בס"ד

מאמר השבוע עוסק במצות הדלקת נרות שבת. מדוע מצוה זו מיוחדת דוקא לנשות עם ישראל? מהו רמת החיוב של מצוה זו? מה הבדל בינה לבין מצות נטילת ידים למשל? כמה צריך להתאמץ כדי להשיג מצוה זו? האם גם בימינו יש חיוב זה? והאם גם בימינו הוא עדיף על יין לקידוש? האם הוא חלק מעונג שבת או כבוד שבת? מה הבדלים בין הדברים? האם המצוה שיהיו נרות שבת דלוקים או המצוה להדליקם ביום שישי לכבוד שבת? האם המצוה היא גם ביום כיפור שהוא יום של עינוי? האם ניתן לקיים את המצוה ע"י בקשה מאינו יהודי שידליק את הנרות? אשה שנזכרה מיד לאחר השקיעה שלא הדליק נרות שבת מה תעשה? מדוע יש מצוה כאשר יש לנו תאורה אלקטרונית חזקה? האם בצפון העולם במדינות שביוני ויולי יש אור חזק בחוץ גם בחצות הלילה יש מצות הדלקת נרות שבת? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

חיוב הדלקת נרות שבת בימינו

פרשת השבוע אמנם עוסקת בבניית המשכן בפועל, אולם היא פותחת בחיוב של שמירת השבת, (שמות לה ב): 'שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַהשם'.

המצוה המזוהה ביותר עם השבת היא הדלקת נרות שבת, כדי להמחיש עד כמה הדלקת נרות שבת מזוהה עם ההבטחה שנצח ישראל לא ישקר, נציין כתבה שהתפרסמה בניו יורק טיימס בגליון מיוחד לרגל המילניום שנת 2000.

בגליון זה החליטו המפיקים להוציא מהדורה שבה העורכים מנחשים כיצד יראה העולם בשנת 2100, הופיעו שם כתבות על הישוב האנושי במאדים, דיונים בקונגרס האם לתת זכות בחירה לרובוטים, ועוד דברים כיד הדמיון הטובה של העורכים.

אולם בפינת הגליון הופיע זמני הדלקת נרות שבת בשבת הראשונה של שנת 2100. באותה תקופה היה יהודי יקר שתרם למשך תקופה ארוכה בקביעות ריבוע פרסום על זמני הדלקת נרות בניו יורק, כדי שנשים יהודיות ידעו מתי להדליק נרות בזמן. אמנם נגמר לו התקציב מעט לפני הגליון המדובר, והריבוע הפסיק להופיע בעיתון, אך לרגל גליון המילניום החליטו להשיב את הריבוע בפינתו הקבועה.

במאמר המערכת כתב העורך, מה יהיה בשנת 2100 אנחנו באמת לא יודעים, האם כל הגליון הוא מדע בדיוני שלעולם לא יתקיים, או שמא המציאות תעלה על כל דמיון, אנחנו לא יודעים, אולם דבר אחד ברור בשנת 2100 נשים יהודיות בניו יורק ידליקו נרות שבת בדיוק בזמן הדלקת נרות.

מאמר זה יעסוק בחיוב הדלקת נרות שבת.

מדוע מצוה זו שייכת לנשות עם ישראל

מצוה זו התייחדה בכך שהיא שייכת לנשות עם ישראל, ואפשר לומר שהמצוה המזוהה ביותר עם אמא יהודיה היא הדלקת נרות שבת, למרות שגם גברים מחוייבים במצוה זו, אלא שנהגו כי אם המשפחה מדליקה נרות ומוציאה את כל המשפחה ידי חובה, להבדיל מרוב המצות כאשר צריך שאחד יוציא את כל בני הבית, חכמים הטילו את החיוב על אבי המשפחה, ונשאלת השאלה מדוע דוקא מצוה זו מיוחדת דווקא לנשים?

