שאלה:
אדם שחשב שעכשיו זמן שחרית והתפלל שחרית, כשהיה זה בעצם זמן מנחה. או מי שהתפלל מנחה ובאמת זה היה זמן ערבית האם יצא ידי חובה ערבית?
תשובה:
כיון שהיתה כוונתו לתפילה אחרת אינו יוצא ידי חובת התפילה שעתה זמנה.
מקורות:
הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל (טוב טעם ודעת תנינא קו"א סי' ב') דן בשאלה זו, וכתב שהמתפלל לשם שחרית בזמן הראוי למנחה, אינו יכול לצאת בתפילה זו ידי חובת מנחה. וראייתו מהמבואר בשו"ע (או"ח סי' ק"ח ס"א): "טעה או נאנס ולא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתיים – הראשונה לשם מנחה, והשנייה לתשלומי שחרית (כי צריך להקדים את התפילה שהיא חובת השעה לתפילת התשלומין). ואם הִיפֵּך את הסדר (דהיינו שהתפלל קודם לשם תשלומי שחרית ואח"כ לשם מנחה) – לא יצא ידי התפילה הראשונה שהתפלל לשם תשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל אותה".
ואם נאמר שחסרון הכוונה אינו מעכב ואפשר 'להחליף' את הכוונה לתפילה אחרת שלא כיוון אליה, אם כן מדוע תפילת התשלומין שהתפלל בתחילה אינה כלום – הרי היא יכולה להיות לשם תפילת החובה. הרי לנו, אומר הגרש"ק, שבתפילה צריך כוונה לשם מה הוא מתפלל, ואם לא כיון, צריך לחזור ולהתפלל
