בס"ד

כיצד נזכה לבנים תלמידי חכמים? מה נחשב נר שבת מהודר? האם יש ענין להרבות בנרות שבת? מתי יש ענין דוקא שלא להוסיף עוד נרות? האם יש ענין להדליק דוקא בשמן זית? מתי עדיף שמן זית? ומתי עדיף דוקא שמן אחר או נר שעוה? האם יש ענין שיהיה פמוטים מפוארים? כמה נרות נהוג להדליק? ומדוע? מה מקור המנהג להדליק עבור כל ילד במשפחה? האם ניתן להדליק בנרות חד פעמיים? האם ניתן לעשות פמוט בת 7 קנים? מדוע מתפללים בשעת הדלקת נרות? ועל מה להתפלל? מה דינה של אשה ששכחה להדליק נרות שבת?

הדלקת נרות [חלק ג]

כמה נרות צריך להדליק? וכיצד מהדרים במצוה זו?

במאמר זה נשלים את הסדרה של הדלקת נרות, ונעסוק בשאלות כמה נרות צריך להדליק בערב שבת? וכן על מה להתפלל בשעת הדלקת נרות ומדוע להתפלל דווקא על כך?

מהו נר יפה הגורם לבנים תלמידי חכמים?

השלחן ערוך (או"ח סי' רסג סעיף א) פסק שיהיה זהיר להדליק נר שבת יפה, ומקור דבריו הם בטור (או"ח סי' רסג) שכתב שכיון שאמר רב הונא (שבת כג:) שמי שזהיר בנר שבת זוכה לבנים לתלמידי חכמים – יזהר אדם לעשות נר שבת יפה. כלומר הטור מפרש שהזהירות הוא בכך שהנר יפה. אולם נשאלת השאלה כיצד מקיימים הלכה זו? מהו נר יפה שמחמתו נזכה לבנים תלמידי חכמים?

ונחדד את השאלה ביארנו במאמרים הקודמים, כי בנר שבת יש שני טעמים שונים:

א. יש ענין שיהיה תאורה חזקה, וככל שהתאורה חזקה במקום הסעודה יותר יש יותר שמחה ועונג בסעודת שבת. מן הראוי להוסיף שבימינו מצוי מאד במסעדות למשל שלהיפך מנמיכים את התאורה מתוך מטרה ליצור מה שקרוי 'אוירה רומנטית', ע"פ חז"ל אוירה זו אכן מעוררת את החלקים בנפש האדם המושפעים מכח היצרים שבאדם, ואוירה זו מביאה את האדם לידי תאוות וחטא, אולם ככל שהאור החזק החלקים בנפש האדם של השמחה והיכולת השליטה הבהירה בכוחות הנפש, ובכך נוצר שלום בית אהבה חיבה ורעות שבא ממקום של הערכת מעלות הזולת ולא של מילוי סיפוקים אישיים. בליל שבת הוא הזמן להרבות שמחה ואור הנפש, ויצירת שלום בית, ולכן יש להרבות בתאורה ולא ליצור 'אוירה רומנטית' בסעודה.

ב. יש כבוד השבת במה שיש בסעודה נרות מכובדים, כפי הדרך לעשות בסעודות מכובדות, והאכילה במקום מכובד גורם לאדם גם עונג, כפי שאדם משלם הרבה יותר ומתענג באכילה במסעדה מעוצבת, יותר מאשר אכילת אוכל טעים יותר במקום מוזנח. וכפי שנאמר במדרש (אסתר רבה פרשה ג סי' י) בסעודתו של אחשורוש כי אחשורוש השקיע יותר באוכל, למרות האוכל הוגש בארמון מפואר בכלי זהב כפי שמתואר בתחילת המגילה. ואילו ושתי במשתה נשים אף שהגישה אוכל משובח השקיעה בעיקר בקירות המצויירים, משום שטבעה של אשה שהיא נהנית יותר לאכול בבית מצוייר מאשר לאכול עגל מפוטם.

ונשאלת השאלה מהו נר יפה? האם נר שמאיר באור חזק צלול רציף ויציב, או שמא נר מכובד הגורם להשראה והרגשה טובה לאכול לצידו של הנר.

הלבוש (או"ח סי' רסג סעיף א) ביאר את הטעם שצריך להזהר לעשות נר יפה לשבת: 'שזהו גם כן מעונג שבת כשהבית מלא אורה, וזהו נקרא שלום בית', והוסיף שבכך יזכה לבנים תלמידי חכמים. ומשמע שככל שהבית יותר מלא אור, נחשב שקיים את המצוה בזהירות גדולה יותר.