למעשה כבר במשנה (שבת פ"ב מ"ו) נמנה המצווה בכלל אחת מן 3 המצוות המיוחדות לאשה, ואשה שאינה זהירה בהם חלילה עלולה למות בשעת לידתה.

הטור (או"ח סי' רסג) הביא את דברי המדרש תנחומא (נח סי' א; מצורע סי' ט) כי האשה כיבתה את אורו של עולם, ולכן מוטלת עליה להדליק את האור. כלומר בחטא אדם הראשון חוה במעשיה גרמה לכך שהאור הגנוז התסלק מהעולם, ועל הנשמה שהיא האור של הגוף כפי שנאמר נר השם נשמת אדם, נגזר מיתה, ולכן האשה מצווה לתקן מעשה זה, וע"י הדלקת נרות שבת, האשה מדליקה את אורו של עולם, ומתקנת את המעשה. התהליך אמנם ארוך, אולם כל נר שבת שאשה יהודיה מדליקה מקרבת אותנו צעד נוסף לתיקון אותה עבירה קדומה שבגללה אנחנו סובלים כל כך הרבה.

הדברי ירמיהו (שבת פ"ה ה"א) כתב שלמדים מכאן שאורם של נרות שבת בכוחם להאיר את הנשמה להלהיב אותו ולחברו לבורא עולם, ולהחזיר לו את החיות שהיה בו לפני החטא, ולכן מי זהירה בהדלקת נרותץ כדין זוכה לבנים תלמידי חכמים.

רבי צבי פסח פרנק רבה של ירושלים (הר צבי או"ח ח"א סי' קמ) כתב שהטעם בא רק לבאר מדוע כאשר שניהם יחד בבית, האשה קודמת, והיא זו שמדליקה נרות, אולם גם טעמו של הטור אינו סיבה בפני עצמה לחייב את האשה להדליק נרות.

הרמב"ם (שבת פ"ה ה"א) והשלחן ערוך (או"ח סי' רסג סעיף ג) כתבו כי טעם הדבר הוא טכני, כיון שהנשים מצויות יותר בבית, והם עוסקות בצרכי הבית, לכן חכמים הטילו חיוב זה על עקרת הבית.

רמת החיוב של הדלקת נרות

הרמב"ם (שבת פ"ה ה"א) כותב כי ישנם 3 דרגות של ענינים שונים: א. רשות. ב. מצוה. ג. חובה.

ישנם הלכות שונות שהם רשות, אדם שרוצה לקיימם יכול, אולם אם אינו רוצה אינו חייב.

מעבר לכך יש הלכות שיש מצוה לקיים אותם, והרמב"ם מציין שני דוגמאות עירוב חצרות ונטילת ידים, כלומר שהמצוה אינה תלויה ברצון האדם, אולם כאשר אין אפשרות יש הגבלה כמה אדם צריך להתאמץ, למשל בנטילת ידים הוא צריך רק עד מרחק מיל [1-1.2 ק"מ] או אם הוא בדרך עליו להמתין מלאכול במידה והוא יודע שבתוך ד' מיל הקרובים יש מים [4-4.8 ק"מ], אולם מעבר לכך הוא אינו חייב לטרוח להשיג מים לנטילת ידים.

אולם מצוה זו היא חובה שאדם מחוייב בכל כוחו להתאמץ להשיג נרות או שמן להדלקת נרות שבת. לדוגמא מציין הרמב"ם כי במידה ואין לאדם אפשרות להשיג נרות בלי לקבץ לשלם כך נדבות, אף שעל דבר שהוא ברמה של מצוה הוא אינו חייב להתבזות עבור כך, למצוה זו שהיא חובה הוא חייב להשיג נרות גם במחיר של בקשה מאחרים.

האם יש משמעות להדלקת נרות בימינו

בימי קדם בלילות שררה עלטה בעולם, רק בבתי העשירים דלקו נרות בלילה, והעניים נהגו לאכול את ארוחת הערב בחושך, או להקדים את האכילה לשעת הדמדומים כאשר יש עוד מעט אור בחוץ (ברכות ב: ובתוס' שם). אולם לכבוד שבת יש חיוב שהבית יהיה מואר, וכי סעודת ליל שבת תהיה לאור נרות שבת.

