בס"ד
כיצד הופכים ברכה לקללה? כיצד מתמודדים עם גזירת שמים? אם יש שלום ואחנו לא מכירים חרב, כיצד יש אויבים? הפרשה מבטיחה שאם תשאלו כיצד נתפרנס בשנת השמיטה יהיה יבול פי 3 בשנה השישית, מה יקרה אם לא נשאל? ומה עדיף? האם אפשר לבטל גזירה שיש בה שבועה? האם יש דרך לשנות גזירות? מדוע לעיתים נדמה לנו שלמרות שאנחנו בסדר, הכל הולך איתנו לא בסדר? יש רגעים בחיים שבהם נדמה שכל השערים נסגרו, הגורל נחרץ, האם יש מה לעשות? אדם יושב מול בדיקת רופא, שומע מילה קשה, האם יש תקוה? הדלת בעובדה או במשפחה נטרקת בפניך? האם יש מה לעשות? האם נגזר עליי? האם אין דרך לשנות את מה שכבר 'נכתב בשמים'? האם יש רגעים שכבר מאוחר מדי? או שלעולם לא מאוחר מדי? מה יש בצדקה, שפועלת ניסים מעבר לטבע? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.
כיצד הופכים קללה לברכה? כיצד מתמודדים עם גזירות שמים?
פרשת השבוע בהר בחוקתי עוסקת בדרכים לקבל את השפע והברכה, ולהבדיל כיצד להמנע מאסונות צרות וקללות. פרשת בחוקתי הדברים נאמרו בצורה הכי ברורה ומפורשת, אם נשמור תורה ומצוות ונעסוק בתורה נזכה לשפע המפורט בפסוקי הברכות, ואם חלילה נסטה מדרך התורה, ולא נעסוק בתורה, חלילה יחולו הקללות הנוראיות המפורטות בפרשה.
אולם גם פרשת בהר מלאה ברמזים והנחיות, בתחילת הפרשה התורה עוסקת במצות שמיטה ויובל, ומבטיחה בצורה חד משמעית, התורה דורשת מאיתנו בשנת השמיטה ושנת היובל להפקיר את השדה והיבול, אולם מבטיחה לנו (ויקרא כה כ-כב): 'וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן'.
בתוך הדברים התורה גם מתחייבת (ויקרא כה יח-יט): 'וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח. וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ'. כלומר
גם בהמשך הפרשה התורה עוסקת במשא ומתן באמונה, ומניעת אונאת אחרים, ואיסור לקיחת רבית, וגם מצות אלו היא מפתח לברכה בעסקים, ולכך שהעסקים לא ימוטטו, וכפי שדרשו חכמים מכמה פסוקים בפרשה. והפרשה אף מסיימת בשמירת השבת שהיא מקור הברכה.
במאמר השבוע נרחיב יותר כיצד הופכים ברכה לקללה? כיצד מתמודדים עם גזירות שמים? ומדוע לעיתים אנחנו לא זוכים לראות בחוש שהשפע נמצא רק בקרב שומרי התורה והעוסקים בה?
האם העסק בתורה היא הבטחה מוחלטת לכך שאין מלחמות?
להמחיש את השאלה נעמוד על סתירה הקיימת בין הפסוקים בפרשה (ויקרא כו ו-ט): 'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ, וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ, וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב'.
התורה מתארת מצב של שלום אידיאלי, וכפי שדרשו חכמים (תענית כב: הובא ברש"י כאן) שגם במקרה והצבא אינו מתכנן להלחם בעם ישראל אלא רק רוצה לעבור דרך הארץ למדינה אחרת, למשל כאשר הצבא המצרי הנמצא בדרום ארץ ישראל רוצה להלחם בארם הנמצא בצפון ארץ ישראל, הוא לא יעבור דרך הארץ.
שלום מושלם כפי שהגדירו הרש"ר הירש (כאן): 'וחרב לא – תעבר וגו'. אל השלום החברתי יתווסף השלום המדיני: כל מאורעות המלחמה שמחוץ לארצכם – אפילו יהיו קרובים לגבולותיכם – לא יהיו נוגעים בכם'. וכפי שביטא הנצי"ב (העמק דבר כאן): 'עד כי יגיע ישיבה לבטח כל כך, באופן וחרב לא תעבור בארצכם. לא תהיו רגילים להשתמש בחרב'.
אולם השאלה הנשאלת מאליה היא אם יש שלום אידאלי מושלם בארץ, ושום חרב כלומר צבא אינו עובר בארצכם, ואם כן מאחר ועם ישראל לא יראו אפילו צבא שאינו עוין את ישראל, כיצד ממשיך הפסוק ומתאר כיצד יפלו האויבים לפני עם ישראל בחרב, הרי עם ישראל לא יראו כלל חרב? הרי אמור להיות שלום ועידן מקסימלי? מהיכן צצו האויבים הנופלים בחרב?
רבדים שונים של ברכה
התשובה לכך היא שישנם רבדים שונים של ברכה.
המצב האידאלי הוא שלום מוחלט כבימי שלמה המלך, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, הצבא היה מושבת לחלוטין, ועם ישראל לא הכיר כלל את המושג של אויבים. אולם יש זמנים שמחמת סיבות שונים אנחנו לא מגיעים למצב האידאלי, שנים שיש גזירה ממרומים שיהיה מלחמה, שיהיו אויבים, אולם גם בשנים אלו, אם נעסוק בתורה, אם נשמור תורה ומצות, ננצח את האויבים, והם יפלו לפנינו בחרב בצורה ניסית, כפי שהיה בימי דוד המלך.
במילים אחרות כאשר אנחנו מתחילים על דף חלק, מקיימים תורה ומצות ועוסקים בתורה, אנחנו זוכים לשפע מושלם, למצב אידאלי. אולם יש מצבים שישנם חשבונות שמים שונות, ישנם גזירות שונות, ואנחנו לא מתחילים מדף חלק, במקרים אלו אין אפשרות שלא תהיה מלחמה, אולם במידה ואנחנו עוסקים בתורה ושומרים את המצות או אז תוצאות המלחמה יהיו כפי שמתואר בפרשה, והם יסתיימו בנצחון מוחץ של עם ישראל בצורה ניסית מופלאה ביותר.
צורות שונות של ברכה
לפני שנתחיל נביא דוגמא אחת נוספת מהפרשה.
בפרשה נאמר (ויקרא כה כ-כא): 'וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים'. ונשאלת השאלה אם כן מדוע שנשאל שאלות, מדוע נאמר 'וכי תאמר', הרי בשנה השישית כבר ראינו יבול כפול 3, ויש לנו שפע לאכול. יתירה מזו בפסוק משמע שרק אם תאמרו, ותשאלו שאלות אז השדה יעשה פי 3 יבול. ומה יקרה אם נסמוך על בורא עולם ולא נשאל שאלות, אז לא נזכה לברכה.
הספורנו (ויקרא כה כ) משיב על כך, כי בתורת כהנים נאמר שהברכה הוא שיש מעט יבול אולם האוכל מתברך במעיים, האוכל יהיה 'סופר פוד' – האדם שבע ומקבל את כל צרכיו הבריאותיים מאכילה מועטת, העבודה קלה יותר, אין צורך לאסוף כמויות של יבול, לאחסן לטרוח, וכו'. אולם אם לא תבטחו בבורא עולם, ותרצו לראות בעיניים את הברכה, או אז התבואה תעשה יבול פי 3, שתראו בעין שיש כמות מספקת.
רבי אליה לופיאן (לב אליהו תחילת פר' בהר) ורבי משה פיינשטיין (דרש משה תחילת פר' בהר) מבארים ע"פ הנ"ל כי אכן רק אם תאמרו, תשאלו שאלות ולא תבטחו בבורא בצורה מלאה, תצטרכו לראות את הברכה בעיניים, יהיה יבול פי 3, תאלצו לקצור לאסוף לאחסן להכין כמות מרובה, מרבה נכסים מרבה דאגה, אם הברכה תהיה בשפע. אולם אם תבטחו בבורא עולם בבטחון מלא, הברכה תהיה סמויה מהעין, שנת השמיטה תעבור, ובסופה תגלו שהיה הכל בשפע, שום דבר לא חסר, בצורה פלאית כל היבול הספיק ל3 שנים, למרות שהיה עבודה של שנה רגילה.
המסר הזה אינו מוגבל לשנת השמיטה, ישנם אנשים עובדי השם הבוטחים בהשם, מאושרים ושמחים, יש להם כל מה שהם זקוקים להם, ברוגע ובנחת, ומעולם לא ידעו מחסור. מאידך ישנם עובדי השם שהבטחון אינו מושלם אצלם, הם זוכים לשפע ברכה, לעסקאות מניבות, כל עסקה מצריכה לילות טרופים לסגור את כל הפינות, לוודא את כל הפרטים, לא ישנים חודשיים בלילה עד שהעסקה עוברת בהצלחה, אולם הם רואים בעיניים את השפע.
האם יש תקוה כאשר יש גזירה שיש בה שבועה?
להבנת הענין נפתח בגזירה הכי קשה שקיימת, גזירה שיש עמה שבועה.
אחת הגזירות הקשות ביותר שהוזכרו בתנ"ך הוא הגזירה על בית עלי, לא נכנס כרגע מדוע נגזרה הגזירה הקשה, אולם הנביא התנבא נבואה קשה מאד על בית עלי, שעיקרה היא (שמואל א' ב לג): 'וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים', כלומר משפחת עלי מכאן ולהבא רוב בניו ימותו צעירים ולא יגיעו לזקנה. הנבואה נוספת (שמואל א' ג יד) אף נאמרה: 'וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם'. כלומר העונש הוא עולמי, ישנו שבועה של בורא עולם שאת הגזירה לא ניתן להפר.
ואכן הגמרא (ר"ה יח.) מוכיחה מכאן שגזירה שיש בה שבועה אי אפשר לבטלה, וכפי שנאמר בפסוק שהגזירה לא תתבטל גם אם ירבו בהקרבת זבח ומנחה לכפר על העוון.
אמנם הגמרא בכל זאת נותנת תקוה, והיא דורשת מהפסוק כי בזבח ומנחה אינו מתכפר, אך בתורה וגמילות חסדים היא מתכפרת.
והגמרא אף מביאה כמה דוגמאות:
הגמרא מספרת על משפחה אחת בירושלים, שכל בני המשפחה היו נפטרים כאשר הם הגיעו לגיל 18. בני המשפחה פנו איפוא לרבי יוחנן בן זכאי בבקשת עזרה. רבי יוחנן בן זכאי שאל אותם שמא אתם מבני משפחת עלי, והגזירה של 'מרבית ביתך ימותו אנשים', מתקיימת בכם. אולם הוא נתן להם עצה להנצל, לכו ועסקו בתורה ובכך תחיו ותאריכו ימים, ואכן משפחה זו ישמה את העצה, והם האריכו ימים, והיו קורים להם משפחת רבי יוחנן, על שמו של רבי יו חנן בן זכאי.
בנוסף מספרת הגמרא כי רבה ואביי היו צאצאים של בית עלי, רבה הקדיש חייו ללימוד תורה, ובזכות כך הוא חי עד גיל 40. ואילו אביי הקדיש את חייו לתורה וגמילות חסדים, ובזכות כך הוא חי עד גיל 60.
הירושלמי (סנהדרין פ"א ה"ב) מספר סיפור נוסף, רב כהנא התפלל מאחוריו של רבי חייא, והאריך מאד בתפילתו, רבי חייא סיים כבר את תפילתו אולם נאלץ להמתין זמן רב עד שרב כהנא הואיל לגמור את תפילתו. כאשר סיים שאלו רבי חייא מדוע האריך כל כך בתפילתו בצורה שהוא ציער את רבו שנאלץ להמתין זמן רב עד שהוא יוכל לפסוע. רב כהנא התנצל שהוא מבית עלי, ונגזר עליו למות צעיר, ולכן הוא מאריך בתפילה לבטל את רוע הגזירה. כיון ששמע זאת רבי לחייא התפלל אף הוא על רב כהנא, והתפילה הועילה ורב כהנא האריך ימים, ולא עוד אלא שצפוניו שכבר הלבינו חזרו להיות אדומים כתינוק רך.
בירושלמי נאמר על מעשה זה, כי בזבח ומנחה עון בית עלי אינו מתכפר, אך בתפילה הוא מתכפר.
החיד"א (פתח עינים ר"ה יח.) כותב שיש לעולם 3 עמודים, תורה עבודה וגמילות חסדים, וכל אחד מהעמודים הללו יכול לבטל את הגזירה ולהוסיף עוד שנות חיים, וכאשר משלבים את שלושתם נוסף פי 3 שנות חיים, למרות הגזירה שהאדם ימות צעיר. ואף שעל בית עלי שחטאו בזלזול בקרבנות ובעבודת משכן שילה, ולכן זבח ומנחה אינו יכול לכפר עליהם ולבטל את הגזירה, תפילה העומדת במקום עבודה במקדש יכול להוסיף להם עוד שנות חיים.
כיצד ניתן להפוך גזירת שמים?
האמונה בגזירת שמים – קביעה אלוקית מוקדמת על מה שיתרחש בחיי האדם – היא עיקרון יסוד במחשבת ישראל. אולם, כאמור יש לאדם את היכולת להשפיע ואף לשנות את גורלו שנכתב בשמים, באמצעות כלים רוחניים שונים.
נביא מספר דוגמאות לדברים המבטלים את הגזירות:
למדנו כיצד עסק בתורה ובגמילות חסדים, ותפילה יכולים לשנות גם את הגזירה הקשה ביותר גזירה שהבורא נשבע שהוא לא יבטלה.
תורה: בפרשת השבוע נאמר אם בחוקרתי תלכו ומפרשים חכמים אם תהיו עמלים בתורה, לימוד התורה הוא המקור המרכזי להבאת השפע והברכה לעולם. על לימוד התורה והחזקת התורה נאמר (משלי ג טז-יח): 'אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם. עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר'.
בנוסח התפילה בראש השנה יום כיפור אנחנו אומרים תשובה תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.
תשובה: פסוקים רבים מדברים על כך כי גם לאחר שיש צרה וגזירה, בפרט בפרשת וילך הבורא מתאר את תהליך הגאולה כי יהיו צרות רבות וגזירות קשות, אולם כאשר עם ישראל ישוב בתשובה הכל יתכפר לו. דוגמא בולטת נוספת אנחנו מוצאים בספר יונה, כאשר אנשי נינוה הנכרים שבו בתשובה, בוטל הגזירה שהעיר נינוה תתהפך.
התשובה פועלת בשני מישורים, המישור הראשון הבסיסי הוא שע"י התשובה האדם הוא אדם חדש, הוא אינו האדם שחטא ונגזרה עליו הגזירה. אולם יש גם מישור נוסף, משום שלעיתים הגזירה הוא רק סיבה לגרות ולעודד את האדם שישוב בתשובה, וכיון שהושגה המטרה אין צורך יותר בגזירה.
תפילה: מצינו גזירות רבות שעברו ע"י תפילה. המקום הבולט ביותר הוא בדור המדבר שבו משה רבינו הרבה להתפלל בעד עם ישראל והעביר מהם גזירות רבות, שנגזרו עליהם כליה. דוגמא נוספת מצינו במגילת אסתר שנגזרה גזירה של שמד על עם ישראל, וכפי שנאמר בגמרא הגזירה נחתמה גם בבית דין של מעלה, אולם ע"י שלשת ימי תפילה צום ותשובה הצליחו עם ישראל לבטל את הגזירה הקשה, ונהפוך הוא האבל נהפך לשמחה וששון, והשמדת אויבי היהודים. חזקיהו המלך לאחר שישעיהו הנביא מסר לו נבואה כי נגזר עליו למות, הוא הורה לו לעצור את נבואתו, והוא התפלל מקירות ליבו, ותפילתו נענתו והוסיפו לו עוד 15 שנות חיים.
חזקיהו אמר לישעיהו הנביא כי קבלה בידו מאבות אבותיו דוד המלך כי אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע את עצמו מהרחמים. כלומר גם אדם שנידון למוות וחרבו של התליין כבר נוגעת בצווארו, במקרה של חזקיהו המלך שהוא היה חולה אנוש, והנביא מסר לו נבואה שזהו הוא הולך כעת למות, הוא לא הרים ידיים אלא התאמץ בתפילה, וביטל את הגזירה.
צדקה – גמילות חסדים: בפסוק נאמר (משלי י ב): 'וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת'. כאשר אדם נותן צדקה, ובפרט כאשר הוא גומל חסדים כלומר מתחבר לנפש הזולת, מבין את צרכיו,
חז"ל (ר"ה טז:) מונים 5 דברים שמקרעים גזר דינו של אדם: צדקה, צעקה, שינוי שם, שינוי מעשה, שינוי מקום.
הדברים הללו מועילים בשני מישורים שונים: לעיתים מה שנדרש הוא תירוץ שהגזירה לא תחול על האדם, לאחר שהאדם צועק אל השם הוא משנה את האישיות שלו, התפילה משנה את מהות האדם, גם השם המקום והמעשים הם מהות האדם, ובמידה והגזירה נגזרה על אדם זה, לאחר ששינה את מהותו הגזירה לא נגזרה עליו, כי הוא אדם חדש.
אולם יש גם משמעות עמוקה יותר:
שינוי שם: רומזת לשינוי הזהות הרוחנית. שינוי מקום: יוצרת אף היא זהות חדשה, אדם שנכשל בסביבה הישנה, בסביבה חדשה יכול לפתוח דף חדש, לעורר כוחות חדשים, להתחבר לחברה חדשה איכותית יותר. שינוי מעשה: היא בעצם מהות התשובה – שינוי ההתנהגות בפועל.
המעביר על מידותיו: בגמרא (ר"ה יז.) נאמר שאדם המעביר על מידותיו מעבירים לו על פשעיו, מידה כנגד מידה. כאשר אדם שבצדק אמור לכעוס, והוא מחליט לוותר גם בורא עולם נוהג עימו כך, והוא משנה לו את הגזירה. אולם יש בכך גם רובד נוסף, כאשר אדם משנה את טבעו, כאשר טבע האדם האנושי דורשת ממנו להגיב, כל היצרים שלו מלאים כעס ורצון לנקמה, או לפחות לנזוף בזולת, והוא מתגבר על עצמו, הוא משנה את האישיות שלו, ועל האישיות החדשה לא נגזרה גזירה.
