דברי חלומות: האם יש לשמוע לבעל החלום?

ט"ו כסלו ה'תשע"ו

בפרשת וישב אנו מתחילים ללמוד על החשיבות של חלומות. כפי שהתורה מתעדת, יעקב אבינו “שמר את דבר” חלומותיו של בנו יוסף. לימים, זכר יוסף את חלומותיו, והם באו לידי הגשמה מלאה.

בפרשה הבאה, פרשת מקץ, אנו מוצאים את חלומותיו של פרעה, אף הם חלומות נבואיים המבשרים את הבאות על מצרים. כך נמצאים עוד חלומות בעלי משמעות בתורה ובנביאים (כגון חלומו של נבוכדנצר).

השאלה שנשאל את עצמנו במאמר זה היא: מהי המשמעות – המשמעות ההלכתית – של חלומות?

החלום במקרא

מדברי הכתובים למדנו, לכאורה, שאכן יש משמעות לחלומות: חלומותיו של יוסף, של פרעה ושל שרי פרעה, של נבוכדנצר, ועוד, התגשמו במלואם.

כך אנו מוצאים בפרשת ויצא, שהקב”ה מתגלה ליעקב בחלום (בהתגלות של סולם, אליו ניצב ה’), וכך מתוארת הנבואה בכללות: “בחלום אדבר בו” (במדבר יב, ו). הקב”ה מתגלה לשלמה המלך בחלום (מלכים א, פרק ג), ובו מבקש שלמה את בקשתו המפורסמת – החכמה. גם לאינם-יהודים יש גילויים מעין אלו, כגון אבימלך (בראשית כ, ג) ולבן הארמי (בראשית לא, כד).

לעומת זאת, הפסוקים גם מזהירים מפני הסתמכות על חלומות: “וחלמות השוא ידברו” (זכריה י, ב); “כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את האלקים ירא” (קהלת ה, ו).

אמנם, יש לפרש פסוקים אלו כמכוונים לקוסמים השואלים בתרפים, שדבריהם דברי שקר ואין לשמוע להם. אין כאן בהכרח שלילה של ממשות החלומות בכלל, אלא חלומותיהם של נביאי השקר, ומסוג חולמי החלומות עליהם מדבר הנביא ירמיהו (ירמיהו כט, ח).

בהמשך המאמר נדון במשמעות ההלכתית שיש לחלומות: מתי יש לגזור השלכה הלכתית מחלום, ומתי יש להתעלם ממנו?

“הנה חלמתי חלום”

ברור לכל חולם אנושי שלא כל דברי החלומות מהווים גילוי של אמת נבואית, או אמת כלשהי. החלומות שאנו חולמים מושפעים מעיסוקנו במשך היום (כדברי הגמרא, ברכות נה, ב, “אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו”), ממצבי הרוח העוברים עלינו, מהמצב הבריאותי של הגוף והנפש, וכך הלאה.

על כן אמרו חז”ל (ברכות דף נה, א): “אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון, כשם שאי אפשר לתבן בלא בר, כך אי אפשר לחלום בלי דברים בטלים”. כלומר, כל חלום, גם אם הוא חלום אמיתי, טומן בחובו דברים שאינם אמיתיים.

הגמרא ממשיכה לקבוע (בשם רבי ברכיה) ש”חלום, אף על פי שמקצתו מתקיים, כולו אינו מתקיים”. הראיה שמביאה הגמרא לכך היא מחלומות יוסף של פרשת וישב: אמנם מדובר בחלום אמת, אבל אפילו חלום זה לא נמלט מדברים בטלים – שכן אמו של יוסף מעולם לא השתחוותה לו.

אם כך נאמר על חלומות של אמת – חלומות שבאים כנבואה אלוקית, קל וחומר בנוגע לחלומות שאין להם מקור אלוקי וערך נבואי, שכולם שווא, פרי דמיונו של החולם. מן המותר לציין שהגישה הפרוידיאנית, הרואה בחלום פתח לניבי נפשו של החולם, אינה מופיעה בדברי חז”ל וחכמי ישראל.

למרות החשדנות שבה יש להתייחס לחלומות, קובעים חז”ל שחלום הוא חד מששים לנבואה (ברכות נז, ב), ומקדישים חלק נכבד מתוך פרק תלמודי שלם (ברכות, פרק י) לעניין פתרון חלומות שונים.

ההתייחסות הכללית לחלומות היא אפוא אמביוולנטית. כששמואל היה חולם חלום רע, היה קם ואומר: “וחלומות השוא ידברו”. כשהיה חולם חלום טוב, היה מכריז: “וכי החלומות השוא ידברו? והכתיב: בחלום אדבר בו”. רבא יישב את הסתירה בין הפסוקים בהבחנה בין חלומות שונים: יש חלומות הבאים על-ידי מלאך, ויש שבאים על-ידי שד. רבא לא בירר לנו איך ניתן להבחין בין חלום שבא על-ידי מלאך, לבין חלום שמקורו משד, וכפי שנראה להלן, נראה שקשה להבחין ביניהם.

מכאן אנו באים לשאלתנו: האם יש משמעות הלכתית לחלום – ואם כן, מהי משמעות זו?

מעות שנמצאו בחלום

הגמרא (סנהדרין ל, א) מספרת על אדם שמת אביו והוריש לו כסף, אך לא ידע היורש היכן הכסף נמצא. חלם אותו אדם שהכסף נמצא במקום מסוים ושהוא מעות מעשר שני, שלפי ההלכה, צריך להעלותם לירושלים ולקנות בהם פירות ולאכלם שם. לאחר שקם משנתו, הלך אל המקום שנאמר לו בחלום שהכסף נמצא בו, ומצאו שם. כעת עלתה השאלה: האם הוא צריך להתייחס אל הכסף כמעות מעשר שני?

הגמרא מכריעה: “דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין”. חרף התגשמות החלום בנוגע למיקום הכסף, אין צורך לחשוש שהמעות הללו הם מעות מעשר שני. הלכה זו נפסקה ברמב”ם רמב”ם (הלכות זכייה ומתנה, פרק י, הלכה ז):

הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו, ולא ידע היכן החביאם, ואמרו לו בחלום: כך וכך הם, במקום פלוני הן, ושל פלוני הן, ושל מעשר שני הן, ומצאו במקום פלוני שנאמר לו ובמנין שנאמר לו: זה היה מעשה, ואמרו חכמים: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.

לפי דברי הרמב”ם, גם אם נאמר לאדם בחלום “של פלוני הן”, כלומר, שהמעות הם פיקדון ביד אביו ועליו להשיבם לבעליהם המקורי, אין שום חובה על היורש להחזיר את המעות לבעליהם. גם על כך נאמר הכלל ש”דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין”.

הלכה זו נפסקה ב’שולחן ערוך’ (חו”מ סימן רנה, סעיף ט): “היה פקדון ביד אביהם, ואינו יודע היכן הניחו, ואמרו לו בחלום: כך וכך הם, ובמקום פלוני הם, ושל פלוני הם או של מעשר שני הם, ומצאם במקום שנאמר לו ובמנין שנאמר לו – דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אלא הרי הם שלו”. ((יש דעות הסוברות שאם נאמר לו בחלום שהמעות הן של אחרים, עליו לחשוש לכך. ראה בפרישה, חו”מ רנה, ס”ק יד. וראה באריכות בשו”ת דברי יציב, יורה דעה, סימן קכב, אות  ג.))

מהלכה זו מתבאר שאין שיקול הלכתי-משפטי לדברי חלומות: “דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים”.

חילוק בין איסור לבין ממון

אולם, ממקור אחר בדברי הגמרא אנו מוצאים מתן משקל הלכתי לדברי חלומות. הגמרא (נדרים ח, א) קובעת שאדם שרואה את עצמו מנודה בחלום, חייב לבקש התרה לנידויו: “אמר רב יוסף: נידוהו בחלום – צריך עשרה בני אדם להתיר לו”.

הלכה זו נפסקה אף היא על-ידי הרמב”ם (הלכות תלמוד תורה, פרק ז, הלכה יב): “מי שנידוהו בחלום, אפילו ידע מי נידהו, צריך עשרה בני אדם ששונין הלכות להתירו מנידויו… לא מצא במקומו עשרה, מתירין לו אפילו שלשה”.