אולם בימינו אנו כאשר גם האנשים העניים ביותר לפחות במדינות המפותחות, יש להם תאורה אלקטרונית חזקה, ואור הנרות אינו מורגש כלל, ונשאלת השאלה האם עדיין יש לנו מצוה להדליק נרות?

מצות כבוד עונג

כדי לענות על שאלה זו נקדים קודם את השאלה הבסיסית: מהו החיוב של הדלקת נרות?

בשבת קודש יש לנו שני מצוות שונות חיוביות, א. עונג שבת. ב. כבוד שבת.

יש חיוב לענג את השבת, כלומר לדאוג לפעולות שונות הגורמים לנו עונג, למשל מאכלים ומשקאות הערבים לחיכנו הגורמים לנו עונג. ויש חיוב של כבוד השבת, לעשות פעולות שונות המראים על כבוד השבת למשל בגדי שבת מכובדים, וכן מפה פרוסה על השולחן, ומיטה מוצעת בכניסת שבת.

למעשה יש הרבה פעולות שיש בהם גם עונג שבת וגם כבוד שבת. לדוגמא כאשר אדם מכין מאכלים לכבוד שבת, ישנם הלכות מצד עונג שבת להכין את המאכלים הערבים לחיכם של בני הבית. מאידך יש מצוה של כבוד השבת הקובעת את כמות הסעודות בשבת, לקנות מאכלים מכובדים וחשובים במקומו. למשל בזמנו דגים גדולים תבשיל של תרד וראשי שום היו נחשבים מאכלים מכובדים, ולכן יש מצוה להדר דוקא במאכלים אלו. השלחן ערוך כותב כי בזמנו המצוה היא בבשר משובח ויין טוב, והמשנה ברורה כותב כי בכל תקופה יש לבחור את המאכלים המכובדים באותה תקופה.

דוגמא נוספת שתית יין יכולה להיות ערבה לטעמו האישי של יהודי, ובכך הוא מקיים עונג שבת, אולם בהחלט אדם יכול גם להעדיף משקאות שונות ולמרות שהוא אינו שונא את טעמו של היין הוא פחות מתחבר אליו, אולם מצד מצות כבוד השבת כל עוד שהיין אינו גורם לו צער, יש ענין לכבד את השבת בקידוש על יין משובח דוקא.

האם הדלקת נרות הוא כבוד או עונג

שאלה מרכזית הנשאלת היא מהו מצות הדלקת נרות שבת, האם המצוה היא משום שיש בהדלקת נרות כבוד שבת? או שמא המצוה משום שע"י התאורה ישנו עונג שבת כאשר מצויים באור בליל שבת, ואוכלים את סעודת ליל שבת כאשר יש תאורה?

יחד עם זאת עלינו להביען מדוע מכל המצוות של כבוד ועונג שבת דווקא על הדלקת הנר נקבע ברכה, ולא נקבע ברכה על שאר המצוות של כבוד ועונג שבת?

במדרש תנחומא (נח סי' א; מצורע סי' ט) נאמר: 'וקראת לשבת עונג' (ישעיה נח יג) 'זו הדלקת הנר בשבת'. והוסיף המדרש שלשבת בחושך אינו עונג שבת, לפי שחלק מרכזי מן העונש בגיהנום הוא ישיבה בחושך. וכפי שאיוב מגדיר את הגיהנום (איוב י כא-כב): 'בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב אֶל אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת. אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל, צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים, וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל'.

מהדברים ניתן להבין כי השבת ניתן לנו כדי שנוכל לחוש לטעום משהו מעין עולם הבא, שיהיה מצפן שנרגיש לאן אנחנו צועדים, וכיון שמהותה של העונג בגן עדן הוא הנאה מהאור הגנוז, ואילו חלק מרכזי מהגדרתה של הגיהנום הוא ארץ של חושך תמידי ומוחלט ללא שום נקודת אור, ולכן הדלקת הנרות בשבת היא חלק מהותי כל כך מעונג שבת.

