למה אסור לחם ללא דגן לסעודות השבת

שאלה:

"אפילו אכל אדם כל מיני מעדנים ומיני תבשילין הרבה,
אע"פ שהם מחמשת המינים,
אינו יוצא ידי חובת ג' סעודות שחייב אדם לסעוד בשבת,
עד שיאכל לחם, שמברכין עליו המוציא וברכת המזון.
ועוד שעיקר סעודה הוא הלחם שעליו יחיה האדם.
לפי שלגבי אכילת המן שממנה למדו ג' סעודות נאמר בה לחם
שנאמר ויאמר אליהם משה הוא הלחם אשר נתן וגו'.".
[שו"ע הרב. רע"ד. ה'.].

בני ישראל כשהיו 40 שנה במדבר,
אכלו מן, שהוא לחם מן השמים.
והמן בוודאי לא היה עשוי מדגן.
כך שיש דבר כזה לחם ללא כל דגן.

השאלות:

1] בהנחה שאי אפשר להשיג כל מן כמו זה שהיה 40 שנה לבני ישראל במדבר.
האם זה דאורייתא או דרבנן או מנהג,
לאכול לחם העשוי מדגן בסעודות אלו:
א] סעודת ליל שבת.
ב] סעודת בוקר שבת.
ג] סעודה שלישית. רשום שזה מחלוקת אם חייב לחם לסעודה הזאת.

2] בדורנו אפשר להשיג:
לחם כשר שהוא לחלוטין לא עשוי מדגן וללא כל תוספות רכיבים מדגן.
והמראה והמרקם והטעם והריח שלו דומים לאלו של לחם העשוי מדגן.
לחם מיוחד כזה,
ברור שאין ברכתו "המוציא לחם מן הארץ",
ואין היתר לברכת המזון בסיום אכילתו.
אבל האם הוא כן מועיל לסעודות השבת במקום לחם העשוי מדגן?

יכול לשתף מתכון להכנת לחם כזה,
אם זה יעזור לקבלת התשובה ההלכתית.

בלי-נדר.
תודה.

תשובה:

בתוספת שבת בסי' רעד מבואר, שכיון שבפסוק האמור במן ממנו למדו דין סעודת שבת נאמר לחם, ובגמרא מנחות לד ב מבואר שלא קרא לחם אלא פת דגן, לא יוצאים ידי סעודת שבת [בסעודה ראשונה ושניה] בלי פת העשויה דגן. שום דבר דומה לא יועיל כאן, כיון שיש חובה לאכול פת דגן. כמובן אדם שהוא חולה וכדומה פטור מכך.

חג שמח.