קביעה וסימון של החמץ הנמכר ומקומו המושכר

שאלה:

שלו' רב!

ברור שלכת' לכה"פ, יש להגדיר לעצמנו מה אנו מוכרים ובנוסף לסמנו כ"מכור לנכרי" וכן לסגור את מקום אחסונו, המושכר לנכרי – כנהוג וכמקובל. אך אשמח להסבר סביב פרטי הדינים בזה, וכן לתשובה הל'-למעשה במקרה דיעבד:
1. האם נכון, שהגדרת העסקה עם הנכרי, היא "מכר החמץ שלי (שמשמעותו המעשית, לנהוג – רק חמץ הבלוע בכלים, ואולי פירורים כלשהם וכדו'), כל שישנו, באשר הוא", ובעקרון אין צורך שאכוון לחמץ או לכלים מסוימים וכדו', בדיוק כפי שגם הנכרי מצידו אינו יודע ומתכוון לחמץ מסוים?
2. לאלו צורך/צרכים נועדת השכרת מקום החמץ המכור; האם יש לה קשר לתנאי עצם תחולת מכר החמץ, או שבאה לעניין נוסף – שלא להשהות ברשותו חמץ אפי' של נכרי?
3. מקרה דנן: בלחץ המשימות, לא הספקנו טרם החג לסמן ולסגור מקומות אחסון כלים הטעונים מכירה לנכרי, ויתרה מזאת, יש כמה מהפריטים שאפי' לנו כשלעצמנו ל"ה גמירות דעת בהירה/ זכירה באשר למכירתם, או באשר להשכרת מקומם כשמאוחסנים בו במעורב פריטים למכירה ושאינם. מהו בכה"ג תוקף השכירות והמכירה?
4. מה דין כלים בלועי חמץ שעבר עליו הפסח ברשות ישראל או בבעלותו – האם אסורים/ אוסרים מתוך כך אוכל שיוכן בהם, עד שיוכשרו?

[בירורים לאינטליגנציה – אם מטריח/ מסרבל מדי, אפשר להשמיט מהפרוטוקול..:
א. האם בהיותו בלוע בגוף הכלים, הופך החמץ בהכרח לחלק בלתי נפרד מהחפצא של הכלים גופם, והרי שבמכירתו כרוכה בהכרח גם מכירתם, או שנחשב עומד בנפרד, בהיות שאפשר להפליטו בהגעלה וכדו'?
ב. האם תחולת קניין על חמץ בלוע שהוא פחות מש"פ מתאפשרת מחמת קניין אגב?
ג. השכרת מקום מתייחסת לכ' לחלל, כלו' מתחם קבוע מסוים, והיאך ניתן א"כ – כפי שטען לי רב פלוני – להשכיר למשל מדף בארון שמזיזים בחג. וכי זו השכרת חללים שונים, כ"א לזמן אחר – הזמן שהארון יעמוד אצלו, שיתברר רק בשעתו?
ד. האם המכירה לנכרי נועדת לחמץ שא"א להפקיר ברשות בעלים אבל אפשר כן למכור ברשות בעלים? א"נ גם המכירה אינה אלא ע"י השכרת המקום לרשות נכרי? (והכלים בלועי-החמץ אינם חולקים רשות לעצמם, א"נ מכורים/מושכרים אף הם.)
ה. היש סיבה למכירה דווקא ולא נתינה לנכרי? (לכ' אדרבה, קבלת מתנה בכה"ג 'אמינה' יותר מרכש חסר-רווח שמוציא עליו משלו.)
ו. מה הזיקה והדין בעניין חמץ בשטחים משותפים בבניין, ולעניין מכירתו והשכרת מקומו.]

נ.ב. בנוסף, אשמח אם ניתן להפנות לסקירה מקיפה תמציתית, אם ישנה, ש'עושה סדר' בהגדרות איסורי הדאו' אליהם מכוון כ"א מהציוויים (בל יראה, בל ימצא, תשביתו, מצות תאכלו וכו'), הגדרות דיני רבנן, ומהו כלפיהם תפקיד כ"א מהמעשים הנהוגים – הוצאת חמץ, בדיקה, שריפה, מכירה, השכרת מקומו, הפקרה וביטול וכו'.

תודה רבה מאד!

תשובה:

שלום וברכה

כלים שבלוע בהם חמץ לא צריך למכור כלל, מצניעים אותם שמא יבוא להשתמש בהם בפסח חלילה. אנחנו משתדלים לשים את הכלים במקום המכור בגלל חמץ הדבוק בכלים במידה ויש אף שהוא חשש רחוק בדרך כלל, הרי בדקנו אותם ורחצנו.

השכרת המקום נועדה לשתי סיבות: 1. כדי שהחמץ לא יהיה ברשותנו [אף שמן הדין כשאין אחריות ישראל אין איסור]. 2. כאחד מהקנינים הנעשים עם הגוי, לשם הידור עושים איתו כל קנין אפשרי. מכאן שכל זה לא מעכב, ובסופו של דבר מסכמים עם הגוי שמוכרים לו את החמץ שלנו הנמצא בכל מקום שהוא. אמנם, לכתחילה מקפידים מאוד לסמן היטב ובזמן וכו', הן מחמת הסיבות הנ"ל, הן כדי שיהיה ניכר שהמכירה רצינית.

ממילא גם מי שלא השכיר מקום מכירתו חלה.