ספירת העומר – ממחרת השבת

בפרשת אמור – במצות קרבן העומר נאמר "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם – כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם – וקצרתם את קצירה – והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן – והניף את העומר לפני ה' לרצונכם – ממחרת השבת יניפנו הכהן" – ובהמשך הפרשה- …"וספרתם לכם ממחרת השבת – מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה".

את קרבן העומר מביאים ביום הראשון של חול המועד פסח שהוא – יום ט"ז בניסן.

מיוחד הוא התאריך שבו מביאים את קרבן העומר בזה – שאין מוצאים בכל ימות השנה הקרבת קרבנות מיוחדים יתר על הקרבנות הקבועים – אלא בשבת או ביום טוב ואילו הקרבנות המיוחדים לחול המועד אזי מביאים אותם בכל יום מימות חול המועד – שונה הוא קרבן העומר שמביאים אותו ביום ט"ז בניסן שהוא היום הראשון של חול המועד פסח ורק באותו היום.

מאידך התורה לא מזכירה בפירוש את התאריך של אותו יום שהוא ביום ששה עשר לחודש הראשון – אלא מזכירה רק שהקרבתו היא "ממחרת השבת" – ומבואר שהקרבתו קשורה בכך שט"ז ניסן הוא היום שממחרת יום טוב ראשון של פסח – ואילו לא היה יו"ט ראשון של פסח לא היה גם קרבן העומר וכך אומר ה"אבני נזר" – והדבר צריך ביאור.

במסכת מגילה ט"ז – "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" – אזל ואשכחיה דיתבין רבנן קמיה [דמרדכי] ומחויה להו הלכות קמיצה ומפרש רש"י – דורש בענינו של יום וששה עשר בניסן היה – הוא יום תנופת העומר – ובהמשך הגמ' אמר להו [המן] אתי מלא קומצא דסולתא דידכו ודחי י' אלפי ככרי דכספא דילי.

ובילקוט שמעוני מובא …לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך – ר' לוי אמר היא שעמדה להם בימי המן- מבואר שתחילת הישועה בנס פורים בתלית המן היתה בט"ז בניסן – וכן שישועה זו קשורה לקרבן העומר שמקריבים באותו היום.

המהר"ל ב"אור חדש" [עמוד קפ"ג]– על הפסוק "ויקח המן את הלבוש" מבאר את הקשר בין קרבן העומר והישועה בימי הפורים על פי דברי המדרש בענינו של קרבן העומר וז"ל.

…הנס הזה היה בזמן שלא היה ניסים ונפלאות בעולם – אלא עולם היה נהוג כמנהגו ולפיכך עמדה להם מצות העומר, כי העומר מביאים אל הקב"ה בשביל שהוא מנהג הטבע ואין הטבע מעצמו – אבל הוא ית' מנהיג הטבע.

וכך אמרו במדרש בויקרא רבה – אמור [כח-ב- ג] אמר רבי בנוהג שבעולם אדם לוקח ליטרא בשר מן השוק כמה יגיעות, כמה צער הוא מצער עד שיבשלה והבריות ישנים על מיטותיהם – והקב"ה משיב ומעלה עננים ומגדל צמחים ומדשן את הפירות ואין נותנים לו רק שכר העומר הה"ד "והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן".

אמר ר' פנחס – בנוהג שבעולם אדם מכבס כסותו בימות גשמים – כמה יגיעות יגע עד שלא נגבה והבריות ישנים על מיטותיהן והקב"ה מוציא מעט רוח ומנגב את הארץ.

הנה תראה כי מצות העומר בשביל שהוא יתברך מנהיג הטבע – משיב הרוח ומגדל צמחים ולפיכך הבאת העומר הוא מן השעורים דוקא כי הטבע הוא חמרי כאשר ידוע.

…ולדעת הכל היה המן נתלה ביום ט"ז שהוא יום הבאת העומר מטעם אשר אמרנו למעלה – כי יום זה שמביאים העומר שהשי"ת מנהיג את עולמו בטבע וכמנהגו של עולם כראוי להיות – ולכן היה שומר את ישראל אף כי באותו זמן לא היו ניסים ונפלאות שיהיה השי"ת מחדש להם ניסים ונפלאות שלא בטבע שלא כמנהגו של עולם – ולפיכך השם מיוחד בד' אותיות ונקרא בשם אדנות – כי שם הכתיבה ממנו הם ניסים ונפלאות בעולם – ושם אד' בו מנהיג עולם הטבע כמו האדון שהוא מושל ומנהג כסדר שלו – ולכן אצל שם אד' כתוב תמיד "אדון כל הארץ" שכך כתוב "מלפני אדון חולי ארץ", "ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ" כי השם הזה הוא שם אד' בו מנהיג הטבע…עכ"ל המהר"ל.

מבואר בדברי המהר"ל – שמדרגת "אדון הכל", "אדון כל הארץ" שהיא מדרגת שם אדנות שייכת בפרט לתאריך ט"ז ניסן – יום הבאת העומר שמורה על הנהגת השי"ת את הטבע – ובו ביום נתלה המן – כי מהלך המגילה הוא נס במהלך של הנהגת הטבע.

ויש עוד להוסיף ולבאר ונקדים דברי הגר"א – שיר השירים [א – י"ד] שכתב

… ותיכף כשנכנסו לארץ ישראל ירדה שכינה לארץ ממש מהאויר ונקרא אדון כל הארץ (הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם הירדן – יהושע א – י"ג) מבואר שמדרגת אדון כל הארץ התחדשה תיכף עם הכניסה לארץ ישראל.

לפי"ז יובן שיהושע תיקן את תפילת "עלינו לשבח לאדון הכל" בכיבוש יריחו – מיד עם כניסתם לארץ שאז נתחדשה מדרגת אדון הכל.

ובספר "רשימות לב" [דברים מהגר"י הוטנר זצ"ל – פסח תשל"ד – עמוד קכ"ב] מובא …ויום ט"ז ניסן דהוא יום הפרידה מהמן – והתחלת ישיבת הארץ וכדכתיב "ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת…", עכ"ל.

מבואר שאף שהכניסה לארץ ישראל היתה בי' ניסן – הפסוק מייחס את הביאה אל ארץ נושבת לתאריך הפרידה מהמן – שהוא ט"ז ניסן.

ועפ"י דברי הגר"א שמדרגת "אדון הכל" התחדשה עם הכניסה לארץ ישראל – אם כן עולה שהתאריך ט"ז ניסן הוא הזמן שבו התחדשה מדרגה זו.

ולפי כל האמור למעלה – יוצא שהיום שבו התחדשה מדרגת "אדון כל הארץ" בשנה שבה נכנסו לארץ ישראל היה ביום זה של ט"ז בניסן השייך בעצמותו למדרגה המיוחדת הזאת של גילוי שם אדנ'.

והנה בספר "מכתב מאליהו" ח"ב [בענין פורים] מבאר את דברי המהר"ל כך.

בתוך ההסתר של הטבע ישנם ב' אופנים של הסתר – ישנו ה"נסתר שבנסתר" שזה כולל את כל חוקי הבריאה הקבועים כמו שמש ירח וכוכבים – גשם וטל – פירות וצמחים וכו' וכו' אבל ישנו גם ה"נגלה שבנסתר"- בדוגמת הגילוי של פורים כאשר מאורעות הטבע מתנהלים בצירוף מתואם המגלה בתוך הטבע את הנהגת השי"ת.

בזכות קרבן העומר המגלה את יד ה' גם בתוך ה"נסתר שבנסתר" – בחוקי הטבע הקבועים של צמיחת השעורים וגדילתם – זכו לנס הפורים – לגילוי יד ה' ב"נגלה שבנסתר" – בתוך המאורעות הנראים כטבע – ועל כן נתלה המן בט"ז ניסן שהוא יום הקרבת העומר – ללמד אותנו שהנסתר שבנסתר והגלוי שבנסתר שוים הם כי שניהם נס גמור. עכ"ד

על פי דברי המהר"ל וה"מכתב מאליהו" – יובן הקשר שבין יו"ט ראשון של פסח – לבין היום של ט"ז ניסן הנקרא בתורה "ממחרת השבת".

ידועים הם דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא – …מן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה – שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד – אלא אם יעשה המצוה יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו – הכל בגזירת עליון כאשר הזכרתי כבר. עכ"ל.

