הרב משה יהודה טרנר שליט"א
א
בגמ' בכורות ו, ב מביאה שתי סברות לאסור את שתיית חלב הבהמה, והצריכה דרשה מיוחדת להתיר את שתייתו. א. יש לאסור את החלב – מכיוון שחלב נוצר מדם שמתהפך לחלב, וא"כ יש לאסור שתייתו כדין שתיית דם. ב. מדין "אבר מן החי".
ומסיקה הגמרא שבכל זאת חידשה התורה והתירה שתייתו שהרי כתוב "ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג, ח), "ואי לא דשרי, משתבח לן קרא במידי דלא חזי" ע"ש, והיינו שהקב"ה לא היה משבח את ארץ ישראל באזני בני ישראל בדבר שאסור להם ליהנות ממנו.
ויעוי"ש בשיטה מקובצת שהקשה מדוע הגמרא לא הביאה ראיה לכך שחלב מותר מן הכתוב בפרשת וירא כלפי מעשיו של אברהם אבינו בהכינו דברי המאכל למלאכים: "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם" וגו' (בראשית יח, ח), ובודאי לא האכילם איסור – שהרי ידוע שאברהם קיים את כל התורה כולה, ואסור להכשיל אפילו בן נח מדין "ולפני עיוור לא תתן מכשול".
ב
ומצינו שנאמרו בזה כמה תירוצים: א. השיטה מקובצת כותב בשם הר"י שאין ראיה מאברהם אבינו מכיון שהטעם לאסור חלב הוא מחמת שמקורו של החלב הוא דם הבהמה, ואם כן לבני נח – שהותרה להם שתיית הדם – לא נאסרה ג"כ שתיית החלב, על כן הגמרא הביאה מקור אחר להתיר את שתיית החלב אף לבני ישראל.
ב. בשו"ע יו"ד סימן פז, ט הביא בשם הרי"ף והרמב"ם וז"ל: חלב הנמצא בקיבה – אינו חלב, ומותר לבשל בו בשר ע"כ. ולפי"ז יש לומר שאין להוכיח היתר שתיית חלב מאברהם אבינו, כי אולי הוציא החלב הקיבה אחרי ששחט הבהמה, וא"כ שוב אין לנו מקור ממעשה אברהם אבינו להתיר שתיית חלב ישירות מהפרה.
(ולפי"ז יש ליישב ג"כ קושית המפרשים איך נתן להם אברהם אבינו לאכול בשר בחלב בסעודה אחת. ועי' במלבי"ם ובברכת פרץ על הפסוק הנ"ל בראשית יח, ח).
ג. האחרונים – הפלתי (סימן פא ס"ק ז), הפמ"ג (יו"ד שפד, יב), החת"ס (יו"ד סימן ע) ובשו"ת פרי יצחק (חלק א סימן כא) – כתבו ליישב, שמה שהגמ' כתבה "כי אבר מן החי הוא", אין הכונה לומר שחלב הוא אבר מחי, שאין זה לא אבר ולא בשר, אלא נחשב כציר היוצא מהחי, וקיי"ל בכל התורה ש"משקין היוצא מהם כמותן".
ברם איסור זה לא נאמר אלא רק לבני ישראל, אבל לבני נח לא נאסר להם אלא אבר או בשר מן החי בלבד. ולפי"ז אין ראיה מאברהם שנתן לפניהם חלב כי אין איסור לבן נח, והוצרכו להביא הפסוק "ארץ זבת חלב ודבש" כמקור היתר שתייתה. (ועי' במנחת חינוך מצוה תנב ס"ק טו).
