הלכות ומנהגים ראש השנה תשע”ו

רבני בית ההוראה
כ"ד אלול ה'תשע"ה

הרב שמואל ברוך גנוט

 צום ערב ראש השנה

 

א.      במדרש תנחומא נאמר שהמתענים בערב ראש השנה, מוחק הקב”ה שליש מעוונותיהם[1]. עוד אמרו חז”ל שכל העושה תשובה ביום אחד בשנה, נחשב כאילו שב בתשובה כל השנה[2] , ולכן נהגו להתענות בערב ראש השנה, שהוא היום האחרון בשנה[3] . אך לא צמים עד הלילה, כדי שלא להיכנס מעונים לראש השנה. ובפוסקים מצינו שיטות ומנהגים שונים עד מתי צמים. האם עד פלג המנחה (שעה ורבע קודם הלילה), ואחרי תפילת מנחה, או עד זמן “מנחה גדולה” (כחצי שעה לאחר חצות) ומתפלל מנחה קודם אכילתו, או עד חצות ותו לא, מבלי להתפלל מנחה קודם האכילה.

ב.       הצום נועד לגברים ונשים כאחד, מגיל בר/ בת מצוה[4] .

ג.        כשהצום יפריע לנו לשוב בתשובה וללמוד תורה היטב ביום זה, אין צורך לצום[5] . כמו כן ישנם הנוהגים לסיים מסכת או להשתתף בסיום מסכת, כפי הנהוג בערב פסח[6].

ד.       מנין לסליחות שהתחיל בערב ראש השנה קודם עלות השחר, אומר “נפילת אפיים” בסיום הסליחות, למרות שכבר עלה השחר[7]. אך אם התחילו לומר סליחות ביום, אין אומרים “נפילת אפים” בסליחות[8] .

ה.      שאלתי את מורי הגר”ח קניבסקי שליט”א האם אלו שעושים סיום מסכת בערב ראש השנה ואינם צמים כלל. מלבד זה שאינם צריכים לצום, האם מרוויחים הם גם את סגולת הצום, שכל המתענה מוחלין לו שליש מעוונותיהם. השיב לי מו”ר הגר”ח שליט”א: ‘אני עושה סיום מסכתות בערב ראש השנה’… [וידידי הרה”ג רבי יהושע גוטליב הסביר שבמדרש מובא שהיחידים מתענים וכולם מתכפרים, כך שאם ישנם המסיימים מסכת ואינם צמים, האחרים שצמים מכפרים עליהם]

התרת נדרים

ז.        מתירים נדרים בערב ראש השנה, לפי האמור בגמרא (נדרים כג, א) שהרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר:”כל נדרים שאני עתיד לידור בשנה זו יהיו בטלים”. השל”ה הקדוש מסביר שבהתרת נדרים של ערב ראש השנה ישנם שני חלקים. 1)התרת נדרי העבר. 2)מסירת מודעה לשנה הבאה, שהנדרים והשבועות שנידור יתבטלו מאליהם.

ח.      התרת נדרים כללית זו מועילה רק לנדרים שנשכחו. אך כשזוכר את נדריו, עליו להתירם לפי כל כללי התרת נדרים (בתוספת פירוט הנדר, פתח וחרטה)[9] .את התרת הנדרים לנדרים ספציפיים שזוכר אותם, צריך להתיר רק בפני תלמידי חכמים המבינים בהלכות נדרים, פתח וחרטה[10].

ט.      עוון נדרים ושבועות חמור הוא מאד מאד ועונשו רב, כמבואר בגמרא ובספרים.וראוי להזהיר את ההמון העם לבל לנדור ולהישבע (“אני נשבע לך” הוא ביטוי נפוץ במקומות רבים, והיא רעה חולה ועוון פלילי). שמעתי פעם ממו”ר הגר”ח קניבסקי שליט”א ש”נדרים זה משחק באש”. בהלכה ישנם כללים מתי נודרים ומתי לא ומי שאינו בקי בהלכה, שלא יידור כלל וכלל. ושוב: העונש על העובר על נדרים ושבועות הוא מיתת אשתו וילדיו הקטנים של אדם (כמובא במסכת שבת ונדרים).

