אכילה לפני קידוש והבדלה

הרב יהושע פפר
כ"ה תשרי ה'תש"פ

 

פרשת בראשית כוללת את קדושת השבת: “ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו”. קדושת השבת מזכירה את מצוות הקידוש וההבדלה שאנו עורכים מידי שבוע.

לדעת הרמב”ם (עשה קנה; הלכות שבת, פרק כט, הלכה א), הן הקידוש של ליל שבת והן הבדלה של מוצאי שבת הם מצוות מן התורה, כפי שהוא לומד מהפסוק “זכור את יום השבת לקדשו”. הרמב”ם מבין שקידוש והבדלה הן שני חלקים של יחידה אחת – מסגרת שפותחת וסוגרת את יום השבת. לדעת אחרים, אמנם קידוש הוא מצווה מן התורה, אך הבדלה היא מצווה דרבנן בלבד.

במאמר זה נדון בשאלה השכיחה של אכילה ושתייה קודם לקידוש ולהבדלה. מדוע אסור לאכול קודם קידוש? האם יש הבדלים בין קידוש של ליל שבת לבין קידוש היום? כיצד אדם ינהג כשהוא צריך לאכול קודם תפילת שחרית של שבת? והאם מותר לאכול ולשתות לפני הבדלה? בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

לאכול לפני קיום מצוות

בכמה מקומות אנו מוצאים איסור אכילה לפני קיום מצוות.

במשנה נאמר: “לא ישב אדם לפני הַסַּפָּר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין” (שבת א, ב). יסוד האיסור, כמו שביאר הרע”ב, הוא מפני חשש שמא יימשך אדם בסעודתו (ובשאר פעולות המנויות במשנה), ומפני חשש זה גזרו חז”ל שלא יאכל אדם סעודה עד שיתפלל תפילת המנחה.

הלכה זו נפסקה בשולחן ערוך (או”ח סימן רלב, סעיף ב), ומבואר בה שהאיסור מתחיל אפילו קודם זמן התפילה: “ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ולא לדין ולא לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה”. כך גם נפסק בהקשר של מצוות קריאת שמע של ערבית (שם, סימן רלה, סעיף ב): “אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית”.

גם בנוגע לשאר מצוות קיים איסור אכילה קודם קיום המצווה. הגמרא קובעת שאסור לאדם לאכול לפני קיום מצוות ד’ מינים (סוכה לח, א) וכך נפסק בשולחן ערוך (תרנב, ב): “אסור לאכול קודם שיטלנו”. הלכה זו נפסקה אף בנוגע למצוות בדיקת חמץ, כמבואר בשולחן ערוך (תלא, ב): “יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל”. המשנה ברורה (ס”ק ה) הוסיף לבאר: “ואפילו חצי שעה שקודם הזמן אסור, דלמא אתי לאמשוכי”. גם בהלכות מגילה אנו מוצאים ברמ”א (סימן תרצב) ש”אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה, אפילו התענית קשה עליו”.

מבואר אפוא שאסרו חכמים לאכול לפני כל מצווה שיש זמן מוגבל לקיומה, שמא ישקע בסעודתו ויחמיץ את קיומה. במאמר קודם עסקנו בעניין זה לעניין מצוות תקיעת השופר של ראש השנה. אך כפי שנראה, הלכת אכילת קודם קידוש חורגת מהכללים הרגילים של אכילה קודם לקיום מצוות.

אכילה קודם קידוש

בעוד שהאיסור לאכול קודם לקיום מצוות מוגבל לאכילת סעודה, ואין איסור לאכול פירות ומאכלים אחרים בלבד, בנוגע לאכילה קודם קידוש אנו מוצאים שאסור לטעום כלום קודם קידוש (פסחים קה, ב). השולחן ערוך (אורח חיים רעא, ד) פוסק שאפילו שתיית מים אסורה לפני קידוש, כפי שעולה מדביר הגמרא.

הסיבה לחומרת האיסור היא בלשון חז”ל ששבת “קובעת” – כפי שחשיבותו של יום השבת “קובעת” לעניין תרומות ומעשרות, כך היא “קובעת” לעניין קידוש. האכילה והשתייה של שבת שונים, ואין לאכול אפוא קודם לקידוש (כפי שמרמז הגר”א בביאורו).

