ל”ג בעומר – תורה עם קניניה

רבני בית ההוראה
ד' אייר ה'תשע"א

בתחילת המאמר “ל”ג בעומר – ומידת הבטחון” – הובאו דברי ה”פרי חדש” שהשמחה של יום ל”ג בעומר היא – מפני שביום זה סמך רבי עקיבא את חמשת התלמידים החדשים.

והובא עוד מספר “עד הגל הזה” – שכן נמצא עוד בספר “משנת חסידים” ובדברי החיד”א – שביום ל”ג בעומר סמך רבי עקיבא את חמשת התלמידים החדשים.

נמצא ששמחת יום ל”ג בעומר היא – ההתחלה והשורש של התחדשות העברת תורתו של רבי עקיבא לתלמידיו.

במדרש קהלת רבה י”א מובא – שכאשר רבי עקיבא העמיד את התלמידים החדשים [אמנם מנו שם ז’ תלמידים חדשים – דלא כהגמ’ ביבמות שמנתה ה’ תלמידים] אמר להם – הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה – אתם לא תהיו כן – מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה.

מבואר בדברי המדרש שתורתם של התלמידים הראשונים – היתה חסרה את ההכנה של חלק מקניני התורה – החלק של המידות הטובות – ומבואר בספה”ק שעל כן מתו הכ”ד אלף תלמידים – בימים אלו שבין פסח לעצרת דוקא – מפני שאלו הימים שנועדו לעבודה זו של ההכנה לקבלת התורה – על ידי שקונים את קניניה – ועל כן נענשו אז אותם התלמידים שהיו חסרים את ההכנה הזו.

וביום ל”ג בעומר נסמכו התלמידים החדשים אשר תורתם היתה תורה שלמה – מפני שהיתה זו תורה עם הקנינים הקודמים לה.

ונמצא אם כן שיום ל”ג בעומר טומן בחובו שמחה – על תחילת היציאה לפועל של תורה שבעל פה בשלמותה – תורה עם קניניה.

והנה כתב מרן החזו”א באגרת בענין שקידת התורה – שהיא אינה תלויה במספר השעות אלא במסירת האישיות לעמלה ל תורה והמשיך שם וכתב, …העיקר לקנות את הקנינים שהתורה נקנית בהם – ונשמת כולם לסדר את המחשבות – על פי האמת הצפון כי כל מקרי האדם המה פקודות מכח מקיף את כל הנבראים הדוממים הצומחים והחיים וכל הכוחות של פלאות הטבע – אשר כח אחד המציאם ומקיימם ומחיה את כולם. עכ”ל.

מבואר בדברי החזו”א שנשמת קניני התורה כולם היא – סידור המחשבות על פי האמונה הברורה שהוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים.

דברי החזו”א יאירו לנו את לשון התפילה בברכת אהבת עולם, “בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים… כן תחננו ותלמדנו… ותן בליבנו בינה”. הבטחון בה’ שהוא הוא סידור המחשבות על פי האמונה, הוא נשמת הקניני תורה שעל ידם זוכים לתורה, על כן אנו מבקשים בעבור אבותינו שבטחו בך והשרישו בנו את הבטחון בה’, שנזכה על ידי כך לתורה, “להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד…” והסיום, “כי בשם קדשך הגדול הגבור והנורא בטחנו…”

ויאיר לנו לפי”ז שתחילת הלימוד עם התלמידים החדשים היתה ביום ל”ג בעומר השייך בפרט למידת הבטחון כמו שהתבאר במאמר ל”ג בעומר ומידת הבטחון, כי בה בהכרה שהכל בהכרזה מאתו ית’ נשמת כל הקניני תורה.

ועוד יובן בזה שימי הספירה – שהם ימי ההכנה לקבלת התורה מתחילים מיד אחרי יו”ט ראשון של פסח – שהוא היום של גילוי האמונה בחוש – אשר השגתה היא נשמת כל הקניני תורה שעל קניתם עלינו לעמול בימים שלאחריו.

בתחילת ספר “קל”ח פתחי חכמה” מגדיר הרמח”ל – מהו ענינה של חכמת האמת אותה גילה רשב”י.

חכמת האמת אינה אלא חכמה מראה אמיתות האמונה להבין כל מה שנברא או נעשה בעולם איך יוצא מן הרצון העליון – ואיך מתנהג הכל בדרך נכון מן האל האחד ב”ה שהוא המגלגל הכל להביאו אל השלמות הגמור באחרונה – ופרטות החכמה הזאת הוא רק ידיעת פרטות ההנהגה בכל חוקותיה ומסיבותיה. עכ”ל.

מבואר בדברי הרמח”ל שחכמת האמת תורתו של רשב”י היא המלמדת אותנו לסדר את המחשבות על פי האמונה.

אם נצרף את דברי מרן החזו”א – נמצא שבתורתו של רשב”י שהיה אחד מחמשת התלמידים החדשים נמצאת נשמת קניני התורה כולם בשלמותה – כי היא המסדרת את המחשבות על פי האמונה – ומלמדת להכיר איך כל הנבראים כולם פקודות הם ממנו ית’.

עוד כתב החזו”א בספר “אמונה ובטחון” [פ”ג סוף אות ט’] …התורה נקנית במ”ח קנינים – וכולם יציאה מגדר הטבע והרגל האישיות להכנס בדרכי השלמות – עד שלא תפריעהו טבעו את רוב מסירותו ועוצם שקידתו. עכ”ל.

מבואר בדברי החזו”א – שקניני התורה כולם, הם פרטים של ההתעלות מעל הטבע – אשר רק על ידה אפשר להתקרב אל התורה הקדושה.

רשב”י בבריחתו למערה יצא מהטבע בתכלית עד כדי כך שבצאתו ממנה אחרי י”ב שנה – לא הבין איך יכולים הבריות לעזוב חיי עולם ולעסוק בחיי שעה – אם כן יש לנו לימוד נוסף על השייכות המיוחדת של תורת רשב”י – לתורה שלמה בקניניה.

והנה רשב”י ברח למערה בגלל מלכות רומא אשר שרשה הוא עשו – ראשו של עשו נטמן במערת המכפלה – אבל לא גופו והדבר מורה שהיתה חכמתו מרובה ממעשיו – ועל כן אף שראשו היה ראוי להקבר יחד עם האבות הקדושים גופו לא היה ראוי לכך.

ומעתה יש לומר – שהבריחה של רשב”י אל המערה לא היתה רק בריחה של הגוף משלטון רומא – אלא גם בריחה רוחנית מטומאתה של רומא – הטומאה של חכמתו מרובה ממעשיו – חכמה אשר אין לה כלים אשר יכילו אותה בנפש האדם.

ובמסכת שבת לד: מבואר שאחרי שרשב”י יצא מהמערה אמר – הואיל ואתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא דכתיב “ויבא יעקב שלם” ואמר רב שלם בגופו – שלם בממונו – שלם בתורתו – ויחן את פני העיר אמר רב מטבע תיקן להם ושמואל אמר…ופירש רש”י אתקין מילתא – כדרך שעשה יעקב כשניצול מיד עשיו.

הטעם שרשב”י דימה עצמו ליעקב אבינו כאשר ניצול מעשו הוא – מפני שאף הוא ניצול מרומא שהיא מלכות עשו – הצלה בגוף והצלה בנפש.

[אולי לכן “שמעון” אותיות “ונשמע” – רמז על כך שתורתו של רשב”י היא חכמה שבאה אחרי ריבוי המעשה – ה”ונשמע” – שבא אחרי ה”נעשה”.]

על פי האמור יתכן לבאר טעם המנהג להדליק מדורת אש בל”ג בעומר.

בספר דרך ה’ בסיום הפרק המדבר על תלמוד תורה – מבאר הרמח”ל – שמשום כך מוצאים שיונתן בן עוזיאל זכה בעת לימודו למדרגה עליונה – שכל עוף הפורח עליו היה נשרף – מה שלא מוצאים באחרים שזכו לכך – מפני שכפי גודל הכנתו בקדושת וטהרת מעשיו – כך כח השראת השכינה בעת הלימוד.

ומאחר ובדברי התו”ס במסכת סוכה כח. בד”ה “כל עוף שהיה פורח עליו מיד היה נשרף” ביארו שמקור האש הזו בכך – שהדברים היו שמחים כנתינתן מסיני שנתנה תורה באש – שכענין זה מצינו במדרש בעובדא דרבי אליעזר ורבי יהושע שהיו מסובין בסעודה וליהטה האש סביבם – אם כן יוצא לפי דברי ה”דרך ה'” שהאש של הר סיני שזכו לה התנאים בעת לימודם תלויה בהכנה המוקדמת של קדושת המעשים.

מעתה יש לומר שהדלקת האש בל”ג בעומר רומזת לכך שביום זה החל הלימוד של רבי עקיבא עם תלמידיו החדשים באופן השלם של מעשיו מרובים מחכמתו – ומאחר ושלמות המעשים היא הסיבה לירידת האש של הר סיני בעת הלימוד – על כן כזכר לענין זה נהגו להדליק ביום זה מדורות אש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *