שאלה:
כבודו, מספר שאלות בנושאים שונים ומגוונים לחלוטין, ברשותו.
1) כאשר מוציאים שני (או שלושה) ספרי תורה יש את מי שקיבל פתיחה והוא מעביר את הספר הראשון לש"ץ ואת הספר השני (והשלישי, כשיש) למי שמוליך אותו ומחזיק עד שיגיע התור לשים על הבימה. לאחר מכן יש את המגביה לכל אחד מהספרים. ואז כשמגיע הזמן, הש"ץ לוקח את הספר האחרון ומוליך חזרה לארון הקודש. שאלתי היא מי מוביל את הספר השני והשלישי? המגביה או מי שהוביל אותו לבימה? כי ראיתי מנהגים לשני הצדדים.
2) אגב אורחא, כאשר מניחים תפילין, בדרך כלל מורידים את הרצועות מהאצבעות להגבהה וגלילה. האם זה הלכה או שזה מטעמי נוחות בלבד? אם יש מישהו שיכול להגביה ולגלול ללא בעיה עם הרצועות על היד, זה תקין? או שיש עניין שבכל מקרה יוריד?
3) בנושא של עשרת המכות, למה בשני פרקים בתהילים יש רשימה חלקית ובסדר שונה?
4) אחותי ובעלה מקפידים לאכול רק מצות יד אבל הם שמים על השולחן, בצד השני, גם מצות מכונה למי שמעוניין. האם זה לא בעיה של צירוף לזימון?
5) היכן שאני מתפלל נוהגים שלא לברך על המגילות. כשיש לי אפשרות אני הולך למקום שכן מברכים. האם אני יכול, במקום לרוץ למקומות אחרים, פשוט לברך לעצמי בלחש?
6) מקום מסוים אליו הלכתי שנים האחרונות היה מקום שמברכים אלא שהבעל קורא מסרב לברך והם מחפשים מישהו מהקהל שיתנדב לברך. האם זה תקין מבחינתו לקרוא במקום שכזה מבלי לברך? והאם זה תקין שאחד מברך והשני קורא? ובאופן אישי, האם זה תקין שאני יברך אחרי שכבר שמעתי את המגילה ואפילו כבר התפללתי מוסף?
תשובה:
1. המנהג המקובל שהמגביה הוא זה שהולך אחרי החזן.
2. מטעמי נוחות וחשש הפסד לרצועות.
3. אינני יודע.
4. ראיתי בשם הגרי"ש אלישיב שחשש בזה לצירוף לזימון, אלא שאם השני אוכל גם מהיד הוא זה שיכול לזמן כמבואר בסוף סימן קצו.
5. כמדומה שנהגו לברך רק על מגילת קלף, וכן נהגו שרק העולה מברך.
6. לכאורה אחד מהקהל יכול לברך בקול עבור כולם אבל לא שמענו שיחיד יברך, ובודאי אחרי שכבר שמע הקריאה אינו יכול לברך. בכל מקרה הבעל קורא שלכם אינו נוהג כדין, גם אם מנהגו שלא לברך הוא חייב לעשות כמנהג המקום.
חג שמח.
