בורר בהוצאת מלפפון מהמים בשבת / ניגוב השיער בשבת

שאלה:

האם אני יכול לשים ספריי באוזן שהרופא נתן לי כדי לרכך את השעווה,
שגורם לי לפקק באוזן,
ולאחר 10 יום אני הולך אליו והוא מנקה את השעווה,
ומסיר את הפקק באוזן.
האם זה נחשב רפואה וכו'.
זה ספריי כזה ששמים באוזן.

וגם.
האם מותר לי לשפוך את המים מהשימורי חמוצים בשבת כדי להשאיר רק את החמוצים,
האם יש הבדל אם אוכל גם באותו זמן חלק מהמלפפונים או לא,
האם זה בורר.

וגם.

האם מותר לי לקחת מתוך סיר,
שיש בו רק תפו"א וביצים ומים,
להוציא את התפוא עם מזלג,
כדי שלא ייצא נוזל,
וגם את הביצה עם מזלג שלא ייצא עם המים.

וגם.
האם מותר לנגב הזקן בחוזקה ממים או שזה סוחט.

תשובה:

שלום וברכה

1. זה בהחלט נחשב רפואה, אם נחוץ הרצף, התירו כידוע לקיחת תרופה בשבת באופן שלולי הרצף יגרם נזק, אבל אם אפשר לשים לפני שבת ומיד לאחריה ואני מניח שכך, אזי אין לשים בשבת.

2. מלפפון חמוץ בתוך מים ניכר מאוד ואינו תערובת, ומותר לשפוך את המים, ראה ארחות שבת פרק ג סעי' כה, לגבי זיתים יש להחמיר מחמת שהם קטנים ונראים מעורבים יותר.

3. כאמור זו לא תערובת, אבל בכלל לקיחה במזלג היא אוכל מתוך פסולת, ואם זה לשימוש מידי זה מותר גם בזיתים.

4. אין לנגב את הזקן בחוזקה אלא להניח עליו מגבת בעדינות. בבן איש חי (שנה שניה, פקודי, סעיף ח) כתב: "השער אין בסחיטתו איסור מן התורה, מפני שהשער קשה ואינו בולע מים בתוכו, אך סחיטת שער אסורה מדברי סופרים. והטובל בשבת, בין איש בין אשה, לא יסחטו השערות שלהם, אלא יביאו מטפחת גדולה המיוחדת לניגוב, ויתנגבו בה ויקנחו בה פניהם וראשם, ואף על גב דעל ידי הקינוח נסחט השער, הוי סחיטה כלאחר יד, וכיון דסחיטת שער דרבנן התירו בכהאי גוונא דאי אפשר, משום דהוי כלאחר יד והמים הנסחטין הולכין לאיבוד. ועם כל זה לא יקנח בכח אלא בנחת לאט לאט, עד שיבלעו המים שבשער המטפחת. ויש חסידים שאין מקנחים שערות הזקן, אלא מנפצים אותו בידם ויניחו שתתנגב הלחלוחית מאליה".