י.        יעויין בספרי הפוסקים לאיזה דברים מועילה התרת נדרים כללית זו (של ערב ראש השנה ו”כל נדרי” בתחילת יום כיפור).

יא.    ישנם שנהגו להתיר גם את נדרי נשותיהם, כאשר האשה תמנה את בעלה לשלוחה ובסוף אמירת התרת הנדרים מוסיף שמתיר גם את נדרי אשתו ומוסר מודעה להבא גם בשבילה[11].

ונראה שכשהאשה יודעת שהיא לא תלך ל”כל נדרי” בליל יום כיפור (משום שעסוקה היא במצוה החשובה של הטיפול בילדיה), אזי ראוי שבעלה יתיר את נדריה כעת, בהתרת נדרים זו[12]. –ושוב:אם האשה רוצה שיתירו את נדריה, שתמנה את בעלה לשלוחה, (כי בלעדי זה הוא  אינו יכול להתיר את נדריה).

ההכנות לראש השנה

 

יב.     מכבסים את בגדינו ומסתפרים, כדי להראות שאנו בטוחים בחסד ה’, שיוציא לצדק משפטינו. אף אין ללבוש בגדים חשובים כבשאר יום –טוב, (ואפשר שהלובשים רק ביום –טוב את בגד ה”פראק”, שלא ילבישוהו בראש השנה, ולא כפי הנהוג במקומות מסוימים).

יג.      כתב ה”חיי אדם”:”ולא יסיח דעתו כל היום מתשובה”.

יד.     נוהגים לטבול במקוה משום טהרה ופרישות. ויש הטובלים שלוש פעמים[13]. ויטבול משעה לפני חצות ולא קודם לכן[14].

טו.    יש לתת צדקה בעין יפה בערב ראש השנה, ועדיף לתת צדקה קודם יום זה, כדי שהעניים יספיקו לקנות מזון לחג[15]. ונפסק בהלכה ש’עניי עירך קודמין’, ולכן מן הראוי לתמוך בעניי עירנו..

לילה ראשון של ראש השנה

טז.    יתפלל בכוונה גדולה[16].

יז.      כתב הקדוש האריז”ל שצריך לבכות בתפילות ר”ה ויוהכ”פ, ומי שאינו בוכה בימים אלו, היא הוראה שנשמתו אינה הגונה ושלמה[17]. אך לדעת הגר”א ז”ל אין בוכים בראש השנה, אך אם בכה אין להקפיד בכך. (וגם תלמידי הגר”א ז”ל לא נהגו כמותו בענין זה ובכו בתפילות ר”ה ויו”כ)[18].

יח.    ישנם נוהגים להתפלל מעט בקול בתפילות “שמונה עשרה”, כדי לעורר את הכוונה. אך לא להגביה את הקול יותר מידי, כדי שלא יפריע לסובבים[19]. ויש מפקפקים בדבר וסוברים שלא יגביה את הקול.

יט.     לאחר ערבית נוהגים לברך איש את רעהו בברכת “לשנה טובה תכתב ותחתם”[20]. להגר”א לא מברכים “ותחתם”, כיון שהחתימה לדידו היא ביום כיפור[21]. ויש מוסיפין “לאלתר לחיים טובים ולשלום”[22].

סעודת ליל ראשון של ר”ה

כ.       צריך להיזהר מאד שלא לכעוס ולהקפיד בראש השנה, שהוא הסימן לשנה כולה[23]. (ואם הילדים משתוללים ומרגיזים מאד, ניתן לפייסם בפרסים, או להענישם מבלי לכעוס…).

כא.   טובלים החלה בדבש. יש הנוהגים לטבלה רק בדבש ויש שטובלים אותה גם במלח ויש הטובלים אותה מצד אחד במלח ומצידה השני בדבש ויש הטובלים קודם בדבש ואח”כ במלח[24].

