יום הולדת

יום הולדת

 

מקור למנהג זה-

הנה ב"יום הולדת" נהגו רבים וגדולים לערוך יום הולדת כיום של שמחה ויום מיוחד שעושים בו ג"כ סעודת מצוה גדולה, ועורכים דין וחשבון נפש.

ובתורה (בראשית מ' כ') מצינו גבי "פרעה", כבר מושג זה של יום הולדת של פרעה מלך מצרים כו',וכנאמר: ויהי ביום השלישי יום הולדת פרעה עשה משתה וכו'. ומבואר שאם התורה טרחה לכתוב ענין זה בפרוש נשמע שיש ביום זה מעלה מיוחדת.

ואם לחשך אדם לומר שמצינו זה רק אצל פרעה שאינו בן ברית, וא"כ אין זה מקור נכון ללמוד על יום זה, אף אתה אמור לו שאמת ויציב שזה נמצא רק גבי פרעה, אבל צא ולמד איך גוי מתנהג ביום הולדתו וביום כזה חשוב ומיוחד לעומת היהודי, שפרעה הרי הוא עושה דין וחשבון לאחרים כלומר שאת שר האופים דן נפשו לתליה ואת שר המשקים משאיר על כנו ואילו היהודי עורך דין וחשבון נפש….

 וכן מצינו בנביא הושע (פרק ז' פס' ה') "יום מלכנו החלו שרים חמת מיין", ומבאר "המצודות", שנהגו ישראל ביום שמחת המלך, [1]כיום הלידה או יום המלכות, להרבות בשמחה ובשתיית יין, הרי לנו שכבר נהגו בזה בזמן הנבאים ג"כ ושעשו לזה ג"כ סעודה של שמחה, שאין שמחה אלא בבשר ויין וסעודה ממש כמבואר בכמה דוכתי (שבת פ' ר"א דמילה, כל מצוה שעשו ישראל בשמחה כו', וברש"י שעשו סעודה ובעוד מקומות)

וכן כתב ב"בן איש חי" (שנה א' פ' ראה הל' יז') וז"ל: ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה "ליום טוב" וסימן יפה הוא וכן נוהגין בביתנו עכ"ל.

 

מנהג זה, וחשיבותו אצל גדולי ישראל

ובאמת מצינו שמנהג זה המשיך לאורך כל הדורות ובפרט אצל גדולי ישראל שחגגו יום זה בפרסום ובמשתה ושמחה.

מצינו בבית האדמור"י רוז'ין שהיו עושים יום הולדת של האדמורי"ם בהשתתפות החסידים במשתה ובאמירת ד"ת ברבים.

ובס' "תפארת אבות" כותב וז"ל: שמעתי משמו הקדוש (ר' ישראל) מרוז'ין שחגג יום הולדת. כן ג"כ מצינו שם שמעיד בעל ה"תועפות ראם" את אשר חזה אצל הרה"ק רבי דוד מטשארטקוב שעשה משתה ביום הולדת.

ועוד מצינו התייחסות ליום הזה על ידי מרן ה"חתם סופר" שביום שהי' יום לידתו (יום ז' תשרי) השלים החומש עם התלמדים, על שום שהי' שמח ביום זה, ונתן לכל אחד מתלמידיו הנמצאים שם, מטבע לקנות להם לחמי חלב, (מנהגי חת"ס)[2].

וכן יש שנהגו לערוך "סיום מסכת" ביום זה כדמצינו אצל בנו של החת"ס בעל ה"כתב סופר" שכתב מכתב לבנו, ובתוך דבריו כתב בזה"ל: ועשיתי ביום ההוא (יום הולדתו) זה היום עשה ה' לי, סיום למסכת פסחים, ע"כ. שו"ת "כתב סופר" יור"ד סי' קמ"ח.[3]

עוד מצאנו שיש שנהגו דוקא ביום נכבד זה לסיים לכתוב חיבוריהם וגם טרחו לכתוב דבר זה במפורש בהקדמה לסיפרם. וכמו שמצינו להגאון המקובל ר' דוד פארדו זצ"ל שכתב בסוף ספרו "שושנים לדוד" על המשניות, שסיים ספרו ביום הולדתו בהכנסו לשנת שלושים וחמש מר"ח ניסן. עי"ש.