הב"ח (או"ח סי' רסג אות א) הכנסת הגדולה (שכנה"ג הג' טור סי' רסג אות א) והחיד"א (ברכי יוסף או"ח סי' תרעג סק"ז) כתבו שאם הוא זהיר לעשותו יפה לכבוד שבת, זוכה לבנים תלמידי חכמים, וביאר כי עצם הנר הוא חובה משום שלום בית, אך עשייתו יפה לכבוד שבת גורמת לכך שיזכה גם לאור תורה. הויין ליה בנים תלמידי חכמים. החיד"א אף הוסיף שאם ידו משגת לקנות פמוט מכסף יש בכך הידור מיוחד.

והפרי מגדים (סי' רסג א"א סק"א) הוסיף שיעשה יפה ומהודר, וביאר שמהודר הוא ע"י הדלקה דוקא בשמן זית. וכן כתבו הגר"א (או"ח סי' רסג סעיף א ד"ה יפה) והמשנה ברורה (סי' רסג סק"א) שהכוונה בנר יפה נר משמן זית ולא משאר שמנים.

לסיכום מצינו 3 ענינים שכתבו הפוסקים שהנר יהיה יפה: שהנר יהיה נר המפיק תאורה רבה; שהנר ירבה את כבוד השבת, בכך שהוא מדליקו בפמוט מכובד, או נר מכובד; להדליק נר בשמן זית דוקא. וכתב הפסקי תשובות (או"ח סי' רסד אות ח; וראה קנה בשם ח"ג סי' טו) שכולם נכונים, וראוי להדר בכולם.

מהו המעלה של הדלקה בשמן זית

השלחן ערוך (או"ח סי' רסד סעיף ו) פסק שישנם שמנים רבים הכשרים להדלקת נרות, אולם שמן זית הוא המהודר והמובחר מכולם. הגמרא מבואר הטעם כיון ששמן זית אורו צלול יותר מכל השמנים, והוא גם נמשך אחר הפתילה יותר משאר השמנים, כלומר כאשר יש שמן פחות איכותי האור שהוא מפיק הוא פחות צלול, כמו כן כאשר השמן פחות איכותי הוא אינו נספג היטב בפתילה, ולכן יש רגעים שהפתילה אינה ספוגה דיה בשמן והאור מרצד, ואילו שמן זית הוא איכותי ביותר ולכן גם האור שהוא מפיק הוא צלול, וגם האור רציף בלי תנודות.

לאור הדברים הללו פסק המשנה ברורה (סי' רסד ס"ק כג) כי ניתן להדליק בנרות שלנו כי האור שלהם צלול ורציף יותר מכל שאר השמנים. לפי זאת ניתן גם להדליק בשמן פרפין יעודי להדלקת נרות, המפיק אור נאה ורציף במיוחד, וכן בשמנים מזוככים רבים בימינו שאורם צלול נאה ורציף. מאידך בשמן זית יש לוודא שאכן הוא מפיק אור נאה ורציף יותר מאשר שאר השמנים, משום שמצוי בפרט בשמן זית למאור [המופק מגרעין הזית] שאורו פחות צלול ורציף.

אמנם מאחר והובא בספרים שיש גם ענין סגולי דוקא בשמן זית, מלבד הטעם האמור בגמרא, כפי שכתב החיד"א (מחזיק ברכה סי' רסד סק"ב; וראה באור צדיקים סי' כח ס"ק יז בשם האר"י ז"ל) שיש מעלה דוקא בשמן זית שמחמתו זוכים לבנים תלמידי חכמים, לפי שתלמידי חכמים בארץ ישראל משולים לשמן זית. ולכן יש המקפידים להדליק דוקא בשמן זית גם בימינו.

כמו כן למי שמרגיש יותר כבוד ועונג בנרות שמן מאשר בנרות שעוה, יש ענין בכך, וכפי שהערנו שהוא ענין אישי מה מוסיף כבוד ועונג לבני הבית, ותלוי במנהג המקומות השונים.

מעלת הפמוטות המכובדים בימינו

כפי שציינו במאמרים הקודמים בימינו קיימת תאורה אלקטרונית חזקה, ואור הנרות אינו מוסיף הרבה לתאורה בחדר, ולכן הפוסקים דנו מדוע כלל ניתן לברך על הדלקת הנרות. ציינו את דברי האגרות משה ופוסקים אחרים הסוברים שאמנם אין הנאה מתוספת התאורה של נרות השבת, אולם הם מוסיפים לכבוד שבת. בפרט לשיטה זו יש להקפיד שאכן הנרות יוסיפו לכבוד השבת.

הרב יוסף ליברמן (משנת יוסף ח"ה סי' סד סק"ה) עמד על כך שלא ראוי להדליק נרות שבת בנרות חד פעמיים, שהרי כאשר מגיעים אורחים מכובדים לא נהוג להדליק בנרות אלו, והם אינם מוסיפים כבוד, וצריך להשתמש בנרות שיש בהם תוספת כבוד לשבת.

אמנם בפסקי תשובות (או"ח חיים סימן רסד אות ח הערה 38) כתב כשאדם נמצא מחוץ לביתו נהגו להקל בכמה ענינים בהידור נרות שבת, ואפשר להקל גם בכך, ולהדליק בנרות חד פעמיות. ומסתבר שאם ניתן בקלות למצוא נרות מכובדים יותר שיוסיפו כבוד לשבת, או לפחות לסדר את הנרות במיקום ובצורה שהם מוסיפים כבוד והדר לשבת.

ולמעשה הענין של כבוד והדר בנרות קשה לתת לו כללים, והוא תלוי במה שנחשב מכובד במקום, ואצל האדם בצורה אישית, והזהירות הראויה הוא לדאוג שתמיד הנרות יגרמו כבוד ויקר ועונג שבת לבני הבית, וכן להניחם בצורה כזו.

כמה נרות צריך להדליק?

מעיקר הדין די להדליק נר בודד, ובכך מקיימים את תקנת חכמים, ולכן כאשר אשה נמצאת במקום שאין לה נרות, ויש לה רק נר אחד די בכך לקיים את המצוה, והיא יכולה לברך על כך ללא חשש. אך מצינו ענין להרבות בנרות שבת, והמצוה להרבות מגיעה בעיקר מכך שככל שיש יותר תאורה יש יותר שמחה ועונג שבת. אמנם יש בכך גם תוספת כבוד השבת. (שמירת שבת כהלכתה ח"ב מהדורה שניה פמ"ג הלכה ב). ומובא שהגאון מוילנא (מעשה רב ס"ק קיב) היה מרבה מאד בנרות לכבוד שבת, עד שהרופאים אמרו לו שריבוי הנרות מזיק לו.

הגמרא (שבת כג:) מספרת על רב הונא שראה כי רבי אבין נגרא היה רגיל תמיד להדליק הרבה נרות לכבוד שבת, והוא אמר כי מובטח לו כי מכאן יצאו שני תלמידי חכמים, ואכן שנים מבניו רב אידי בר אבין, ורב חייא בר אבין התפרסמו כתלמידי חכמים חשובים. בדומה הגמרא מספרת על רב חסדא שראה שאביו [ויש מפרשים חמיו] של רב שיזבי היה מדליק הרבה נרות לכבוד שבת, ואמר כי מכאן יצא תלמיד חכם גדול, ואכן מבית זה זכה ברב שיזבי [כבן או חתן לפי השיטות השונות].

החיד"א (פתח עינים שם) מבאר כי המקור שזוכים לבנים תלמידים חכמים נלמד מהפסוק (משלי ו כג): 'כי נר מצוה ותורה אור', וביאר החיד"א כי נר אחד הוא מצוה וחיוב מעיקר הדין, אולם המרבה אור ע"י הדלקת נרות רבים, זוכה לתורה, כלומר לבנים תלמידי חכמים.

רבי יאשיהו פינטו (פי' הרי"ף על העין יעקב שבת כג:) מבאר ע"פ גירסא בגמרא שאצל רבי אבין נאמר שהיו הרבה נרות כלומר לפחות שני נרות מהודרים, ואצל אביו של רב שיזבי נאמר רק שהיה זהיר בנר שבת, שלכן רבי אבין זכה תמורת כל נר שהדליק בהידור לבן תלמיד חכם, ולכן זכה לשני בנים, ואילו אביו של רב שיזבי זכה רק לאחד כיון שהיה רגיל להדליק נר שבת אחד בהידור, וכל נר נוסף הוא ברכה לתלמיד חכם נוסף.

אמנם רבי דוד צבי הופמן (מלמד להועיל סי' מו) כתב, כי במידה והוספת נר פוגמת בכבוד השבת, לדוגמא כאשר יש זוג פמוטים נאים, ואדם מוסיף עוד נר שאינו מתאים, אין בכך ענין, ולהיפך זה פוגם בכבוד השבת. יש להערה זו מקום רב בפרט בימינו לפוסקים שהדלקת נרות שבת בזמן שיש תאורה אלקטרונית נועדה רק לכבוד שבת, ולכן במקום שיש פמוטים מכובדים, והוא מוסיף מעבר לכך נרות שרק פוגמים במראה המכובד, אין בכך קיום מצוה.

בנוסף מצינו ענינים להדליק מספר סימבולי של נרות, כנגד ענינים שונים.

מנהגי מספר הדלקת הנרות

אולם השלחן ערוך  (או"ח סי' רסג סעיף א) הביא מנהג להדליק שני נרות, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. הבית יוסף מציין כי מקור הנהגה זו הוא בדברי המדרש תנחומא (לפנינו נמצא במדרש בשוחר טוב תהילים צב ב; ילקוט שמעוני בשלח רמז רסא; שאילתות דרב אחאי בראשית א) שכל עניני השבת כפולים: מאכלי השבת כפולים – לחם משנה; קרבן השבת כפול על שני הכבשים לתמיד שבכל יום מוסיפים עוד שני כבשים למוסף;  עונשה כפול, שנאמר  (שמות לא יד) מחלליה מות יומת; שכרה כפול, שנאמר  (ישעיה נח יג) וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, אזהרותיה כפולות, זכור ושמור; מזמור כפול 'מזמור שיר ליום השבת' [גם מזמור וגם שיר]. ולכן גם הדלקת הנרות הם כפולים כנגד זכור ושמור, וראה במהר"ל מפראג (גור אריה דברים ה יב) המבאר עומק ענין זה, משום שהשבת באה שנטעם את עולם הבא כבר בעולם הזה, ולכן היא מכוונת כנגד שני עולמות.

הרמ"א (דרכי משה סי' רסג) הביא נידון האם ניתן להוסיף על שני נרות, משום שבכך אנחנו הורסים את המספר הסימבולי, במידה ויש ענין שיהיה דווקא מנין של שנים, כאשר יש שלש כבר אין שנים. אולם הרמ"א (שו"ע סי' רסג סעיף א) הכריע הלכה למעשה שניתן להוסיף על שני נרות שבת, ואין בכך חסרון, ומקיימים את הענין שישנם שני נרות שבת בתוך המספר הגדול.

וקיימים מנהגים רבים במנין נרות השבת שנהגו נשות ישראל להדליק. המשנה ברורה (סי' רסג ס"ק ו) מציין שני מנהגים: א. יש נוהגים להדליק 7 נרות כנגד 7 ימי השבוע. ב. יש נוהגים להדליק 10 נרות כנגד עשרת הדברות.

מנהג נפוץ מאד הוא להדליק נר נוסף על בן או בת שנולדים במשפחה, אם המשפחה מדליקה שני נרות לה ולבעלה ועל כל ילד נוסף היא מוסיפה עוד נר.

מקור המנהג להדליק כנגד כל אחד מבני הבית

פוסקי זמנינו ניסו למצוא מה המקור והטעם למנהג הנפוץ להדליק נר נוסף על כל ילד שנוסף למשפחה.

המשנה הלכות (ח"ז סי' לה) העלה טעם שהדבר נבע מכך שע"פ רוב בשבת של הלידה לא היה בכוחה של היולדת להדליק נר שבת, ולכן נהגו להדליק במקום זה נר נוסף כדין אשה שהחסירה שבת אחת [ראה להלן]. אמנם בשמירת שבת כהלכתה (ח"ב פמ"ג הערה ס"ק נא) פקפק על כך משום שאם האשה אנוסה אינה צריכה להוסיף עוד נר. ובפרט שהבעל הרי מדליק במקומה בשבת זו. וסיים שבזמנינו לא מצוי כלל טעם זה.

אמנם רבים ביארו כי מקור המנהג הם דברי הסוברים שכל נר נוסף הוא סגולה לתלמיד חכם נוסף במשפחה, ושמכך ברגע שנוסף עוד בן אנחנו רוצים שהוא יגדל לתלמיד חכם, ולכן מתאמצים לכבד את השבת בנר נוסף לזכותו. וכאשר נולדת בת אנחנו מדליקים נר שנזכה לחתן תלמיד חכם עבורה. ולכן אנחנו מדליקים נרות נוספים כמנין תלמידי החכמים שאנחנו רוצים שיהיו בבית.

במקרה של חילוקי דעות בין בני הזוג כמה נרות להדליק

פוסקי זמנינו (שבט הלוי ח"ז סי' י; ציץ אליעזר חי"ג סי' כו) נדרשו לכך שלעיתים פורצת מריבה בין בני הזוג כמה נרות שבת להדליק, משום שכל אחד רגיל למנהג שונה, ובפרט כאשר לעיתים אחד מבני הזוג נחשף לסגולות שונות והוא רוצה לשנות את הנוהג בבית, ולבן הזוג השני הדבר אינו נח. במקרה זה כתבו שצריך לזכור כי מטרת נרות השבת הוא להרבות שלום בית בתוך הבית היהודי, וההידור הכי גדול הוא לוותר, ובכך יזכו לשפע ברכה, אמנם במקרה שאכן ריבוי הנרות מוסיף בכבוד השבת אפשר לנסות להסביר לבן הזוג בדרכי נועם את מעלת הדבר והשכר הגדול, ואם יתרצה בלב שלם אפשר להדר בכך, אולם אם הדבר קשה יש לוותר, ולזכור שמעלת השלום בית גדלה יותר, ובימינו שיש תאורה חזקה, מקיימים את דין נרות שבת בהידור גם בשני נרות.

פמוט בת שבעה קנים

בשמירת שבת כהלכתה (ח"ב מהדורה שניה פמ"ג הלכה ב בהגה"ה) העיר שהנוהגת להדליק ז' נרות לא תעשה מנורה ממתכת של ז' נרות, אף שהיא מדליקה בנרות ולא בשמן. ולא מועיל מה שהנרות הם במעגל ולא ישרות כנרות המנורה במקדש. כפי שנפסק בשלחן ערוך (יו"ד קמא סעיף ח) אסור לעשות מנורה מתכת בעלת שבעה קנים, לפי שאסור לעשות בבית כתבנית כלי המקדש. אך במידה שהפמוט אינו מתכת, אלא זכוכית או עץ וכדומה, אין בכך איסור.

אשה ששכחה להדליק נרות שבת

הרמ"א (או"ח סי' רסג סעיף א) פסק שאשה ששכחה ולא הדליקה נרות שבת בשבת מסוימת, תדליק כל ימיה נר נוסף. ויש פוסקים הסוברים שהוא משום קנס ובכך שהיא צריכה בכל פעם להדליק נר נוסף תזכור תמיד להזהר. ויש פסוקים הסוברים שהוא כפרה שבכך יתכפר לה השבת שהיא הפסידה. ונחלקו פוסקי זמנינו האם בימינו שיש תאורה אלקטרונית ישנו קנס זה, ובפרט כאשר התאורה הודלקה לכבוד שבת. ובמקרה שהאשה היתה אנוסה בודאי שאין להחמיר.

החיד"א (ברכי יוסף או"ח סי' רסג סק"א) כתב     שיותר טוב שתתרום לאשה עניה שמן שתדליק נרות מאשר להוסיף בעצמה. ובימינו שעלות נר לרוב אינו הוצאה גדולה, ולא מצוי עני שאין לו כסף לקנות נר, ניתן לקיים זאת ע"י תרומה לארגונים המעודדים נשים יהודיות שלא זכו לגדול באור התורה שיקבלו עליהם הדלקת נרות שבת בזמן. מצורף קישור לאחד הארגונים העוסקים בכך https://www.matara.pro/nedarimplus/online/?mosad=7008264.

וכתב המלמד להועיל (סי' מו) שאם הוספת נר נוסף תפגום בכבוד השבת, משום שיותר נאה שרק הפמוטים יהיו דלוקים, עדיף שתתרום לאשה עניה את הוצאות הנר.

תפילה בשעת הדלקת נרות

בזוהר הקדוש (בראשית מח:) נאמר שאשה צריכה בחדות הלב וברצון להדליק נרות שבת, משום שהוא כבוד עליון לה, וזוכה הרבה לעצמה, לבנים קדושים.

רבינו בחיי (שמות יט ג) כתב כיון שהדלקת נרות הוא המצוה שעבורה זוכים לבנים תלמידי חכמים, זהו הזמן הראוי להתפלל על בנים תלמידי חכמים, וכיון שאמא יהודיה טובה הדואגת לבנה ומרחמת עליו זו היא הסיבה לחינוכו הטוב ובידה הכח להרגילו ולמשוך את ליבו לתורה, ראויה האשה להתפלל לשם יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת שהיא מצוה המוטלת עליה שיתן לה ה' בנים מאירים בתורה.