האם ומתי מותר להתפלל על הנס?

הרב יהושע פפר
כ"ו טבת ה'תש"פ

 

פרשות יציאת מצרים, שבהן מתוארים הניסים הגלויים שעמם יצאנו מבית עבדים, מעלים את היחס הכללי שלנו אל ניסים. אנחנו אמנם לא מורגלים בניסים גלויים דוגמת ניסי מצרים, אך אין פירוש הדבר שאין אצלנו ניסים. אנו חיים תמיד תחת השגתו הצמודה של הקב”ה, ומודים לו תדיר “על ניסיך שבכל יום עמנו” – מאורעות שהוא ית’ מביא עלינו בכל עת.

עניין הניסים של פרשותינו מביא אותנו לדון בשאלה הלכתית שביסוד מאמר זה: תפילה על ניסים. אכן, הקב”ה משגיח עלינו דרך ערוצי הטבע; עלינו להכיר ולהודות על כך. אך לעתים אנו מגיעים למבוי סתור של “דרך הטבע” – מקום שבו רופאים איבדו כל תקווה, שההגשה פשוט אחרה את המועד או שחשבון הבנק ריק והתשלום דחוף. בנקודה זו, אנו נוטים לפעמים להתפלל על משהו שהוא יוצא מגדר הטבע – להתפלל על הנס.

האם מותר להתפלל על ניסים, על אירוע שחורג מגדרי הטבע הרגילים? מדוע תפילה כזו נחשבת בעייתית? האם יש אבחנה בין תפילה למען יחיד לבין תפילה למען הציבור כולו? והאם אפשר להתפלל לנס באופן כללי, בניגוד לנס מסוים? בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.

תפילה על הנס

הגמרא (ברכות ס, א) מלמדת שבתוך ארבעים יום של קליטת הוולד ניתן להתפלל על מגדרו של הילד: אדם שמעוניין דווקא בבן זכר עוד רשאי להתפלל על כך. מנגד, לאחר ארבעים יום אדם שמתפלל על כך “הרי זו תפילת שווא”. כיון שמגדר היילוד כבר נקבע ונגמר, שוב אין מקום להתפלל על כך.

כן נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים רל): “המתפלל על מה שעבר, כגון שנכנס לעיר ושמע קול צוחה בעיר ואמר ‘יהי רצון שלא יהא קול זה בתוך ביתי’, או שהיתה אשתו מעוברת אחר ארבעים יום לעבורה ואמר ‘יהי רצון שתלד אשתי זכר’, הרי זו תפילת שוא”. השולחן ערוך מסיים: “אלא יתפלל אדם על העתיד לבוא ויתן הודאה על שעבר”.

אותה הגמרא ממשיכה להקשות, שהרי מצאנו שלאה התפללה על דינה, שכבר הייתה מעוברת עמה, שתשנה מבן זכר לבת נקבה – זאת כדי שחלקה של רחל לא ייגרע מחלקן של השפחות (שהולידו שני בנים ליעקב אבינו). הגמרא מציעה שתי תשובות לכך. תשובה אחת היא שמדובר היה בתוך ארבעים יום של הריונה. התשובה השנייה היא שאין ללמוד ממעשי ניסים, וכל מעשי אבותינו היו על דרך נס.

למדנו אפוא שאין להתפלל על דבר שהוא נס גלוי. שינוי של בת לבן (הו להיפך) הוא כמובן נס גלוי, ולכן אין להתפלל על כך, ותפילה כזו נחשבת תפילת שווה. ביאור זה (שלכן אין להתפלל על מין היילוד לאחר ארבעים יום של הריון) נאמר על-ידי הגר”א (הובאו דברי באמרי נועם, ברכות שם) והבכור שור (שבת כא, ב, הובאו דבריו בשערי תשובה קפז, ב): אין להתפלל על דבר שנוגד את טבע העולם.