וכן מצינו אצל מרן ה"חפץ חיים" שייחס חשיבות ליום זה שביום הולדתו התשעים סיים את "קונטרס בית ישראל" (ביום יא' שנת תרפח') ובאותו יום הזמין את משפחתו ומקורביו וערך שם "סעודה".

ובשו"ת גנזי יוסף (סי' ד') מביא מאנשי מעשה שבכל שנה ביום הולדת מהדרין לברך "שהחיינו" על פרי או בגד חדש.

ובס' "צדקה לחיים" להגאון ר' חיים פלאג'י כתב שביום שנולד בו יהי' מרבה בצדקה כפי יכלתו.

 

מהותו וכחו של יום הולדת.

הנה בירושלמי ר"ה (פ"ג הל' ח'), מצינו אודות מהותו וכחו של יום נשגב זה. ריב"ל אומר: "עמלק כושפן הי', מה הי' עושה, הי' מעמיד בנ"א ביום גינוסיא שלו, כלומר לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו, מה עשה משה עירבב את המזלות".

 

ב"קרבן העדה" כתב לבאר שעמלק הי' מעמיד למלחמה נגד ישראל בנ"א שהי' אותו היום יום לידתם שאז המזל שולט ועוזר לו, ולכן משה עירבב את המזלות שלא ישלוט ביום ההוא מזלו ויפול, ע"כ.

ולכאורה מבואר שאיכא ענין מיוחד ביום זה שיפה לשלוט אפי' במלחמה נגד עם שלם, ואידך זיל גמור.

ורק דיש לחקור ולדעת אי גם זה נוהג אצל ישראל שהרי ידוע שישראל הם למעלה מהמזל.

ויעוין בדברי הרמב"ן בכתביו (ח"א עמ' שעט') שהתייחס לענין זה, ונראה מסקנתו שם שבאמת שזה ענין כוכבים והמזלות שולט בעם ישראל, ורק שמעלת עם ישראל משאר העמים הוא, שפעמים הקב"ה עושה נס ליראיו לבטל מהם גזירת הכוכבים, ומוסיף הרמב"ן לומר, וז"ל: וכסבור אני שאסור לבא כנגד המזלות על הנס. (וע"ע רמח"ל בספרו דרך ה' ח"ב פ"ז).

ושכן רצה להוכיח הכהן הגדול מאחיו רבי צדוק הכהן מלובלין ב"קונטרס דברי חלומות" (המכיל רשימת דברים שנתגלו לו בחלום הלילה) ובאות כ' כתב, וז"ל: "כי היום שאדם נולד בו אז הוא בר תוקף מזלו ואין לו לירא באותו יום בכל שנה משום דבר שיורע מזלו אז".

ובהמשך שם כתב: שבהקיצו משנתו עלה במחשבתו שאפשר לומר שרק לצדיקים שלידתם גרם להם ההתרממות מעלה ע"כ יום הלידה הוא תוקף מזלם כו', עי"ש. ולפי זה כתב לבאר שם דברי הגמ' במס' קידושין (לח') שצדיקים נפטרים ביום שנלדו בו, לפי שאצלם המיתה היא התרוממות מזלו שפושט לבוש שק הגופני ולובש חלוקא דרבנן הרוחני כו', עי"ש.

 

וכעין זה מצאתי למש"כ בס' "חומת אנך" להגאון החיד"א זצ"ל. ח"א קהלת פ"ג אות יא'.) על הפסוק "עת ללדת", שאפשר להסמיך ולרמוז מ"ש רז"ל שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש. ואמרו פ"ק דמגילה דהמן שחיק ומחיק שנפל גורלו באדר ששמח דבשבעה באדר מת מרע"ה, ולא ידע שג"כ נולד בו[4]. וע"ש מ"ש בשם אביו הגאון אברהם יצחק ש"שעת הלידה הוא מזל בריא וחזק". עי"ש.