ומכל מקום מדברי המדרש למדים אנו כי הישיבה לאור הנרות היא חלק ממצות 'עונג שבת'.

מאידך הסמ"ג (עשין סי' ל) כאשר הוא בא לבאר מדוע יש ברכה דוקא על הדלקת נרות שבת, הוא כותב: 'ועיקר ציוויה מפי הנביאים שציוו לכבד את השבת, והדלקת נר נאה הוא עיקר הכבוד'. כלומר הפעולה הכי מהותית ומרכזית בכבוד שבת שיש נר דולק לכבוד שבת.

התוספת שבת (סי' רסג סק"א) עומד על כך כי קיימת סתירה בדברי הרמב"ם מצד אחד (שבת פ"ה ה"א) כאשר הוא מפרט מצוה זו הוא כותב שהדלקת נרות הוא חלק מחיוב עונג שבת. ומאידך (שבת פ"ל ה"ה) הוא מונה 3 דברים שאדם חייב לסדר מבעוד יום לכבוד שבת, שהשולחן יהיה ערוך, המטה מוצעת, והנר דולק. ומבואר שחיוב הדלקת הנרות הוא משום חיוב כבוד השבת. וכן הרמב"ם (פ"ל ה"ז) מנה מה כלול במצוות עונג שבת, וציין שם רק אכילת מאכלים ערבים ומשקאות טובים, ולא ציין כלל שיש גם חיוב של הדלקת נרות שבת.

התוספת שבת מבאר ששיטתם הרמב"ם והשלחן ערוך בעקבותיו שבמקום שהאדם האוכל החיוב להדליק נרות הוא גם משום עונג שבת, כיון שאדם מתענג על האכילה יותר כאשר הוא אוכל באור, ורואה את המאכלים. אולם יש מצוה נוספת שכל הבית יהיה מואר, כדי שאדם לא יפול ואל יתקל בחפצים שונים. ומצוה זו היא מצוה משום כבוד השבת. אולם התוספת שבת הביא פוסקים שונים הסוברים שגם המצוה שלא יתקל בחפצים ובכך יופר שלום הבית היא מכלל עונג שבת, וחלק מעונג השבת הוא שהכל מתנהל במישרים.

ונאמרו בפוסקים כמה הבדלים האם המצוה הוא משום עונג שבת או כבוד השבת.

• האם המצוה הוא התוצאה שיהיה תאורה בפועל, או שהמצוה היא ההדלקה שבכך מראה שהוא מכבד את השבת. משום שאם המצוה לענג את השבת, גם כאשר המקום מואר יש בכך עונג שבת, הן בכך שהוא אכול במקום מאור, והוא יותר נהנה מהאכילה, והן בכך שהוא לא יתקל בדברים שונים ושלום הבית ישמר. מאידך אם המצוה לכבד את השבת, יש צורך שיראה שהדלקת הנרות נעשית לכבודה של השבת, ולא מספיק שבפועל הבית מואר.
• הרב מבריסק (חי' הגר"ח מהגרי"ז סי' יא) ביאר את הסתירה ברמב"ם בנוסח הבא: החיוב של עונג שבת הוא ביום השבת עצמו, ולכן כאשר הרמב"ם מדבר על עונג שבת (שבת פ"ה ה"א) הוא כותב שהחיוב הוא שבשבת יהיו נרות דלוקים והוא אינו מציין את מעשה הדלקה עצמה. ואילו כאשר הוא מדבר על כבוד שבת הוא מדבר על חיוב להדליק נר בערב שבת, משום שהדבר מראה את כבוד השבת בכך שהוא מבעוד יום מתכונן ומדליק נר לכבוד שבת.
• יש אחרונים שכתבו שאם המצוה הוא מצד כבוד שבת, יש גם חיוב להדליק נרות ביום כיפור משום כבוד היום שהוא יום טוב [להלכה (או"ח סי' תרי סעיף א-ב וביאור הגר"א שם) יש מחלוקת האם מברכים על הדלקת נרות בערב יום כיפור, והאם נהגו להדליק]. אך אם החיוב מצד עונג, ביום כיפור אין מצות עונג. ובפרט אם העונג הוא לראות את הסעודה, שהרי ביום כיפורים אין סעודה. [וגם חולה שצריך לאכול ביום כיפור או לו דין עונג בסעודתו].
• יש מהפוסקים שכתבו שבכך גם תלוי נוסח הברכה, האם מברכים 'להדליק נר של שבת', כפי שאנחנו נוהגים, והדבר מוכיח שיש מצוה במעשה הדלקה, ואילו היה המצוה התוצאה שבפועל יהיה נר דלוק היינו צריכים לברך 'על מצות נר שבת'.
• השיח יצחק (סי' קלד ד"ה יש לחקור) דן על המדינות הצפוניות מאד בעולם שבחודשי הקיץ [יוני ויולי] הלילה מלבד שהוא קצר מאד הוא מואר מאד, ואין כלל חשיכה בתקופה זו של השנה, וניתן לקרוא בחוץ בלי תאורה. ונשאלת השאלה האם יש חיוב להדליק נרות שבת, והאם ניתן לברך להדליק נר של שבת. והוא נוטה לחייב להדליק ולהתיר לברך משום שבכל זאת הנרות מביאות תוספת שמחה בסעודה.

הדלקה ע"י נכרי

לאור הדברים ישנו מחלוקת על מציאות שהיתה מצויה בזמנם, בזמנם נהגו לערוך מטעמי חסכון את החתונות בימי שישי אחר הצהרים, וכך שסעודת שבת יכולה להיות גם סעודת הנישואין. וגם כל תושבי העיירה היו פנויים בלי עבודה לבא לשמוח בחופה שהיתה נערכת בסמיכות לכניסת השבת, ומיד לאחר החופה היו כל העיירה מקבלים שבת מתפללים מעריב שמחים עם החתן והכלה, והמשפחה והקרובים היו פונים לסעודת שבת-סעודת נישואין. הבעיה שהתעוררה הייתה שנשים רבות בזמן הדלקת נרות היו בחופה שקועות במצות שמחת חתן וכלה, ולעיתים התעוררו רק לאחר שקיעת החמה שהם טרם הדליקו נרות.

המגן אברהם (סי' רסג ס"ק יא) פסק כי במקרה והוא עדיין בין השמשות מותר עדיין אמירה לנכרי לצורך מצוה, ולכן יצוו על משרתת שאינה יהודיה שתדליק את הנרות והיהודיה תברך על הנרות.

מאידך רבי עקיבא איגר ופוסקים נוספים (שם) תמהו על כך, שהרי נפסק להלכה שאין שליחות לנכרי, כלומר מעשה הנכרי אינו מתייחס ליהודי, וכיצד ניתן לברך על מצות הדלקת נרות שלא עשתה זאת המברכת. והמשנה ברורה (סי' רסג ס"ק כא) הביא את שני הדעות.

בשלחן ערוך הרב (קו"א סי' רסג סק"ג) ביאר כי המצוה אינה הדלקת הנרות אלא ההנאה לאורו, ולכן כאשר האשה נהנית לאור הנרות היא יכולה לברך גם אם המשרתת הנכרית הדליקה את הנרות, אולם הוא מסייג זאת וכותב שניתן לסמוך על סברא זו רק בשעת הדחק.

רבי צבי פסח פרנק רבה של ירושלים (הר צבי או"ח ח"א סי' קמ) הוכיח מכך שהמצוה שיהיה אור בפועל, ולכן גם השתדלות שיהיה אור ע"י ציווי למשרת הנכרי נחשב לקיום המצוה למרות שהוא אינו מדליק בפועל, ודעת המגן אברהם שניתן לברך על כך. (הר צבי או"ח ח"ב סי' קיד ד"ה וכן) והוא מוכיח זאת מלשון הרמב"ם שכתב 'אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת'. משמע דאין מעשה ההדלקה עיקר המצוה. [ראה לעיל דעתו של הרב מבריסק שאלו שני מצוות, א. להדליק ביום שישי. ב. שיהיה בפועל דלוק בשבת].

התועלת בימינו

לאור הדברים נשאלת השאלה האם בימינו שיש לנו תאורה חשמלית, האם יש כלל תועלת מהנרות? והאם ניתן לברך במקרה כזה על הדלקת נרות שבת? כל הפוסקים ציינו שהמנהג הוא להדליק ולברך, אולם מצינו כמה גישות מדוע ההלכה היא כך.

ונקדים שאכן יש מחלוקת (או"ח סי' רסג סעיף ח) כאשר יש הרבה אורחים בחדר, שיש הסוברים שכל אחת מברכת, משום שבתוספת האור יש שמחה, ויש הסוברים שרק הראשונה מברכת, וכל השאר שהוסיפו עוד נרות אינם מברכים. השלחן ערוך הכריע שאין לברך מחמת המחלוקת, ואילו דעת הרמ"א שנוהגים לברך. הכף החיים (ס"ק נו) כתב שגם בקרב הפוסקים הספרדים יש שנהגו כדעת הרמ"א לברך.

נציין שאכן ישנם אנשים הזהירים בכבוד שבת, ומקפידים לכבות את כל התאורה בבית ולשוב להדליקו לכבוד שבת, ואין ספק שבזכות הזהירות במצות הדלקת נרות שבת יזכו לבנים תלמידי חכמים. אולם בנוסף מדליקים גם נרות שבת. והמנהג הוא שגם בלי זהירות זו במצוה מברכים על הדלקת נרות שבת. [אמנם בפרט בקרב הספרדים הנוהגים כשלחן ערוך יש יותר מקום להקפיד על הנהגה זו].

רבי משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ה סי' כ ד"ה איברא) כותב כי אכן בימינו יש רק מצוה של כבוד השבת, כיון שיש תאורה של חשמל, אולם עדיין יש כבוד שבת במה שמדליקים נרות שבת מיוחדים ומכבדים לכבוד שבת. אולם הוא כותב כי במקרה זה מאחר ואין ענין של שלום בית, כלומר אין חשש שבלי נרות השבת אנשים יתקלו בחפצים שונים, או יאכלו את הסעודה בחושך, לכן ההלכה כי מי שיכול לקנות רק או נר שבת או יין לקידוש עדיף שיקנה נר שבת אינה נוהגת, ובימינו עדיף שיקנה יין לקידוש.

מרבי דב לנדו שליט"א שמעתי כי חכמים קבעו שכל תוספת אורה גורמת שמחה לאדם, ורק כאשר התאורה הגיע לרמת של אור יום נאמר כי 'שרגא בטיהרא מאי אהני ליה' כלומר נר באמצע היום אינו משפיע ומועיל כלל, אולם בפחות מכך יש השפעה קלה של תוספת שמחה ותאורה, אולם האדם אינו רגיש דיו כדי לקלוט זאת. למשל אם התאורה בחדר מפיקה 12,000 לומן ואילו הנר מוסיף עוד 25 לומן, עד שלא נגיע לתאורה של אור יום כל תוספת גם של לומן בודד משפיע עלינו, אלא שאין לנו את הרגישות להבין מדוע כעת בחדר יש עוד טיפה של הרגשה של תאורה ואוירה של שמחה. וכל מאמץ ותוספת גם קטנה היא בכלל כבוד ועונג שבת.

במאמר בשבוע הבא נרחיב האם ניתן לקיים את המצוה בתאורה חשמלית, כמה נרות צריך להדליק עוד.