מאחר והרמב"ן שם בכל אריכות דבריו מדבר על הניסים הגדולים של יציאת מצרים – יוצא מדבריו שהתכלית של הלימוד של הניסים הגדולים של יציאת מצרים ביו"ט ראשון של פסח הוא – כדי שמזה נכיר בניסים הנסתרים.

על פי זה יש לבאר שלכן – נצטוינו להקריב "ממחרת השבת" – ממחרת יו"ט ראשון של פסח את קרבן העומר – כדי לבטא את ההכרה בניסים הנסתרים של הנהגת הטבע – אותם למדנו מהניסים הנגלים של יציאת מצרים.

ומאחר ומהותו של יום ט"ז בניסן הוא הלימוד של הניסים הנסתרים – על כן התגלגל נס תלייתו של המן השייך למגילת אסתר ליום זה בדוקא, מפני שכל נס הפורים לא בא אלא לגלות את הנסים המסתתרים – בתוך לבוש הנהגת הטבע.

על פי זה יובן ענין נוסף שהתגלגל ליום זה – והוא האמור בפסוק [יהושע ה' יב] – "וישבות המן – ממחרת השבת".

מציאות ירידת המן היתה כולה נס – המעבר מאכילת המן לזריעה וקצירה הוא המעבר מתקופת הניסים הגלויים של דור המדבר – להנהגה הנסתרת בלבוש הטבע שבארץ ישראל – ועל כן המעבר הזה התרחש ממחרת השבת – ביום של המעבר מלימוד הניסים הגלויים של יציאת מצרים – ללימוד הניסים הנסתרים שבהנהגת הטבע.

על פי האמור יאירו לנו דברי החינוך במצוה רע"ב – מצות קרבן העומר.

…ונצטוינו בזה בשני של פסח ולא בראשון – כדי שלא נערב שמחה בשמחה – כי הראשון נכון לזכור הנס הגדול שהוציאנו ה' מעבדות לחרות עכ"ל.

לפי מה שהתבאר, עומק דבריו הוא – שאין לערב את שמחת היום הראשון בו אנו עוסקים בניסים הנגלים – עם שמחת היום השני שבו אנו עוסקים בניסים הנסתרים – שאל גילויים שייך קרבן העומר.

והנה במצות ספירת העומר נאמר "וספרתם לכם ממחרת השבת – מיום הביאכם את עומר התנופה – שבע שבתות תמימות תהיינה"

ומלשון הפסוק משמע שהקשר שבין מצות ספירת העומר לקרבן העומר איננו רק קשר מקרי בזה שהתאריך של תחילת הספירה חל בדיוק ביום שבו מביאים את קרבן העומר – אלא שבאמת יש קשר פנימי בין ספירת העומר ובין קרבן העומר.

וכך רואים גם מזה שנוסח הברכה על מצות ספירת העומר הוא היום כך וכך ימים לעומר – והדבר צריך ביאור – מה הקשר בין מצות ספירת העומר – ובין קרבן העומר?.

הבאנו לעיל את דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא – שמהניסים הגדולים אדם מכיר בניסים הנסתרים – הרמב"ן שם מסיים את דבריו שאופן ההנהגה של הניסים הנסתרים הוא – שבעשותו המצוה יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו.

והדברים מפורשים יותר בדברי הרמב"ן בתחילת פרשת וארא …כי לא תבוא על האדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עברה רק במעשה הנס – ואם יונח אדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו במעשיו דבר ולא יגרעו ממנו – אבל שכר כל התורה וענשה בעוה"ז הכל ניסים והם נסתרים – יחשב בהם לברואים שהוא מנהגו של עולם והם באדם עונש ושכר באמת. עכ"ל.

מבואר בדברי הרמב"ן שענין הניסים הנסתרים בהנהגת הטבע הוא ההנהגה של שכר ועונש שעצם מציאותה מוכיחה שהמאורעות העוברים על בני האדם – אינם טבע ומנהגו של עולם – אלא הנהגה מכוונת דהיינו נס.

והנה בפרשת וילך נאמר….ומצאוהו רעות רבות וצרות- ואמר ביום ההוא- הלא על כי אין אלקי בקרבי- מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא – על כל הרעה אשר עשה…

ובגמ' חולין קלט: אמרו – אסתר מן התורה מנין שנאמר "ואנכי הסתר אסתיר" וידועים דברי הגר"א בזה שפירוש שאלת הגמ' הוא היכן נרמז בתורה נס המגילה אשר גילה את השגחת השי"ת גם בתוך ההסתר ועל כך אמרו שנרמז בפסוק "ואנכי הסתר אסתיר" – היינו שיתגלה ה"אנכי" – בתוך ההסתר.

והנה מיד בפסוק שאחרי כן ממשיכה התורה "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת… למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. והיה כי תמצאנה אותו צרות רעות ורבות וענתה השירה הזו לפניו לעד"

לפניו לעד – מפרש רש"י – שהתריתי בו בתוכה על כל המוצאות אותו.

ומאחר ומפסוק זה נלמדת המצוה של כתיבת ס"ת מבואר כאן שתכלית הכתיבה של הס"ת היא – כדי, שכאשר תמצאנה אותו צרות ח"ו – יזכרו שמראש נאמר להם את אשר יקרה אותם אם יעזבו ח"ו את התורה – ואז יבינו שמקור הצרות הוא עזיבת התורה וישובו אל ה'.

ובהמשך הפרשה נאמר –"לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלקיכם – והיה שם בך לעד".

וברמב"ם סוף הלכות ס"ת – כל מי שיושב לפני ס"ת ישב בכובד ראש באימה ופחד – שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר "והיה שם בך לעד". עכ"ל.

ובפשוטו כונתו לענין זה – שהספר תורה הוא העד על ההנהגה של שכר ועונש – המתלבשת בהנהגת הטבע בניסים נסתרים. [ספר תורה ע"ה בגי' שכר ועונש]

לפי דברי הרמב"ן שהנהגת הנס הנסתר היא ההנהגה של שכר ועונש – אם כן יש לומר שהואיל והנהגה זו היא מתגלית על ידי התורה הקדושה – שבה נצטוינו על המצוות שעליהן נקבל שכר והוזהרנו מלעבור על מצותיה פן יבוא העונש – על כן נסמך הפסוק של "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" אל הפסוק הקודם של "ואנכי הסתר אסתיר" – מפני שהגילוי של השגחת השי"ת בתוך ההסתר הנלמדת מהפסוק של "ואנכי הסתר אסתיר" – היא על ידי התורה הקדושה המגלה את ההנהגה של שכר ועונש.

על פי זה יש לבאר את הקשר שבין קרבן העומר ובין מצות ספירת העומר.

ידועים הם דברי ספר החינוך במצוה רע"ג – שמצות ספירת העומר באה לבטא את הגעגועים שלנו ליום קבלת התורה …"להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו – כעבד ישאף צל".

ובהמשך דבריו שואל החינוך – ועונה, כעין דבריו במצות קרבן העומר -…ואם תשאל אם כן למה אנו מתחילין אותו ממחרת השבת ולא מיום ראשון? – התשובה, כי היום הראשון נתיחד כולו להזכרת הנס הגדול והוא יציאת מצרים שהוא אות ומופת בחידוש העולם ובהשגחת השי"ת על בני אדם – ואין לנו לערב בשמחתו ולהזכיר עוד שום דבר אחר – על כן נתקן החשבון מיום שני.

ונראה שגם כאן עומק דבריו הוא – שמצות ספירת העומר היא שייכת בפרט לקרבן העומר השייך לגילוי הנס הנסתר – ולא ליום הראשון השייך לגילוי הנס הנגלה.

"ממחרת השבת" בה אנו עוסקים בניסים הנגלים של יציאת מצרים – מקריבים את קרבן העומר המבטא את ההכרה בניסים הנסתרים שבנסתרים שהם חוקי הטבע הקבועים – ומתגעגעים ליום בו נקבל את התורה שהיא המגלה לנו על ידי המצוות שכרן וענשם – את הניסים הנסתרים של הנהגת השי"ת בעולם.

ולכן ספירת העומר שהיא השייכת לציפיה הזו כמו שביאר החינוך – מתחילה מיום הקרבת העומר – ומשום כך נוסח הספירה הוא – היום כך וכך ימים לעומר.