כב.   בבתים רבים נוהגים שהילדים המתוקים מכניסים את כרטיסי הברכה שלהם מתחת לחלות, כדי שאבא ואמא יתענגו בהם ויהנו מאיחולי שנה טובה, ולכאורה אין בעיה בקריאת הכרטיסי ברכה מדין ‘ גזירת שטרי הדיוטות’, כיון שיש בכך צורך מצוה לחינוך הילדים[25]

כג.    הגמרא (במסכת כריתות ובמסכת הוריות) מביאה רשימת מאכלים שראוי לאוכלם בראש השנה לסימן טוב (“קרא” ו”רוביא”, “כרתי”, סילקי ותמרי).הקדמונים הוסיפו אכילת תפוח בדבש, לשנה טובה ומתוקה וכן מאכלים שונים המרמזים לדברים טובים (כמו ריאה המרמזת לאור העיניים בתורה או גזר, שקרא “מעהרן” באידיש, הרומז על ריבוי וגזירת גזירות טובות). וכשאוכלים סימנים אלו ראוי לכוין לקיים מצות לשמוע בדברי חכמים, שאמרו לאכול (או לראות) סימנים אלו. לכל קהילה ומשפחה מנהגים משלה בנושא זה וגם באמירת ה”יהי רצון”, (יש אומרים “יהי רצון מלפני אבינו שבשמים”, או “ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו” ועוד). וצריך לדעת שכל המנהגים יסודם בהררי קודש וכמעט שאין מנהג שלא מוזכר בסופרים ובספרים.

כד.   יש המדקדקים שלא לאכול אגוזים, שאגוז בגימטריא חטא[26], ומפני שמרבים כיחה וניעה ומפריעים לתפילה. להגר”א ז”ל לא אוכלים ענבים, על פי תורת הסוד. ויש שאכלו ענבים בדוקא. וכל אחד יעשה כמנהגו.

יום שני: יום ראש השנה

 

כה.   נאמר בירושלמי שהישן ביום ראש השנה, מזלו ישן אף הוא[27]. ולכן נהגו רבים לקום קודם עלות השחר, כדי שלא לישון ביום זה[28]. אך אחר חצות מותר לישון. וביחוד ביום השני של ראש השנה. (ומו”ר הגר”ח קניבסקי מיקל בהירדמות או נימנום ארעי ליד הסטנדר או השולחן במהלך התפילה…)

כו.     בקהילות רבות לובשים “קיטל” בראש השנה[29], אך  הנשואים תוך שנתם הראשונה לא ילבשו “קיטל”[30]. אך יש הנוהגים ללבוש גם בשנה הראשונה.

כז.    נפסק בהלכה שאסור לאכול ולשתות, ואפילו לא לטעום קודם קיום מצות שופר, אך במקומות רבים נתפשט להקל בדבר מעט. אך חייבים להדגיש מפורשות שאסור לאכול יותר מכביצה (100 גרםלהחזון איש או57.6 גרםלר”ח נאה) פת או מזונות. ויעשו קידוש קודם האכילה. (ובנשים חלושות אפשר להקל בדבר יותר).

כח.   ישנם הנוהגים להקל לשתות תה וקפה. גם ללא קידוש, (אך בהלכה הפסוקה נפסק לא כך).

כט.   בשנותיו האחרונות של הגרש”ז אוירבך זצ”ל, שהתקשה להתפלל מוסף בלי לטעום דבר מה, נהג הוא ללכת לביתו אחרי “תקיעות דמיושב”, קידש וטעם, ושוב הלך למנין אחר כדי לשמוע שוב “תקיעות דמיושב” ולהתפלל איתם מוסף[31] . ויש הנוהגים לשמוע “תקיעות דמיושב” ולאחר מכן לצאת לחדר השני, לקדש ולאכול (בלי לדבר, כמובן) ולשוב לתפילת מוסף[32].

ל.       אלו שיצאו להפסקה בין שחרית למוסף, יטלו ידיים בשובם מההפסקה[33].

תקיעת שופר

 

לא.   מהתורה צריך אדם לתקוע תשע תקיעות. ורבנן, מחמת ספק בגדרי התרועות וטעמים נוספים, תקנו לתקוע שלושים תקיעות (-שלוש פעמים תשר”ת, שלוש פעמים תש”ת ושלוש פעמים תר”ת). תקיעות אלו נקראות “תקיעות דמיושב”, משום שמעיקר הדין יכול הציבור לשבת בהן. (רק שנהגו לעמוד גם בשעת תקיעות אלו).

