הכנה לשבת
מצוה בו יותר מבשלוחו
כט. שנו חכמים שאע"פ שאין לאדם לזלזל בעצמו בפרט אם היה תלמיד חכם, אולם לכבוד שבת יש להכין ולעשות צרכי השבת בגופו, שאין זה זלזול בו, אלא כבודו.
ל. וראי לאדם להיות זריז בהכנות אלו ויעשה אותם בשמחה וחיבה יתירה (וכתב בספר חסידים סי' קסט רמז לכך שההכנות לשבת נלמדות מהפסוק 'והיה ביום השישי והכינו' ואין והיה אלא לשון שמחה).
לא. כתב האריז"ל שהזיעה שאדם מזיע לצרכי שבת, מוחק מעוונותיו כמו דמעות. ובשם תלמידי האריז"ל כתבו שבזכות זה הקב"ה יכבדו בגן עדן ויגמול עמו חסד בלא קצב לעולם, ואף בעוה"ז כתב היעב"ץ בסידורו שיזכה לשפע ברכה.
לב. יש לטעום מהמאכלים של שבת קודם לכן ורמז רמזו על כך 'טועמיה חיים זכו' ועיקר הטעימה לראות שאינם חסרים טעם ותבלין, אך יזהר שלא למלאות כרסו מהם, אלא יכנס לשבת כשהוא תאב. [וכפי שיתבאר בהמשך בעז"ה מדיני סעודה בערב שבת
זהירים לשומרו
לג. אין לאדם לצאת מביתו בערב שבת, מחוץ לעיר למקום רחוק אלא אם כן ברור לו שיוכל לשבות מבעוד יום.
לד. כמובן שיש להיזהר מלצאת לטיולים וכדו' ביום שישי, בפרט בימי שישי הקצרים, אלא אם כן יוצאים למקום קרוב, ואף זאת אין זה מכבוד השבת.
לה. אדם שתכנן את יציאתו שיוכל לשבות במקום אחר מבעוד יום, וקרתה תקלה כגון שהושבת הרכב בו נסע, פקק תנועה, וכיו"ב, וכבר קרוב לשבת, יש להשתדל, ואף להוציא על כך ממון מעבר ליכולתו כדי לשמור את השבת, ושבת לווה ופורעת.
לו. אם אין אפשרות להגיע אלא ברגל, והוא מקום רחוק מן הישוב, ולא שייך לשבות במקום בו ארעה התקלה, התירו חכמים לקחת את מטלטליו אפילו יש ביניהם מוקצה, ואף שבאותו מקום אין עירוב המתיר לטלטל בזמן רגיל להגיע עמם למקום ישוב קרוב שיוכל לשבות בו.
לז. אך יש להזהר בכך לפי הכללים הבאים:
לח. אם יש עמו גוי, יתן לגוי את מטלטליו וילכו עד למקום הישוב הקרוב.
לט. אם אין עמו גוי, ויש עמו קטן, המסוגל לטלטל, יתנו לקטן, אפילו בנו, ואם חושש שלא יוכל לטלטל אותם לאחר כניסת השבת, יתחיל הוא לטלטל עד סמוך לשקיעת החמה ואז יתנו לקטן.
מ. אם אין עמו קטן שיוכל לטלטל את חפציו, אם הינם שני בני אדם יעבירו מאחד לחבירו פחות פחות מד"א [כל שלש פסיעות בינוניות יחליפו את החפצים]
מא. כשאין שם שני בני אדם שיוכלו לעזור בסחיבת החפצים, והכלים נמצאים בדבר המתגלגל, כגון עגלה או מזודה על גלגלים, יניח הכל עליהם, בעודם במכונית, ויתחיל לסוחבם בגלגליהם, בעודם במכונית, ולא יעצור כשינוחו ע"ג הקרקע, (ויעשה זאת קודם שקיעת החמה), ויזהר שלא לעמוד באמצע הדרך עד שיגיע למקום הישוב הקרוב, [אמנם דעת תוס' שהמעביר חבית מגולגלת ד"א ברה"ר עובר על איסור הוצאה, יש לסמוך כאן ע"ד הכל בו שהובא בפוסקים שאין בזה משום מעביר ד"א, וכיון שהתחיל בהוצאה מבעו"י ולא נח אין בזה משום מעביר ד"א ובפרט שיש לסמוך שאין בזה רה"ר דאורייתא, והפוסקים שכתבו לטלטל פחות פחות מד"א דברו באופן שחייב להניח החפץ בדרך].
מב. באופן שלוקח חפצים בידים, יש לו ללכת פחות פחות מד"א.
