שאלה:
כמה שכנים בבנין ואני בתוכם סגרו את החניות המקורות שלהם ליחידות דיור. כעת יש לי הזדמנות עם עוד חלק מבעלי החניות להוציא היתר בניה על סגירת החניות, אבל שאר השכנים שאין להם יכולת להכשיר את החריגה , רוצים למנוע אותנו מלהכשיר את שלנו בטענה שבעת שמוציאים היתר בניה בא פקח מטעם העירייה לראות את מצב הנכס, ואז יתכן שיתלבש על החניות הסגורות שלהם ויבקש להורסם. האם טענתם צודקת? יצויין שאני גר בבית שמש בשכונה חרדית, ואיני יודע אם באמת החשש שלהם מוצדק וד"ל.
תשובה:
שלום וברכה,
מותר לשכן להוציא היתרי בנייה למרות שהבקשה עלולה לגרום הפסדים של צו הריסה על בנייה לא חוקית. ובלבד שאתה לא מדווח על עברות בנייה, אלא כל עוד הם מעצמם באים ובודקים, זכותך לבקש היתרי בנייה לעצמך. וראה במקורות שהבאנו שמותר לאדם לדרוש את זכויותיו גם אם זה עלול לגרום נזק לחברו.
בהצלחה.
מקורות:
בע"ח שגובה את חובו וגורם לחייב את השליח
השו"ע סימן נח ס"א כתב, לווה ששלח מעות ההלוואה עם שליח שיפרע למלווה ויקח שטר חובו, וכשקיבל המלווה את המעות מסרב המלווה לתת את השטר לשליח בטענה שהלווה חייב לו חוב נוסף מלבד החוב הכתוב בשטר, והלווה כופר בזה, המלווה נאמן בטענתו במיגו דלהד"ם. והשליח שנתן את המעות בלי לדרוש את השטר קודם, חייב לשלם למלווה. וכתב הרמ"א י"א מאחר והשליח מתחייב בתפיסתו של המלווה, לא יכול המלווה לתפוס את חובו ולחוב לשליח. וי"א שבכל עניין יכול המלווה לתפוס מהלווה למרות שמחייב את השליח בתפיסתו. עוד כתב שם הרמ"א שומר על חפץ של ראובן שהעביר את החפץ לשמעון, ושמעון רוצה לתפוס את החפץ ולעכבו תחת ידו בטענה שראובן חייב לו מעות, אלא שהשומר יתחייב לבעלים לשלם עבור פשיעתו שהעביר את החפץ לאחר, י"א שיכול השומר לתפוס למרות שמחייב את השומר בכך, וי"א שאינו יכול לתפוס אם מחייב את השומר, ….סמ"ע… שאומר השומר מה לי ולך שאתה מחייבני בתפיסתך. והש"ך…. ביאר כשמתחייב את השומר נחשב שתופס מהשומר. הש"ך.. פסק שאסור לתפוס ולחוב לשליח.
תופס משותף ממון השותפים
עוד מצאנו ברמ"א סימן קעו סל"ו שכתב בע"ח שתופס חוב של שותפים ואינו רוצה לפרוע בטענה ששותף אחד חייב לי, והלה כופר ההפסד על שניהם. והקשה הש"ך (ס"ק מח) איך יכול לתפוס עבור חוב של אחד ולהפסיד לשניהם. לא מיבעיא לשיטת הריב"ש בסימן נח שאינו יכול לתפוס משליח ולחייב את השליח, אלא גם לסוברים שיכול לתפוס למרות שמחייב את השליח, דוקא שם שהממון של הבעלים, אבל כאן שהממון שייך לשני השותפים איך יתפוס מהם.
תפיסה משליח או שומר כשאין החפץ משועבד להם
הנתיבות סימן נח ס"ק ד הקשה על השיטות שסוברים שאינו יכול לתפוס, מדוע לא יכול לתפוס כשמפסיד לחברו, ומדוע צריך להפסיד הוא כדי שלא יפסיד חברו, ומאי חזית שאפסיד אני כדי שלא תפסיד אתה. ותירץ הנתיבות ששומר על פקדון יש לו שעבוד בחפץ, ומעיקר הדין יכול לתפוס מהשומר עבור החוב שחייב לו הבעלים מדין שעבודא דר"נ, אלא שכתב הש"ך שבמקום שיש פסידא לא גובים משעדר"נ. ולכן כאן שמפסיד לשומר או לשליח של המעות לא גובה ממשועבדים. הוסיף הנתיבות לפ"ז אם השומר לא עשה קניין בחפץ אלא הסתלקו הבעלים והשומר התחייב באחריותו, יכול לתפוס מהשומר למרות שמחייבו, כיון שאין החפץ משועבד לו. ואתי שפיר גם דברי הרמ"א בסימן קעו, שאם החפץ אצל שותף שאינו חייב לו, אינו יכול לתפוס ממנו עבור השותף השני שחייב לו, כיון שהחפץ ביד שותף זה נחשב שמשועבד לו, ואין יכול לתפוס כשמשועבד לו. אבל אם נמצא החפץ ביד השותף שחייב לו יכול לתפוס כל החפץ עבור חובו, כיון שבידו של שותף זה אין לשני קניין בגוף החפץ עצמו.
מבואר בנתיבות שהמחלוקת האם יכול לתפוס לעצמו כשמפסיד לשומר או לשליח, דוקא באופן שיש לשומר או לשליח קניין שעבוד, אבל אם אין לשומר ולשליח קניין שעבוד בחפץ, אלא קבלו אחריות בע"פ יכול לתפוס ולהרויח לעצמו למרות שמפסיד חברו, וכמש"כ הנתיבות בקושיא מדוע צריך הוא להפסיד כדי שלא יפסיד חברו.
מקורות נוספים שמותר לתבוע זכויותיו למרות שגורם הפסד לחברו
בגמרא ב"ב (נד, ב) מבואר שישראל הקונה מגוי אינו קונה בכסף אלא בשטר, ולכן אם הקדים הישראל ונתן מעות לגוי עבור הקרקע מיד שקיבל הגוי את המעות מסתלק ומפקיר את הקרקע. ולכן אם קדם אחר וזכה בקרקע הרי של זוכה. וכתבו תוספות (ד"ה וישראל) שמותר לקונה להודיע לגוי שיחזיר לו מעותיו, כיון שלא קיבל קרקע תמורת המעות. ולמרות שגורם בזה שהגוי ילך לזוכה ויוציא ממנו את הקרקע, אין לו להימנע מלתבוע ממונו עבור הפסד של הזוכה. מבואר בתוספות שמותר לתבוע מעותיו אגם שיגיע הפסד שלא כדין לישראל אחר. והרא"ש (סימן סג) חולק וסובר שאסור לילך לפני הגוי לתבוע מעותיו, כיון שאין הגוי חייב לו, וישראל השני זכה כדין. ובהגהות אשר"י ביאר דעת התוספות, שלא נתן לו את המעות אדעתא דהכי, לכן יש לו זכות תביעה מהגוי. ולפ"ז נראה שהרא"ש לא חולק על עיקר הדין שמותר לתבוע זכויותיו ויגרום הפסד לחברו, אלא שדעת הרא"ש שאין לו על הגוי שום זכות תביעה כלל. שו"ר בשו"ת מהרש"ל (סימן לו ד"ה ועכשיו) שביאר את דברי הרא"ש כדברינו.
עוד יש להוכיח מדברי הרמב"ם (חובל ומזיק ז, ח) שכתב הזורק כלי מראש הגג על גבי כרים וכסתות של בעל הכלי, אם קדם בעל הכלי וסלק את הכרים חייב הזורק, ואם אחר סילק את הכרים שניהם חייבים. ובדרישה והב"ח ביארו שאם הוא בעל הכרים אין לו להמתין מליטול את הכרים כדי שלא יגיע היזק לזורק, שיש לו רשות ליטול כרים שלו. הרי שמותר לדרוש את ממונו למרות שיגיע הפסד לחברו כשלוקח את שלו.
עוד יש להוכיח מדברי הסמ"ע סו"ס שפו מעשה בגוי שעשה קניין עם ישראל לקנות כו"כ מדות יי"ש, והלך הגוי לישראל אחר לשאול כמה יעלה מדות יי"ש, ודורש הישראל הראשון מהישראל השני שלא יעשה מקח עם הגוי, מאחר שכבר גמר את המקח עימו ויבוא לו הפסד אם יתעסק עימו. וכתב הסמ"ע שמותר לישראל השני למכור לו, כיון שהגוי בא מאיליו, ולא אמור להפסיד לעצמו כדי שלא יפסיד חברו.
וכן מבואר בשו"ע (יו"ד סימן קסח סעיף יב) גבי ישראל שהלווה לגוי בריבית על המשכון, ובשעת פרעון אמר הגוי לישראל שיתן את המשכון לראובן ויפרע לך החוב. וראובן מכר את המשכון ועיכב המעות בידו. יכול הישראל לתבוע מהגוי ריבית על הזמן שלא פרע לו ראובן. למרות שהגוי יחזור על ראובן ויתבע את החוב מהגוי. וכתב בחו"ד (ס"ק יח) למרות שהגוי חוזר ותובע את ראובן בריבית ששילם לישראל, מה לו בכך. מבואר שמותר לתבוע זכויותיו למרות שמסובב היזק לישראל חברו. ועיין עוד בספר משפט המזיק (ח"ב פרק כג) שהאריך בזה בטוב טעם.