ועוד מצינו למ"ש בס' "חסד לאברהם" דבאותו מידה שיבחר ביום זה, כך מוליכין אותו כל ימיו ושולחין אליו מלאך כמדתו.

וכן מצינו במדרש תנחומא (פרשת בא פסוק ט') וז"ל: בט"ו בניסן נולד יצחק בט"ו בניסן נגאלו ישראל ממצרים.

 

השפעת החדש

ויתרה מכן מצינו בפסיקתא שהתיחסו לחודש שבו נולד יצחק ואפי' לא ליום לידתו בדוקא, ומבואר שם שאפי' שהי' המשכן מוכן להקמה כבר בכ"ה בכסלו, עמד מקופל עד אחד בניסן וזאת כדי לערבב שמחת המשכן בחודש שבו נולד יצחק אבינו. עי' א"ר סי' תע"ר (ס"ק יז') ומכאן נמצנו למדים שאפי' חודש שבו נולד מסוגל להשפעה יתירה (וכמבואר בספר שתים עשרה המזלות (המיוחס להמקובלים) שהחודש שבו נולד משפיע לטובה על האדם.

ובס' בני יששכר (חדש אייר מאמר לג' בעומר) כתב לבאר גודל מעלת ההלולא שנהגו רבים לעשותה. ותלה זה ביום לידתו שאותו יום הוא, וז"ל: הנה יום לג' בעומר יומא דהלולא דרשב"י בו ביום עלה לשמי מרומים, ובודאי גם ביום זה נולד כי הקב"ה ממלא כו' ובו ביום שנולד התחיל אורו להאיר כו', ע"ש.

 

אולם כד הוית חזית, למש"כ "בתורתן של ראשונים" על הירושלמי הנ"ל. וז"ל: שע"פ דת ישראל ביום הולדת הבנים אסור לשמוח ולעשות משתה עכ"ל.

וכנראה זה למדו מהך דעמלק הי' עושה כן לקחת בנ"א ביום מזלם כלומר ביום שנולדו וזה רק מנהג הגויים. ועוד י"ל שסיוע להם שבתורה מוזכר זה רק אצל פרעה שהי' גוי.

 

ועוד נלע"ד לבאר שאפשר שהם ס"ל שישראל מעל המזלות וכמבואר בשו"ת "דברי ישראל" להרה"ג ישראל וועלף, שכתב שענין זה לא שייך אצל העם היהודי שהרי אין מזל וישראל ולכן כתב שבישראל יום הלידה אין בו שום מעלה יתרה לענין הצלחה ואושר או סימן טוב, ע"ש. אמנם זה נוגד לדברי הרמב"ן שזכרנו לעיל שכן ס"ל שישראל בכלל המזלות והכוכבים, ורק שפעמים הקב"ה עושה נס לבטל מהם גזירת הכוכבים. וכן זה ככל האמור לעיל בשם החיד"א, והר' צדוק הכהן מלובלין, והבא"ח ועוד.

 

ואולי אפשר עוד שכל מ"ששאין  לשמוח ביום זה דהוא ע"פ מה שמבואר בגמ' עירובין (דף יג'.) במח' ב"ש וב"ה אי נוח לו לאדם שנברא או לא, שנמנו וגמרו, שנוח לו לאדם שלא נברא, וכ"ז דוקא באדם שאינו צדיק, וע"כ נוח שלא נברא והי' נקי מחטא, לזה אין יום הלידה התרוממות מזלו כלל, וא"כ גם הוא יש לו לירא מהמיתה ג"כ ביומו שגם לידתו הי' לו השפלה ממדרגתו הקודמת ולא ההתרוממות, וכמבואר בקונטרס דברי החלומות הנ"ל בתוך דבריו שם שכ"ז ברשעים שנוח שנהפך שלייתם על פיהם ולא נוצרו, אבל בינונים נהי דמצד החטאים קלקל עוד מ"מ אחר שיקבל העונש על החטאים כו' שפיר הוי אצלו יום הלידה תוקף מזלו, ע"ש. [5](ולכן הי' מקום לומר שבהא איירי "בתורתן של ראשונים" הנ"ל דמאן יאמר שצדיק הוא, וזה אינו דהא מ"מ מבואר בגמ' קידושין ועוד שלעולם אדם צריך לראות עצמו שהוא בינוני).

