שאלה:
בס"ד
שלום כבוד הרב.
אני משתדלת כבר שנים שלא לדבר לשון הרע, מה גם שברוך השם עם העומס ביום יום בקושי נפגשת עם חברות חוץ מקצת בשבתות ואז גם, משתדלת לדבר על נושאים מחיי היום יום שאין איתם בעיה במובן הזה.
כבר הרבה שנים אני סוחבת דברים שקשורים להורים של בעלי, והדברים האלו הגיעו לאיזשהו שיא לא מזמן, לא נעים אבל פשוט היה מתבקש לאור ההתנהגות שלהם לאורך השנים. ואני בתוכי צברתי וצברתי ומעולם לא הוצאתי את "הכביסה המלוכלכת" החוצה אפילו שהרגשתי ממש צורך לפרוק ולא רק עם בעלי כי בכל זאת מדובר בהוריו. אתמול הלכתי לשיעור עם חברה אחרי זמן רב שלא עשיתי זאת והנושא עלה ביוזמתי ומצאתי את עצמי פורקת ופורקת ומוציאה עליהם הכל! פשוט סיפרתי וסיפרתי והוצאתי את כל הזעם הכי אמיתי שיש מה שקשה לי לעשות עם בעלי. באותו רגע זה הרגיש נכון שחיכיתי כבר לרגע שאעשה זאת עם מישהו אבל מהרגע שחזרתי הביתה עד עתה אני מסתובבת עם מועקה, שלא הייתי צריכה להוציא הכל ואולי קצת הגזמתי ומה בעלי היה חושב אם היה שומע מה שאמרתי ופשוט מרגישה רע עם עצמי ממש. האם לא הייתי צריכה לנהוג כך? מה לעשות כדי להרגיש טוב יותר? אני תוהה גם מה החברה חושבת עלי עכשיו שדיברתי כך על הוריו, בקיצור ממש מרגישה שלא השגתי כלום על אף שהיה לי כבר קשה לשאת את זה בבטן ואפילו עם הוריי השתדלתי להמנע מלדבר על זה. אשמח להתייחסותך, תודה ויום טוב
תשובה:
לפרוק קושי יכול להחשב במקרים שונים כלשון הרע לתועלת שהוא מותר. אלא שכמובן רק כשלא מגזימים וכו'… נראה שכאן זה היה מופרז קצת.
חשוב מאוד לטפל בעצם הענין ולבדוק איך אפשר לשנות את אופי הקשר ביניכם, כדאי להתייעץ עם רב חכם על כך.
בשורות טובות.
מקורות:
בספר חשוקי חמד (מר' יצחק זילברשטיין שליט"א) ע"ז לט. כתב: מטי משמיה [הביאו בשם] דהחזון איש דיש מקרים שיכול לומר לה"ר לאשתו משום שאשתו כגופו כאשר אין כוונתו להרבות שנאה אלא לפרוק את אשר לבו כאשר ברור לו שאשתו לא תספר את הלה"ר לאחרים. ויעוין גם בח"ח הלכות לשון הרע כלל י מקור מים חיים ס"ק יד.
אמנם בספר חפץ חיים – הלכות אסורי לשון הרע – כלל ח
דַּע, דְּאֵין שׁוּם חִלּוּק בְּאִסּוּר הַסִּפּוּר, בֵּין אִם הוּא מְסַפֵּר לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, קְרוֹבָיו אוֹ רְחוֹקָיו אוֹ לְאִשְׁתּוֹ, אִם לֹא שֶׁהוּא דָּבָר, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעָהּ מִפְּנֵי הַתּוֹעֶלֶת, שֶׁתִּהְיֶה מִזֶּה עַל לְהַבָּא, כְּגוֹן, שֶׁהִיא מַקֶּפֶת לַאֲנָשִׁים רָעִים, שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה אַחַר כָּךְ לְהוֹצִיא מֵהֶם, עַל כֵּן הוּא מְסַפֵּר לָּהּ אֶת טִבְעָם הָרַע וּמַזְהִירָהּ, שֶׁלֹּא לְהַקִּיף לָהֶם.
הרי שההיתר הוא רק לתועלת, אלא שפורקן צער כנראה הוא גם תועלת.
