בפרשת ויגש אנו מוצאים את יוסף מייצג לאחיו, העומדים לחזור אל אביהם, במילים "אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ" (בראשית מה, כד). באבן עזרא פירש את הפשט הפשוט של המילים: אל תרגזו אחד על השני על מכירת יוסף.
אולם חז"ל מוסיפים פירוש אחר לאותן מילים. לפי גישה אחת, כפי שרש"י מזכיר (על-פי תענית י, ב), הכוונה היא "אל תתעסקו בדבר הלכה, שלא תרגז עליכם הדרך". יש להיזהר מעיסוק הלכתי בדרך, כי הדבר יכול לגרום לאדם לאבד את דרכו.
התורה אמנם קובעת בפירוש (בפרשה ראשונה של קריאת שמע) שעלינו ללמוד תורה גם "בלכתך בדרך", אך המשנה ברורה (קי, כ) מחלק בין לימוד תורה באופן רגיל, לבין לימוד תורה בעיון. בהחלט יש ללמוד תורה גם בדרכים, אך יש להימנע מלימוד תורה בעיון, כיון שהעיון המעמיק עלול לשבש את הנסיעה.
בשל המגן האברהם, המשנה ברורה מוסיף שאם מישהו אחר נוהג, מותר לנוסע ללמוד תורה אף בעיון. אמנם אין לנהג לעשות כן, אך לימוד של הנוסע אינו מאיים על הנסיעה.
אזכור הלכה זו מביאה אותנו לעסוק בהלכות נוספות העוסקות בלימוד תורה, או בקריאת שמע (שאף הוא סוג של לימוד תורה) כאשר האדם נמצא בדרכים. האם מותר לקרוא את השמע בהליכה או בנהיגה? האם מותר ללמוד תורה באוטובוס או ברכבת, כשהוא חשוף לחוסר צניעות? האם יש הבדל בין דיבור בדברי תורה לבין הרהור בדברי תורה?
בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.
קריאת שמע בהליכה
ביחס לפסוק הראשון של קריאת שמע אנו קוראים בספר דברים (ו, ז) את ההוראה הבאה: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". המשנה (ברכות א, ג) לומדת מכאן את התנוחה שבה יש לקרוא את השמע. לדעת בית שמאי, יש לקרוא קריאת שמע של שחרית בעמידה, וקריאת שמע של ערבית בישיבה. לדעת בית הלל, מותר לקרוא קריאת שמע בכל תנוחה, כפי שנלמד מהפסוק: "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ".
עולה מתוך המשנה שמותר לאדם לומר קריאת שמע בהליכה – בוודאי לפי בית הלל. אולם, בגמרא (ברכות יג, ב) מוזכר (בשם רב נתן, בשם רב יהודה) שיש לעמוד בחלק הראשון של קריאת שמע, עד המילים "על לבבך". לדעת רבי יוחנן, יש לקרוא את הפרק הראשון כולו של קריאת שמע כשאדם עומד (או יושב) במקומו, ואינו מהלך בדרך.
הראשונים (עי' רשב"א, ברכות שם) מזכיר שלפי הלכות נוספות המוזכרות שם (בשאלות מקבילות של קריאת שמע) עולה כי הצורך בכוונה מיוחדת בקריאת שמע מוגבל רק לפסוק הראשון. מכאן שגם ביחס להלכת עמידה במקום, יש לחייב את האדם בעמידה במקום דווקא בפסוק הראשון, ולא בכל הפרק הראשון.
על-פי הנחה זו פסק השולחן ערוך (אורח חיים סג, ג) שיש לעמוד בפסוק הראשון של קריאת שמע, אך מותר להמשיך בהליכה לאחר סוף הפסוק הראשון. המשנה ברורה (ס"ק יא) מוסיף שגם הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" כלול בפסוק הראשון של קריאת שמע, ואף מוסיף שיש מחמירים לעמוד במקום עד המילים "על לבבך".
המשנה ברורה (ס"ק ט) אף כותב, על דרך דברי התוספות (שם), ש"מן הדין מותר לקרות כשהוא מהלך, מכל מקום מצוה מן המובחר לעמוד בשעת פסוק ראשון, דהוא עיקר קריאת שמע". הסיבה להלכה זו היא "לפי שאינו מיושב כל כך, ואינו יכול לכוין כשהוא מהלך כאשר היה יושב". כיון שמדובר רק במצווה מן המובחר, הוא מסיים ש"בדיעבד אם קרא כשהוא מהלך אינו צריך לחזור ולקרות".
קריאת שמע בנהיגה
הלכה נוספת ביחס לקריאת שמע היא שאסור לאדם לקרוא את השמע תוך כדי שהוא עוסק במלאכתו (ברכות טו, א). במקום אחר מבואר שאסור אפילו לרמז לאחרים כשהוא קורא את הפרק הראשון של השמע – הלכה שהשולחן ערוך מציין (סימן סג, סעיף ו). המשנה ברורה (ס"ק יח) מזכיר שיש מחמירים בדבר אפילו בפרק השני של השמע, אך כותב שבוודאי יש להקל בכך במקום מצווה.
רבנו יונה (ברכות טז, א) מבאר שאם אדם עוסק בתקשורת עם אחרים תוך כדי קריאת שמע, גם על-ידי רמזים, הדבר הופך את קריאתו ל"עראי", כי האדם עוסק בעיסוק נוסף לצד קריאת השמע. כלומר, לצד הדרישה של כוונה מיוחדת בפסוק הראשון של קריאת שמע, יש דרישה של "קבע" לעומת "עראי" שחלה על הפרק הראשון כולו.
לאור דרישה זו, נראה ברור שאין לקרוא את השמע תוך כדי נהיגה (עי' בפסקי תשובות סג, ג), כיון שהנהיגה מחייבת את האדם להתרכז בכביש במידה רבה יותר מהליכה רגילה. כך עולה מדברי המשנה ברורה (סג, י), שמביא מחלוקת הפוסקים בנוגע לקריאת שמע תוך כדי רכיבה על בהמה, וכותב שראוי להחמיר בכך.
יש לציין שיש הלכות נוספות בנוגע לתפילה תוך כדי נסיעה, שנעסוק בה בע"ה במאמר אחר.
והיה מחניך קדוש
התורה מלמדת אותנו (הקשר של זמני מלחמה) שעלינו להיזהר לשמור על קדושת המחנה: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ, קָדוֹשׁ" (דברים כג, טו).
חז"ל מבינים את ההוראה הזאת לא רק בנוגע למחנה הצבאי, אלא גם ביחס לסביבה הרוחנית של האדם. מתוך ההוראה ש"לא יראה בכך ערות דבר" (שם) חז"ל לומדים שאין לקרוא את השמע ערום, ואף לא כשהוא עומד לפני הערווה (ברכות כה, ב). הגמרא אף לומדת מעיקרון קדושת המחנה שאסור לקרוא את השמע בנוכחות של צואה, במרחץ (שבת קנ, א) או בסמיכות לריח רע (ספרי).
הלכות אלו נאמרו לא רק בנוגע לקריאת שמע, אלא אף לכל דבר שבקדושה – כל אמירה של דברי תורה, ברכות, וכדומה.
מכאן פסק השולחן ערוך (אורח חיים עה, א) כי אין לקרוא את השמע בפני אישה שאינה לבושה בלבוש צנוע: "טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו אפילו היא אשתו אסור לקרות קריאת שמע כנגדה". לאור הלכה זו, תהיה בעיה בלימוד תורה בפה כאשר אדם נמצא באוטובוס או ברכבת בימי הקיץ, כאשר סביבו ישנן נשים שאינן לבושות בלבוש צנוע.
מנגד, השולחן ערוך (עה, ו) מתיר לאדם לקרוא את השמע בעצימת עיניים, באופן שהוא אינו רואה את הערווה, גם כשהיא בפניו. אך פוסקים אחרונים רבים (כגון המגן אברהם ס"ק ט; ט"ז ב; משנה ברורה כט) כתבו שאין די בכך, כלשון המשנה ברורה: "ואחרונים הסכימו דכל אלו העצות לבד מהחזרת פנים לא מהני […] ואפילו החזרת פנים שהותר הוא רק דוקא אם החזיר כל גופו ועומד בצד אחר, דנעשית הערוה מצידו".
יש לציין שלפי דעת החזון איש (אורח חיים טז, ז) די בכך שאדם אינו מסתכל, ואינו צריך לסובב את גופו (וכן הביא בשו"ת ציץ אליעזר חלק טו, סימן יא בשם כמה פוסקים). לעניין הלכה ראו גם בהמשך הדברים.
יש לציין שיש אבחנה לעניין הלכה זו בין גברים לבין נשים. על-פי דברי הרא"ש, כתב הרמ"א (עה, א) שההלכה של קריאת השמע מול אישה בלבוש שאינו צנוע נאמרה הן לגברים והן לנשים. אך הרשב"א הקל בזה בנוגע לנשים, ופסק שמותר להן לקרוא את השמע (ושאר דברי תורה) אף בפני לבוש שאינו צנוע, למעט מקום הערווה עצמו. אחרונים הסכימו להוראה זו (עי' משנה ברורה עה, ח; קיצור שולחן ערוך ה, טז), וביארו כן אף בדעת הרא"ש.
ריחוק מן הצואה
האיסור של קריאת השמע ודיבור בשאר דברי תורה בסמיכות לטינוף – ובפרט לצואה – הוא מצד אחד קל יותר מהאיסור של אדם הרואה את הערווה. בנוגע לטינוף, די בכיסוי הצואה כדי להתיר את הקריאה. מכאן שמותר לאדם לקרוא את השמע בסמוך לצואה מכוסה, אפילו אם הכיסוי הוא זכוכית וניתן לראותה, בתנאי שאינו יכול להריח ממנה ריח רע (ברכות כה, א; שולחן ערוך עו, א).
מכאן עולה שמותר לאדם ללמוד תורה או לקרוא את השמע סמוך לתינוק עם טיטול מלוכלך, או בסמוך לפח אשפה שיש בו צואה, ובתנאי שאין הצואה מגולה ושאינו מריח ממנה ריח רע. כך המצב לעתים קרובות בנוגע למי שנוסע בדרכים: הוא עלול לפגוש בצואה מכוסה, אך בדרך כלל לא ייפגש בצואה עצמה.
אם זאת, יש להיזהר מלקרוא את השמע או לדבר בדברי תורה ב"מבואות המטונפים" – מקומות שיש בהם ריח רע. המשנה (ברכות כה, ב) משווה ריחות מסוימים לצואה לעניין הלכה זו, ויש להיזהר אפוא מלימוד תורה וכדומה בסמוך לביוב, לפגרי בהמות, וכדומה.
יש לציין שבביאור הלכה (הקדמה לסימן עט, סעיף י) מבאר שקריאה שמע בסמיכות לפסולת מסריחה (זבל, פגר מסריח) מהווה איסור תורה, כיון ש"המחנה" אינו קדוש (עי' משנה ברורה עט, כט). במקרים אלו יש להתרחק ד' אמות מאחורה ומן הצדדים של הצואה, או עד שאינו יכול לראותה אם היא לפניו.
דיבור והרהור
ההלכות האמורות ביחס לקריאת שמע ולימוד תורה מתייחסות למי שמדבר דברי תורה. אך מהי ההלכה בנוגע למי שמהרהר בדברי תורה בלי לדברם בפיו? האם יש איסור אף אל ההרהור, או על קריאה מתוך ספר, או שמא האיסור הוא רק בדיבור.
לעניין זה מצאנו בגמרא (שבת קנ, א) חילוק בין הרהור במקום מטונף לבין הרהור כאשר רואה אישה שאינו לבושה בצניעות, למעט מקום הערווה עצמו. מצד אחד אסור אפילו להרהר בדברי תורה במקום מטונף, אך מאידך מותר להרהר בדברי תורה גם כשיש חוסר צניעות. כן עולה מפירוש רש"י שם, שמבאר שרק הדיבור נאסר במקום הערווה, ואילו ההרהור מותר (וכן מבואר בר"ן, שם).
עולה אפוא שאין לדבר דברי תורה כאמור במקום שיש נשים שאינן לבושות בצניעות, אך מותר להרהר בדברי תורה או לעיין בספר בלי לקרוא בקול את המילים. במגן אברהם (פה, ב) מציין הלכה זו, וכן מבואר במחצית השקל (שם) ובערוך השולחן (פה, ב; עד, ב).
גם ביחס לדיבור של דברי תורה, כתב במשנה ברורה (עה, א) שכאשר אינו יכול לסבב את גופו, ניתן להקל בדיעבד בדברי תורה במצב שאינו רואה את האישה. הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, וכן הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, חילקו לעניין זה בין קריאת שמע שיש להחמיר בו, לבין לימוד תורה בלבד שניתן להקל בו.
סיכום
פסוק מפורש מצווה עלינו ללמוד תורה בלכתנו בדרכים, ובמשנה בפרקי אבות (ג, ה; ג, ט) אנו מוצאים בעניין זה חומרה יתירה. בוודאי שיש להקפיד אפוא לעסוק תורה בדרך, כל זמן שהדבר אפשרי.
עם זאת, חשוב להיות מודע לכך שלא בכל נסיבות ובכל מקום ראוי לעסוק בדברי תורה או באמירת קריאת שמע וכדומה. ישנן מצבים שאינו ראוי ואף אסור לעסוק בדברי תורה ותפילה, וחשוב להקפיד על "קדושת מחננו" גם כשאנו בדרכים.