לב.   חז”ל הצריכו לתקוע בשופר גם בסדר הברכות שבשמונה – עשרה של מוסף, על סדר “מלכויות”, “זכרונות” ו”שופרות”.והמנהג לתקוע בכל אחת משלוש סדרות אלו עוד עשר תקיעות (תשר”ת, תש”ת ותר”ת בכל סדר), שהן יחד שלושים תקיעות. תקיעות אלו נקראות “תקיעות דמעומד”, מפני שצריך לעמוד בהן ולא לשבת.

לג.    עוד נהגו (ואינו מצד הדין אלא ממנהג) לתקוע בסוף התפילה עוד ארבעים קולות, כדי להשלימן למאה תקיעות, [כנגד מאה הפעיות שפעתה אם סיסרא, כאשר אנו מדגישים את ההבדל שבין שרה אמנו שפעתה מאה פעיות לאחר עקידת יצחק ובין אם סיסרא שבכתה על בנה, שוחר המלחמה והריב][34]. יש התוקעים ארבעים תקיעות אלו בבת אחת ויש שמחלקים אותן לשתי סדרות של שלושים ועוד עשר.

לד.   אין לדבר סתם כך עד לאחר תקיעות אלה. (אך הנצרך לשרותים באמצע מוסף, יכול לברך “אשר יצר”).

נשים בתקיעת שופר

 

לה.   למרות שמעיקר הדין נשים פטורות מתקיעת שופר, מ”מ קבלו הן על עצמן לשמוע את התקיעות[35].

לו.     ילדים שהגיעו לחינוך חייבים במצות שופר. אך שלא הגיעו לחינוך, ראוי להמנע מלהביאם לבית הכנסת, כדי שלא ירעישו, או שישמרו עליהם בעזרת הנשים[36]. (וכדאי שבנות מתנדבות, שכבר שמעו תקיעת שופר, יתארגנו לשמור על הקטנים, כדי לאפשר לאימותיהן לשמוע קול שופר, והיא מצוה גדולה וזכות נהדרת ביום הדין).

לז.    נשים יכולות להסתפק בשמיעת שלושים הקולות שלפני תפילת המוסף. ואם רוצות, כדאי שתשמענה גם את שלושים הקולות שבתפילת מוסף[37].

השומעים

לח.   כולם צריכים לכוון לצאת ידי חובת הברכות והתקיעות.

אין לענות בברכות “ברוך הוא וברוך שמו” אלא רק “אמן”. ואם אמרו “ברוך הוא וברוך שמו” יצאו ידי חובה[38].

התוקע לאשה (הנוהגת כהרמ”א) והתוקע יצא כבר ידי חובתו, תברך האשה את הברכות[39] . התוקע לקטנים יברך הקטן, ואם אינו יודע לברך, יברך הגדול[40]. ובנות ספרד אינן מברכות כלל ברכה

לט.   כשאיחר לבוא וכבר ברכו את הברכות. אם לא התחילו עדיין לתקוע, יברך לעצמו בלחש. ואם החלו לתקוע, או שלא הספיק לברך, ימתין לברך עד שורת התקיעות שאחר כך ואז יברך[41]. ומי שאחר בביהכנ”ס בו תוקעים בשופר באמצע “שמונה עשרה” של לחש (כמנהג נוסח בני עדות המזרח ונוסח ספרד, ויסודם בהררי קודש ועל פי הסוד), יברך בתוך תפילת “שמונה עשרה” שלו לפני התקיעות על סדר “מלכויות”[42].

תשליך

מ.      ביום הראשון של ראש השנה הולכים לנהר או למקוה מים ל’תשליך’. והגר”א מוילנא לא הלך לתשליך בנהר[43]. וישנם קהילות ההולכות לתשליך בימים אחרים, כמו בעשרת ימי תשובה. ועלינו להיזהר לבל תהיה עירבוביה בשעת התשליך בין אנשים ונשים ויצא שכרו בהפסדו[44]. וישנה מעלה לומר תשליך ליד מקום מים עם דגים חיים, לסימן שלא ישלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים[45], וכן יש בזה ענינים על פי הסוד[46].

 

 

יום שני של ראש השנה

 

מא.  אסור להכין שום דבר ביום א’ של ראש השנה ליום השני, כולל מלאכות האסורות וכולל הכנת השולחן, הבאת מחזור לבית הכנסת, הדחת כלים וכו’. ויכינו הכל רק מצאת הכוכבים של ליל שני של ראש השנה.

מב.   מותר להסיר ביום טוב את שאריות השעוה שנטפו לתוך הפמוט והן מעכבות את הנחת הנר של היום השני בפמוט, וכן מותר להסיר את דיסקית הברזל המונחת בתוך כוסית הזכוכית ומפריעה להכניס את הנר החדש[47].

מג.    לאחר צאת הכוכבים (וישנן הנוהגות לפני הקידוש) מדליקה האשה נרות ומברכת עליהן. ועדיף שלא יברכו “שהחיינו” בשעת הדלקת הנרות, אלא תשמע “שהחיינו” בקידוש[48]. אם כי ישנם הנוהגים לברך “שהחיינו” בשעת הדלקת הנרות. אך בליל שני צריכה לברך “שהחיינו” ולכתחילה תלבש בגד חדש או שתניח לפניה פרי חדש[49]. ויש אומרים שאם מברכת “שהחיינו” על הפרי החדש, עליה להדליק נרות סמוך לקידוש, כדי שתוכל לטעום מהפרי לאחר הקידוש[50]. (וגם לא תדבר עד שתאכל את הפרי החדש)[51].

מד.   מניחים פרי חדש (שלא ברכו עליו עדיין “שהחיינו”) על השולחן ומביטים בו בשעת ברכת ה”שהחיינו” שבקידוש. ואם אין פרי או בגד חדש, אפשר גם כן לברך “שהחיינו[52].

מה.  יש הנוהגים לאכול את הפרי החדש מיד לאחר שתיית יין הקידוש, כדי להסמיך לאכילתו את ברכת ה”שהחיינו”[53]. אך רבים וטובים לא נוהגים כן, כיון שמצד הדין אפשר לברך “שהחיינו” רק על ראית הפרי[54].

מו.    טובלים את החלה בדבש.

מז.    רבים וטובים נוהגים לאכול את הסימנים שאוכלים בליל ראשון של ר”ה, כמובא בספרים, אך ה”בני יששכר” כתב שלא נוהגים כן כי אם בליל הראשון.

מח.

יהי רצון שהקב”ה יעניק לנו שנה טובה ומתוקה ברוחניות ובגשמיות!

 

 

 


[1]טור סי’ תקפ”א.

[2] חיי אדם.

[3] שו”ע תקפ”א ופוסקים רבים.

[4] עי’ שו”ע ומשנה ברורה תקפ”א.

[5] חיי אדם, קל”ח, א. וכעין זה במטה אפרים.

[6] מנהג הגרי”י קניבסקי זי”ע ומנהג בנו מרן הגר”ח שליט”א, המסיים בערב ראש השנה חצי מהש”ס.

[7] משנ”ב סקכ”ב.

[8] כן פרסמתי בעבר בקובץ ‘מבקשי תורה’ עפה”נ מטעמי הפוסקים. ונאמר לי אז שאכן בביהמ”ד של רבנו הגרי”ש אלישיב זצ”ל מתחילים לומר סליחות אחר עלות השחר וע”כ לא אומרים תחנון. ושו”מ שכ”כ הגרמ”מ קארפ מסברת עצמו.

[9] סידור דרך החיים ועוד ספרים.

[10] שו”ע יו”ד ר”א ס”ב.

[11] תשובות והנהגות ח”א של”ח. וכן ביביע אומר ח”ב או”ח ל’.