איסור אכילה קודם קידוש נאמר אף לעניין נשים (שאף הן חייבות בקידוש; עי’ להלן לעניין קידוש ביום השבת), אך מותר לילדים מתחת לגין בר- ובת-מצווה לאכול קודש קידוש (עי’ חיי אדם סו, י; משנה ברורה רסט, א).

כיון שאיסור האכילה מתחיל כאשר אדם מקבל על עצמו את השבת (או בשקיעה למי שלא קיבל על עצמו שבת מוקדם), על אישה שרוצה או צריכה לשתות לאחר הדלקת הנרות להתנות בשעת ההדלקה שהיא אינה מקבלת שבת עם ההדלקה (עי’ דעת תורה רעא, ד).

איכלה קודש לקידוש ביום (קידושא רבא)

כמו בליל שבת, גם בקידושא רבא (של יום השבת) אסור לאכול כל דבר קודם לקידוש. ואולם, חשוב לציין לעניין זה שחובת הקידוש ביום השבת אינה חלה עד לאחר תפילת שחרית, שכן אין קידוש אלא במקום סעודה (של פת או מזונות), וקודם לתפילה אסור לאכול סעודה, כך שחובת הקידוש אינה חלה. מכאן שהחומר המיוחד של אכילה קודם קידוש אינו תקף אלא לאחר התפילה, כאשר חלה חובת קידוש.

יש אמנם איסור כללי על אכילה קודם תפילת שחרית, אך יש מקרים שבהם מותר לאדם לאכול קודם התפילה. למשל, מותר לשתות מים קודם התפילה, וכן מותר לשתות קפה וכדומה – משקאות שיסייעו לאדם להיות מוכן וערני לעבודת התפילה (המשנה ברורה, סימן פט, ס”ק כב, כותב שבאופן עקרוני אין להתיר אלא ללא חלב וסוכה, אך הוא מציין שהמנהג הנפוץ הוא להקל בכך; בערוך השולחן פט, כג וכן בשאר פוסקים כותבים להקל בזה). כיון שמדובר באכילה קודם התפילה, כאשר חובת קידוש טרם חלה, הדבר מותר גם בשבת.

גם למי שחולה או חלש מותר לאכול ולשתות קודם התפילה, ככל שהדבר נחוץ לצורך בריאות ותפקוד תקין. אולם, כאן עולה השאלה: כיון שמותר לו לאכול סעודה קודם התפילה, שמא מתחייב בכך בחובת קידוש, ושוב אסור לו לאכול קודם קידוש?

המשנה ברורה (ביאור הלכה, סימן רפט) פוסק לעניין זה שפשוט הדבר שאדם כזה חייב בקידוש גם קודם התפילה, ולפי זה אסור לו אפילו לשתות מים קודם תפילה, כדינו של אדם רגיל לאחר התפילה (עי’ נשמת אברהם, חלק א, עמ’ נד).

הרב משה פיינשטיין (שו”ת אגרות משה, אורח חיים ח”ב, סימן כח, בסוף התשובה) מציע שחובת הקידוש (דרבנן) אינה חלה אלא לאחר התפילה, אפילו לאדם חולה ותשוש, אך הוא מסיים ש”כבר הורה זקן” ויש לקיים את הוראת המשנה ברורה. בתשובה נוספת (חלק ב, סימן כו) הוא מוסיף שאם אדם צריך לאכול פת או פת הבאה בכיסנין (עוגות וכדומה) עליו לקדש תחילה (כפסק המשנה ברורה), אך אם די לו במאכלים אחרים אין לו לקדש, והוא רשאי לאכול לפני התפילה בלי קידוש.

קידוש לנשים

הרמב”ן פוסק שנשים חייבות בתפילה כמו גברים (השגות לספר המצוות ה; עי’ משנה ברורה קו, ד). מכאן נראה שאסור לנשים לאכול קודם התפילה, כמו גברים. ואולם, מובא בשם הרב שלמה זלמן אויערבך זצ”ל שמותר לבנות המתפללות בבית הספר לאכול קודם התפילה, משום שהתפילה בבית הספר מהווה חלק מחינוכן, ובנסיבות אלו ניתן לסמוך על דעת הרמב”ם והשולחן ערוך לפיה די בתפילה קצרה כדי לקיים את עיקר חובת התפילה (הליכות בת ישראל ב, י).

מכאן שאם אישה או ילדה צריכות לאכול קודם התפילה, עליהן קודם להתפלל תפילה קצרה שיש בה את שלשת חלקי התפילה הבסיסיים – שבח, בקשה, והודאה – המקיימים את חובת התפילה לדעת הרמב”ם (במגן אברהם קו, ב כתב שכן המנהג אצל רוב הנשים). אולם, כשהיא עושה כן בשבת היא תתחייב אפוא בחובת קידוש (פרי מדגים, אשל אברהם רפט, ד), כך ששוב יהיה אסור לה לאכול קודם קידוש (עי’ שמירת שבת כהלכתה נב, יג).

מנגד, יש פוסקים שבנוגע לנשים נשואות, חובת קידוש אינה חלה עד זמן הסעודה עבור בעליהן, דהיינו לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת; כן פסק הרב משה פיינשטיין (שו”ת אגרות משה, אורח חיים ד, קא). מכאן שיהיה מותר להן לאכול לאחר תפילת עצמן, בתנאי שטרם התפללו בבית הכנסת. הרב פיינשטיין מדגיש שהוראה זו לא תחול לאחר זמן התפילה בבית הכנסת, וכן לא תחול על אישה פנויה.

אחרים לא הסכימו להוראה זו (עי’ שמירת שבת כהלכתה פרק נב, הערה מו), והמנהג הרווח הוא שגם נשים נשואות שכבר התפללו נמנעות מלאכול קודם קידוש.

אכילה קודם הבדלה

הגמרא (פסחים קה, א) מבחינה בין קידוש לבין הבדלה. בעוד שהאוכל מבעוד יום בששי חייב להפסיד את סעודתו כדי לקדש עם כניסת השבת, אין הדבר כן בנוגע למי שהוכל עם צאת השבת: מותר להמשיך לאכול את הסעודה (סעודה שלישית), ואין חובה להפסיק כדי להבדיל. מנגד, אסור למי שאינו נמצא באמצע סעודה להתחיל לאכול לאחר השקיעה בסוף השבת.

יש לציין שהלכה זו, המתירה להמשיך באכילת סעודה גם לאחר צאת השבת, נאמרה דווקא למי שאוכל סעודת פת (עי’ ערוך השולחן רצט, ה, וכן פוסקים אחרים, שהורו שאין להקל בסעודת מזונות בלבד).

כאמור יש להיזהר מלהתחיל באכילה לאחר השקיעה, ולדאוג להתחיל את הסעודה השלישית קודם לשעה זו. כאשר אדם מאחר את השעה, פסק המשנה ברורה (רצט, א) שניתן להקל עד לחצי שעה קודם לצאת הכוכבים, על-פי חישובו של רבנו תם. בשו”ת אגרות משה (אורח חיים חלק ד, סימן סט, אות ו) תמה על כך, שכן מדובר בהתחלת הסעודה לאחר צאת הכוכבים של הגר”א והגאונים. החזון איש (דינים והנהגות י, יג) החמיר בהתחלת הסעודה לאחר השקיעה, וכן ציין בשמירת שבת כהלכתה (פרק נב, הערה יז) בשם כמה שיטות.

אבחנה נוספת בין קידוש לבין הבדלה נאמרה בנוגע לשתיית מים: אסור לשתות אפילו מים קודם קידוש, ואילו בנוגע להבדלה מותר לשתות מים קודם הבדלה. כן נפסק בשולחן ערוך (רצט, א), אם שיש שנזהרו מכך.

מי שאינו יכול להבדיל במוצאי שבת ראשי להשלים ולהבדיל עד ליום שלישי. אין כמובן ציפייה שאדם יצום עד ליום שלישי, אך כתב המשנה ברורה (רצו, כא) שיש להימנע מאכילה ושתייה (למעט מים) עד לחצות של יום ראשון, כפי שפסק בשולחן ערוך. כשהדבר קשה, או כאשר הוא יודע שבכל אופן לא יספיק להבדיל עד חצות של יום ראשון, מותר לאכול מיד לאחר תפילת ערבית ואמירת “אתה חוננתנו”.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *