כשרות העופות – חלק א'

עוף טהור

בעוד שסימני בהמה טהורה נכתבו בתורה במפורש: "כל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשוסַעַת שֶׁסַע פְּרָסות מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אותָהּ תואכֵלוּ" [ויקרא יא]. הרי שהתורה לא כתבה את סימני העוף הטהור. התורה רק מונה את העופות הטמאים בשמותיהם.

הטמאים:

וכך נאמר בספר דברים: יא) כָּל צִפּור טְהרָה תּאכֵלוּ: (יב) וְזֶה אֲשֶׁר לא תאכְלוּ מֵהֶם הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה: (יג) וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ: (יד) וְאֵת כָּל ערֵב לְמִינו: (טו) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ: (טז) אֶת הַכּוס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת: (יז) וְהַקָּאָת וְאֶת הָרָחָמָה וְאֶת הַשָּׁלָךְ: (יח) וְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּף: (יט) וְכל שֶׁרֶץ הָעוף טָמֵא הוּא לָכֶם לא יֵאָכֵלוּ: (כ) כָּל עוף טָהור תּאכֵלוּ: [דברים יד] סך הכול מונה התורה עשרים וארבעה מיני עופות טמאים.

הטהורים:

כל עוף שאינו נמנה בתורה ברשימת הטמאים, טהור הוא ומותר באכילה. מדוע אין התורה מונה את שמות העופות הטהורים? נאמר על כך בתלמוד: כי לעופות טהורים אין מספר. "רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורים מרובין על הטמאים לפיכך מנה הכתוב בטמאים".  כפי שנאמר מספר פעמים בתלמוד "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" כלומר העדיפה התורה למנות את המעטים הטמאים בכדי שנזכור את שמותיהם, ולא לכתוב את אין סוף העופות הטהורים מחשש שלא נזכרם.

סימני המשנה:

על אף שהתורה אינה נותנת סימנים, אלא אך מונה את הטמאים בשמותיהם, ואלו שלא נמנו – טהורים הם, בכל זאת נתנה המשנה סימנים לעוף הטהור ולעוף הטמא. ארבעה סימנים לעוף הטהור: שאינו דורס, יש לו אצבע יתרה, יש לו זפק, וקורקבנו נקלף. רבי אליעזר בר צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו טמא. [מותחים לו חוט, אם חולק רגליו שתים לכאן ושתים לכאן – טמא, שלוש לכאן ואחת לכאן טהור [בבלי חולין ס"ה]]

כל עוף שיש לו ארבעה סימנים אלה הוא עוף טהור, וכל שחסר לו אחד מהם, טמא.

בתלמוד ניתנים סימנים נוספים לעופות טהורים וטמאים.

הגדרת התלמוד:

הגמרא במסכת חולין מדמה את העופות הטמאים לנשר. ואת העופות הטהורים ליונה. לתורים [יונים] שטהורים הם, יש אצבע יתרה, וזפק, וקורקבן נקלף, ואין דורסין ואוכלין. – כך כל עוף הדומה להם בסימנים ותכונות אלו- טהור.

ואילו לנשר שטמא הוא, אין אצבע יתרה, ואין זפק, ואין קורקבנו נקלף, ודורס ואוכל. – כך כל עוף אשר דומה לו בסימנים ותכונות אלו, – טמא גם הוא.

רבי שמעון בן אלעזר נותן סימן נוסף לעוף הטמא: שמנהגו לקלוט את האוכל בעודו באוויר וכל עוף הקולט [ואוכל] מן האוויר – טמא.

הלך הזרזיר אצל העורב:

דעה מעניינת מובאת בגמרא: עוף השוכן עם טמאים – טמא, השוכן עם טהורים – טהור. מדמה זאת הגמרא לדברי רבי אליעזר במסכת בבא קמא שאומר: לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו.

מסורת:

בשולחן ערוך [יו"ד פ"ב] נפסק: שאף עוף שיש לו את הסימנים המובאים לעי"ל אין לאכלו, לפי שאנו חוששין שמא הוא דורס. על כן צריך שבנוסף לסימנים, תהיה לנו מסורת שמסרו לנו אבותינו שהוא טהור. המסורת המקובלת כיום בכל ישראל, לאכול תרנגולת ואווז וברווז ביתי, ויונה.