכתב שלא לשם קדושת השם (והוסיף טעם אחר לעניין גליונות ספרים, שנדפסו לכתחילה על-מנת לאבדם), וסיים בהביאו את דברי הגמרא ר"ה הנ"ל ובקשתו לבטל את מנהג איבוד הגליונות הנ"ל.
כתיבת ב"ה במכתבים
כעת נחזור לשאלה דידן בכתיבת אותיות ב"ה בפתח אגרת, אם הוא מנהג ראוי, או שמא יש להימנע ממנו מפאת חשש ביזיון, וכמו שמצאנו בדברי הגמ' ר"ה הנ"ל שיש לחוש לביזיון גם בשם שכתוב שלא לשם קדושת השם.
בעל האגרות משה (יו"ד, ח"ב, סימן קלח), נדרש לשאלה זו, והביא מדברי הרמ"א (יו"ד, סימן רעו, ס"י) שאין למחוק אותיות י"י שהודפסו בסידורים אלא לצורך, אע"פ שלא שייך בזה עיקר איסור מחיקת השם. ועפ"ז הורה האג"מ שאין לכתוב אותיות ב"ה במכתבים, שכן אות ה' אף היא אות מאותיות השם, וחל עליו איסור מחיקה, וכמו כן יש איסור בהשלכתו במקום ביזיון.
אולם המשיך שם האג"מ וכתב שבמדינת אמריקה אין איסור בדבר, משום שאין לחוש למחיקה שכן אין הדבר מצוי, וגם אין לחוש לביזיון, כי לא משתמשים בנייר שהושלך לצורך נייר בית הכסא, אלא דרך כלל שורפים אותו, וממילא שוב אין חשש ביזיון אותיות השם בכתיבת ב"ה. אלא שהמשיך וכתב שאע"פ שאין איסור בדבר, כמו כן אינו רואה עניין גדול בדבר זה לכתוב ב"ה בתחילת מכתב שתוכנו דברי חול, עיי"ש.
ויש מקום עיון בדבריו, שהקדים האג"מ וכתב שאות ה' מאותיות ב"ה נחשבת לאות מאותיות השם, ולכן יש בה קדושה ואיסור מחיקה. אבל באמת יש מקום לומר שאין הכוונה בכתיבה אות ה' לכתוב אחת מאותיות השם, אלא הכוונה לכתוב תיבת "השם" בקיצור, ובמקום לכתוב "בעזרת השם" כותבים ראשי תיבות ב"ה. ולפ"ז הרי שאינו דומה למה שאסר הרמ"א מחיקת אותיות י"י, מדובר על כתיבת שני יודי"ן ואות ו' על גביהן שמרמז על שם הוי"ה ((ראה שו"ת תרומת הדשן סי' קעא, הובא בדרכי משה יו"ד סי' רעו ס"ק ה, וראה עוד טעמים בזה: שו"ת רדב"ז ח"א סי' רו, ושו"ת חיים שאל ח"ב סי' לח אות מה בשם רבי אלעזר מגרמייזא.)) ומה שנהוג אף היום לכתוב רק שני יודי"ן הוא משום שאותיות י"י עניינם אות ראשונה של שם הוי"ה ואות אחרונה משם אדנ"י ((שדי חמד מערכת המ"ם מערכת מחיקת השם כלל יב סק"ט, שכן על פי הקבלה יש ענין לשלב את אותיות הוי"ה עם אותיות אדנ"י [כך: "יאהדונהי"], וכפי שהוא מודפס בסידורי נוסח עדות המזרח, ועל כן הנהיגו במקום לכתוב את שם השם ועל ידי זה יכולים הכתבים לבוא לידי ביזוי השם לכתוב במקום זה י"י, וראה עוד שם.)), וחל איסור על מחיקה אף על אות אחת מאותיות שם ה' כל שנכתב לצורך הבנה שמדובר על שמו של הקב"ה, ואילו באותיות ב"ה לא נכתבה אות משם הוי"ה ב"ה, וקשה לומר שגם באותיות ב"ה (הגם שמורות אף הן על הקב"ה) יחול איסור מחיקה. וכיון שהאות ה' באותיות ב"ה אינה מכוונת לאות ה' משם הוי"ה, אלא מרמזת על תיבת "השם", ואין בה שום קדושה.
אלא שראיתי שגם בתשובות מהר"ץ חיות (סימן יא) שאף הוא האריך בנידון זה, ונקט שאות ה' יש בה קדושה, אבל התיר כתיבת אות ד' שאין בה קדושה, עיי"ש. ואולי יש חילוק בזה בין הדורות, שבדורות קדומים היו מכוונים באות ה' לאות משמו ית', ואילו כיום שצמד המילים "ברוך השם" ו"בעזרת השם" שגורים בפי כל (ואולי לא היו כה שגורים בדורות קדומים) נראה שכולם מכוונים בכתיבת אות ה' לתיבת "השם" ולא לאות משמו ית', ולכן שוב לא יהיה בזה חשש איסור. ובציץ אליעזר (חלק כב, סימן נא) הביא מרשימה ארוכה של פוסקים שלא חששו לכתיבת תיבות ב"ה בתחילת מכתב.
וגם האג"מ הזכיר שבכתיבת בעהשי"ת אין חשש כלל, משום שאות שי"ן מורה שהכוונה באות ה' לתיבת "השם" ולא לאות מאותיות השם, וממילא אין בכך שום קדושה ושום חשש.
דעת הגאון מרוגאצ'בי והאמרי האמת
מעניינים הם דברי הרוגאצ'בי והאמרי אמת בנושא זה.
בספר פסקי תשובה (ח"ג סי' רצג, פיעטרקוב תרצז) הביא בעל המחבר שם את תשובתו של הגאון מרוגאצ'בי, שכדרכו בקודש ציין בעיקר מראה מקומות כידוע, וזה לשונו: "מה ששאל מדוע אינני כותב תיבת "ב"ה" בראשי המכתבים: באמת יש להאריך בזה אם כתב אות אחת מן שם אם מותר למחוק, עי' ירושלמי וכו' ומה דפליג בשבת וכו' אי מצרפין אותיות, או רק תיבות, ועי' ע"ז (יח.) לכן נצרך להזהר שלא לכתוב תיבת ב"ה על ראשי המכתבים. עד כאן לשונו.
על דברים אלו באו דברי האדמו"ר בעל האמרי אמת מגור (הסכמה על הספר הנ"ל) וזה לשונו "ולמשל, שהבאת (בסי' רצג) בשם הה"ג (מדענענבורג- עירו של הרוגאצ'בי], שלא לכתוב ב"ה שהכוונה כמו ברוך השם או בעזר השם, ומה ענינו לקדושת אות משמו ית' – ולדעתי מילתא דתמיהא והרי גם הרה"ג הזה כתב באיזה סימן בספרך ב"ה – ושאל אביך ויגדך וכו' הן אמוז"ל [-שפת אמת], הן חי' הרי"ם כתבו בכל דף ב"ה ויש אתי חיבורים מהרב ר' משולם איגרא ובכל עמוד כתב ב"ה כמה פעמים בכל עמוד ועמוד" עד כאן.
סיכום
לסיכום, העולה מהנ"ל הוא שלכמה דעות אין חשש בכתיבת אותיות ב"ה, שכן באות ה' אין הכוונה לאות מאותיות השם, אלא לתיבת "השם". וגם לפי דעת הרוגאצ'בי והאג"מ שהחמירו, הרי האגרות משה פסק שבארה"ב אין בכך חשש, משום שלא שכיח שיבוא הדבר לידי ביזיון, כי אין הדרך למחוק, ואין הדרך לבזות. בארץ ישראל נראה שאין המציאות כך, ויש חשש של ביזיון בזריקה לאשפה, כך שלדעת האגרות משה יהיה איסור בכתיבת אותיות ב"ה. אולם, למי שמקבל מכתב כזה, נראה שיש מקום לסמוך על עצת הפוסקים (בנוגע לעיתונים של חול שיש בהם ציטוטים של פסוקים – אך לא כשיש מדור קבוע של דברי תורה) לעטוף את המכתב בעטיפת ניילון, כך שיעמוד בפני עצמו, ובזה יצא חובת הזהירות גם לפי דעת האג"מ ((ראה עוד משנת הסופר על קסת הסופר (סי' יא ס"ק יט), ושם בביאור הסופר סעיף ו ד"ה לצורך גדול.)).
