שאלה:
ראיתי מה שכתבתם במאמר "שמיעת מוזיקה, דיסקים וקלטות בימי ספירת העומר" ובהערות שהגולשים הוסיפו.
ומה שיצא לי שהמקורות להחמיר הם:
1 מצד אבלות כל השנה.
2 מהרם שיק ביחס לאבלות יחיד.
ובהערות הובא סברא לחלק בין שמיעה בנוכחות כלי נגינה , לשמיעת הקלטות. וכן סברא לחלק כיום מבעבר.
אחר כל זה, האם יש מישהו מהמחמירים שבמפורש החמיר גם במוסיקה שקטה או שרק נקטו בכלליות שמוסיקה אסורה בימי אבלות?
תשובה:
פשטות לשון השו"ע סי' תקס סעי' ג שכל כלי נגינה ומשמיעי קול זמר אסורים, ולכן נהגו להמנע מכך, נקל לשער שגם בני מלכים שהיו שומעים בבית משכבם נגינות [שזהו מקור האיסור בימי החורבן] לא היה זה מנגינות מקפיצות אלא ניגונים שקטים וזהו יסוד האיסור ולכן מנהג העולם לאסור, אמנם מן הדין כיון שבמקור האיסור בעיקרו הוזכר על מחולות, יש שכתבו להקל בשעת הצורך, הגרש"ז אוירבך הליכות שלמה ספירת העומר עמ' שסה התיר לאשה חולה בודדה על סמך סברא זו, ובשו"ת דבר יהושע חלק ג' סימן סג כתב וז"ל: אבל זמירות שאינם לשמחה אלא להנאה או לכבוד כנ"ל לא ידענא שום מקור לאיסור.
1
תוספות גיטין כתב: בירושלמי דהוה קאים ודמיך בזמרא שמתענג ביותר.
ובשו"ע הלשון "לשמח בהם".
אז מנין לאסור מנגינות שקטות וכמו שכתב הדבר יהושע שציטטתם
2
מי שרגיל להקל כל השנה במוסיקה, בכמה ספרים כתוב שבשלושת השבועות אסור בכל מוסיקה. ולא מצאתי מישהו שבמפורש פירט גם ביחס למוסיקה שקטה.
אני אישית מתענג ושמח במוזיקה שקטה הרבה יותר מזו הרועשת.
לגבי מוזיקה שקטה כבר כתבתי.
מצאתי שהרב שמואל דוד העיר ביחס לדברי הטור:
קשה, דאיך יתרגל לכך, והלוא אסור לו להתרגל, וכי מדובר שהתרגל לכך באיסור? ועוד קשה דמה בכך שהתרגל, אדרבה, נראה שאין בזה שמחה מיוחדת והווי סיבה להקל. ועוד, מנין לנו שמר עוקבא התרגל לכך, שמא מר עוקבא שלח לו לאסור טרם שהתרגל?
על-כן יש לפרש שכוונת התוספות והר"ן היא, שאיסור "מתענג ביותר" אינו מחמת שהיה עושה כן כל יום, ולא משום שהיה זה תוך כדי עשיית פעולה אחרת, אלא משום שרק דרך מלכים ושרים לעשות כן דרך תענוג ביותר,
השאר תגובה