גזרת י"ח דבר – יד.

ד׳ במרחשוון ה׳תשע״ג (20/10/2012)

דברים הפוסלין את התרומה	טעם הגזרה	הערות
האוכל אוכל ראשון בין חולין בין תרומה	דילמא שדי אוכלין טמאים בפיו ושדי משקין של תרומה בפיו ויטמאו	ולר' אליעזר אף מטמא את התרומה [וע' להלן דלתוס' יז: ד"ה הניחא חשיב אוכל ראשון ושני בחדא]
האוכל אוכל שני בין חולין בין תרומה	דילמא שדי אוכלין טמאים בפיו ושדי משקין של תרומה בפיו ויטמאו	ומשום לא פלוג גזרו כן אף בישראל ואף באוכל שלישי שהוא פוסל קדש למרות שאסור לשתות קדש מהרש"א ופנ"י.
שותה משקין טמאין שהן לעולם ראשון	דילמא שדי משקין טמאים בפיו ושדי אוכלין של תרומה בפיו ויפסלו
הבא ראשו ורובו במים שאובין לרש"י רק בטבו"י ולהר"מ אה"ט ט' א' ומאירי אף בטהור	שהיו רגילין להשתטף בשאובין ויבואו לומר דהשאובין הן המטהרין
טהור שנפל עליו ג' לוגין מים שאובין	דאי לא הא לא קיימא הא	אבל אם בא ראשו ורובו בהם טהור דלא גזרו רק בכעין שעשו הטובלין תוס' יג: ד"ה וטהור
כ"ד ספרי תנ"ך	שלא יניחו אוכלין דתרומה אצל הספרים ויבואו לידי הפסד
סתם ידים	מפני שהן עסקניות ונגעו במקום מטונף ועי"ז ימאסו האוכלין של תרומה	ורש"י הביא עוד פירוש דחיישי' שמא נגעו ידיו בטומאה ותמה שם ע"ז
אוכל שנטמא במשקין שנטמאו מחמת ידים וכלי שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ	שיטמא גזרה אטו נטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ והכלי שיטמא אטו נטמא במשקין שנטמאו מחמת זב	ולר' יוסי להלן דאין חושב מניח כלים תחת צנור חשיב להני בתרתי גזירות
מניח כלים תחת צנור בשעת קישור עבים ונתפזרו ושכחן וחזרו ונתקשרו [וכ"ז לר"מ אבל לר' יוסי לב"ה כשרין כה"ג].	חזרו ב"ה להורות כב"ש דפסולין ולא נימא דבטלה מחשבתו הראשונה. ולהר"מ גזרו שוכח אטו מניח וע' גולות עליות דגם לרש"י צ"ל דהוי דרבנן דאל"כ מה שייטא לי"ח דבר.	אבל הניחן בשעת קישור עבים ואיחרו לבוא ושכחן פסולין לכו"ע. ואם הניח בשעת פיזור עבים ושכחן כשרין וכן המניח בחצר בשעת קשור עבים ונתפזרו כשרין
בנות כותים נדות מעריסתן [לר"ט ור' יוסי]	גזרה שמא ראתה נדה וכותים אין סוברין דקטנה מטמאה נדה וחששו למיעוטא
הנושא כלי שיש בהיקיפו טפח שהאהיל על מת ועליו שיטמאנו ז' ימים אף שאין בעביו טפח [לרע"ק]	דגזרו היקיפו טפח אטו עביו טפח [שלא יחשבו כיון שמטמאין אותו רק טומאת ערב מה"ת בהכרח דאין אהל מטמא ז' ימים]
הבוצר לגת מכשיר את הענבים	גזרה שמא יבצרנו בקופות מזופפות או משום הנושכות או גזרה שמא יסחוט לידע אם הגיעו לבצירה
גידולי תרומה שיהיו כתרומה	לר"ח גזרה משום תרומה טהורה ביד ישראל ולרבא גזרה משום תרומה טמאה ביד כהן
מי שהחשיך בער"ש שיתן כיסו לגוי	ולא יטלטלו פחות פחות מד"א גזרה אטו יעבירנו ד"א בפעם אחת ולהר"מ גזרו שלא יניח על חמורו
פת שמן ויין וייחוד בנותיו של עכו"ם	דגזרו משום ע"ז	ע' בגמ' ע"ז לו:
תינוק נכרי שיטמא בזיבה כישראל	גזרה משום משכב זכור (וע' מהרש"א כא: דדוקא תינוק בן ט')	ועל נכרים גדולים זבים גזרו כבר לפני י"ח דבר מהרש"א שם
אין קורין לאור הנר	דגזרו שמא יטה
אין פולין לאור הנר	כנ"ל	קצ"ע ל"ל נחשב כגזרה אחת
לא יאכל הזב עם הזבה	גזרה אטו הרגל דבר	לתוס' יז: ד"ה הניחא זהו מי"ח דבר ואוכל אוכל ראשון ושני א"נ הבא ראשו ורובו בשאובין וטהור שנפלו נמנה לחדא