זיווגה של שבת מתן תורה עם כנסת ישראל

רבני בית ההוראה
כ"ו כסלו ה'תשע"ב

הרב חיים קלופפר שליט”א

א

כתב הטור סימן רצב: “ומה שתיקנו בשבת ג’ ענייני תפילות וביו”ט לא תיקנו אלא אחת, מפני שאלו שלוש תפילות כנגד שלוש שבתות, ”אתה קדשת” – כנגד שבת בראשית כמו שמוכיח מתוכו. ”ישמח משה” – כנגד שבת של מתן תורה דלכו”ע בשבת ניתנה תורה. ו”אתה אחד” – כנגד שבת של העתיד” עכ”ל.

והנה במהות הדבר יש להתבונן שהניחא גבי שבת בראשית מובן הוא תוכן הדבר, שכן בו שבת הקב”ה ממלאכה, אולם אין מובן מהו יחודיותה של שבת מתן תורה.

והנה במדרש בראשית רבה (פרשה יא, ח) אי’, “תני רשב”י אמרה שבת לפני הקב”ה רבש”ע לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג, אמר לה הקב”ה כנסת ישראל היא בן זוגך, וכיוון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב”ה: זכרו שאמרתי  לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך” ע”כ. ובדברי המדש הללו יש להבין שהלא נצטווינו על השבת עוד קודם מתן תורה, – במרה, ומדוע רק כשעמדו לפני הר סיני אמר הקב”ה זכרו שאמרתי לשבת כנסת ישראל ישראל יהא בן זוגך.

אלא שלבאר הדבר יש להקדים ולהתבונן מהו תוכן עניין זיווגם של הימים כלל.

ב

וביאור העניין נראה ע”פ דברי הגר”א בספר ”אבני אליהו” וזה לשונו: “בואי כלה, העניין של כלה ידוע, כמ”ש לכל נתת בן זוג, והיינו ביום ראשון ורביעי נברא בהם אור, יום שני וחמישי נברא בהם מים, יום שלישי ושישי נברא בהם ארץ, רק שבת לבד אין לה בן זוג כי אם ישראל, לכן הולכים לקראת כלה, וזהו סוד של שלוש תפילות דשבת” עכ”ל.

והמבואר בדבריו שענין הזיווג הוא חיבור שמוליד את תכליתו של הדבר, בריאת האור והחושך ביום הראשון שתכליתו יצירת המאורות שע”י מתרבה כבוד שמים, וכן בכל שאר הימים על זה הדרך. אולם יום השבת הלא מראש כל עצם ברייתו לא נברא אלא להיות תכלית מעשה שמים וארץ, שאם היה אדה”ר זהיר ב”לעובדה ולשומרה” עד כניסת השבת, היתה שבת בראשית נעשית יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים – לדבוק בו, להתענג וליהנות מזיו השכינה. אולם מכיוון שחטא אדם הראשון לא הגיעה השבת ליעודה ולתכליתה האמיתית.

ג

וזהו שאמרה לכולם יש בן זוג – והיינו שמגיעים לתכליתם, ולי אין בן זוג – היינו שלא הגעתי לתכליתי הנרצית. ועל זה השיבה הקב”ה – ”כנסת ישראל יהא בן זוגך”, שהרי באמת בשבת דמתן תורה הגיעה השבת לתכלית מעשה שמים וארץ כמבואר בגמרא שבת קמו, א שבשעה שעמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן, ואף בטלה מהם מיתה כדאיתא בגמרא עבודה זרה ה, א שנעשו כמלאכים שעומדים ונהנים מזיו השכינה ללא מיתה וגשמיות.

ונמצא שתולדת הזיווג של כלל ישראל עם התורה שניתנה בשבת היא היא שהביאה את השבת ליעודה – משום שסגולת השבת היא דביקות מושלמת בבורא ב”ה, ולזה הגיעו בשבת דמתן תורה. ולכן התורה ניתנה דווקא ביום זה – שזוהי סגולתו, ורק ביום זה יכלו להעפיל לדרגה זו של “אני אמרתי אלוהים אתם”.

ובכל שבת ושבת מתעוררת ומתנוצצת מחדש הארה זו, וממילא מבוארת היא מאוד כוונת הטור בגודל מעלתה של שבת שניתנה בו התורה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *