שאלה:
שלום,
האם ראוי להקפיד על זמן חצות לסעודת שחרית ( גם במידה ועשו קידוש וטעמו מזונות לפני חצות- מצד לטעום משהו שלא יהיה חלילה עינוי בשבת, שזה נושא אחר) וכן אם אכלו פת הבאה בכיסנין בקידוש האם זה מספק לעניין זה.
אני שואל כי ישנו ב"ח בסימן של"ד סעיף קטן ה' , שם מדובר על הצלת מזון בדליקה של שתי סעודות לפני חצות, ואם עבר חצות , כבר לא יוכל להציל שתיים אלא אחת בלבד, כיוון שכבר לא זמן של סעודת שחרית לענין שבת.
אז החשש שלי הוא אם עבר חצות , יש דעה שכדאי להחמיר אותה של הב"ח שלא יוצא ידי חובת סעודת שבת.
לעיתים יוצא שאני דוחק את בני ביתי וזה יוצר מצב לחוץ בשבת , עכשו בשעון קיץ זה פחות בעייתי, כיוון שחצות יוצא ב12:45 לערך
אודה על התשובה
תשובה:
שלום וברכה
ככל שיש צורך מיוחד ואין חשש עינוי כי כבר אכלת כזית לפני חצות, אין בכך איסור, וכך יש שנהגו לצורך לימוד תורה בשבת בבוקר, אמנם לכתחילה זמן סעודת שבת הוא לפני חצות היום, לפחות להתחיל בה.
מקורות:
ערוך השולחן אורח חיים סימן רפח סעיף א – ב
לא ניתנו שבתות ויו"ט אלא לאכילה ושתייה לא ניתנו שבתות ויו"ט אלא לעסוק בהם בדברי תורה ומפרש בתנחומא דלא פליגי דת"ח העוסקים בתורה כל ימי השבוע להם ניתנה יותר לאכילה ושתייה ולאלו שעוסקים במלאכה כל ימי השבוע ניתנה יותר לעסוק בד"ת ודבר פשוט הוא שאם קידש ואכל כזית קודם חצות יכול להמתין גם עד אחר חצות וכן נ"ל דכששותים חמין קודם התפלה ג"כ מותר להמתין עד אחר חצות שהרי יצא מכלל תענית וזהו מעשים בכל יום שעושין קידוש וטועמין מטעמת וממתינין עם הסעודה השנייה עד אחר חצות:
סעיף ב
והנה באמת לפענ"ד צריכה להיות הסעודה השנייה רק קודם חצות שהרי כמו שהסעודה השלישית צריכה להיות רק אחר חצות כמו שיתבאר בסי' רצ"א והטעם נראה דכיון דהג' סעודות ילפינן מתלתא היום ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לד' היום לא תמצאוהו בשדה [קי"ז:] צריך להיות לכל אחת זמן קבוע בפ"ע אחת בלילה ואחת ביום קודם חצות ואחת לאחר חצות אבל תמיהני למה לא הזכיר אחד מן הפוסקים דבר זה וגם הרבה לא יחושו לזה ואולי דטעם סעודה שלישית שאינה קודם חצות אינה מטעם תלתא היום אלא מפני שכל סעודה צריך להיות שמה עליה דלילה סעודת ערבית ודיום סעודת שחרית והשלישית סעודת מנחה ומנחה הוי רק לאחר חצות אך לפ"ז גם שחרית לא הוי אחר חצות ואם היינו אומרים דסעודה שלישית אין יוצאים אא"כ התפלל מנחה מקודם הוה א"ש אבל באמת אינו כן כמ"ש בסי' רצ"א ולכן אני אומר אף שהפוסקים לא הזכירו זה מ"מ ברור הוא שסעודה שנייה צריכה להיות התחלתה עכ"פ קודם חצות וכן אני נוהג
שלום, אדם ששתה בבוקר שבת רביעית מים לא חמים (כמובן רק לפני תפילת שחרית שאז כבר יש חובת קידוש) – האם ניתן לומר עליו שיצא מכלל תענית לעניין הנ"ל ובכלל? כי פה בתשובה אני קורא שמדובר דווקא בשתיה עם אכילה מועטה, או לחלופין שתיה חמה בלבד. תודה.
בפוסקים הובא לאכול כזית, אחרת הוא עדיין מעונה.
השאר תגובה