 

ובאמת בספר "דברי תורה" [ממונקאטש] כ' טעם שאומות העולם שמחים ביום הולדתם שהם נמנו וגמרו שנוח לו לאדם שנברא, שספרו את מצוות ה"לא תעשה" ומצאום רבים על מצוות "עשה" נמצא שהוא קרוב להפסד ורחוק משכר וכמבואר שם במהרש"א, ובאומות העולם שאין להם אלא ז' מצוות בני נח, אין שייך אצלם טעם זה ואצלם ניתן לומר טוב לו שנברא שכן נהגו הם יום הולדתם בשמחה.

 

וע"ע בשו"ת "קנין תורה" (להגאון הורביץ) שכן העלה, וכתב נמצא שבבריאת האדם כו', וכיון שלב יודע מרת נפשו שאין  אדם יוצא ידי חובתו כלפי בראו א"כ לשמחה זו מה עושה על שהזקין, אולי לא זכה לפשפש במעשיו, ע"ש.

ולכן אפשר שזה טעם של "תורתן של ראשונים "שלא לעשות יום הולדת במשתה שזה רק לגויים כדביארנו, שלהם נח שנבראו שאין הפסדם גדול משכרם שיש להם רק ז' מצוות, משא"כ לישראל.

 

וכד הוית חזית להגאון ר' ישראל זאב הורביץ זצ"ל בשו"ת בית ישראל חיו"ד סי' ע"ו מה שכתב לדון בענין עשיית יום הולדת אי יש בזה משום חוקות הגויים היות ולא נשמע מנהג זה במחנה העבריים אלא רק אצל או"ה. וכ' להביא יסוד וגדר אימתי אמרינן חוקות הגויים והוא ע"פ מה שכתב הבית יוסף חיו"ד סי' קע"ח בשם המהר"י קולון דביאר שאין לאסור משום חוקות הגוים אלא בב' תנאים: א' אם הוא דבר אשר אין בו טעם נגלה כדמשמע לשון חוק. ב' אם הוא דבר ששייך בו פריצות ואינו דרך צניעות וענוה עכ"ד. ועתה בעניין נדון דידן גבי יום הולדת אין שייך אחד מב' תנאים אלו. וכ' דכאן טעם נגלה הוא ואדרבא יש בזה שבח והכרת טובה להשי"ת על שזכה לצאת מבן אמו בן קיימא ולא נפל ח"ו כו'. וכ' להביא סמך גדול לזה ממה שהזכריה תורה על ענין יום הולדת פרעה כנזכר לעיל. והוסף שאין להקשות ע"ז איך לומדים הנהגה טובה לישראל מפרעה היות וכבר מצינו בס' שופטים (פרק ג' פסוק כ') גבי אהוד שאמר לעגלון מלך מואב "דבר אלוהים לי אילך ויקם מעל הכסא", ומזה למדו בירושלמי דכל דבר שבקדושה צריך עמידה, וכן הובא זה לפסק הלכה ברמ"א סי' נ"ו סעי' א' ועי' במג"א ס"ק ד. הרי להדיא דאנו למדין דין זה מן הגוי עובד ע"ז.

 

וכ' ומה שלא מצינו א"כ לפי"ז בגמ' ובחז"ל ענין ציווי לעשות יום הולדת ושגם בזה אין נשמע במחנה העבריים הוא ע"פ הגמ' במס' ערובין יג: שנפסק שנוח לו לאדם שלא נברא משנברא[6]. ומ"מ זה טעם שלא כתבו ציווי לעשות כן אלאבל מ"מ איש פרטי אשר מתבונן בחסדי ה' ועל כל הטובות אשר גמל אותו מעודו ושמח באותו היום בודאי תע"ב. עכ"ד.   

 

ולענין הלכה: נראה שודאי יכול לעשות ולחוג את יום ההולדת שלו שזה יום גדול ובריא מזלייהו, ורק שיקפיד לפשפש במעשיו ולקבל קבלות לעתיד, וכן ראוי ונכון שירבה בתורה ותפילה ביום זה, כמבואר באחרונים קונטרס "אהל לאה" (נדפס בכתב סופר על התורה). ושכן יתן צדקה כמבואר בס' צדקה לחיים, ושיברך על פרי חדש "שהחיינו" כמבואר בשו"ת גנזי יוסף (סי' ד'), או שיסיים מסכתא וכיוצ"ב ביום זה, כדמצינו מעשה רב אצל מרן חת"ס.

 

אי נחשב לסעודת מצוה

ובענין אי לעשות סעודה ויחשב כסעודת מצוה, י"ל שבזה מכל האמור לעיל מבואר שלעשות סעודת יום הולדת אין זה נחשב סעו"מ, שהרי אצל כל הגדולים מצינו שביום זה עשו עוד מעשה כמו "סיום מסכת" ואז עשו הסעודה וממילא משמע שאין ביום זה מספיק כדי להחשיב סעודתו כסעו"מ, ועכ"פ אם אומר שם ד"ת מעין המאורע אז יש מקום להחשיבו קצת כסעו"מ ובדומה למ"ש היש"ש בפ"ז דמרובה ב"ק גבי בר מצוה שאינו בזמנו ודורש שם שאפשא שמיקרי סעו"מ, ובפרט למ"ש הבא"ח הנ"ל שנהגו לעשות יום הלידה ליו"ט וכן נהגו לעשות בביתו, ובודאי כוונתו לעשות סעודה דמה שייך יו"ט ללא סעודה, שא"כ א"ש מיקרי סעו"מ.

 

ובמדרש "שכל טוב" (בראשית מ') אמר רבינו מנחם בר"ש: רוב בנ"א מחבבים אותו היום שנולדו בו ושמחים בו ועושים משתה", ומבואר להדיא שדבר זה חקוק ומיוסד על אדני קדש ומקורו טהור מזמן קדמון (ודו"ק). וכמבואר לעיל שכן מצינו בנביא הושע ופי' המצודות שם, שנראה שעשו משתה ביום הלידה. ושכן העיד בעל ה"תועפות ראם" שר' דוד מטשראטקוב עשה משתה ביום זה.

 

 יום שנימול בו

ב"בן איש חי" (פ' ראה שנה א' הל' יז') כתב וז"ל: ושמעתי שיש מקומות נוהגים לעשות בכל שנה סעודה ביום שנכנס בו האדם בבריתו של אברהם אבינו, ומנהג יפה הוא וערב לי מאד, אך לא נהגנו בזה בביתנו, ורק אנא עבדא נהגתי לומר בכל שנה ושנה ביום שנכנסתי בבריתו של אברהם אבינו ע"ה בקשה זו, רבונו של עולם כו' עכ"ל.

ומבואר בדברי קדשו שבאמת יש נוהגים לעשות סעודה דוקא ביום שנימול בו ונכנס בבריתו של א"א, ונראה שזה דוקא ביום שנכנס ולא הי' ראוי להכנס שהוא יום ח' ימים, שהא מ"מ בנדחה הברית מכל סיבה שהיא, אכתי לא נכנס בבריתו של א"א והקובע הוא דוקא יום שנכנס בבריתו של א"א ע"ה, ופשוט.

ובזה יש לעיין ג"כ אי מ"מ יחשב קצת לסעודת מצוה, דלא כתב שהיא סעו"מ כמו שכתב להדיא באותה הלכה שם (בתחילה) גבי בר מצוה שהוי סעודת מצוה.

וכן שהכא לא שייך כל הטעמים שאמרנו לעיל גבי יום הולדת שיום הלידה יש בו מזל מיוחד, כמבואר בירושלמי ר"ה פ"ג הנ"ל, וכן שאר הטעמים שזכרנו לעיל ע"ש.

לא זאת ועוד שהכא אע"פ ששיבח הבא"ח את אותם שנוהגים לעשות סעודה ביום זה וכתב שמנהג זה ערב לו מאד, מ"מ לא כתב שעושין יום זה ליו"ט. כמ"ש גבי יום הולדת, ושכן העיד שנוהגים בביתו.

 

אמנם בשו"ת אפרקסתא דעניא" להגאון ר' דוד שפערבער זצ"ל (סי' קכ"ג) כתב להדיא כן, דאין לעשות ביום שנולד אלא ביום שנימול. וז"ל: ואגב אזכור מה שמצאתי בכתבי מו"ח בשם החת"ס ז"ל דאין לישראל לחוג יום הולדתו כי אם את יום שנכנס בבריתו של אאע"ה. ועי' בספרו תורת משה פי' וירא עה"פ ביום הגמל ורבב"א ז"ל שם כתב מנהג העולם שיעשה אדם סעודה ביום שנולד לו בן או ביום המילה לכבוד המצוה. וע"ש עוד טעם על שעכב אאע"ה משתה יצחק עד יום הגמל, וע"ז כתב ונ"ל דאין ראי'ה ממה שאמרו ז"ל (מגילה יג:) והוא לא ידע שבז' אדר מת משה ובז' אדר נולד משה, ופירש"י כדאי הלידה שתכפר על המיתה, די"ל שאני מרע"ה שנולד מהול (סוטה יב'.) ונשלמה צורתו מיד בשעת לידתו עכת"ד. ונראה בטעמו שלא לעשות ביום שנולד בו משום מנהג הגויים כמ"ש ב"תורתן של ראשונים" על הירושלמי (פ"ג- ר"ה) הנ"ל, ולפלא שלא זכרו.

ועכ"פ מבואר מדבריו דס"ל בחדא כהבא"ח ופליג עליה בחדא. ס"ל בחדא שיש לעשות ביום שנימול בו, ושלבא"ח ג"כ יש עדיפות ליום זה ושמנהג יפה הוא ושרק לא נהגו בביתו. ופליג עליה בחדא, דהחת"ס ס"ל דאין לחוג ביום שנולד בו, ובבא"ח כתב שהוא כיו"ט שלו וילבש בגד חדש כו', ושאין כלל מניעה לחוג ביום זה. ע"כ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


[1] עי' מלבי"ם שם ב"באור המלות".

[2] ונראה שנסתר ממ"ש החת"ס בס' "תורת משה" פ' וירא עה"פ ביום הגמל עי"ש, ושכן כתב בשו"ת אפרקסתא דעניא סי' קכ"ג להביא דברי מו"ח שכתב מחת"ס שאין לישראל לחוג יום הולדתו כ"א יום שנכנס לברית, עי"ש. וע"ע שם בהערה. וזה כמו שכ' בס' "בן איש חי" פ' ראה הל' יז'.

[3] ע"ש בהערה שהביא לשונו, "הנה ברך לקחתי ליום הולדתי א' דר"ח אדר" כו', עכ"ל. ותמה שם על דבריו דודאי ידע במילי דאבוה ואמאי לא עביד זה ביום שנכנס בבריתו של אברהם אבינו, ע"ש.

[4] ובאמת מצינו "במדרש זהיר" שאף משה רבנו ידע שבחודש זה מסוגל להצלחת כלל ישראל וכמבואר במדרש על הפסוק "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק", ולמה ליהושע? כדי שיבחר אנשים שנולדו באדר כמותו בזכות שנולדו בזמן הולדתו של משה, תגן עליהם זכות זו במלחמה, עי"ש.

[5] ובס' "דברי תורה" ח"ה אות פח' כתב שאין נוהגין לעשות סעודה בכל יום הולדת משום דבאמת טוב שלא נברא משנברא, וע"כ לשמחה זו מה עושה, משא"כ באומות העולם שיש להם רק ז' מצוות בני נח לא שייך לומר טוב שלא נברא ע"כ שכן י"ל דזה אולי כוונת "תורתן של ראשונים" הנ"ל.

[6] וע"ע במג"א סי' מ"ו ס"ק ט מה שכק לפי"ז לישב קושיית הב"ח אמאי לא מברכין שעשני ישראל אלא מברכין ע"ד השלילה שלא עשעני גוי. וכ' לפי הגמ' הנ"ל שנפסק שנוח לאדם שלא נברא כו' לכן לא מברכין שעשעני ישראל.  

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *