שאלה:
1. מי שאוכל פת תוך כדי הליכה (הולך דרכים), האם יכול לברך ברכת המזון גם לאחר שסיים את הפת וכבר אינו רואה את מקומו, שהרי הוא הולך דרכים, או שלענין זה צריך לברך במקום שרואה את מקומו הראשון?
2. מי שאוכל מאכל מתוק או מלוח, ונהיה צמא מחמת האכילה, האם יש סברא להגיד שאינו צריך לברך שהכל על המים כי הם טפלים, כעין מליח ופת שאחריו?
תשובה:
שלום וברכה
1. אין לו מקום קבוע לאכילתו, כל הרעיון בהולכי דרכים שהם לא טעונים ברכה במקומם.
2. כיון שנהיה צמא יש לו הנאה ממשית מהמים וזה לא טפל למאכל, אבל זה כן נחשב דברים הבאים מחמת הסעודה, ולהלכה אנחנו לא מברכים על שתיית מים באמצע סעודת פת, אבל בשאר מיני מאכל, אם הרעיון אינו להפיג חריפות או מתיקות, אלא שכדבריך, נעשה צמא, חייב לברך.
תודה. האם אפשר מקור בקשר לשאלה הראשונה? יוצא לדברי הרב, שעד כמה שנסיעה באוטו זה בגדר הולכי דרכים (ראיתי שבאתר הזה יש התנגדות מסויימת לפסק הזה, אבל מכל מקום לפי הפסק הזה), מי שאכל באוטו, יכול לכתחילה לצאת ממנו ולברך ברכת המזון במקום אחר??
הולכי דרכים אין להם מקום בכלל, זה פשוט מעצם הדין. אבל נכון הדבר שאין ללכת בלי ברכה למקום אחר, כמו שמבואר במשנה ברורה בסי' קעח כמה פעמים גם לגבי דברים שאינם טעונים ברכה במקומם, ולכן מיד כשמסיימים יברכו, אבל לא מדין שהברכה טעונה ברכה במקומה אלא כדי שלא יסח דעתו וישכח לברך. ונפקא מינה שאם כבר הלך אינו צריך לחזור.
(שכחתי להוסיף), שהר' שטיצברג ציין לסימן קפד, ואם הבנתי את דבריו נכון, אז כיוון ששם מבואר במשנה ברורה שצריך לברך בהמ"ז במקום שסיים אכילתו, אפילו אכל שם פחות מכזית, וכמובן לא מדובר שקבע שם את מקום אכילתו אלא מקומו היה המקום הראשון, וחזינן שבהמ"ז במקומו אינו תלוי בקביעות מקום, אלא במקום שסיים פיזית את אכילתו. ולמעשה נראה לי גם ראייה לכך מלשון השו"ע קעח, ד, ע"ש ודו"ק.
לא מצאתי מה שכתבת, והלשון בסי' קעח כבר הסברתי את ענינה.
בסימן קפד המשנ"ב כותב שמי שאכל במקום אחד, ועזב את מקומו ושכח לברך שם, ויש לו פת במקום השני בו נמצא כעת, יכול לאכול אפילו משהו פת ויברך עליו בהמ"ז ונחשב כמקומו. ואף על פי שהוא קבע במקום הראשון. ומשם חזינן שאין הלכה זו תלוייה במקום קביעות סעודה, שהרי למעשה קבע במקום הראשון, אלא היכן סיים לאכול בפועל.
למעשה לא ראיתי שמדברים על שאלה זו במפורש, אבל יצא לי לשאול מאז ששאלתי כאן עוד שני רבנים חשובים בירושלים (אחד מהם מפורסם) ושניהם אמרו לי מסברא שגם הולכי דרכים צריכים לברך בהמ"ז במקום שסיימו בפועל לאכול. אחד מהם אמנם הוסיף מסברא קולא, שאם אחרי הפת הוא ממשיך ואוכל דברים אחרים, או אפילו שותה, יכול לברך במקום שסיים לשתות (שזה באופן כללי לא מועיל כידוע לענין בהמ"ז במקומה, אלא דווקא היכן שסיים את הפת).
רק רציתי להוסיף את ההערה הזאת כי לכאורה שאלה זו שאלה מענינת שלא נידונית בספרי זמננו וההלכה בה לא ברורה, אם יש לכבודו מה להוסיף בענין, יהיה זה לתועלת.
מה שהבאת מסימן קפד אינו רלוונטי, שם יש לו בעיקרון חיוב לחזור למקומו הראשון, כדי למנוע חיוב זה הוא קובע עוד מקום. אדם שאין לו בכלל קביעות מקום אז מה שייך לומר שחייב לברך במקום שסיים, אין לו מקום, הוא כל הזמן הולך. כך נראה בעיני פשוט. אלא ששוב אני אומר שאני מסכים לדינא בגלל ההלכה שהביא המשנה ברורה שקיימת גם בדברים שאינם טעונים ברכה במקומם, שיש לברך קודם שיוצאים מהמקום, שמא ישכח.
השאר תגובה