נשאלת השאלה: אם “דברי החלומות לא מעלין ולא מורידין”, למה צריך להתיר את נידויו של מי שנידוהו בחלום? בשאלה זו התחבטו חכמי הדורות. נעיין בדבריהם של כמה מהם.

התשב”ץ (רבי שמעון בן צמח דוראן, ח”ב, סימן קכח) פותר את הסתירה על-פי קביעת הגמרא, שהובאה לעיל, שישנם שני סוגים של חלומות. חלום אחד בא על-ידי מלאך, “והמלאך לא יכזב”, ועל חלום זה ראוי לסמוך. אבל חלום אחר בא על-ידי שד, “והם דברים כענן בקר, אשר אין להם שחר”. משום כך קובע התשב”ץ: “יש חלומות צודקים, ראוי לחוש להם, ויש חלומות בלתי צודקים, אין לחוש להם”.

כאמור לעיל, אין לנו דרך להבחין בין סוג חלום אחד למשנהו, ונמצא שבכל חלום יש ספק אם החלום הוא מהסוג ה”צודק”, או שמא מהסוג ה”כוזב”. כיון שיש ספק, יש לנהוג לאור כללי הספק, ולהבחין בין ממון לבין איסור:

ידוע הוא כי בכל דבר שבממון יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו. ועל זה אמרו באותו שהיה מצטער על מעות מעשר שני שהניח אביו ((בביאור דברי התשב”ץ, שמדובר במעות מעשר שני, ראה בשו”ת דברי יציב הנ”ל, ובשו”ת נשאל דוד ח”ג יו”ד סימן יח.)) שאין לו לסמוך על החלום, ויונח הממון ההוא בחזקתו כאשר היה קודם החלום… אבל במי שנדוהו בחלום… זה ספק מנודה, ספק אינו מנודה, והרי זה כספק איסורא, אם אסור לספר ולכבס ולהתרחק מבני אדם ד’ אמות אם לא, ומן הספק צריך היתר ככל ספק איסורא שאפשר לצאת מידי ספק על ידי תקנה, ויתירוהו עשרה.

לאור ביאור זה, המשמעות ההלכתית של חלום מוגבלת לתחום האיסור וההיתר. בנוגע לממונות, כיון שכל חלום מעורר מצב של ספק, יש להעמיד את הממון על חזקתו (ולא לפעול על-פי החלום). אבל בנוגע לאיסור, יש להחמיר במקום ספק. לפי זה, לכאורה יש להחיל כל כללי ספקות באיסורים, כגון דין ספק דרבנן לקולא, וכך כללי הכרעת הספקות, במקום שזה רלוונטי.

חילוק בין איסור לבין סכנה

בשו”ת שיבת ציון (לר’ שמואל לנדא, בנו של בעל ‘נודע ביהודה’, סימן נב), נשאל אף הוא בדבר הסתירה בין שני המקורות הללו.

לאחר שמביא את דברי התשב”ץ הנ”ל, ממשיך לציין את הבחנתו של ר’ יצחק אברבנאל, שחילק בין שני סוגי חלומות בדרך אחרת: “חלומות המתהווים על ידי סיבת גופני, כגון על ידי עיכול המזון המעלה אדים או על ידי חולשת המזג מבריאות הגוף, ואלו החלומות המה הבל אין בו ממש. אמנם יש חלומות אשר אין להם יחוס לסיבת הגוף, והם הוראה והודעה מן השמים… אמנם זה ידוע ומבורר במופת, שרוב החלומות נתהווים מסיבת הגוף, אשר עליהם אמרו: ‘דברי חלומות אינן מעלין ואינן מורידין'”.

כיון שרוב רובם של חלומות מתהווים מסיבת הגוף, ורק מיעוט קטן הם הוראה מן השמים, יש ללכת בכל שאלה של איסור אחר הרוב, ולהכריע שאין בדבר החלום ממש: “כל היכא שדברי החלום נוגע לדבר איסור, כגון האי דינא דאמרו לו בחלום שמעות שהניח לו אביו מעות מעשר, בזה שפיר פסקינן שדברי חלומות אינן מורידין ואינן מעלין, יען כי בכל דבר איסור אזלינן בתר רובא, וכיון שרוב מעות הם חולין… ועוד, כיון שרוב חלומות הם הבל, ואין בהן ממש, אמרינן שגם זה הבל, והוא מסוג החלומות אשר שוא ידברו”.

רק בשאלה של נידוי, שבה מדובר על חשש של סכנה, “דיש לחוש שבהאי הודעה שנדוהו בחלום מגלים לו מן השמים שפורענות עתיד לבוא עליו”, חוששים אפילו למיעוט חלומות של אמת. כמו שמבואר בגמרא (חולין י, א), אין הולכים בסכנה אחר הרוב, וכל שיש בו חשש סכנה צריך לחוש שמא בעל החלום דיבר דברי אמת.

הרואה איסור בחלום

ההבחנה בין איסור לבין סכנה באה לידי ביטוי במי שרואה בחלומו דבר איסור.

בשו”ת ציץ אליעזר (ח”כ, סימן לב) נשאל אודות חלום שראה אדם את עצמו משמש עם אשתו כשהיא אינה טהורה, וזאת לאחר ששימש עם אשתו באותו הלילה. לאחר שהתעורר בדקה האשה את עצמו, ומצאה את עצמה טהורה, ולמרות זאת עגמה עליו נפשו, ושאל שמא יש לו לעשות איזה תיקון. על כך השיב שם שאין לו לעשות מאומה, כי בכל הנוגע לאיסור והיתר “דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין”, ורק בנוגע לסכנה יש מקום לחשוש לדברי חלומות.

מנגד, בשו”ת נשאל דוד (אופנהיים, ח”ג, יו”ד סימן יח) נשאל שאלה דומה אודות מי שחלם שבא על אשתו בעת נידתה. לאחר שהביא את מה שקבעו חז”ל שדברי חלומות אינם מעלים ולא מורידים, האריך מאד להוכיח מדברי חז”ל ודברי הראשונים עד כמה כן חששו לדברי חלומות.

והביא שם מדברי התשב”ץ (רבי שמעון בן צדוק, תלמיד מהר”ם, סימן שנב), ונעתיק את לשונו: “מצאתי בשם רבינו ברוך שסיפר: פעם אחת שאכל רבינו אפרים ז”ל מדג שקורין ברבוט’י, ובלילה נראה לו זקן אחד בעל שיבה ובעל שער והארת פנים ומגודל זקן, והביא לו קופה מלאה שרצים, ואמר לו: קום אכול, ונרתע מאד. אמר לו: הלא שרצים הם! אמר לו: כך אלו מותרים כמו השרצים שאכלת היום. בהקיצו ידע שאליהו ז”ל נגלה אליו, ומהיום והלאה פירש מהם”. על דרך זו הביא מדברי הראב”ן (סימן כו), ומספר חסידים (סימן תמד), והגהות אשרי (עבודה זרה, פרק ב, סימן מא), וכך ציין לדברי חז”ל בכמה מקומות.

ולאחר שהביא כל זאת, כתב שצריכים אנו לחלק בין ממון לבין איסור, שבנוגע לממונות אין לחוש לדברי חלומות, אבל בנוגע לאיסורים יש לחוש – וכמו שחילק התשב”ץ שהובא לעיל. ולכן מי שחלם בחלומו שבא על אשתו נדה, יש לו לחוש לאיסור, ולעשות תקנה לנפשו.

חילוק בין הוראה קונקרטית לבין גילוי מציאות

ממוצא הדברים למדנו על שתי הבחנות שכתבו הפוסקים בין חלומות שאין לחשוש להם, לבין חלומות שיש לחוש למשמעותם. הבחנה אחת היא בין איסור לבין ממון: בנוגע לדיני ממון, אין לסור להוראת החלום, ואילו בנוגע לדיני איסור, יש לחשוש שמא יש אמת בדברי החלום. הבחנה נוספת היא בין איסור לבין סכנה: בנוגע לאיסורים אין חובה לחוש לדברי חלומות, אבל בנוגע לסכנה אין להתעלם מבשורת החלום.

ניתן גם להציע הבחנה שלישית. בשני מקומות (חו”מ שלג, ס”ק כה, ו-שלו, ס”ק ב) מביא הש”ך דעת ראשונים שנסמכה בגילוי בחלום (מעניין לציין ששניהם נאמרו בהלכות שכירות פועלים), ודוחה אותה מסברא. בנוגע לאסמכתא מהחלום, קובע הש”ך כי “דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין בזה”.  המילה “בזה” מלמדת שבעניין פסק הלכה, אין הולכים אחר דברי חלומות.

אכן, האמרה התלמודית “דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין” מופיעה בגמרא שלש פעמים (סנהדרין ל, א; גיטין נב, א; הוריות יג, ב). בכל אחד משלשת המקומות, מדובר בחלום שבא להורות על שאלה הלכתית קונקרטית. ייתכן אפוא שדווקא בנוגע לשאלות הלכתיות קובעים חז”ל שאין לייחס חשיבות לדברי חלומות. בכל הנוגע לפסק הלכה, אין אנו משגיחים אפילו בבת קול היורד מן השמים (ב”מ נט), וקל וחומר שאין לנו להשגיח לבעל החלום.

אולם, במקום שאין החלום בא להורות על שאלה הלכתית קונקרטית, אלא לבשר בשורה לעתיד (כגון מי שנידוהו בחלום, שמורה על צרות הבאות לאדם), או לגלות עניין מציאותי כללי (כגון שאלת דג מסוים אם הוא טמא או טהור), ((אמנם גם בגמרא סנהדרין מדובר על שאלה של מציאות (למי שייך הכסף הנמצא), אבל יש לחלק בין שאלה הלכתית ספציפית שעלתה לפנינו להכרעה, לבין שאלה הלכתית כללית. בנוגע לשאלה ספציפית, אין סומכים על דברי חלומות, גם אם השאלה תלויה בביאור מציאותי. כיון שמדובר בנידון מסוים, אין לראות את דברי החלום כבירור מציאות, אלא כפסק הלכה. בניגוד לכך, כשמדובר על נושא כללי ולא על שאלה הלכתית מסוימת – כגון השאלה אם דג פלוני טהור או טמא – יש לחוש לגילוי של בעל החלום, כיון שמהות הגילוי הוא של מציאות, ורק שממנו אנו למדים את פסק ההלכה בכל מקרה ספציפי.)) צריך לחשוש לדברי חלומות, שמא יש בהם מן האמת. על כך נאמר שחלום מהווה אחד מששים בנבואה, ואלו הם החלומות המקראיים שבשרו עתידות והתגשמו. אכן, אמרו חז”ל (חגיגה ה, ב) שגם בתקופה של הסתר פנים מתגלה אלינו הקב”ה בחלום: “אמר רבא: אמר הקדוש ברוך הוא: אף על פי שהסתרתי פני מהם, בחלום אדבר בו”.

ייתכן שזה השורש למה שנחלקו התנאים בהוריות אם לשמוע לדברי החלום או שלא. רבן שמעון בן גמליאל נפגע ממעשיהם של ר’ מאיר ור’ נתן, וגירש אותם מבית המדרש. לאחר זמן, הרשה להם להיכנס לבית המדרש, אבל קנס אותם שלא ייאמרו דבריהם בשמם, אלא בשם “אחרים” ובשם “יש אומרים”. הגמרא מספרת שבא בעל החלום אל ר’ מאיר ואל ר’ נתן, והורה להם לפייס את רבן שמעון בן גמליאל. ר’ נתן ציית לדבריו, ואילו ר’ מאיר לא חש לחלומו, באמרו: “דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין”.

אפשר לומר שהשאלה היא אם מדובר בהוראה הלכתית קונקרטית, או בגילוי מציאות. ר’ נתן תפס את החלום כגילוי מציאות: כדאי לפייס את רבן שמעון בן גמליאל, ומעשה הפיוס יביא טובה לעולם. ר’ מאיר, לעומתו, סבר שמדובר בהוראה הלכתית בשאלה האם יש חיוב הלכתי לפייס את רבן שמעון בן גמליאל. כיון שמדובר בשאלה הלכתית מובהקת, הרי שדברי חלומות לא מעלים ולא מורידים.

נתארכו הדברים, ובס”ד נשלים את הדיון בעניין חלומות במאמר הבא.

תגובה אחת

  • מאת חיים ב.:

    בפתחי תשובה סי’ קצ סק”ז מביא תשובות המעוררים עוד פן מעניין בנוגע לחלומות – אשה שהרגישה שנפתח מקור דמה בשינה, ואינה יודעת האם זה קרה באמת או שמא היה זה רק חלום בלבד..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים