שאלה:
שלום כבוד הרב.
כשלומדים גמרא או הלכות, אנחנו רואים שהחכמים שבכל תקופה ותקופה אינם חולקים (בדרך כלל) על החכמים שקדמו להם.
כלומר, אין האמוראים חולקים על התנאים וקודמיהם, ואין הסבוראים חולקים על האמוראים וקודמיהם, ואין הגאונים חולקים על הסבוראים וקודמיהם, ואין הראשונים חולקים על הגאונים וקודמיהם, ואין האחרונים חולקים על הראשונים וקודמיהם.
מדוע זה כך?
מה גורם לזה?
הרי אם נגיד שאי אפשר לאחרונים לחלוק על חז"ל, מהי הסיבה שהאמוראים אינם חולקים על התנאים, או שהאחרונים אינם חולקים על הראשונים?
תודה מראש.
שבוע טוב וכל טוב.
תשובה:
שלום וברכה
בענין לימוד התורה ופסיקת ההלכה יש כידוע מה שנקרא ירידת הדורות. דברים שהיו יועים ופשוטים לקדמונים סתומים מעינינו. ולכן בכל הדורות תמיד סגנון הלימוד היה להבין מה היתה כוונת קודמינו, מה הם הבינו בלימוד התורה. כל ריחוק מהר סיני יוצר ריחוק בידיעה ובהבנה.
ישאל השואל, הרי זה כלל לא נראה כך! אדם שילמד מערכה של רבי עקיבא איגר ישתומם על הגאונות המפליאה והעצומה הזו, ולא מצינו מערכות כאלו בספרי הראשונים?! ומאידך, כל המערכה בנויה על דברי הראשונים אז איך בעצם זה עובד. לעיתים בכלל דברי הראשונים נראים דחוקים ופשטניים מאוד, זו ואין צריך לומר זו, וכדומה…
שמעתי על כך פעם משל יפה מדודי הגרח"י גולדוויכט זצ"ל בשם הרב מבריסק, והוא אמר כך:
נכניס עיוור לחדר ונבקש ממנו למצוא את הפתח בעצמו, הוא מתחיל למשש את הקירות ולפתע הוא מגלה דלת, פותח אותה, אך לא, זהו ארון בגדים… ממשיך למשש ואז הוא מגלה פתח קטנטן, ואז הוא עושה קל וחומר לעצמו, אם הפתח של הארון היה גדול וזה היה רק ארון, פתח החדר ודאי צריך להיות גדול יותר והוא אינו זה.. פלפול! בא לשם פיקח אחד ואמר לו, אתה ממשש לכן אתה זקוק לפלפולים, אבל אני רואה שזהו הפתח! למרות שהוא קטן!
כך, הקדמונים לא היו נזקקים לסברות ופלפול כיון שהדברים היו ברורים ונגלים לעיניהם, ירידת הדורות מצריכה העמקה וחשבון וסברות ומשאים ומתנים וכו', כך התורה מתרבה ומתפתחת למרות ובגלל ירידת הדורות. והדברים נפלאים.