[12] כן נראה מדברי פוסקי זמנינו שכתבו שלא מתירים נדרים לנשים משום שסומכים על “כל נדרי”. ולפי”ז אם האשה לא תלך לביהכ”ס ב”כל נדרי”, נראה שבעלה יתיר כעת את נדריה.

[13] כלבו, רמ”א, סדר היום, של”ה, מטה משה בשם מהרי”ל, מטה אפרים.

[14] חיי אדם.

[15] מהרי”ל.

[16] חיי אדם.

[17] מטה אפרים תקפ”ב, מעשה רב.

[18] כן כתב לי הגר”ש דבלצקי שליט”א (במכתב בו פירט את הנהגות סבז”ק הגה”צ רבי אפרים שמואל לרנר זצ”ל).

[19] שו”ע ומשנ”ב ס”ס תקפ”ב.

[20] רמ”א סו”ס תקפ”ב ומג”א.

[21] כדעת התוס’ בר”ה יז, ב.

[22] עי’ בפוסקים ובביאור הגר”א.

[23] פוסקים רבים.

[24] כל המנהגים האלו מובאים בספרים.

[25] ראו בשו”ע ונו”כ סימן ש”ז ובס’ אורחות שבת בענינים דומים לזה, כמו קריאת הדף קשר של המחנכים/מחנכות, שמותר.

[26] ללא אות א’, שאינה נשמעת במילה זו.

[27] רמ”א ס”ס תקפ”ג.

[28] מטה אפרים.

[29] עיין מטה אפרים.

[30] שו”ת מהר”ם שיק, וכן שמעתי ממו”ר הגר”ח קניבסקי שליט”א (ועיין מש”כ בשו”ת דברי יציב).

[31] הליכות שלמה פי”ז י”ב, עי”ש פרטים נוספים.

[32] ואולי סוברים שאכילה זו היא לצורך התקיעות ולכן לא חשוב הפסק.

[33] שם.

[34] הלכות חג בחג (קארפ)  עמוד צב.

[35] מהרי”ל. וכן בשו”ת רעק”א השמטות לסימן א’. וכן המנהג.

[36] משנ”ב תקפ”ז סקט”ז.

[37] עי’ שו”ת רבבות אפרים ח”א שצ”ז ובהלכות חג בחג.

[38] משנ”ב קכ”ד סקכ”א, אלף המגן תקפ”ה ה’.

[39] משנ”ב תקפ”ט י”ב.

[40] הגר”ש דבלצקי שליט”א.

[41] קיצור הלכות מועדים ( להגר”ש דבלצקי).

[42] שם, וכן בספר משנת יעקב מהגר”י רוזנטל.

[43] ולענ”ד גם הנוהגים כהגר”א יכולים לומר תשליך בביתם, ליד אקווריום או מים בבית, כי  בשם הגר”א מובא שלא הלך ‘לתשליך על גב הנהר’ דייקא, אולי מצד חשש הערבוביא בין גברים ונשים שהביאוהו הפוסקים. ובמק”א כתבתי בס”ד ע”ז, והיו גדולים שהסכימו עימי והיו שלא.

[44] פוסקים. ועיין חיי אדם.

[45] משנה ברורה.

[46] בשו”ע הרב כתב: כי מים מורים על החסדים וגם דגים רומזים על עינא פקיחא.

[47][47] אורחות שבת פרק י רח בשם הגרש”ז אוירבך זצ”ל והגרי”ש אלישיב שליט”א. ולגבי הוצאת שיירי הפתילות, ראה שם בהערה רפו.

[48] משנ”ב רס”ג סקכ”ג. ועיין בן איש חי פרשת נח אות י’.

[49] משנה ברורה.

[50] מטה אפרים.

[51] ספרים. ועי’ מט”א שם.

[52] שו”ע. ולענין בגד חדש, היינו להנוהגים לברך “שהחיינו” על בגד חדש.

[53] בס’ הלכות חג בחג כתב שכן נראה מסתימת  דברי כל הפוסקים ושכך פסק הגרי”ש אלישיב שליט”א.

[54] מטה אפרים ופוסקים רבים.

יהי רצון שהקב”ה יגזור עלינו שנה טובה ומתוקה ברוחניות ובגשמיות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים