נפילת אפים ללא ספר תורה ומחוץ לבית הכנסת

הרב שמואל ברוך גנוט
כ"ב ניסן ה'תשע"א

תשובה: א] כ’ הרמ”א (קל”א, ב’): “י”א דאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וס”ת בתוכו, אבל בלא זה אומרים תחינה בלא כיסוי פנים, וכן נוהגים”. והט”ז כתב: ארון לאו דוקא אלא ס”ת לחוד. וכן הוא ברוקח המובא בב”י וז”ל: וסימן לדבר דכתיב במלחמת העי “ויפול על פניו לפני ארון ה'”, עכ”ל. וכ”פ המשנ”ב. והגר”מ שטרנבוך שליט”א (בתשוה”נ ח”ב ע”ט) הקשה דמהיכ”ת להט”ז לומר דה”ה בס”ת בלבד, והרי ברמ”א כ’ דבענין גם ארה”ק.

ונלענ”ד פשוט, דהנה  מקור הדין בב”י וז”ל: “וכ’ הרוקח, אין נופלים אלא לפני ס”ת. וסימן לדבר דכתיב במלחמת העי “ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה'”, ע”כ. ואני אומר: אם קבלה נקבל, ואם לדין יש תשובה”, עכ”ל הב”י. הרי לנו מקור הדין, דהרוקח הביא שצריך לנפול במקום ס”ת, ורק בתור “סימן לדבר” הביא הפסוק של ארון ה'”, וזהו מש”כ הט”ז: “וכן הוא ברוקח וכו’ וסימן לדבר וכו'”, והיינו דהט”ז דייק כמש”כ בס”ד, דהרוקח הביא הא דארה”ק רק כסימנא בעלמא, והעיקר הוא שצריך ס”ת, וא”ש. ואמנם הגר”א ז”ל בביאורו כתב: “י”א אומרים וכו’. כמש”כ ביהושע “ויפול על פניו לפני ארון ה'” ועי’ גמ’ דמגילה כ”ב ב’ עכ”ל. הרי לנו דהגר”א ז”ל ס”ל דהפסוק ביהושע אינו רק כסימן בעלמא, אלא זהו מקור הענין. וגם ציין למגילה כ”ב ב’, ששם מובא מקור נפ”א מהא דיהושוע וכ”נ מד’ המשנ”ב שכתב: וטעם משום דמצינו בקרא רמז שנפילה היא לפני ה’, וכדכתיב במלחמת העי ויפול וכו'”, עכ”ל. הרי שכ’ דהפסוק הלזה הוא מקור והרמז לענין, ולא כסימן לדבר בעלמא.

והנה הט”ז כ’ בהמשך דבריו: “וכ’ הב”י, ואני אומר אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה, עכ”ל. ולי נראה דהתשובה היא דהרי כ’ בפילגש בגבעה “ויבכו וישובו לפני ה'”, ה”נ נימא התם דבכייה ותשובה היא דוקא במקום שיש ס”ת ולא במקום אחר?! – אלא ודאי דאין למדין כן ממש”כ “לפני ה'”, הכא נמי כאן”, עכ”ל. וצ”ל לפיהנ”ל דהט”ז סבר ד”אם קבלה נקבל” היינו שהקבלה היא להיות במקום ס”ת והפסוק אינו אלא סימן לדבר בעלמא, ו”אם לדין” – היינו שאם פסוק זה גופא דיהושע הוא מקור הדין, אזי יש תשובה לזה מקור דפילגש בגבעה. דהא אם לא נפרש כן, ייקשה דמאי ראיה איכא מקרא דפילגש בגבעה, אחר שהט”ז עצמו ס”ל כנ”ל דקרא דיהושע הוא סימן לדבר בעלמא?! אלא כמש”כ השתא, ודו”ק.

ב] והשיירי כנה”ג (הגב”י ו’) כ’: “לא מיעט הרוקח אלא בבית שאין שם ס”ת, אבל בביהכנ”ס שיש שם ספרים לקרות, אפי’ אין שם ס”ת נופלים על פניהם”, וכ”כ העולת תמיד והמגן גיבורים. ואולם לדעת הא”ר  והדה”ח במקום שיש ספרים בלבד ללא ס”ת, אומרים המזמור בלא נפי”א, והמשנ”ב הביא לב’ הדעות. ובס’ אורחות רבנו (ח”א עמוד ס”ז) מעיד שמרן הקה”י זצ”ל נפל על אפיו בחדרו שהיה בו ספרים. ובס’ א”י להגרימ”ט ובקצוה”ש ועו”ס הביאו שמנהג ירושת”ו ליפול אפיים בכל מקום, משום שירושת”ו קדושתה קדושת עולם והרי היא כלפני ארון ה’. והגרשז”א ועוד רבים כ’ דהיינו רק בירושלים שבין החומות, אך לא בעיר החדשה. והם כנראה סברו שארון וס”ת לאו דוקא, והעיקר שיהיה מקום מרומם ונכבד טפי, ולזה מהני גם ארון ספרים וקדושת ירושלם. והגר”מ שטרנבוך העיר (שם) דאם במקום ספרים מהני לנפול, א”כ כ”ש שיפלו כשתפילין בראשם, שקדושתו גדולה.

ואולם לענ”ד לק”מ, דבענין “מקום לפני ה'”, וזה שמניח תפילין אינו מחשיבו לנמצא במקום אשר לפני ה’. ואולם באמת צ”ע אמאי עצם ההימצאות בביהכנ”ס, אשר קדושתה חמורה, לא חשיב כמקום לפני ה’, ואמאי צריכים שיהיו שם ספרים, וצ”ע. ואחד מבני החבורה תי’ דשאני ביהכנ”ס שאפשר לבטל את קדושתו ע”י מכירת ז’ טובי העיר.

ג] והרמ”א כ’ דה”ה דנפ”א בחצר ביהכנ”ס הפתוח לביהכנ”ס. והמג”א כ’ בשם הד”מ: “דהוי כלפני הארון. אבל אם ביהכנ”ס נעול, לא. ובביהכנ”ס של נשים (=עזרת נשים=) נופלין”, עכ”ל. וכ’ הלבו”ש: “כיון שיש שם חלונות אל הביהכנ”ס”. והט”ז כ’: “וחצר ביהכנ”ס, פירוש: שמתפלל בחצר שרואה הפתח ביהכנ”ס פתוח, כ”מ שם במהרי”ל”. וז”ל המשנ”ב: “וחצר ביהכנ”ס הפתוח-היינו דבעת שהתפלל בחצר הוי פתח ביהכנ”ס פתוח ונוכל לראות מאותו צד מקום הארון, הוי כמתפלל לפני הארון, משא”כ אם מתפלל בחצר בצדדים אחרים, כגון שפתח ביהכנ”ס במערב והעזרה נמשכת גם לצד דרום והוא מתפלל שם, דא”צ נפילת אפים”, עכ”ד.

והנה מקור דין זה הוא בד’ המהרי”ל (שו”ת החדשות סי’ ע”ב. ועי’ מנהגים עמוד תמ”ה), שכתב: “ונראה הטעם דלכך נעשית בתחילה, שיש בו פעמים מקצת הקהל בחוץ גרירי בתר ציבור לענין זה, דלחשבי’ במקום ארון, כמו שתי חבורות בשני בתים השמש מצרפן. וגדולה מזו התיר הרא”ש כשהש”ץ עומד על המפתן דמצרף ליה שבפנים ושבחוץ. ודבר קל הוא זה להיחשב במקום ארון. ועזרת נשים תוכיח דאפי’ פתח פתוח ליכא במקצת קהילות, אטו לא מחייבי בנפילת אפים? אלא הכל חשיב חד לענין זה ואפי’ חצר ביהכנ”ס. וכן מחשיב הרא”ש לכמה בתים במקום חתן לענין ז’ ברכות”, עכ”ל המהרי”ל. ומדבריו נראה דכל ההיתר דחצר ביהכנ”ס הוא דוקא בחצר שנועדה להיות כהמשך למנין המתקיים בביהכנ”ס עצמו, והקהל שבחוץ נגרר אחר הקהל שבתוך ביהכנ”ס ודמיא לצירוף ב’ חבורות בתפילה וז’ ברכות. אך בחצרות ביהכנ”ס וחדרי ה”שטיבלאך” ו”הַבַּיִת שֵׁנִי” שלנו (חוץ מעזרת נשים) שנועדו לצורך מנינים נוספים ולא לצורך צירוף מקצת המתפללים למנין המרכזי שבביהכנ”ס, בזה לכאו’ לא מהני שיראו את ארה”ק. ואמנם אם בחדרים אלו ישנם ספרים, אזי הסומכים על הדעה שנופלים אפים במקום ספרים, יכולים לנפול אפים, ואם לאו-לא יפלו אפים. [ויש המסבירים במהרי”ל שבשעה שהציבור מתפללים אזי אם עומד בחצר ביהכנ”ס, שנועדה למקום בו נגררים למנין שבביהכ”נ, גם א”צ לראות את ארה”ק].

לסיכום: א] השו”ע לא הזכיר כלל שצריך שיהיה ארון קודש או ס”ת בשעת נפילת אפיים, וכתב הברכי יוסף שהנוהגים כהשו”ע לא צריכים להקפיד בדבר: ב] לדעת הרמ”א נופלים אפים במקום ארה”ק וס”ת, וכ’ הט”ז דה”ה ס”ת בלי ארה”ק (וה”ה כשהארון קוד’ ריק מס”ת ומביאים הס”ת רק בימי הקריאה-הגרשז”א). ג] כשחצר ביהכנ”ס או חדרי ביהכנ”ס נועדו למקום בו מתפללים מקצת הקהל שבמנין שבביהכנ”ס, ורואים הם את ארה”ק דרך החלונות או הדלת, יכולים לנפול אפים. [ויתכן שבשעה שהציבור מתפללים בביהכנ”ס כעת, אזי אם נמצא בחצר ביהכ”נ הנגררת לביהכ”נ, א”צ לראות כלל את ארה”ק]. אך כשחדרים אלו נועדו למנינים משל עצמם ואין בהם ארה”ק או ס”ת, לא יפול אפים, ויאמרו את המזמור דנפ”א כסדר התפילה ובלי ליפול אפים. ד] המשנ”ב מביא מחלוקת האם נופלים אפים בחדר שיש בו ספרים, ויש שהקלו בדבר ונפלו אפים גם כה”ג.

ד. נפילת אפיים כשחלק ממתפללי המנין שבחוץ רואים את ארה”ק. ה. הרואה בעמידה אך לא בישיבה. ו. המתפלל בביתו ורואה את ארון הקודש. ז. הערות תלמידי החכמים.

ד] יש לדון כשחלק ממתפללי חדרי ביהכנ”ס או חצר ביהכנ”ס החיצונה רואים דרך הפתח או החלונות את ארון הקודש שבתוך ביהכנ”ס, וחלקם עומדים במקום שא”א לראותו, האם כולם יכולים ליפול על פניהם, כיון שחלקם נמצאים במקום בו ניתן לראות את ארון הקודש, או שלא, ורק אלו שיכולים לראות נופלים.

והנה לעיל הבאנו את דברי המהרי”ל שחדרי וחצר ביהכנ”ס, בהם מתפללים מעט הציבור שבתוך ביהכנ”ס, נספחים הם לביהכנ”ס עצמו, ולפי”ז שפיר י”ל שכיון שחדר זה נספח לביהכנ”ס משום מיעוט הציבור שמתפללים בו עם היכל ביהכנ”ס וגם רואים בו בעקרון את ארה”ק, ע”כ כולם יכולים ליפול בו אפיים, כיון שהוא “מקום לפני ארון ה'”. ואולם עדיין יש לדון בדבר, וגם מו”ר מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א (ששאלתיו כעת חיה על הנ”ל) חכך בדבר ולא הכריע לדינא.

ה] הדעת תורה להמהרש”ם (סי’ קל”א) כ’ על ד’ המג”א שכתב שאם ביהכנ”ס נעול, לא נופלים אפיים, דאם הדלת סתומה היינו מוגף ולא נעול, ג”כ כנעול דמי. ואם תלוי וילון לפני הפתח, המסתיר את ארה”ק מהרואים, כפתוח דמי, כבזבחים נ”ה ב’: וילון מאי, אמר ר”ז הוא עצמו אינו נעשה אלא כפתח פתוח, ועי”ש ברש”י דכיון דלצניעותא בעלמא עביד לא חשיב כנעול, וה”נ בזה. והסתפק הדע”ת במקום שהחלונות נמצאים למעלה מקומת איש, מהא’ זבחים קי”ח א’-ב’ רואה שאמרו לא רואה כולו אלא רואה מקצתו. בעי ר”פ עומד ורואה יושב ואינו רואה מאי וכו’, עכ”ד הדעת תורה.

ודבריו אינם ברורים לי בעניותי, דהנה לענין וילון הביא ד’ הגמ’ בזבחים נ”ה ב’, שם נאמר: “שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולין, שנאמר “ושחטו פתח אהל מועד”, בזמן שפתח ההיכל פתוח ולא בזמן שהוא נעול, וע”ז אמרינן דפתח שתלוי עליו וילון לצניעותא נחשב לפתח פתוח, שסבר המהרש”ם לדמותו להלכה שם שצריך “פֶּתַּח”, ובמקום וילון נחשב לפתח, ומנגד הביא, לגבי מקום שרואים את ארה”ק רק מהחלונות הגבוהים, הביא את הסוגיה בזבחים קי”ח ב’, שם מדובר בהלכות אכילת קדשים קלים ומע”ש במשכן שילה דהוא בכל הרואה, ובזה י”ל דבעי’ לראות בפועל ול”מ זה שהפתח נחשב לפתוח, ולכאו’ ב’ הלכות וענינים שונים המה, וצ”ע.

הערות תלמידי החכמים

ו] הרואה מביתו את ארון הקודש: הנה לעיל כתבתי שמד’ המהרי”ל מוכח שהמתפלל בחדר צדדי שאינו נחשב לחדר הנספח למנין שבביהכנ”ס בו מצוי ארון הקודש והס”ת, שאינו נופל על אפיו. והראני ידידי הרה”ג רבי ישי שנדרופי שליט”א מציאה נפלאה, שהגרעק”א מציין לה בהגהותיו לשו”ע בסי’ קכ”א, שבשו”ת בית יהודה (למהר”י עייש זצ”ל) כתב שהרואה את חלונות ביהכנ”ס יכול ליפול אפיים, ואפי’ כשנמצא בביתו, עי”ש. וידידי הרה”ג רבי משה יחיאל דדון שליט”א העיר דאפשר דזהו דוקא בהמתפלל בביתו וכדו’, אך המתפלל במנין אחר, שאין בו ארה”ק, לא מהני שרואה את חלונות ביהכנ”ס בו יש ארון הקודש, כיון שתפילה במקום ומנין אחר הוי כסתירה למנין ביהכנ”ס, ודו”ק.

ז] לעיל הבאנו ד’ המהרי”ל שמשמע מדבריו שנופלים אפיים בחדרי וחצר ביהכנ”ס, כיון ששם מתפללים מקצת הציבור שבתוך ביהכנ”ס ונחשב למקום הטפל למנין ביהכנ”ס וע”כ הסקנו שבחדרי “שטיבלאך” ו”בית שני” שאינם טפלים למנין שבביהכנ”ס ואין שם ארה”ק וס”ת, לא נופלים אפיים. והראני ידידי הרה”ג רבי דוד גרוסברד שליט”א ראיה דדומה לזה מצינו ברפ”ג דמגילה שמותר למכור רחובה של עיר אף שמתפללים שם בדרך ארעי וחצרות ובתים שמתפללים שם בדרך עראי אין בהם קדושה ודינם כרחובה של עיר. וכ”פ הר”מ והטושו”ע קנ”ו א’. ובשו”ת מהרי”ט ח”ב סי’ ד’ (והו”ד במשנ”ב שם) כ’ שעזרות שלנו לא עדיפי מבתים וחצרות, שאין מתפללין בהם אלא כשהם נדחקים ומ”מ אפ”ל שהואיל ומתפללים שם תדיר כל זמן שהם נדחקים, אע”פ שהוא אקראי לגבי זה המתפלל, המקום נעשה קבע לעצלנים, עכ”ד. והיינו שעזרותיהם וחצרותיהם נועדו למיעוט המתפללים ולמאחרים של המנין שבביהכנ”ס, ולכן דינם כביהכנ”ס, אך בחדרי מניינים בהם מתפללים כמנין נפרד ולא מתפללים בו מאחרי המנין שבביהכנ”ס אי”ז נחשב כחלק מביהכנ”ס ואינו קדוש.

ח] והרה”ג רבי יוסף היימן שליט”א העיר דהנה המעיין בד’ המהרי”ל בשו”ת, שם איירי בדין חצר ביהכנ”ס בו מתפללים מקצת קהל ביהכנ”ס, לא הזכיר כלל שצריך שיראו את ארה”ק, כיון שכשחדרי וחצר ביהכנ”ס נחשבים לחדר אחד א”צ שיראו את ארה”ק בחדר השני, דנחשב להמשך ביהכנ”ס. ואולם במנהגי מהרי”ל (הלכות תפילה י”ב) כ’ שהמתפלל בחצר ביהכנ”ס, אזי כשפתח ביהכנ”ס פתוח, נופל אפיים. והיינו, כך סובר הר”י היימן שליט”א, בשו”ת מהרי”ל איירי באופן שמתפללי חצר ביהכנ”ס מתפללים יחד עם המנין שבביהכנ”ס, וע”כ א”צ כלל שיראו את ארה”ק והס”ת. ואולם במנהגי מהרי”ל איירי כשמתפלל בחצר ביהכנ”ס בלא שיש מנין בביהכנ”ס כעת, וע”כ צריך לראות את ארה”ק. והא דכ’ הרמ”א בר”ס קל”א שיכול לומר תחנון בלא ארה”ק בשעה שהציבור מתפללין ואפי’ יחיד הנמצא בביתו, וחזי’ דלא כמהרי”ל שכ’ דבשעה שהציבור מתפללין יכול לומר תחנון דוקא בחצר ביהכנ”ס הנטפל לביהכנ”ס, אולי י”ל דאכן בזה המהרי”ל פליג, והרמ”א לא קיבל דעתו בזה. ויל”פ בכל זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *