שאלה:
מועדים לשמחה.
כתב שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לד סעיף ב
ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם, ויכוין בהנחתם באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי, והשאר הם כרצועות בעלמא, כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין. וכן בזרוע. ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד, יניח כדברי האחד של יד ושל ראש, (ויסלקם מיד), ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה. (וי"א ה שאם) לא יוכל להניח בבת אחת, יניח של רש"י ויברך עליהם ויהיו עליו בשעת ק"ש ותפלה ואחר התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה ויקרא בהם שמע והיה אם שמוע .
וזאת מפני הספק הרב איזו אחד מהשיטות נכונה היא.
אלא שבעיון קל ניתן לראות ששיטת ר"ת אינה נכונה בעליל:
מנחות לד: ב
כיצד סדרן? קדש לי והי' כי יביאך מימין, שמע והי' אם שמוע משמאל. והתניא איפכא! אמר אביי, ל"ק: כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח, והקורא קורא כסדרן.
הרי גמרא מציינת – "והתניא איפכא! אמר אביי, ל"ק: כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח"
כלומר, לא משנה איך נתאר את סדרם – "שמע והי' אם שמוע מימין (המניח), קדש לי והי' כי יביאך משמאל (המניח) " התוצאה אמורה להיות אותה תוצאה בדיוק כמו אם נסדר אותם לפי "קדש לי והי' כי יביאך מימין (הקורא), שמע והי' אם שמוע משמאל (הקורא).
אבל לפי פירושו של ר"ת תוצאה לא יכולה להיות זהה בשום פנים! אם ניישם את פירושו על תיאור הסדר ממבטו של המניח הרי הסדר לפי ר"ת תהיה "והי' כי יביאך, קדש לי, שמע, והי' אם שמוע" כי את האגף השמאלי יש לסדר בכיוון הפוך, וממבטו של המניח האגף השמאלי זה "קדש לי והי' כי יביאך".
כלומר שונה מסידורם ממבטו של הקורא, מה שסותר לגמרי דברי גמרא הקובעת ששתי המבטים בהיפוך סדרם מביא לאותה תוצאה.
מה ראה שולחן ערוך לחוש לשיטה מוטעית בעליל?
תשובה:
ידידי היקר!
תמהני מאוד על כבוד תורתו… הרי רבינו תם מסביר את שיטתו על דברי הגמרא הללו ממש, בתוספות בדף לד ב, ומבאר שקדש והיה כי יביאך לימין המניח, ולשמאל המניח יהיה שמע מבחוץ והיה אם שמוע בפנים ומפרש בהרחבה איך כל זה הוא בלשון הגמרא הזו עצמה ממש ומביא ראיות, נראה שכלל לא בדקת את דבריו טרם שכתבת ששיטתו מוטעית…
צריך לדעת שלעולם אין לנו יכולת להתבטא כך על קדושי עליון שאין לנו כל השגה במהותם ובמהות הבנתם את התורה, ואדרבה, כל החלק שלנו יש בלימוד התורה הוא רק להבין מה הבינו הראשונים, מה סבר רבינו תם ומה רש"י, ורק על ידי הלימוד בענווה גדולה כיצד הם הבינו את הגמרא תהיה לנו הקטנים אחיזה בה.
עיין שם באריכות.
חג שמח ובשורות טובות.
כולם, כולל כולם יכולים לטעות. וכל אחד יכול להבין את הטעות. שאם לא תאמר כן רוע וטיפשות לעולם ינצחו ואין תקווה לעולם.
האם ראיתי תוספות מנחות לד: ב? אכן. אין שם התייחסות להיפוך המבט. פשוט אין. הנה דבריו מעותקים כאן. ידגיש לי נא כבודו איפה מדובר על היפוך המבט בייחס לדברי ר"ת.
תוספות מסכת מנחות דף לד עמוד ב
והקורא קורא כסדרן – פירש בקונטרס כסדר שהן כתובין בתורה מוקדם מוקדם מאוחר מאוחר הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך מימין מימינו של קורא קאמר והשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו נמצא קורא קורא כסידרן וקשה לר"ת דאמאי פלגינהו שקורא שתיהן הראשונות מימין וכל האחרונות משמאל היה לו לומר ראשונה מימין וכל אחרות משמאל או איפכא דג' ראשונות מימין ורביעית משמאל כמו גבי נר מערבי דפרק שתי הלחם (לקמן דף צח:) דיליף דנרות של מנורה מזרח ומערב מונחים מדכתיב בנר מערבי לפני ה' מכלל דכולהו לאו לפני ה' ולא אמרינן חצי הנרות לפני ה' וחצי האחר לאו לפני ה' ומפרש ר"ת קדש והיה כי יביאך מימין של קורא ומשמאל של קורא הוי שמע מבחוץ ואחריה והיה אם שמוע מבפנים וניחא השתא מה שחלקו וכן פירש רבינו חננאל בסנהדרין (דף פט.) כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול כגון קדש ושמע וכן רב האי גאון והיה מניח סימן הויות להדדי פי' והיה כי יביאך והיה אם שמוע פנימיות זו אצל זו וכן בתשובת הגאונים שכתב ה"ר יוסף טוב עלם והאי דקאמר הקורא קורא כסדרן לאו כמו שפירש בקונטרס כסדר שכתובות בתורה אלא מפרש ר"ת דהוא סיום הברייתא דכיצד סדרן וקאמר שקורא כסדר שמונחין בתפילין מימינו לשמאלו דהיינו קדש והיה כי יביאך והיה אם שמוע שמע ואפילו לא יהא מן ברייתא אין קשה כלום ובמכילתא משמע כפירוש הקונטרס בפרשת והיה כי יביאך דקתני התם בד' מקומות מזכיר פרשת תפילין קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע מכאן אמרו מצות תפילין ארבע פרשיות כו' והדר קתני כותבן כסדרן ואם כתבן שלא כסידרן יגנזו משמע כסדר ששנאן ברישא ויש לדחות דבכתיבת הסופר קאמר אבל אין קובעין בתפילין כסדר זה ואין נראה כלל ובשימושא רבא תיקון התפילין משמע כפירוש הקונטרס וז"ל ומשוי פרשתא דקדש מימין בביתא קמא ופרשתא דבסמוך ליה בביתא תניינא והיה כי יביאך ופרשתא דשמע בשלישית ופרשה דוהיה אם שמוע ברביעית, מ"ר.
ציינתי כבר בתשובתי למילים המרכזיות בתוס' המיישבים את קושייתך, קרא שוב.
מה שחשוב זה שאם רבינו תם היה מדבר על דברי הגמרא ושוכח להסביר אותה, מה שתלמיד צעיר בן יומו לא עושה, לא היינו עוסקים בתורתו 800 שנה…
אילו היית מייחס יותר תשומת לב להפרכת עצם טענה ופחות לתוכחה על חוצפה שבהעלאת הטענה היית מצליח יותר בשתי המטרות – כי גם היית מבין נכון את השאלה, גם יכולת להפריך אותה טוב יותר וגם משפיל את החצוף שכמוני בתשובה הקולעת. אך מרוב עיסוק בתוכחה כלל לא ניסית להבין מהות הטענה.
אסביר בצעדים קטנים: אומרת הגמרה "והתניא איפכא", כלומר קיימת ברייתא המנוסחת הפוך מנאמר. ותשובה לכך – "לא קשיא: כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח". כלומר, נכון שקיים נוסח הפוך אבל משמעותו זהה כי שני הנוסחים מתארים אותו דבר משני מבטים נגדיים. לצערנו אותה ברייתא, המנוסחת הפוך, אינה לפנינו, אך בנקל נוכל לדמיין את נוסחה. כעת, שאנו יודעים שנוסח הפוך זה אמור להביא לתוצאה זהה בסידור הפרשיות עולה השאלה האם ניתן ליישם הסבר של ר"ת לנוסח הפוך זה ממבט שכנגד בלי לייחס לחז"ל עילגות ילדותית חלילה?
כאשר אני ניצב מול בחירה לייחס עילגות ילדותית לחז"ל או טעות לר"ת, השני וודאי עדיף. זה ברור לכל אדם (לאו דווקא יהודי) אשר קורטוב זעיר של כבוד למסורת בליבו.
חג שמח.
אין לשאלה זו כל קשר לענין של רבינו תם, לצורך הענין בנוסח של רבינו תם יהיה הנושא של הגמרא איזה זוג פרשיות מימין ואיזה משמאל, ובזה יש שתי ברייתות חלוקות והתשובה שאינן חלוקות, השאלה לימין מי אתה מדבר. ולשיטת רש"י הנושא יהיה איזו פרשה היא מימין וממנה הבאות אחריה, והתשובה כנ"ל.
השאר תגובה