יחיד או רבים

בכל בו קבע להלכה שאדם ששכח לומר תפילת “על הניסים” בברכת המזון יוסיף לומר תפילת “הרחמן”: “הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה” – ולאחר מכן ימשיך לומר את נוסח “על הניסים” הרגיל.

ניסוח זה, המבקש על עשיית הנס גם בזמן הזה, אינו מוסכם על כל הדעות. המהר”ם מרוטנברג, וכן אחרים, התנגד לתפילה זו, כיון שאין מן הראוי להתפלל על הנס. מנגד, באבודרהם ציין שכן הנוסח בסידורים עתיקים של תימן, וכן נמצא במסכת סופרים (פרק כ). הרמ”א פסק כדברי הכל בו, והביא את הניסוח להלכה (אורח חיים קפז, ד; תרפב, א). מדוע כאן הותר התפילה על הנס?

בבכור שור (שם, הובאו דבריו בשערי תשובה, סימן קפז) כתב שיש לחלק בין היחיד לבין הרבים. בכל הנוגע ליחיד, אין זה מן הראוי לבקש על הנס. הסיבה לכך היא שאדם אינו ראוי שיעשה הקב”ה נס עבורו, ולכן אין זה ראוי להתפלל על כך, והדבר נחשב לתפילת שווא. כפי שנאמר במגן אברהם (רל, א), התפילה קודם ארבעים יום היא תפילה אפשרית, שיכולה להועיל, ואילו התפילה לאחר מ’ יום אינה יכולה להועיל.

מנגד, כשמדובר בקהל כולו, או בכל העם היהודי, הרי שאין התפילה לשווא, שכן הזכויות הקולקטיביות של עם ישראל כולו גוזרות שהם ראויים לנס. מתאים אפוא להתפלל על כך כשמדובר בעם ישראל כולו.

על אותה הדרך, כותב הבכור שור שכאשר מדובר באדם יוצא דופן, שזכויותיו רבות, מותר לו להתפלל על הנס. כיון שמדובר ב”גברא רבא” בעל זכויות רבות, הרי שהדבר ראוי לו. יש שכתבו שמסיבה זו אין ללמוד מתפילת לאה: אין ללמוד ממעשי האבות אל אנשים כמונו.

ניסים פרטיים וציבוריים

בספר ישועות יעקב (תרפב, ב) מציע סיבה אחרת שבגינה אין ראוי להתפלל על הנס. הגמרא במסכת תענית (כ, ב) כותב שיש לאדם להימנע מלהנות מן הנס, שכן כל הנהנה מן הנס מנכים לו מזכויותיו. רש”י (תענית כד, ב) אף כותב מסיבה זו אסור לאדם ליהנות מן הנס, ועל דרך זו מצאנו במקומות נוספים בש”ס, כגון הוראת חז”ל שלא לעמוד במקום סכנה “שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס – מנכין לו מזכיותיו” (שבת לב, א; ועי’ גם שבת נג, ב).

על-פי טעם זה, כתב הישועות יעקב להבחין בין נס נסתר לבין נס נגלה: אין ליהנות מנס נסתר, שכן הדבר מנכה לאדם מזכויותיו, ולכן אין גם להתפלל על נס כזה. מנגד, כאשר מדובר בנס נגלה הרי שאין בכך ניכוי זכויות, שכן הנס עצמו מביא לידי קידוש שם שמים וריבוי זכויות.

מותר אפוא להתפלל על נס גלוי שנעשה לרבים, שכן יש בו קידוש ה’, ומכאן שראוי להתפלל על הנס בזמן הזה כפי שעשה לנו הקב”ה בימי חנוכה – נס לרבים שיש בו קידוש ה’. הישועות יעקב מביא כמקור לדבריו את מלחמת אברהם אבינו נגד ארבעת המלכים: אברהם אבינו חשש שמא הניצחון הניסי יגרום ניכוי מזכויותיו, אך הקב”ה ניחם אותו שאין הדבר כן.

גישה דומה מובאת על-ידי הרב משה שטרנבוך בשו”ת תשובות והנהגות (ח”ב, סימן קמח), שכתב שבתפילת “על הניסים” מתפללים שהקב”ה יפעל למען שמו הגדול, ולכן אין בכך בקשת נס שיש להימנע ממנה.

נס כללי ונס מסוים

הרב משה שטרנבוך מוסיף אבחנה נוספת שיש בה כדי להסביר את המנהג להתפלל על הנס במקרה של חנוכה. הוא מבאר שאמנם אין להתפלל על נס מסוים, אך מותר להתפלל על ניסים באופן כללי, בתנאי שאין אזכור למאורע על-טבעי ספציפי.

הוא ממשיך להדגיש שכל אדם עובר במשך חייב ניסיונות וקשיים, והוא תמיד יוכל לאחר המעשה להצביע על השגחה פרטית של הקב”ה שהנחתה אותו בעד צרתו. אין אפוא איסור על בקשת ניסים באופן כללי, וכן אנו עושים בחנוכה: לבקש מאת הקב”ה שינחה אותנו וידאג לנו כפי שעשה לחשמונאים בנס חנוכה. התפילה הבעייתית היא רק כאשר מבקשים נס מסוים.

חילוק נוסף מוצע על-ידי בעל ה”עיניים למשפט” (ברכות ס, א). במקום אחר (ברכות י, א) נאמר כי “אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים” – ולדבריו הכוונה היא שיש מקום לתפילה על הנס כאשר מדובר בסכנה מיידית. האיסור להתפלל על הנס נאמר כאשר אין צורך מידי וחיוני לנס; מנגד, כאשר יש צורך לנס להצלת חייו של אדם, מותר וראוי להתפלל עליו.

תפילה על החולים

האם מותר לאדם להתפלל על רפואת החולה, גם כאשר מדובר בחולה במחלה סופנית, כאשר הרופאים איבדו כל תקווה לרפואתו? אם יהיה היתר “להתפלל על הנס” – מלבד הגישה הנ”ל המחלקת בין צורך חיוני להצלת חיים לבין צריכים אחרים – במקרים אלו?

בספר תולדות יעקב (עמ’ קיח) כתב בשם הסטייפלר גאון שהמנהג הרווח הוא להתפלל גם על רפואת מי שהרופאים איבדו תקווה כלפי רפואתו, זאת על-פי ניסיון עבר שלעתים אדם בכל אופן חוזר לבריאותו, או לכל הפחות זוכר לחיות לתקופה ארוכה יותר מכפי שהרופאים קבעו. הוא מציין שהתפילה יכולה גם לסייע בהשכחת כאבי החולה, או להוסיף אפילו זמן קצר לחייו.

המחבר מביא שם ציטוט נוסף מדברי החזון איש, שנשאל על תפילה עבור אדם חולה סרטן סופני. הוא השיב שיש מקום שבהם הרופאים קבעו שיש לאדם רק ימים ספורים לחיות, ואותו האדם המשיך לחיות שלושים שנים נוספות. מכאן שלא מדובר בתפילה על הנס, ולכן אין להימנע מתפילה זו.

סיכום

ראינו שבאופן כללי אין להתפלל על הנס, אם משום שמדובר ב”תפילת שווא”, ואם משום שתפילה זו, ככל שתתקבל, תגרום ניכוי מזכויותיו של אדם. עם זאת, פוסקי ההלכה מתירים את התפילה על הנס בנסיבות רבות: אם בחילוק בין תפילה לצורך אישי לבין תפילה לצורך ציבורי, אם בחילוק בין נס נסתר לבין נס נגלה, ואם בחילוקים נוספים.

יש להדגיש שכל הנושא מתייחס לניסים שיש בהם חריגה מדרך הטבע של האדם. לצד זאת, בוודאי שיש להתפלל על השגחת הקב”ה עלינו בכל מצבנו ובכל ניסיונותינו. השגחה זו היא חלק מרכזי של חיינו, והיא מלווה אותנו תמיד, אם בתפילות ואם בפועל.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *