שאלה:
בסד
שלום הרב!
1) אנו חוגגים יום טוב שני של גלויות כיצד עלינו לנהוג בסוכות? בדברים הבאים: ברכת שהחיינו ביום השני , שמיני עצרת האם יושבים בסוכה ואם כן האם מברכים לישב וכיוצא בזה. וכן אם יש דברים נוספים שעלינו לדעת.
2) אין אפשרות לבנות סוכה , יש בבתי הכנסת. האם יש אפשרות לאכול כזית לחם ולהמשיך את האכילה בבית ?(האם אפשר להמשיך בלחם ובכל דבר שחייב בסוכה על סמך זה שהתחלתי שם את הסעודה?)
3) מה סובר הרב עובדיה בנוגע לברכתך לישב בסוכה מתי מברכים אותה ועל מה?
תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
- אכן מברכים שהחיינו ביום טוב שני של גלויות. ראה יום טוב שני כהלכתו עמ' לג.
- יושבים בסוכה בשמיני עצרת בחו"ל, אבל לא מברכים על הישיבה ולא ישנים בה. ראה בהרחבה במקורות.
- חלילה להמשיך בבית, ההיפך הוא הנכון, ברגע שאתה באמצע סעודת פת, יש חשש שאפילו לגימת מים אסורה מחוץ לסוכה כדברי השער הציון הידועים בסי' תרלט ס"ק כט. כמו כן החמירו שלא לאכול בשר וירקות חוץ לסוכה שאין דינם כאכילת עראי כיון שרגילים לאוכלם בקבע. עשו כל מאמץ לארגן סוכה.
- המנהג הוא שכאשר נכנסים לסוכה לאכילת יותר מכביצה מזונות מברכים ברכה זו, אבל בלי אכילת מזונות או פת אין לברך, ראה בהרחבה במשנה ברורה בענין זה בסי' תרלט ס"ק טז.
מקורות:
ישיבה בסוכה בשמיני עצרת
בזמן שבית הדין שבירושלים היו מקדשים את החודש על פי הראיה, היו שולחים שליחים לכל מקום ישוב בני ישראל שיודיעו על קביעת יום ראש החודש, כדי שידעו לקיים את המועדים בזמנם. אך שליחים אלו לא הספיקו להגיע לכל מקום ישוב בני ישראל, ולכן, בני המקומות המרוחקים שאינם יודעים באיזה יום קבעו בית דין את החודש, היו עושים שני ימים טובים מחמת הספק. בזמן הזה, שהחודשים נקבעים על פי חשבון קבוע שבידינו, היה מן הדין שאף בחוץ לארץ יהיו עושים יום טוב אחד בלבד, אולם חכמים תיקנו לעשות שני ימים טובים, שמא יגזרו האומות שלא יעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור מישראל, ויבואו לטעות בקביעת ראש החודש ולחלל את המועדות (ראה: משנה בר"ה כב ב; ביצה ד ב, ורש"י שם ד"ה של. וראה מצוה רצז דין #). מטעם זה, תיקנו חכמים שהדר בחוץ לארץ חייב לשבת בסוכה גם ביום שמיני עצרת, שהרי מספק נוהגים בו כיום השביעי של החג (ראה: סוכה מז א; רמב"ם סוכה פ"ו הי"ג; טוש"ע או"ח תרסח א. על הישיבה בסוכה ביום השמיני בארצות הקרות, ראה עיונים אות #).
שינה בסוכה בשמיני עצרת
שינה בסוכה בשמיני עצרת, נחלקו בה ראשונים ואחרונים: יש סוברים, שהואיל ויש חיוב לנהוג ביום השמיני כביום השביעי, כל דיני חג הסוכות נוהגים בו, וכשם שאסור לישון מחוץ לסוכה ביום השביעי של החג, כך גם בשמיני עצרת (ראה: רשב"א ר"ה טז א; אגודה סוכה פ"ד סי' מג; בית יוסף או"ח סי' תרסח; אליה רבה סי' תרסח ס"ק ד; חיי אדם כלל קנג ס"ה, וראה שם שהגר"א הקפיד על כך גם כשהקור גדול, כדי להורות הלכה לרבים; ביכורי יעקב סי' תרסח ס"ק ד).
אולם אחרים סוברים שאין לישון בסוכה בשמיני עצרת (מרדכי סוכה סי' תשעב, בשם ראבי"ה; מהרי"ל הל' חג הסוכות [דף נא]; לבוש סי' תרסח ס"א; מג"א או"ח סי' תרסח ס"ק ב; דרך החיים סי' קעה ס"ב; שו"ת נודע ביהודה מהדו"ק או"ח סי' מ. וראה משנ"ב שם ס"ק ו, שמנהג העולם להקל שלא לישון בסוכה בשמיני עצרת). ונחלקו בטעם הדבר: יש שכתבו, שהואיל ומצות "ישיבת סוכה" אינה נוהגת מהתורה אלא שבעה ימים, היושב בסוכה ביום השמיני נראה כמוסיף על המצוה, ואסור הדבר משום "מראית העין" [על האיסור להוסיף על מצוות התורה, ראה מצוה תנד, וראה רש"י עירובין צו א ד"ה ועוד, שבמקרה זה אין הוא מוסיף ממש, שהרי אין הוא עושה כן אלא מחמת הספק, וראה רשב"א ר"ה שם שמבאר באופן שונה]. ומכל מקום, לא חששו לכך לענין אכילה בסוכה, שכן בניגוד לאכילה בשאר הימים, אין מברכים על ישיבה זו, כפי שיתבאר בסמוך, וניכר לכל שאין הוא אוכל שם אלא מחמת הספק. מה שאין כן לענין השינה בסוכה, שבלאו הכי אין מברכין עליה כל שבעת ימי החג [ראה "ברכת המצוה"#], ולא ניכר ממעשיו שהוא ישן בה עתה משום ספק בעלמא (ראה מרדכי ומהרי"ל שם). ויש שכתבו, שעל ידי שאדם ישן בסוכה, הרי הוא נוהג ביום זה כביום השביעי, שאינו אלא אחד מימי חול המועד, ומזלזל בכך בקדושת יום שמיני עצרת, שהוא יום טוב. ומכל מקום אין חוששים לכך לענין אכילה, שכן גם בשאר ימות השנה מצוי הדבר שאדם אוכל בסוכה שבחצר ביתו, ולא ניכר כל כך ממעשיו שהוא נוהג ביום זה כביום השביעי (דרכי משה או"ח שם אות ב).
אכילת ארעי
בדעת הסוברים שאסור לישון בסוכה בשמיני עצרת, ומשום שאף בחג עצמו אין מברכים על כך, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאף אכילת ארעי אין אדם רשאי לאכול בסוכה בשמיני עצרת, שהואיל ואין חיוב לאכול אכילת ארעי בסוכה [ראה הערה 4], אף בשאר ימי החג אין מברכים על אכילה זו, ולא ניכר ממעשיו שאינו מכוין להוסיף על המצוה (דרך החיים סי' קעה ס"ב). אחרים חולקים, וסוברים שאדם רשאי לאכול אכילת ארעי בסוכה בשמיני עצרת, שהואיל ואף בשאר ימי החג אין חיוב לאוכלם בסוכה, אין הוא נחשב בכך כמוסיף על המצוה (ראה: מחצית השקל או"ח סי' תרסח ס"ק ב; ביכורי יעקב או"ח שם ס"ק ו; משנ"ב שם ס"ק ו).
[1] ברכה בשמיני עצרת
אדם היושב בסוכה ביום "שמיני עצרת", אינו מברך על ישיבה זו (סוכה מז א; רמב"ם סוכה פ"ו הי"ג; טוש"ע או"ח תרסח א. וראה "ברכת המצוה", שנחלקו בכך אמוראים, ושכן הלכה). ונחלקו בטעם הדבר: יש שכתבו, שמאמירת ברכה זו נראה שיום זה הוא היום השביעי של חג הסוכות, והדבר סותר לנוסח הנאמר בשאר תפילות היום, בו אנו מכנים יום זה "שמיני עצרת" (רי"ף סוכה כב ב בדפי הרי"ף; רא"ש שם פ"ד סי' ה; מאירי שם מו ב). ויש שכתבו, שישיבה בסוכה לשם מצוה ביום "שמיני עצרת", נראית כזלזול ביום טוב, שהרי נוהגים בו כביום השביעי, שאינו אלא אחד מימי חול המועד. וכדי שלא יהיה ניכר שישיבה לשם מצוה היא, אין מברכים על קיומה (ריטב"א סוכה מז א; מאירי שם; ר"ן שם כב ב בדפי הרי"ף. וראה: תוס' סוכה שם ד"ה מיתב; רא"ש שם; טור שם). הרחבה על ענין זה, ראה "ברכת המצוה".
הדר בחוץ לארץ חייב לשבת בסוכה ביום "שמיני עצרת", ולנהוג בו מספק כביום השביעי של חג הסוכות. אולם, יש שנוהגים שלא לשבת בסוכה בליל שמיני עצרת, ואף ביומו אינם שוהים בסוכה אלא זמן מועט, כדי לקדש בה על היין ולטעום מעט מיני מאפה, ואת עיקר סעודתם עושים בבית. בטעם מנהג זה, כתבו אחרונים שהוא על פי האמור לעיל , שיש להקפיד ב"שמיני עצרת", שלא יהיה ניכר שהישיבה בסוכה נעשית לשם מצוה [ומשום כך נהגו שלא לישון בסוכה בשמיני עצרת]. וביארו, שמה שרשאי אדם לאכול בסוכה, הוא משום שאף בשאר ימות השנה מצוי הדבר שאדם סועד בסוכה שבחצר ביתו, ולא ניכר הדבר שהוא שוהה בה עתה לשם מצוה. אולם, בארצות הקרות שאין בני אדם רגילים בשאר ימות השנה לאכול בסוכה, ניכר הדבר שהוא יושב בסוכה לשם מצוה, ומשום כך נהגו לאכול בבית לכל הפחות את אחת מסעודות החג (ערוך השולחן או"ח סי' תרסח ס"ד-ה. וראה קרבן נתנאל סוכה פ"ד סי' ה אות ז.. וראה ערוך השולחן שם, שהמנהג היותר נכון, לאכול את שתי הסעודות בסוכה, אלא שמלבד זמן הסעודה לא ישהה בה כלל, שאף על ידי כך ניכר ממעשיו שאינו נוהג ביום זה ממש כבחג הסוכות).
